שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן מג
ב"ה. ב' בהר כ"ב למב"י תרמ"ג. להרב הגדול מוה'
ארי' ליב מו"צ דק' זאלישטשיק.
מכתבו הגיעני ובדבר השאלה שבא לפניו אברך א' שנשא אשה שנשתטית קודם נישואין כמ"פ וחזרה לחלימותה בלא וסת קבוע ונשא אותה בעת חלימותה ואחר כך נשתטית עוד הפעם וכעת שבה לבריאותה ונתפשר עם אבי' בעד איזו סך שתקבל ג"פ ואבי' יחזיקנה בביתו בכל צרכי' ורו"מ הביא ד' הט"ז סימן קי"ט דמיקל בלא וסת קבוע וגם ד' המבי"ט ח"ב סי' כ' שהביאו הג"פ וכנה"ג דדוקא בע"ח וע"ש באותו יום אבל אם נמשך כמה ימים ל"ל בה וגם בנ"ד הרי נתחייב אבי' לשמרה ול"ש חשש גרירה. ובכ"ז חוכך לפי גי' הרשב"א גיטין ס"ד בירושלמי דעבר וגירש אי משום גרירה והאריך בפי' דברי הר"ש בר אברהם עכ"ד. והנה מ"ש משום דאבי' ישמרנה נראים דבריו דאף דבירושלמי מבואר דגם ביש לה אב אסור היינו בסתמא א דלא נתחייב בזה דליכא שום חיוב על האב לזונה ולהחזיקה בביתו אבל בנתחייב בזה שפיר י"ל דל"ש גרירה וכדאיתא כה"ג בכתובות ס' בנתנה בנה למניקה דפטורה משיעבוד הילד מדינא דהמינקת תקיים חיובה רק דגזרינן שמא תחזור בה והכא גבי אבי' אין לחוש לזה ועיין כתובות מ"ז דלדידן דקיי"ל כרבנן לא חיישינן גבי אב דילמא מימנע ולא פריק אף דגבי בעל חיישינן משום דהאב פריק לה גם אם לא יזכה בפירות ע"ש ומכל שכן בנ"ד דמתחייב בזה ומקבל מעות עבור זה. אך די"ל דמ"מ שייך לא פלוג וכמ"ש הט"ז בשם מהרי"ו כיון דבאשה זו שייך חשש גרירה רק משום אבי' גם י"ל שמא ימות האב אך בע"ח וע"ש דכל החשש רק למ"ד משום גרירה ולאידך מ"ד שרי שוב י"ל דאין לגזור כ"כ וכמ"ש כה"ג במג"א סי' רפ"ו סק"א בסופו וברש"ל ח"ש יבמות כ"ח ובפרט אם בעת שנשתטית לא הוי בה סמני שוטה המבוארים בש"ס יש לצרף ד' הר"ש וש"פ כמ"ש בשו"ת ב"ש אחרון סי' ט' ועיין שו"ת ארי' דב"ע סי' כ"ה שפקפק עליו וגם בשו"ת עט"ח חא"ע סי' י"ז מבואר דהכא ל"ש פלוגתא זו והכל תלוי אם הסירה בשטותה מסוה הבושה מעלי' ואיכא חשש הפקר מ"מ הרי גם בלא"ה דעת הר' שמחה דלא קיי"ל כלל כטעם גרירה א"כ חזי לאצטרופי בכה"ג והן אמת שדעת מהרש"ל בתשו' סי' ס"ה דא"א בקיאים בבדיקת ע"ח וע"ש אך מלבד שדעת כל הפוסקים להיפך וכבר כתבתי בתשו' א' להוכיח דכונת רש"ל רק היכי דבעת שהיא חלימה אינה בריאה לגמרי אבל אם בריאה לגמרי גם הוא מודה דבקיאים בבדיקה וכיון דכל חשש גרירה הוא רק מדרבנן מהראוי לצדד להתיר האיש מכבלי עיגון והרהורי עברה ומצות פו"ר או שבת ולסמוך ע"ד המקילין. ובפרט דכיון דהאיסור רק משום לא פלוג אין להחמיר במקום מצוה וכמ"ש כה"ג התה"ד שהובא במג"א סימן תמ"ז סק"ה דאין להחמיר כ"כ בלא פלוג כמו בגוף האיסור ע"ש וה"נ בזה. גם מ"ש בשו"ת ארי' דב"ע שם לחוש לדברי הב"ש סימן קכ"א דאם אין העתים וסת קבוע דינו תמיד כשוטה מלבד שכבר הארכתי בתשו' הנ"ל להוכיח בכמה ראיות להיפוך אף גם הרי בנ"ד אדרבא מה"ט יש עוד ספק להקל דשמא גם בעת הנישואין היתה שוטה ולא חלו הקידושין כלל ועי' באה"ז רסי' מ"ד וגם עיין בג"פ סי' קי"ט סקל"ח שהוכיח מתשו' הרא"ש בדין נכפה דמותר לגרשה בע"כ והא כל נכפה הוי ע"ח וע"ש והוכיח מזה דהיכי דליכא חשש גרירה אין לגזור בזה משום לא פליג או כדעת המבי"ט הנ"ל. ולכן הנני מסכים עמו להקל:
ומה ששאל בדין הנהוג להשכיר דירה ונותנים כסף והמשכיר התנה שיתן לו הלוקח שטר לבטחון לשלם השכירות ולהחזיר הבית בזמנו וחזר א' מהם קודם כתיבת השטר ונסתפק רו"מ דאף דשכירות א"צ שטר מ"מ כיון דהותנה לכתוב שטר אך י"ל דבנ"ד השוכר סמ"ד רק המשכיר רוצה שטר והוא יש לו כסף הדראהן בידו וי"ל דבכה"ג מהני כסף עכ"ד והנה לפענ"ד הדין פשוט דא"י לחזור וראיה לזה מהא דסי' רמ"ג ס"ט דמבואר דבהוחזק כיון דבחזקה א"צ שטר גם בהתנה לכתוב שטר מחויב לכתוב שטר וקנה ודוקא בהתנה ע"מ שיכתוב מבואר שם סעי' ז' דיכול לחזור וגם ראיה מהטור סי' קע"ג בשם תשו' הרא"ש דבהותנו לקבל קנין כיון דא"צ צ לקנין מדינא אין החלוקה מתבטלת בשביל שלא קבלו בקנין והא דמבואר בסוסי' קצ"ב בהג"ה דגם בחזקה אם התנה הכל לפי תנאו היינו בהתנה בתנאי ע"מ שיכתוב שטר דבכה"ג לא קנה עד שיכתוב ועמ"ש בחיבורי שם והבאתי מכתובות נ"ה שמא לא גמר להקנות אלא בשטר אבל י"ל דשא"ה דהוי בדיבור לבד משא"כ בנ"ד דאיכא קנין כסף המועיל מדינא גבי שכירות. רק זאת יש להסתפק בעיירות הגדולות שהמנהג עתה לכתוב שטרי שכירות אם יכולים לחזור טרם כתיבה. ומל' הב"י סי' קצ"ה נראה דגם במקום שכותבים שטר על השכירות מ"מ קונה אבל לפ"ד הסמ"ע שם י"ל דכונת תב"י דגם היכי דכותבים שטר בקניית שדה אפ"ה שכירות מהני משום דאין דרך לכתוב שטר אבל היכי דהדרך לכתוב שטר בשכירות י"ל דלא קנה. ונראה לפמ"ש הש"ג פ"ד מסנהדרין בשם בעה"ת דכל דבר שאין דינו מפורש אצלינו שהולכים בו אחר המנהגי דיניהם של אה"ע וקרוב ד"ז לדינא דמלכותא דינא והם דנים על המנרגות וכ"ה בש"ך סי' ע"ג וגם בטוח"מ סימן קל"ב מבואר כן בשם הראב"ד וגם הרמב"ם החולק י"ל משום דס"ל דהוי דין ברור להיפך וא"כ מכ"ש היכי דאין דין ברור להיפך ודין המלכות ברור דלמדין מדד"מ וא"כ בשכירות הנ"ל דבדיניהם אם הי' מדובר לכתוב שטר יכולים לחזור בהם כ"ז שלא נכתב השטר א"כ גם אנו יש לנו לדון כן אבל בנ"ד במקום שאין המנהג כן ורק שהמשכיר התנה כן ולא התנה בלשון תנאי גמור הדין ברור כמ"ש. ונראה פשוט דהיכי דהשוכר אינו רוצה שטר רק המשכיר רוצה בו להבטיח שיצא בזמנו וכדומה מהני השכירות גם קודם שנכתב דחשש סמ"ד קאי רק על הלוקח. ועיין תשו' אבני צדק חא"ח סי' נ"ה בזה: