שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן סח
שאלה הטיחה שטחין כלי הנחשת בבדיל שמלבנין הכלי על אש פחם ושפין הבדיל בכלי והוא על האש והבדיל ניתך ומוליכין הבדיל בצמר גפן על פני כל הכלי אם הליבון הזה שהכלי מתלבן על האש באופן שיותך הבדיל בו מועיל במקום לבון ששורף קש דקי"ל כלי שצריך הגעלה בכלי ראשון אם לבנו בענין שאם ישימו עליו קש ישרף עלתה לו הגעלה והסברא נותנת שהלבון שמהתך הבדיל הוא יותר חזק יותר מהליבון ששורף קש:
תשובה
כך היה דעתי בימי בחורותי כשהיו שואלין אותי על זה הייתי אומר שפשוט הוא שהליבון שמלבנין הכלי על האש לטוח אותו בבדיל הוא חזק יותר מהלבון ששורף קש ועלתה לו הגעלה עד שפעם אחד היינו בלילה בישיבה של חכמים ונשאלה שאלה זו והשיבו החכמים ואני בכללם שפשוט הוא שהליבון הזה הוא יותר חזק מהליבון ששורף קש ועלתה לו הגעלה והיה שם מי שאמר שהר"ר אליהו מזרחי פסק כן ענה אחד מגדולי העיר שהיה שם ואמר אני איני מוליך כלי הנחשת שלי לאומנים אלא אני מביא אומן לביתי בשעה שאני צריך לטוח הכלים שלי בבדיל וניסיתי פעמים הרבה ונת' קש דק של תבן על הכלי בשעה שמלבנו להתיך בו הבדיל ולא היה בו כח לשרוף הקש והבדיל היה ניתך. ושאלתי מאי טעם אין הקש נשרף והבדיל ניתך ואמרו מה שהבדיל ניתך לא מכח האש בלבד אלא מכח עפרות הנשאדר שמפזרין על הכלי בעת ששף הבדיל הוא שניתך הבדיל וכששמעתי זה אמרתי מזקנים אתבונן מיד באותו יום הלכתי לחניות האומנים ונסיתי ושמתי קש על הכלי בעת שמחממו להתיך בו הבדיל הבדיל ניתך והקש לא נשרף והלכתי לחניות האחרים ונסיתי בהרבה כלים בקש דק ולא נשרף לכן נראה לע"ד פשוט שלא עלתה לכלים הגעלה ע"י ליבון זה שאין להרהר אחר הנסיון. וכיון שכן יצא לנו מזה שמה שנוהגים שעושין הגעלה לכלים אחר שטחין אותם בבדיל אותה הגעלה לא מהניא דהא קי"ל שצריך להעביר החלודה והטינופת מעל הכלי ואח"כ מגעילו שהחלודה והטינופת מפסקת בין הכלי לדיקולא דמיא כמו שכתב הרא"ש בהידיא בכלל י"ד וכיון שכן הבדיל שטוח על הכלי הוא מפסיק בין הכלי לדיקולא ומעכבת הכלי מלפלוט מה שבתוכו דהאי טיחה שרירא וקיימת יותר מהחלודה ומעכבת הכלי לפלוט מה שבגופו ובעינן כבולעו כך פולטו וא"ת דמטעם זה יהא מותר להשתמש בכלי זה בפסח ולא חיישינן לפליטת חמץ בפסח דכיון דהאי טיחא מעכבת הכלי מלפלוט החמץ בשעת הגעלה הוא הדין נמי שמעכבתו מלפלוט בשעה שמשתמש בו בפסח הא לאו מלתא היא דכבר תירץ זה המרדכי שהביא מרן בב"י בהלכ' פסח סימן תנ"א זה לשונו ומ"ש ואבן העזר כתב שראה בבית אביו שהיא מצוה להגעיל הכלי וכו' עד דכבולעו עם הטלאי כך פולטו כ"כ שם המרדכי וכתב עוד ואפילו בלא הגעלה קודם דיבוקו היה נראה להתי' מטעם זה אלא דאיכא למיחש שמא ערב פסח נדבק בחזקה ושוב בפסח רפה הדיבוק ומוציא מה שתחתיו ופולט ע"כ הרי למדנו דחיישינן לרפיון הטלאי הוא הדין הכא וכ"ש דחיישינן לחסרון הטיחה שע"י שרוחצים הכלים ומשפשפין אותם בחול לנקות מהם זוהמת התבשיל יחסר מהטיחה ופולט ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: