אור ברסלב
שות מהרף סימן צג

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן צג

סימן צב

ש"ע ח"מ סי' פ"ו סעיף כ"ח נשבע היסת ואח"כ הודה מעצמו במקצת אם דרך תשובה הודה שמתחרט על מה שנשבע לשקר נפטר מהשאר ואם הודה שלא על דרך תשובה אינו נפסל לשבועה ע"פ עצמו עכ"ל:

בטור סי' הנז' סעיף מ"ג כתב דין זה בשם רב שרירא גאון וזה לשונו ורב שרירא גאון כתב כי אודי מדעתיה אם דרך תשובה הודה שמתחרט על מה שנשבע לשקר נפטר מהשאר ואם הודה שלא על דרך תשובה נשבע על השאר שאינו נפסל לשבועה ע"פ עצמו ע"כ:

וכתב מרן הר"י קארו ז"ל ולשון ונשבע על השאר אינו נוח לי וצריך לדחוק ולפרש דהכי קאמ' ומועיל לו שבועתו שנשבע קודם לכן על השאר עכ"ל:

נראה דמרן תפס בעיקר הפירוש שפירש דברי רב שרירא גאון ולפיכך כשהעלה דברי רב שריר' גאון על שלחנו הטהור השמיט ונשבע על השאר:

ואני בעניי קשה לי דלפי מה שפירש מרן דברי הגאון אין חילוק בין הודה דרך תשובה להודה שלא על דרך תשובה בשניהם נפטר מהשאר בשבועה קמייתא. וקשה דלשון הגאון משמע בהידיא שמחלק בין הודה על דרך תשובה להודה שלא על דרך תשובה וצ"ע בדעת מרן:

גם ספר הלבוש הקשה זה על מרן וז"ל נשבע היס' ואח"כ הודה מעצמו במקצת אם דרך תשובה הודה שמתחרט על מה שנשבע לשקר מה שמודה משלם ומהשאר כבר נפטר בשבועתו הראשונה אע"פ שהוא בעצמו מודה שנשבע שבוע' זו לשקר כיון שמודה דרך תשובה הך מקצת מחזקינן ליה שעל השאר באמת נשבע ואם הודה שלא על דרך תשובה כיון שמעצמו מודה ששבועתו היתה לשקר אין באותה וכאילו לא נשבע דמי לפיכך מה שמודה משלם ונשבע פעם שנית על השאר ולא נפסל ע"פ עצמו לדונו כחשוד על השבועה ויהא שכנגדו נשבע ונוטל שאין אדם משים עצמו רשע כן נ"ל לפרש לישנא דגאון ומ"ש כאן הב"י נ"ל דאינו נכון שאם כדבריו אין חילוק בין הודה ע"ד תשובה להודה שלא ע"ד תשוב' ומה היה צריך הגאון לחלק ביניהם לא היה לו לומר אלא בין הודה ע"ד תשובה בין הודה שלא ע"ד תשובה נפטר מהשאר שאינו נפסל מהשבועה ע"פ עצמו וכתב מה יועיל שנשבע פעם שנית אם כבר נשבע לשקר גם עכשיו ישבע לשקר י"ל שכוונת הגאון לומר שמאיימין עליו ביותר בפעם שנית דשמא משום שלא איימו עליו הרבה בפעם ראשון לא חש לישבע לשקר ועכשיו כשאיימו עליו הרבה לא ישבע וישלם עכ"ל:

ונראה לע"ד שגם מה שפיר' הלבוש בדברי הגאון אינו נכון כי מאחר שהו' אינו נאמן על עצמו שאין אדם משים עצמו למה שבועה ראשונה אין בה ממש הרי לא מהימנן ליה במאי דקאמר שנשבע לשקר אלא דאי אית לן למימר הוא זה דכשהודה במקצת חייב עצמו בממון ופלגינן דבוריה כדקי"ל אמר פלוני רבעו לרצונו דפלגינן דבוריה ואמרינן במאי דקאמר רבעו נאמן ומצטר' עם אחר לעונש אבל במאי דקאמר לרצונו לא מהימן דאדם קרוב אצל עצמו גם כן הכא במה שהודה במקצת חייב באותו מקצת שהודה דלגבי ממון הודאת בעל דין כמאה עדים דמי וחייב אבל לגבי שבועה שהודה שנשבע לשקר לא מהימן דאין אדם משים עצמו רשע:

ועל פי זה היסוד נר' לע"ד בפירוש דברי רב שרירא גאון הוא זה דכשהודה דרך תשובה שמתחרט על מה שנשבע לשקר ומצטער אמרינן אומדנא דמוכח דהא דאודי השתא במקצת קושטא קאמר אבל כשהודה במקצת שלא ע"ד תשובה הרי הודה במקצת חייב עצמו בשבועת התורה כדין מודה במקצת והשבועה הראשונה שהיתה היסת לא נפטר בה משבועת התורה ולפיכך נשבע על השאר שבועת התורה כדין מודה במקצת והיינו מאי דקאמר הגאון ונשבע על השאר רוצה לומר שבועת התורה והרי זה דומה למה שכתב מרן בסי' זה סעי' ובטו' סי' זה סעיף כ"ג כפר הכל ונשבע היסת בלא נקיט' חפץ ואח"כ חזר והביא עד א' חוזר ונשבע שבועה דאורייתא בנקיטת חפץ עכ"ל והדבר ברור דשוה לן הודאת פיו במקצת לעד א' מעיד שהוא שבשניהם חייב שבועת התורה בנקיטת חפץ וכיון שכן כי היכי דכפר הכל ונשבע היסת ואח"כ בא עד א' שלא נפטר בשבועת היסת שכבר נשבע אלא חוזר ונשבע שבוע' דאורייתא בנקיטת חפץ ה"נ כשכפר בכל ונשבע היסת ואח"כ הודה מעצמו במקצת חוזר ונשבע שבועה דאורייתא בנקיטת חפץ וזה נר' לע"ד ברור ואלהי הצבאות יצילנו משגיאו' ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה