שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן עז
שאלה היש לסמוך על מה שכתוב בספר שיירי כנסת הגדולה א"ח סימן רפ"ב בהגה' ב"י סעיף ה' וז"ל אמר המאסף במהדור' ראשונה כתבתי דאם נמצא טעות בס"ת בקריאת השביעי אחר שקרא שלשה פסוקים בהכשר דאין להוציא ס"ת אחר ושכך עשיתי מעשה בקוסטנטינא יע"א לפני רבני הדור ולא היה פוצה פה ומצפצף:
תשובה
לע"ד נראה דאין לסמוך עליו בזה שלא ראיתי טעם לדבר אלא הרבה בדברים בלא ראיה וראיתי להעתיק קיצור דבריו כדי שיתברר האמת כת' ז"ל ולפי שראיתי מפקפקים בהוראתי גם בלא דעת דברי הפוסקים אלא מסברת הכרס ראיתי להאריך בזה ולישב מכל המקומ' שלכאורה נראה שיש סתירה לזה ולחזק הוראתי בראיות נכוחות מ"ש בספר מגדל עוז דאם נמצא טעות אפילו בסוף הפרשה מוציא ס"ת אחר **(הנך רואה שדחה דברי המ"ע בלא טעם בלשון אפשר וזה אין בו ממש דמסתמא כי קאמר המגדל עוז אם נמצא הטעות אפילו בסוף הפרשה מוצי' ס"ת אחר הוא למנהג העולם היום שקוראין בכל שבת סדר א' ואי אמרת דלא אמרה אלא כשלא קרא שלשה פסוקים או בפרש' יו"ט וכו' לא הוה שתיק מנה)** אפשר לדחות דכשלא קרא שלשה פסוקים בהכשר קאמר או בפרשת יו"ט וחול המועד וארבע פרשיות שצריך לקרות כל הסדר א"נ בעל מ"ע לטעמי' אזיל שקריאת ראשונים לא עלתה לו וכו' אבל לפי מנהגנו כהוראת הר' בשם רבו מהר"י בירב שקראו בפסול עלתה בדיעבד ומוצי' ס"ת אחר לקרא מכאן ולהבא בספ' הכשר וכו' לפי מנהג זה כל שקראו העולין שבעה כל א' ג' פסוקי' שהם כ"א פסוקים לשבעה בני אדם כדאיתא במס' סופ' אפילו נמצא הטעות בפסוק הכ"ב יגמור הפרשה בפסול ולא יברך אחריה וכו', וההיא דספר הכלבו הביאו רבינו המחבר בטו' זה סי' קל"ז וכו' דהתם תקנת חכמים לקרא עד תטמא עד הערב אבל בשבת שקריאת הסדר אינו מתקנת חכמים אלא מנהג וכבר כתב הרמב"ם בפי"ג מה' תפלה שיש מקומו' שאין גומרין את הפרשה אלא לשלש שנים והוא מדברי התלמוד פרק בני העיר וכו' וכיון שאינו אלא מנהג בעלמא כל שקרא כשיעור אין להוציא ספר תורה אחר להשלים הסדר' ** (מ"ש מלבד דמההיא דהכלבו בפרש' פר' וכו' עד משום פגמו של ראשון לא ידעתי מאי קאמ' ומ"ש והיינו דמס' סופרים הא ליתא וז"ל ההגהות שהביא מרן בסימן קל"ז כתוב בהגה' מיי' פי"ב מה"ת אם דילג פסוק אחד ולא קראו אם הוא במנחה בשבת או בשני וחמישי וקר' עשרה פסוקים בלא פסוק המדולג אינו חוזר ואם לאו חוזר אבל בשבת אפילו דילג פסוק אחד חוזר וקורא אפי' אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר וקורא הוא ושנים עמו ואפילו הפטי' והתפלל מוסף מפסיק מיד וקורא עכ"ל הרי ההגה' לא הזכירו ס"ת פסול ואם זה הרב רוצה ללמוד מדלג פסוק א' לנמצא ס"ת פסול זו אינה תורה)** מלבד דמההי' דהכלבו בפרש' פר' אין ראיה הפך למה שכתבתי דהתם לא הוצי' ס"ת אחר אלא הס"ת בעצמו שקראו וכיון שאין כאן פגמו של ראשון למה לא נקרא כל הסדר אבל בנדון זה אין להוציא ס"ת אחר משו' פגמו של ראשון ומיהו צריך לקרא כל הסדר בס"ת הפסול והיינ' דמס' סופרים שהביאו ההגה' שהביא רבי' המחב' בסי' קל"ז ע"כ ראיתי להעתיק מדברי השיירי ולא נר' לי להעתיק מדבריו כי האריך הרבה בדברים כפולים ומכופלים ללא צורך:
**(כי היכי שלא לטעות ומ"ש דלפי מנהג הורא' מהר"י בירב וכו' גם זה אין בו ממש דאדרב' דאם איתא דלפי מנהג זה נתחדש דין זה דבקראו שבעה עולים כ"א פסוקים אין צריך להוצי' ס"ת אחר לא הוו שתקי מינה כדי שלא יבואו לטעות. עוד דפרשו' המועדים כבר העלה מרן על שלחנו הטהור בסי' קל"ז סעי' ג' שדינם כמו מנחה בשבת ושני וחמישי שאם דילג פסוק אין צריך לחזור ומ"ש ויגמור הפרשה ולא יברך אחריה תמוה מאוד והלא ברכ' שלבסוף העולים היא עיקר התקנה והיא משנ' בריש פרק הקורא עומד תנן הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה ובגמרא תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן גזרה משו' הנכנס' ומשום היוצאים ע"כ הרי למד' ב' דברים הא' שהברכ' שלבסו' היא עיק' התקנ' שחשש הנכנסי' הוא גדול שהוצרכו לתקן ולהוסי' ברכות בשבילו וכפי סברא זו דבעל השיירי יש שתים דעות הא' שמבטל הברכ' דלבסו' שהי' עיקר התקנה שנית דאיכא חשש דהנכנסים שיאמרו דאין מברכין לבסוף מלבד שהמעש' זר ותמוה הרבה מאד שלא נראה ולא נשמע כמותו בכל גלילות ישראל שיקראו בתורה ברבים בלא ברכה ומה שכתב שאין להוציא ס"ת אחר משום פגמו של ראשון תמוה מאוד לא ידענא היכי קאמר דמה שייך כאן פגמו של ראשון שהרי הוא פגום ועומד שנמצא פסול:)**
והנך רואה דעיקר הוראתו מההיא דמסכת סופרים פי"א הלכה ד' וז"ל החזן שהוא קורא בתורה בשבת פחות משבעה קריות ושכח כסבור שקראו שבעה יחזור ויעלה שבעה קריות ויפטיר שמיני ובלבד שיהיה בסד' עשרים ואחד פסוקי' ליתן לכל קורא וקורא שלשה ואם פחות יוסיף על סדר הזה מפרשה אחרת ע"כ. וס"ל להר' ז"ל דזו דמס' סופרים היא עיקר אף בזמן הזה שנהגו לקרא סדר אחד בכל שבת ולע"ד אני אומר אחר המחילה מכבודו לא דק מאחר שנהגו לקרא בכל שבת סדר אחד מסדרי התורה להשלים התורה בכל שנה הוקבע עליהם בחובה גמורה מן התורה דגרסינן בפ"ק דנדרים דף ח' אמר רב גדל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה מאי קמ"ל דאפי' זרוזי בעלמא היינו דרב גדל קמייתא הא קמ"ל דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית משום הכי חיילא שבועה עליה. וכתב הר"ן מסתברא לי דלאו דוקא דבהכי מפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תורה יומם ולילה כפי כחו ואמרינן בפ"ק דקידושין ת"ר ושננתם שיהיו ד"ת מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם וכו' וק"ש שחרית וערבית לא סגי להכי אלא מכאן נ"ל ראיה למה שכתבתי בפ' שבועות שתים בתר' דכל מידי דאתי מדרשא אע"פ שהוא מן התורה כיון דליתיה מפורש בקרא בהידיא שבועה חלה עליה והכא הכי קאמר כיון דאי בעי פטר נפשיה ממאי דכתיב בקרא בהידיא בשכבך ובקומך בק"ש שחרית וערבית משום הכי חלה שבועה עליה לגמרי ואפי' לקרבן והיינו דקאמר נדר גדול נדר כלומר לכל דיניו כדבר הרשות וקמ"ל דבקבלה בעלמא לדבר מצוה מהניא דמאי דאמר' הכא לא הזכיר לא נדר ולא שבועה ואפילו הכי בדבורא בעלמא סגי דומיא דמאי דאמרינן דבקבלה בלחוד מהניא לצדקה כדכתיב בפיך זו צדקה והוא הדין לכל דבר מצוה עכ"ל וכתב הרא"ש ז"ל נדר גדול נדר לאלהי ישראל לאו היינו נדר ממש דלא איקר' נדר אלא שמתפיס בדבר הנדור אלא חשבינן ליה כאילו נדר צדקה כדאמרינן דר"ה בפיך זו צדקה עכ"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל בסוף פ"א מהלכ' נדרים האומר לחבירו נשכים ונשנה פרק עליו להשכים ולקרות ואע"פ שלא הוציאו בלשון נדר וז"ל רבינו בעה"ט י"ד סימן רי"ג האומר אשנה פרק זה הוי נדר גמור עכ"ל וכן העלה מרן על שלחנו הטהור יו"ד סימן רי"ג סעיף ב':
ומ"ש הר"ן חייב כל אדם ללמוד תורה יומם ולילה כפי כחו כן כתבו הרמב"ם בפ"א מהל' ת"ת ורבי' בעה"ט י"ד ס' רמ"ו וכן העל' מרן בס' הנז' סעי' א' וז"ל כל איש מישראל חייב בת"ת בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין זקן גדול אפילו עני המחזר על הפתחים אפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע זמן לת"ת שנאמר והגית בו יומם ולילה. ג' כתב ז"ל עד אימתי חייב כל איש מישראל ללמוד עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך עכ"ל:
הרי למדנו דבדבור בעלמא שאומר אשנה פרק זה קם עליו בנדר גמור וחייב לקיימו:
כל שכן מי שקבל עליו לקרות ונהג קבלתו שאינו יכול לפטור עצמו:
וכל שכן קהל שנהגו שחלה קבלתם עליהם ועל זרעם ואפילו היה הדבר שקבלו עליהם אינו גוף התורה אלא לסייג בעלמא כמו שכתב מרן בבית יוסף י"ד סוף סימן רי"ד ז"ל כתב הריב"ש בחלק א' סי' מ' בשם הרמב"ן במשפט החרם שכל קבלת הרבי' חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בהסכמה אלא שנהגו כן מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה אף הבנים חייבים באותו גדר כדמוכח עובדא דבני בישן וכן הבאים מחוץ לעיר לדור שם הרי הם כאנשי העיר וחייבין לעשות כתקנתם וכו' ע"כ וכן העלה מרן על שלחנו הטהור סוף ס' הנז':
וכל שכן דבר שהוא גוף התורה והוא חייוב כגון תלמוד תורה שחייבים לעסוק בה יומם ולילה שפשוט הוא שכל קהל שקצב לו קצבה בסדרי התורה חייב לקיימה:
וכל שכן דבר שנתפשט בכל גלילות ישראל שאפילו בני מערבא דאמרינן בפרק בני העיר שאינן משלימין התורה אלא לשלש שנים האידנא כל בני מערבא נוהגים לסיים התורה בכל שנה שפשוט הוא שחלה על כל ישראל ואינן יכולין ליפטר ממנה:
צא ולמד גדולה מזו מתפלת ערבית דהיא רשות כתב הרי"ף ז"ל בפרק תפלת השחר תפלת ערבית רג"א חובה רבי יהושע אומר רשות אביי אמר הלכה כדברי האומר חובה ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות וקי"ל דהלכה כרבא מיהו הני מילי היכא דלא צלי לה כלל אבל היכא דצלי ליה לתפלת ערבית כבר שוייא עליה חובה ואי טעי הדר לרישא כדאמר רבא טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו שאין מקדשין את החדש אלא ביום ושמעינן מינה שאם טעה בשבת או בי"ט שמחזירין אותו ואמרי' נמי טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרי' ב' והא דברי הכל היא דהא ליכא מאן דפליג ואפילו למאן דאמר רשות חובה היא דליתא אבל מצוה איתא והאידנא נהגו עלמא לשוויא כחובה עכ"ל וכך הם דברי הלכות גדולות וכך הם דברי הרא"ש בפרק תפלת השחר הרי נתברר דדבר שהוא רשות וקבלו אפילו היחיד עליה חזר להיות חובה גמורה ומחזירין אותו כיון דאית ביה צד מצוה בעלמא הוקבע עליו כחובה גמורה:
עוד ראיה כתבו הגהות מיי' בפי"ב מהלכות תפלה ז"ל במס' סו' בפי"א יש שאם טעה חזן וסבור שקראו ז' ולא קראו אלא ששה חוזר וקורא שביעי ושמיני מפטיר ואם קרא ודילג על פסוק אחד ולא קראו אם הוא במנחה בשבת או בשני או בחמישי וקרא עשרה פסוקים בלא פסוק המדולג אינו חוזר ואם לאו חוזר אבל בשבת דילג פסוק אחד חוזר וקורא אפילו אחר שהפטיר בנביא והתפלל מוסף מפסיק מיד וקורא שאין מעמידין תפלת המוספין פעם שניה ע"כ ובסו' מס' סופ' אפילו דילג פסוק אחד ולא קראו והחזיר את התורה ואמר קדיש חוזר ופותח ומברך וקורא הוא ושנים אחרים עכ"ל ההגהות:
הרי ההגהות השמיטו מלשון דמסכת סופרים מה שכתוב שם ובלבד שיהיה בסדר כ"א פסוקים ליתן לכל קורא וקורא שלשה ואם פחות יוסיף מפרשה אחרת כל זה השמיטו ההגה' ובודאי צריך לדעת למה:
גם בשבלי הלקט הביא לשון זה דמסכת סופרים והשמיט הא דעשרים ואחד פסוקים הטעם פשוט דכלל גדול בידינו ומוסכם מכל הפוסקים דכל מה שישמיט הפוסק אפילו מדברי הגמרא הוא משום שדוחה אותן הדברים מהלכה וכיון שכן פשוט הוא דכיון שהביאו דברי מסכת סופרים והשמיטו ממנו הדין הזה ולא הביאו' שמעינן מנה דהדין הזה דהאידנא לאו הלכתא היא דהואיל ונהגו העולם לקרות סדר אחד בכל שבת הרי הוקבעה הלכה כך ולא משכחת לה סדר שאין בו כ"א פסוקים וכן נראה שהוא דעת כל הפוסקים שלא הביאו הא דמסכת סופרים לבד התוספ' בפרק הקורא עומד. ולפי דרכנו למדנו מדסתמו וכתבו שאם דילג פסוק אחד חוזר וקורא הוא ושנים אחרים הוא אפילו היה שדילג פסוק מקריאת השביעי אפילו אחר שקרא הרבה פסוקים ואפילו היה שדילג פסוק אחרון דאי לא תימא הכי היה להם לבאר דהא דבריהם הוא כפי המנהג של עכשיו לקרות סדר אחד בכל שבת:
דלפי דברי השיירי דס"ל דגם האידנא אין חובה בקריאת התורה אלא עשרים ואחד פסוקים לשבעה עולים שלשה פסוקים לכל אחד ומה שקורין סדר אחד בכל שבת הוא משום מנהג בעלמא לפי זה כשקרא עם השביעי הרבה פסוקים ודילג בסוף הקריאה אפילו הרבה פסוקים והחזירו התורה למקומה ואמר קדיש למה מוציאין הס"ת פעם אחרת ומטרחינן ליה בכדי דכיון דיצא ידי חובתם יש תיקון דלשבת הבאה יתחילו מהפסוקים המדולגים להשלים אותם ויקראו משם ואילך על הסדר ולא יטריחו הס"ת אלא ודאי מדמצרכינן להוציא הס"ת פעם אחרת ולקרות הוא משום דכיון שדלגו פסוק א' עדין לא יצאו ידי חובת היום והיינו כדאמרן הרי נתבאר דהאידנא חובה גמורה לקרות סדר אחד מסדרי התורה בכל שבת:
עוד אני מוסיף לומר דחובה זו לאו משום מנהג בלבד היא אלא הוי תקנת חז"ל מתרי טעמי. חדא כיון דקריאת התורה ברבים היא תקנת משה רבינו ע"ה מפני חייוב עסק התורה כדאמ' בפ' מרובה דף פ"ב תניא וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומו' אמרו אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים כיון שהלכו שלשה ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותקנו להם שיהיו קורין בשבת ומפסיקין בא' בשב' וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילכו ג' ימים בלא תורה:
הרי למדנו שמשה רבינו ע"ה וב"ד משום חייוב עסק התורה והמון העם דלאו בני עסק התורה תקן להם לישראל שיקראו תורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי ואע"ג שלא נתן קצבה לקריאה כל שקצבו על עצמן אותה קצבה נכללת בכלל תקנת מרע"ה ונתחיי' מכח תקנתו כיון דמשום חייוב עסק התורה שהם חייבים:
עוד טעם אחר דודאי מה שנהגו לקרות סדר אחד בכל שבת המון העם לא מעצמם נהגו כן אלא החכמים שביניהם הם שתקנו להם כן וכיון שכן הרי זו תקנת חכמים גמורה דאמ' בשלהי פ"ב דר"ה ת"ר למה לא נתפרשו שמותן של זקנים הללו שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן פ' כנדב ואביהוא פ' כאלדד ומידד ואומר ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואומר וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל וגו' ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפילו קל שבקלים שנתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים ע"כ ומסתייע סברתנו כתב רבי' בעל הלבוש' בסימן קל"ז סעיף ה' ז"ל אם דילג הקור' פסוק א' ולא קרא וכו' אבל בשבת אפילו דילג פסוק א' חוזר וקורא שהרי תקנת חכמים היא שיקראו כל הפרשה בשבת זו ובאופן זה להשלים כל התורה בשנה א' והרי דילג פסוק א' ולא קראו כל הפרשה ובהשלמת השנה לא ישלימו התור' שהרי יחסר פסוק זה לפיכך אפילו אחר שהחזירו התורה ואמר קדיש חוזר וקורא פסוק המדולג ושנים עמו וכו' ע"כ הרי רבינו בעל הלבוש קאמר שתקנת חז"ל לקרות סדר א' בכל שבת כדאמרן ולע"ד נראה הא דכתב הר' אסור לאומרו וכ"ש להעלותו על ספר שמיקל בחייוב קריאת התורה אפילו לפי דעתו דהרי זה דומה למה שכתב סמ"ג סוף עשין י"ב והביאו רבינו בעל המפה י"ד סימן רמ"ו והגה' מיי' בפ"א מהלכו' ת"ת סימן ז' ז"ל ובשעות דחוקות שאדם בבלבול ואין לו פנאי ללמוד סומך על מה שאמר רבי יוחנן פר' שתי הלחם דף צ"ט ע"ב אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ודבר זה אסור לומר לפני עם הארץ עכ"ל ופרש"י אסור לאומרו שלא יאמר בק"ש סגי ולא ירגיל בניו לת"ת הרי למדנו שאסו' להקל לפני עם הארץ בחייוב ת"ת וכ"ש בנדון זה דאתי לומר כיון דאין חייוב קריאת התורה אלא אחד ועשרים פסוקים כיון שישמע אחד ועשרים פסוקים יאמר כבר נפטרתי מקריאת התורה ויצא מבית הכנסת ויתחייב בעוזבי ה' יכלו ח"ו: