שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן עג
שאלה ראובן שידך בתו עם בן שמעון וכתבו ביניהם שטר זמנו שליש שני למרחשון והתנו זמן כניסתם לחופה לזמן שנה ובהגיע הזמן תבע ראובן את החתן שיעשה החופה ועמדו מתווכי השלום ביניהם והאריכו הזמן לאדר הגיע אדר ולא היה יכולת ביד החתן לעשות החופה ועמדו עוד מתווכי השלום ופישרו ביניהם והאריכו הזמן לחג השבועות הגיע חג השבועות ולא כנס ועל זה עמדו לדין ראובן אבי הבת טוען מכיון שהעביר המועד פעמים איני חייב עוד בתנאים ושמעון אבי החתן טוען הארכנו עוד הזמן לשבת נחמו והביא מתווך הש"ם לוהעיד שכשהגיע חג השבועות פייסתי את ראובן ונתפייס להמתין לשבת נחמו וראובן השיב לא נתפייסתי אלא כך היתה תשובתי לך חתא ננצור כלאני נקול לך ואשבע על זה שבועת התורה ועוד איני יודע אלא שטרי שעבר זמנו יורנו מורה צדק שורת דין זה:
תשובה
לעולם ראינו לרבותי' זלה"ה שדנין בענין שידוכי האיש והאשה שהמעביר המועד שקבעו לנישואין הוא חייב בקנס והכא בנדון דשאלה שמעון ובנו הם העבירו המועד וזה ברור בי"ד סימן רל"ו כתב מרן ז"ל כתב ריר"ו בשם המפרשים שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על השבועה השני פטור ואין צריך היתר על השבועה והביא ראיה לדבר מפ"ק דסוטה **(ונ"ל שהראיה שהביא מסוטה היא ממה דאמרי' בפ"ק דף מ' סוף ע"ב והוא יחל להושיע את ישראל אמר רבי חמא ברבי חנינא הוחל שבועתו של אבימלך דכת' אם תשקור לי ולנכדי ע"כ ופרש"י הוחל שבוע' של אבימלך בטלה לשון לא יחל דברו לפי שהם עברו על השבועה תחלה עכ"ל:)** ואחר כך הביא תשובת ר"ש משנץ שהיה מקובל כן בענין שידוכי איש ואשה שקבלו עליהם חרם תקנת הקהלות לינשא לאחר זמן דמי שעיכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר והלה מות' ואין צריך היתר חכם וגם המעכב עצמו מות' בלא התרה לאחר שנשא שכנגדו עד שבא זקן אחד ואמר ליה כי שניהם אסורים ולא הרויח מי שלא עיכב אלא תשומת יד וכו' ודברי ריר"ו בשם המפרשים ודברי קבלת ר"ש נכונים בטעמם ע"כ וכן העלה מרן ז"ל על שלחנו הטהור:
הרי למדנו ששמעון ובנו שהעבירו המועד הם עברו על התנאים והם חייבים בקנס:
וא"ת מאחר שפייסו את ראובן ונתפייס והאריך להם וקבעו זמן אחר עדין תנאי שטר השידו' במקומן עומדין:
הא ליתא דהלכה רווחת שטר שנמחל שעבודו בטל והרי הוא כחרס שאין בו ממש והכא כיון שהעבי' המועד הרי בטל התנאים ובטל השטר:
וא"ת שאני נדון זה משטר שנמחל שעבוד דבשלמא שטר שנמחל שעבודו כיון שנתפרע כבר חלף הלך לו אותו מעשה שנכתב עליו השטר מה שאין כן הכא דזמן הראשון הכתוב בשטר וזמן שני שהאריכו שניהם על ענין אחד וא"כ כיון שקבעו זמן שני הרי הוא על אותו ענין בעצמו ועדיין השטר קיים:
הא ליתא מדכתב מרן בי"ד סי' רכ"ח דף ער"ה ע"ד ז"ל כתב הרשב"א בתשו' הנשבע לחבירו לפרוע לו ממון לזמן יכול להתיר נדרו שלא ע"י חכם שיאמר הריני כאילו התקבלתי אבל להאריכו ושיעמוד בחייובו לאו כל כמיניה אלא א"כ התנו כך בשעת השבועה עכ"ל:
הרי למדנו שיאריך הזמן וע"י זה השבועה במקומה עומדת ולא עבר עליה זה אינו אלא משעבר הזמן שנשבע עליו עבר על השבועה ולא מהני ליה הארכת הזמן והוא הדין הכא מכיון שעבר הזמן שקנו עליו נתבטל הקנין ונתבטלו כל התנאים שקנו עליהם:
וכיון שכן היו צריכין בשעת הארכת הזמן לחדש ולקנות קניינין אחרים על זמן שני דבדבור בעלמא אין כאן חייוב ומדברי' הללו אתה למד אף אם ראובן חזר בתוך ימי הארכה ואינו רוצה להמתין עד הזמן שהאריכו יכול לחזור בו כיון שלא קנו מידו דבדברי' בעלמא לא מתחייב:
אבל הועיל הפייוס בהארכת הזמן לפטור את החתן מהקנס שהרי הקנין הראשון כבר נמחל חלף הלך לו ועל הזמן השני לא היה חייוב בקנין ועיין בספר דרכי נעם להרב רבינו מרדכי הלוי זלה"ה בסי' ה' ותמצא הרבה יותר ממה שכתבנו ואלהי הצבאות יצילנו משגיאו' ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: