שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן סד
מעשה שה"ר יצחק פרידא נפטר לב"ע נ"ע בזמן המגפה והניח אלמנה ועמה יתומים שני בנים ושתי בנות קטנים והניח בין גדול נשוי אשה והיה מוסגר מפחד המגפה אין יוצא ושלח לי לומר אם הדין נותן שאתפוס ממון אדוני אבי שלא תקדים אשתו ותתפסהו ותחביא ותעלים וגזל הנאכל קשה להשיב. וכששמעתי כך אמרתי אנו ב"ד אביהם של יתומים עלינו מוטל הדבר הזה לפקח על נכסי היתומים ומיד קמתי ונזדרזתי ושלחתי שני בעלי תורה ושליח ב"ד ואדם אחר שהוא בן בית של הנפטר וצויתי אותם שיפנו כל הנכסי' החשובים ויניחום בבית אחד או בשני בתים ויסגרו עליהם ויניחו מדור אחד לאלמנה ויתומיה והלכו לבית הנפטר ועשו כאשר צויתי אותם למחרת שמעתי שיש מרננים אחרי על הדבר הזה שעשיתי שלא כדין על כן באתי בקיצור להודיע שמה שעשיתי הוא דין התורה והמשפט משפט אמת וצדק אין בו נפתל ועקש ואוי לו לדור ששופטים את שופטיהם דעו וראו ושמעו ושימו לב למה שאני כותב הדין הזה פשוט ביתה יוסף טור א"ה סימן צ"ג דף קי"ז סוף ע"א וז"ל כתב הריב"ש בתשובה סימן שס"ד דבר ברור הוא כי הנכסים שהם בבית הבעל אע"פ שכשמת נשארו הנכסים ביד האשה ואוהלים כאשר המה שאין זו תפיסה של כלום שכל תפיסה צריך תפיסה גמורה שיקנה הדבר באחת מהקניות כמו שאמרו בפרק הכותב אבל בכאן הבית והתיבות והמטלטלין הכל ברשות היורש ואינה נקראת תפיסה בשביל תפיסת המפתחות שאין מסירת המפתחות קונה וכ"ש תפיסתן ואם קדמו היורשים ותפסום כדי שלא תשלח בהם יד ותפסום הטיבו לעשות ואע"פ שמה שתפסו היה דרך גנבה אין היזק בזה אבל הוא יפוי כחם דהויא תפיסה שלא בעדים דלפעמים מהניא שלא בעדים ובעדים לא מהניא ובסימן ק"ז כתב עוד כיוצא בזה וכתב עוד שם וכן אם פקח הדיין וזריז ראוי לו לילך בפתע פתאום לבית המוריש ואם לא עשתה בנכסים תפיסה המועלת לקנות יחזיק בהם היורשים והמקבלי מתנה בעד זכותם עכ"ל רבינו הגדול מרן. הרי ברור ומבואר שהדיין העושה זאת שיקדים ויחזיק את היורשים בנכסי מורישם וימנע את האלמנה מלתפוס אותם הרי הדיין הזה זריז ומשובח וזהו אפילו שאין שם יתומים קטנים כל שכן הכא בנדון דידן שיש ארבעה יתומים קטנים שחייב הדיין שהוא אביהם של יתומים להזדרז ולהשתדל בכל עוז להוציא דין היתומים לאורה והטעם ברור ליודעי דעת ואין להאריך כאן גם בתשובות מרן הר"י קארו זלה"ה כתב זה לשונו נשאלתי על אלמנה שתובעים ממנה היורשים או האפוטרופו' שתניח אותם ליקח נכסי המת והיא טוענת שתפסה ושאינם יכולין להוציא מידה הדין עם מי. תשובה עם היות דמרגלא בפומייהו דאינשי ונשי דתפיסה בכי האי גוונא מהניא ופשיט' להו האי מלת' כביעא בכותחא צריך לברר הדברים דלא כדסבירא להו דכל תפיסה מהניא בכל גוונא אלא איכא גווני דמהניא ואיכא גווני דלא מהניא מכמה אנפי חדא דתפיסה זו אם היא לכתובה צריכה לתפוס מחיים ואם תפסה למזונות אפילו תפסה לאחר מיתה מהניא לפי פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל תרי תפיסה זו אם היא בשטרי חובות אינה יכולה לגבות בהם כמבואר בדברי הרי"ף והרא"ש בפרק הכותב גבי ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי:
תלת אפילו תפיסה בנכסים אם היתה על ידי שליח לאו כלום היא דהוה ליה תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים דאפילו עשאו שליח לא מהני וכדמשמע בפרק הכותב גבי עובדא דיימר בר חשו וכן הסכימו התוספות והר"ן ז"ל. ארבע אפילו תפיסה על ידי עצמה לא מהני אלא א"כ קנתה באחת מדרכי הקניות וכדאיתא בפרק הכותב גבי ההוא עובדא דיימר בר חשו אבל נכסים שהם בבית הבעל אע"פ שכשמת הבעל נשארו הנכסים בידה ואוהלים כאשר המה אין זו תפיס' של כלום שהבית והתיבות והמטלטלין הכל ברשות היורשים ואינה נקראת תופסת מפני תפיסת המפתחות שאין מסירת המפתח קונה וכל שכן תפיסתו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בשני מקומות חמש שכתב רב ירוחם על תשובת הרי"ף ז"ל על אלמנה שתפסה מטלטלין למזונות דאין מוציאין מידה נראה דאין מוציאין מידה לתת ביד היורשים אלא נותנין אותם ביד נאמן שית דתפיסה לא מהניא אלא כשהיו הנכסים מונחים ברשות הרבים או בסימטא אבל ברשות בעל לא מהניא וכמו שכתב המרדכי בפרק אלמנה ניזונת מדאמרינן בפרק הכות' דאפילו לרבי טרפון דמהני' תפיסה לאחר מיתה היינו דוקא במונחים ברשות הרבים או בסימטא ואל תשיבני ממה שכתבתי דברי רבינו ירוחם בזה לפסוק כמותו ותאמר דיחידאה הוא ולא מצינו לו חבר שהרי דין זה שאפילו תפסה ככר זהב אין מוציאין דבר זר ורחוק מאד וכבר נדחק מפני זה ר"י הבחור לחלק חילוקין בדבר ככתוב על ספר המרדכי בפרק אלמנה ניזונת גם הריב"ש נתחבט בזה וכתב דמסתבר ליה שלא אמרו מה שתפסה תפסה אלא לפי דין התלמוד שאין מזונות האלמנה נגבין ממטלטלין דיתמי אבל בתר דתקינו הגאונים דתיזון מהמטלטלין אע"פ שלא תפסה מה לה לתפוס ולמנוע היתומים מלפקח ולישא וליתן בשלהם הילכך אם תפסה מוציאין מידה זולת מה שצריכה למזון ששה חדשים עכ"ל ואע"פ שלא רצה לסמוך על זה במעשה לפי שלא מצא לפוסקים שכתבו כן אדרבא נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דאף לאחר תקנת הגאונים מה שתפסה תפסה מ"מ כיון שהדבר קשה זר בעיניו לדברי רבינו ירוחם המיישב הדבר בטוב טעם ודעת שומעין כי בזה אין מדת הדין לוקה והוי דרכיה דרכי נועם כי בהיות הנכסים ביד שליש יוכלו היתומים לפקח בשלהם ולישא וליתן בהם על ידי השליש וזה דין אמת ומשפט צדק ואין ספק דאי הוה שמיע להריב"ש הא דרבינו ירוחם הוה ממטי ליה אפריין עכ"ל רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל הרי ברור שדעת מרן ז"ל כדעת הריב"ש ז"ל דכל טצדקי דיכילנא למעבד עבידנא להחזיק היורש בנכסי מורישו:
וטעם הדבר ברור הוא שהיורש קם תחת מורישו בנכסיו ואחר מיתת המוריש כל נכסיו נכנסו בחזקת היורש וברשותו בכל מקום שהם. והאשה אין לה בנכסי בעלה אלא שעבוד בעלמא כשאר בעל חוב דעלמא כמבואר בשלחן ערוך א"ה ריש סימן צ"ג ומוסכם הוא מכל הפוסקים ומאחר שכן הדין נותן שיש להחזיק היורש בשלו וזה ברור לכל יודע דעת אין בו שום ספק ולא פקפוק אלא אם כן תפסה תפיסה מעלייא כמו בעל חוב דעלמא ואלהי הצבאות יראנו מתורתו נפלאות ויצילנו משגיאות ומשנאת הבריות: