שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן פו
שאלה אשה שנמצא דם על עד שלה אחר תשמיש והאשה הזאת יש לה טחורים שיוצא מהם דם לפעמים אם תוכל לתלות שהדם בא מהטחורי' וטהורה:
תשובה
תנן בפ' הרואה כתם מעשה באשה א' שבאה לפני רבי עקיבא אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה היתה ביך אמרה לו הן וחייתה אמר לה שמא יכולה להגלע ולהוציא דם אמרה לו הן וטהרה. ובגמר' מעשה באשה והתני' לא אמרו חכמים את הדבר להקל אלא להחמיר אמר רבינא לא להקל על דברי תורה אלא להחמיר על דברי תורה וכתמים עצמן דרבנן ופרש"י לא להקל על ד"ת האי דגזור רבנן בכתמי' להחמיר על ד"ת שלא להקל בנדה גמורה ומיהו כתמים עצמן מדרבנן ואזלי' בהם לקולא ותלינן בכל מידי ע"כ וכן פסקו כל הפוסקים כמבואר בהרמב"ם פ"ט מאיסור ביאה ובי"ד סימן ק"ץ בט' ודברי מרן בשלחנו הטהור סימן ק"ץ:
וא"ת הא אמרינן ברואה מחמת תשמיש שאם יש לה מכה באותו מקום שתולה בדם מכתה שאם דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה בדם מכתה א"כ הכא נמי נימא דם הנמצא בעד אם הוא משונה מדם היוצא מן הטחורים לא תלינן בטחורים וכיון שכן צריך לבדוק אם הדם הנמצא בעד הוא דומה לדם הטחורים תלינן:
הא לא קשיא שתי תשובות יש בדבר מאן שמעת ליה דאמר דצריך לבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה הוא הרמב"ן ז"ל שכן כתב רבינו בעל הטורים י"ד סי' קפ"ז דף קפ"ט ע"ב ז"ל והרמב"ן כתב שהאידנא אין תולין בדם מכתה שצריכין אנו לבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות לידע אם הוא משונה אם לאו ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא תולין מן הסתם לומר שאינו משונה עד שיודע לנו שהוא משונה ע"פ חכם שיראה שניהם וכו' ע"כ:
ומרן רבינו הגדול הקשה על לשון רבינו בעה"ט שאינו מכוון כדברי הרא"ש והביא לשון הרא"ש וז"ל והא דקאמר שצריכין אנו לבדוק אם דם מכתה נשתנה מדם ראייתה ואין אנו בקיאין לידע גם זה אינו כלום דלעולם עד שתתחזק באצבעות וכחות אנו תולי' להקל ואם יש לה וסת תולין לעולם להקל בווסת' ואינה צריכה בדיקה גם אם יש לה מכה תולין לעולם במכתה בסתם עד שיודע לנו ע"פ חכם שהראתה לו דם ראייתה קודם שאירע לה אונס זה ע"פ עצמה אבל מן הסתם קודם שנודע לנו ע"פ עצמה שדם זה משונה ממרא' דם שהיתה רגילה לראות או מדם שהיא רואה עדין שלא בשעת תשמיש או שתראה שניהם לחכם וזה יוכל האדם לידע אם הם דומים זה לזה אע"פ שאינו בקי בחילוקי מראות דמים וכו' וגם הרשב"א בס' ש"ד הביא דברי הרמב"ן וחלק עליהם והעלה כדברי הרא"ש ז"ל וכתב שכן פסק הרמב"ם ז"ל וכן נראה שהוא דעת הר"ן בפ"ב ממס' שבועות עכ"ל מרן וכן העלה על שלחנו הטהור:
הרי למדנו לסוגיין דאין אנו צריכים לחוש ולבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה אלא מן הסתם תולין:
וה"ה הכא דתלינן מן הסתם שדם העד הוא מדם הטחורים. עוד נראה לע"ד טעם אחר שידוע הוא שדם הטחורים אינו במראה אחד לעולם שלפעמים יצא עכור ולפעמים יצא צלול ולפעמים יצא אדום ביותר ולפעמים אדום קליש ולפעמים עב ולפעמים דק וכיון שכן נראה לע"ד פשוט דלפי זה אפילו נמצא שהדם שבעד משונה מדם הטחורים אנו תולין שבפעם הזה נשתנה כיון שדרכו להשתנות ואפילו הרמב"ן שמצריך בדיקה הכא יסבור שאפילו נמצא דם העד משונה מדם הטחורים תלינן בטחורים דהא בכל דם שתראה האשה שלא הרגישה בו שיצא מבשרה הוא טהור דבר תורה ודין כתם יש לו ותולה בכל מה שיכולה לתלות וטהור זה שנראה לע"ד ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: