אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן כא

סימן כ

לחכם אחד מק'

הארדענקא .

מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו באיש א' שהיה ביצה ימנית שלו דבוקה בירך ולא תלוי' בכיס ודחק אותה א' בידו קצת והרגיש כאב והח"ז פסק הכאב ואחר כמה ימים נתנפח הביצה ועסק ברפואות עד שבמשך שנה נתגדלה מאוד והרגיש חמימות ונסע לוויען והדאקטירים נטלו הביצה ונתרפא וזה ד' שנים אשר יושב עם אשתו ואין לו רק בן א' מקודם ועתה נתעורר לדרוש אם הוא רשאי לדור עם אשתו. והנה נודע דפצוע דכא ביד"ש כשר אך בנ"ד יש להסתפק אם הוא מן הדחק שדחק א' הביצה לפני כמה ימים ואף שפסק הכאב בנתים מ"מ י"ל דחזר ויתעורר אחר כמה ימים והוי ביד"א. והנה מקודם אבאר דין ספק פ"ד שהאריך בו בשו"ת נוב"י מ"ק חא"ע סי' ו' ולענ"ד הדבר פשוט דכיון דבש"ס יליף דביד"ש כשר נאמר לא יבא פצוע ונאמר לא יבא ממזר מה להלן וכו' וגם רבא דיליף מפציע בוודאי לא פליג על הברייתא והוא קאמר רק דהיינו דקרינן פצוע אבל עיקר הלימוד מלא יבא דהא לקמן מייתי הש"ס ג"כ מהך ברייתא מה להלן באותו מקום וגם בירושלמי מבואר דהא דביד"ש כשר ילפינן מהא ועיין בק"ע שכ' לחד פי' דיליף בגז"ש ולפירוש א' דריש סמוכין ועכ"פ הוי היקש או גז"ש א"כ הרי קיי"ל דאין היקש וגז"ש למחצה וכיון דבממזר דרשינן ממזר וודאי ולא ספק ה"נ בפ"ד. ועיין תוס' שבועות ט"ז ב' ד"ה או אידי ואידי וכו' דאמורא א"י לחלוק על תנא ועיי' בכ"מ פ"ב מממרים ה"א בזה שכן קבלו עליהם מזמן חתימות המשניות ודוקא היכי דמצי לאשכוחי חד תנא כותי' מצי פליג ע"ש ועיין תוס' יומאג' ב' ד"ה דרבי' ותוס' מנחות ט' ב' ד"ה חסר ועתוס' חולין ק"ו: ד"ה דחיון דפעמים לא היו האמוראים בקיאים בברייתא. ועיי' רש"י שבת פ"א ע"א ד"ה התם וד"ה הכא. וא"כ בוודאי העיקר כהברייתא דיליף פ"ד מממזר א"כ ה"נ לטגן ספק ולפמ"ש הב"ש סעי' י' תרווייהו צריכי דרשא דהפצוע וגם ההיקש דממזר ע"ש. ובפרט לשיטת הראב"ד שהובא בריטב"א קידושין ע"ג דחמשה קהלי גם פ"ד בכלל א"כ פשיטא דבמינן קהל וודאי א"כ ה"ה פ"ד וודאי. ועיין תשב"ץ קטן סי' תקל"ח דגם ספק עמוני ומואבי מותר כמו ספק ממזר. וכמ"ש בתוסי"ש קידושין ע"ב ד"ה וחד דכל דין שתוקי בממזר יליף בהיקש מקהל א"כ ה"נ בפ"ד אך לשיטת רש"י ותוס' ע"ב: ד"ה חמשה מוכח דס"ל דפ"ד לא הוי בכלל ה' קהלי וע"ש במהרש"א ועצמות יוסף ועיי' באב"מ סימן ד' ס"ק כ"ז בזה. ובאמת העיקר כשיטת רש"י ותוס' כמבואר בירושלמי פ"ח דיבמות ה"ב להדיא דפ"ד אינו בכלל דפסול גוף הוא. וע"ש בשי"ק מ"ש ע"ד מהרש"א בזה. אבל לענ"ד הדבר פשוט כמ"ש דכיון דכל הלימוד הוא מממזר דבידיש כשר א"כ ה"ה בספק ביד"ש ג"כ כשר. ועיין בשו"ת בש"ר סי' ש"מ וכס"ד שם שסיים ג"כ דיש להקל בפ"ד בספק ומ"מ לא החליט ואינו לפני כעת. אבל היינו מדרבנן יש להחמיר אבל מה"ת נ"ל ברור דשרי לכ"ע. ועיין ברכת יוסף א"ע סי' ו' להתיר בספק פ"ד אפילו מדרבנן וכ"ה בתשו' משיב כהלכה סי' א' וגם בשו"ת ב"א א"ע סי' נ"ב צידד כן וכמ"ש שעה"מ. והנה בנעשה ע"י חולי כבר נודע מחלוקת הרמב"ם והרא"ש שהובא בש"ע שם והרא"ש דקדק מלשון רש"י דסובר דע"י חולי הוי ביד"א וכבר תמה התפ"ש בזה והוכיח מד' רש"י ד' כ' ודף ע"ה להיפך וכן הוא האמת. ומ"ש הרא"ש דכן הוא בירושלמי אם כי אינני כדאי אפילו להרהר אחר ד' הרא"ש בכ"ז יען כי רמב"ם ורש"י לא ס"ל כן וכמה אחרונים הכריעו כרמב"ם ועיי' הגהות תוי"ט לאה"ע ועיי' בכס"ד סימן ש"מ שהאריך להוכיח שד' הרמב"ן בס' הזכות ורי"ו בשם רמ"ה ורא"מ וסמ"ג ותוס' הם כרמב"ם ע"ש והאריכו בד' הירושלמי לא אמנע מלכתוב מה שנלענ"ד ענ"ד פי' ד' ירושלמי וז"ל הווין בעין מימר מ"ד ביד"ש כשר כריב"ב מ"ד פסול כרבנן אראב"פ כולם דרבנן הרי שעלתה חטטין או מחכך בה או מסיית והרי הוא ביד"א כמו שהוא ביד"ש. ור"ל דגם לרבנן דחולקים על ריב"ב מכל מקום היכי דהוי ביד"ש ממש מודי דכשר רק הא דתני ביד"ש פסול היינו דעלו חעטין ובוודאי עלו ע"י שחוכך או מסיית שם במקום ההוא ועי"ז נגרם יציאת החטטין ולכן אף דנראה שהוא ביד"ש מ"מ כיון דנגרמו ע"י חיכוך שלו פסול. וא"כ היכי דהוי ע"י חולי שלא בגרמת האדם פשיטא דהוי ביד"ש וכשר. וגם אם נפרש כפשוטו דעלו החטטים מעצמם רק שע"י החיכוך אינם מתרפאים והוי ביד"א ג"כ מוכח דחולי ממש כשר וכמ"ש האחרונים. ועכ"פ כבר הכריעו רוב האחרונים וכמעט כולם דהעיקר כשיטת רמב"ם להקל ע"י חולי:

ולולא דמסתפינא אמינא שזה תלוי במחלוקת אמוראים בש"ס דב"מ דף ק"ז: והסיר ד' ממך כל חולי אמר רב זו עין הרע רב לטעמי' דרב סליק לבי קברי וכו' צ"מ מתים בעין רעה ועיין מד"ר מצורע פט"ז וירושלמי פי"ד דשבת ה"ג ועיין עקידה פ' תזריע ומק"ח שם בענין זה. שמואל אמר זה הרוח וכו' הכל ברוח ושמואל האיכא הרוגי מלכות הנך נמי אי לאו זיקא עבדו להו סמא וחיי. ר"ח אמר זו הצינה דאר"ח הכל ביד"ש חוץ מצנים וכו' ע"ש ועיי' בש"ס דגיטין ע' שחט בו רוב שנים וכו' בביתא דשישא ועתוס' שם ובתוס' שבועות ל"ד ורמב"ם וראב"ד וכ"מ פ"ה מרוצח ומג"א סימן קכ"ח ס"ק נ"ב בשם מרדכי ועיי' אס"ז ב"ק כ"ו סוע"ב בשם רשב"א ולשיטת תוס' ורשב"א ורמב"ם לא תלינן בזיקא רק לענין גלות ולא במזיד אבל היינו בשחטו ממש משא"כ בסתם חולי. ועיי' סוכה ל"ו נולדו באתרוג סימני טריפה מהו וכו' נשפכה כקיתון וכו' התם לא שליט אוירא והדר בריא משא"כ הכא וכו' ע"ש. ועכ"פ לרב דהווין סתם חולאים ע"י עין רעה הוי ביד"א ועיין בש"ס ב"ב דף ס' ונימוק"י ורמ"א ח"מ סי' קנ"ד ס"ג ועי' בש"ס ס דבמ"ל א' לא ישטחנה וכו' דמקלא קלי לה אי משום עינא וכו' ועיין רש"י שם. הרי דהוי היזק גמור ולכן הוי כביד"א. אבל לשמואל דסובר דהכל ברוח הוי ביד"ש. ולר"ח דצינה יל"ע בתוס' כתובות ל' וכמה דוכתא. ועיי' בתוס' ר"י החסיד לברכות כ' מ"ש בזה. ועיין תבו"ש סי' ל"ו סקע"ה במ"ש מהא דצנים ופחים דעי"ז הוי כל חולי ביד"א. והנה בנ"ד דלפני כמה ימים הי"ל כאב על ידי הדחק לכאורה אף שנפסק בנתיים כמה ימים לגמרי כיון דחזר ונתעורר י"ל דל"ה בגדר ספק כלל דתולין במצוי וכן מצאתי בשו"ת תפ"צ חא"ע סי' ז' ושו"ת בת עיני תימן ח'. וע"ש שכמעט ב' התשו' הם לשון א' ונראה שמבטן א' יצאו הדברים. א"ה ע"ע בזה במהרש"ם ח"א סי' קע"]

ואולם לענ"ד יש לשדות בה נרגא לפמש"ל דילפינן דין פ"ד מממזר והנה גבי ממזר כבר העלה הפ"י בקידושין מ"ג דגם ברוב פסולין הוי ספק ע"ש טעמו ובזה מיושב מה שתמהו הרשב"א והר"ן לשיטת רמב"ם ורמב"ן דסבירא להו דכל סד"א לחומרא רק מדרבנן ותמהו דא"כ למ"ל קרא דספק ממזר שרי ולהנ"ל ניחא ובאמת דהר"ן תירץ בסופ"ק דקידושין כן הא דהלכה דספק ערלה בח"ל שרי דקמ"ל גם היכא דהוי רובא וספק רגיל לאיסורא ע"ש ושוב מצאתי בב"מ סי' ד' שהאריך בדין ממזר ואיכא רוב פסולין והביא ד' הרשב"א קידושין שכ' דרוב הוי וודאי ממזר והוא העלה דלשיטת הר"ן אינו כן (ועיין ה" יו"ד סי' רפ"ו שהבין דהר"ן כ"כ רק לשיטת רמב"ם ולא לדידן והב"מ שם דחה זאת] וגם בספק הרגיל הוי ס' ממזר ושרי. והאמת שהדבר מוכח לשיטת הרא"ש מלוני"ל שהביא באס"ז ב"מ ו' ע"א גבי עשירי וודאי דגם רוב הוי ספק וכיון דבעינן וודאי אינו בכלל ודאי עפ"י הרוב ע"ש א"כ פשיטא דגם בממזר כן הוא. וא"כ גם בפ"ד אף דהספק מצוי יותר לאיסור מ"מ אינו בכלל ודאי עכ"פ ושרי מדאורייתא. ונהי דלשיטת רשב"א אינו כן כיון דלדידי' גם בממזר ברוב פסולין הוי וודאי ממזר אבל עכ"פ לשיטת הר"ן הוי כן:

ועיין בצל"ח ברכות ל"ו שתי' קושיית רשב"א והר"ן ע"ד רמב"ם מהא דספק ערלה דנ"מ ברוב לאיסור ובמחכ"ה נעלם ממנו דברי הר"ן בקידושין הנ"ל שתי' כן בעצמו לענין ערלה. וז"ל הר"ן ואי מהא לא איריא דהכא איצטריך למישרי כל שנולד בו שום ספק בעולם ואעפ"י שאיני כדא להתיר במק"א דמש"ה אמרינן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל ואפי' יחיד במקום רבים דכל ספיקא שריא ואפילו קרוב לוודאי וכו' עכ"ל. וצל"ע מדוע לא תי' כן הר"ן גם הא דספק ממזר לשיטת רמב"ם:

ואולם לפמ"ש בהגהות רב"פ על הש"ש ש"א פ"א לחלק בין רוב פסולין דכל האיסור משום דכל דפריש בזה ס"ל להפ"י להקל בממזר ושזהו ג"כ ד' הרא"ש מלוניל אבל ברוב גמור כמו במכה אביו סמכינן גם לענין ממזר על רוב וע"ש א"כ י"ל דה"נ בכה"ג דנ"ד דיש לפנינו לתלות בהדחק שדחקו לו לפני כמה ימים ומצוי טפי לאיסורא. אבל מל' הר"ן ל"נ לחלק כן. וגם עיקר ההכרח שהכריחו לחלק כן מכח קושי' הש"ש שם דהא ילפינן ממכה אביו דאזלינן בתר רובא דאל"כ ניחוש דלמא לאו אביו א"כ שוב לא משכחי' קהל וודאי. לענ"ד י"ל דוודאי היכי דהוחזק כבר הרוב לשאר דברים שוב הוי כוודאי וכמ"ש הרמב"ם פט"ז דסנהדרין דגם עדות של ע"א מהני בכה"ג ומה"ט כ' בהכלאה סופ"ק דכתובות דגם לענין ממון אזלינן בתר רוב כזה ע"ש ועיי' בפלתי סי' ס"ג שכ' דטעמא דאהבפ"נ אחה"ר משום דגם הרוב הוי ספק ובזה פליגי רב ושמואל ע"ש וי"ל דבזה פליגי נמי רו"ש בדין אי הולכין בממון אחה"ר ולשיטת' אזלי ועיין בישוע"י אה"ע סי' ד' וסוסי' קע"א באורך בזה דהיכי דכבר הוחזק הרוב אזלינן בתרי' גם בפ"נ וכדומה ע"ש וא"כ ה"נ י"ל בזה [והנה בדין ניטלה ביצה א' נחלקו הראשונים כמבואר בב"י וש"ע ועיי' בשו"ת בש"ר סי' ש"מ בכס"ד שהאריך להוכיח כשיטת המקילין ודחה הראיות של המחמירים וגם מהרי"ף ורמב"ם ורא"ש אין ראיה להחמיר והחוש מעיד כן שהם מולידים ואולי בזה"ז נשתנה הטבע ע"ש באורך ואם אמנם כי בש"ע מבואר דיש להחמיר בניטל ביצה ימנית הנה הרש"ל ביש"ש מיקל גם בניטל של ימין ובפרט היכי דניטלה ע"י הרופאים מומחים להושיע מחליו כ' היש"ש דכ"ע מודו דיש להקל ועיי' בפ"ת בשם הג' ר"ח מוולאזין בתשו' כת"י שהביא מדברי סה"ת דפשט המנהג להקל ומסיק דאין חילוק בין של שמאל לימין ע"ש וגם בשי"ק על הירושלמי כ' שהאריך בתשו' להקל בניטל ביצה א' וששמע מכמה ב"א שהולידו אף שחתכו הרופאים ביצה א' ע"ש ומשמע ג"כ דאין חילוק ומהגם דלפי מ"ש בק"נ על הרא"ש אות ג' דאם אינו מוליד אין לחלק בין ימנית לשמאלית וריב"ח בירושלמי דס"ל דבלבד ימנית ס"ל דמוליד ור"א שם דקאמר ברתי שרי' אלא הוי יודעת שאינו מוליד סובר דאין חילוק בין ימנית לשמאלית וא"כ לשיטת הפוסקים דגם ביד"א כשר הוי פלוגתא בירושלמי אם גם בימנית כשר וכיון דבש"ס דילן לא נזכר חילוק בין ימנית לשמאלית ובירושלמי איכא פלוגתא א"כ פשיטא דיש לפסוק כש"ס דילן. ומהגם דכבר נתבאר דספק פ"ד מהראוי להתיר גם כדעת יחיד נגד רבים. ועיי' שו"ת ח"ס חלק יו"ד סימן רפ"ו שביאר דגם לשיטת הסוברים דסד"א מה"ת להחמיר ולא מקילין בספק שאינו רגיל מ"מ בפלוגתא לכ"ע מקילין כיחיד נגד רבים ע"ש וא"כ ה"נ בממזר ופ"ד וכמש"ל אבל בתשב"ץ ח"ג סי' שכ"ז מבואר דבספק פלוגתא אין להקל בממזר ומכ"ש בזה ופ' בשעה"מ פ"ג מגירושין בדין ס' פלוגתא בממזר. ואף דבספק ממזר איסור דרבנן עכ"פ איכא וה"נ בפ"ד וכמ"ש הנוב"י שם מ"מ יש לצרף גם צד ספק דשמא הי' ביד"ש וכמש"ל וסמוך מיעוטא לפלגא והוי רובא ואף דהמג"א סימן תס"ז כ' בפשיטות דספק שאינו מצוי אינו מצטרף לס"ס גם בזה יש דעות להקל וכמ"ש בסד"ט סי' קפ"ז סקט"ו וסוסי' ק"צ וע' בש"ש ש"א פי"ח מה שהעלה לחלק בזה אבל בסד"ט שם הוכיח מהתוס' דבכל גווני יש להקל. ועוד שכבר צידד השעה"מ מאי"ב דדוקא בפסול יוחסין החמיר מדרבנן משא"כ בספק פ"ד והסכים בת' ב"א א"ע סי' ב' וברכ"י סי' י'. ובפרט לפמש"ל דמדאורייתא גם בספק שאינו מצוי יש להקל בממזר ופ"ד ורק מדרבנן יש להחמיר א"כ שוב כדאי הפוסקים המקילים לסמוך עליהם בדיעבד שלא לגרש את אשתו והנלענ"ד כתבתי. ושוב בא לידי ס' אגרת בקורת ושם כ' רב א' עפ"י עדות הרופאים דגם בניטלה ביצה ימנית מולידים והביא כמה מעשיות שנתברר הדבר שכן הוא ולכן יש להקל והג' רי"ע האריך לדחות דבריו והחמיר הרבה בזה ולא הסכים הזמן לעיין היטב אבל כיון דכמה אחרונים מקילין וכמ"ש הפ"ת בשם הג' ר"ח מוולאזין ז"ל ושאר גדולים ועיין בק"ע ושי"ק על הירושלמי ולכן המיקל יש לו ע"מ שיסמוך. ועיין בהערות לשו"ת מהר"ח א"ז מ"ש בענין זה ע"ד הלבוש אה"ע סי' ה'. שוב ראיתי בכס"ד שבשו"ת בש"ר הנ"ל שהאריך לדחות דברי הג' יעב"ץ הנ"ל:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה