שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן לו
ב"ה ו' עש"ק חקת תרמ"ב בוטשאטש. לכבוד חתני הרב המאה"ג מוהר"ש ני' אבד"ק לאנטשין.
מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שנשאל מק' נחדכורנא בהמקוה בנוי' מאבנים והמים זוחלין למעלה דרך נקב א' להמקוה ממעין ובצד האחר למטה עשו נקב בתחתיתה שיצאו המים דרך שם אם רוצים לנקותה ויש ברזא של עץ נסתום הנקב מלמטה אבל במקום כניסת המים א"א לסתום בשום אופן כי המעין זוחל בחזקה להמקוה וכשמניקין אותה א"א בשום אופן לנקותה לגמרי עד שיסתמו הנקב שבתחתיתה טרם יבואו המים מלמעלה וחששו הדיינים דשם דע"י שהאדם סותם אחר שכבר יש מים אף שסותם בברזא של עץ הו"ל הוייתו ע"י אדם וכהא דסי' ר"א סמ"ח דבעינן שיסיר ידו מהדף קודם שיבואו המים וגם כי האדם מקב"ט. והנה לענ"ד אין חשש בזה דכיון דהוי מעין וזוחלין כשרים ושיעור מ' סאה מצטרף בשפ"ה רק שהמים מפוזרים בנמוך לקרקע וא"א לטבול בהם א"כ היינו דינא דסי' ר"א סעי' ס"ו וש"ך ס"ק ק"מ דאין זה בגדר הוייתו ע"י אדם ומק"ט כלל ע"ש ותבין. ועוד שהרי בסעי' נ' נחלקו הרשב"א והרא"ש בכה"ג בסתימה אי הוי בגדר הוי' ובנ"ד לכ"ע יש להקל דדוקא בהא דסמ"ח שאוחז הדף בידו וממשיך המים עליו אסור אבל כאן הרי כ"ז שאוחז בידו הברזא לתקוע עוד הנקב פתוח וכשנסתם לגמרי שוב א"צ לאחוז בידו כלל יותר וגם הרי אינו אוחז בידו בתוך הנקב במקום הסתימה רק בחלק עץ הברזא הבולט מחוץ א"כ זה האדם רק כגורם בסתימתו בהברזא שאינו מק"ט ולכ"ע אין זה בגדר הויי' ועי' בט"ז ס"ק ע"ג כעין זה וגם בשו"ת זכרון יוסף סי' י"ג ובס' דרוש וחידושי לרע"א בכתביו שבסופו מבואר דגרמא אינו בגדר הוי' בדבר המק"ט כלל ע"ש וה"נ בזה: