אור ברסלב
שות מהרף סימן נד

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן נד

סימן נג

שאלה

ולד שנולד מת וכלו לו חדשיו ויצא שלם בשערו ובצפרניו אם מותר לקברו ביו"ט כשאר מתים:

תשובה

כל שנולד מת הרי זה נפל אע"פ שכלו לו חדשיו וגמרו שערו וצפרניו דגרסינן בפרק החולץ בתחלתו אתמר החולץ למעוברת והפילה רבי יוחנן אומר אינה צריכה חליצה מן האחין. ר"ל אמר צריכה חליצה מן האחין. רבי יוחנן אינה צריכה חליצה חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה. ור"ל אמר צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה במאי קמיפלגי איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא רבי יוחנן סבר אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא מפולי מפלא מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא נמי תיגלי מילתא למפרע ור"ל אמר תיגלי מילתא למפרע לא אמרי' ע"כ והתם בגמ' פשוט דאין הולד פוטר מן החליצה ויבום עד שיצא חי לאויר העולם נמצינו למדין דולד שיצא מת הרי הוא נפל דהא אמרינן אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא מפולי מפלא דהיינו שלא יצא חי בת חליצה ויבום היא מכלל דכל שלא יצא חי נפל קרי ליה:

גם ראיה כתב רבינו בעל הטורים א"ה סימן קנ"ו ואם הפילה נפל אחר מותו הרי זו מתיבמת. וכתב עליו רבינו הגדול מוהריק"א וז"ל ומ"ש ואם הפילה נפל אחר מותו מתיבמת כן כתב ריר"ו אם לא יצא לאויר העולם קיים או חולצת או מתיבמת וכך מבואר בדברי הרמב"ם פ"א מה' יבום ובריש פרק החולץ אמרינן אם יבא אליהו ויאמר דהא דאיעברא אפולי מפלא בת חליצה ויבום היא ובבדק הבית מסיים בה. ובהידיא תנן בפרק החולץ הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה אם אין הולד של קיימא יקיים עכ"ל. וז"ל הרמב"ם מי שמת והניח אשתו מעוברת אם הפילה אחר מותו הרי זו תתיבם ואם ילדה ויצא הולד חי לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד הרי אמו פטורה מן החליצה ומן היבום אבל מד"ס עד שיודע בודאי שכלו לו חדשיו ונולד לתשעה חדשים גמורים ע"כ הרי ברור בדברי הרמב"ם שכל שלא יצא חי לאויר העולם נפל קרי ליה וכתב עוד רבינו בעה"ט שם ז"ל והרב פרץ כתב היכא דאיכא לאיסתפוקי שמא כלו חדשיו או אפי' ילדתו מת אסור להתייבם וחולצת כדמוכח בנזיר גבי אהא נזיר כשיהיה לי ולד והפילה דהוי נזיר ספק לר"ש ע"כ. וכתב רבינו הגדול מהר"י קארו ז"ל וז"ל ומ"ש בשם הר"ף היכא דאיכא לאיסתפוקי שמא כלו חדשיו וכו' יש לתמוה עליו דמאי מייתי מר"ש דמשמע דלא קי"ל כר"ש דיחידאה הוא וי"ל דע"כ לא פליגי אלא בספק נזירות דרבנן סברי להקל ור"ש סבר להחמיר אבל גבי ספק זיקא כ"ע להחמי' ואין לומר דמשמע ליה ז"ל דהלכה כר"ש מדאמר בגמרא אמילתא דת"ק מאן תנא רבי יהודה משמ' דלא אתא אלא לאשמעינן דלא פליג אר"ש אלא יחידאה ובבדק הבית מסיים בה דאין טענה זו כלום דאע"ג דתיהוי מתניתין כיחידאה הא קי"ל הלכה כסתם משנה. וכן הלכה כרבי יהודה לגבי ר"ש ומ"מ איני יודע למה הניח תלמוד ערוך שבר"פ החולץ מפורש בענין יבום וחליצה ואהדר למילף מנזיר עכ"ל:

עוד גרסינן בפרקי רבי אליעזר דמילה דף קל"ה סוף ע"ב תניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה אבעיא להו מיפליגי רבנן עליה דרשב"ג או לא אם ת"ל פליגי הלכה כמותו או אין הל' כמותו ת"ש דאמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג הלכה מכלל דפליגי ש"מ אמר אביי פיהק ומת דברי הכל מת הוא כי פליגי בנפל מן הגג או אכלו ארי מר סבר מת הוא ומ"ס חי הוא ע"כ וכתב רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל בא"ה סימן קנ"ו ופירש הר"ן כי פליגי בנפל מן הגג או אכלו ארי כלומר שמת מחמת מיתה הבאה לו ממקום אחר מ"ס היינו רבנן חי הוא ומ"ס דהיינו רשב"ג מת הוא ופירש הרב יונה דלא דוקא פיהק אלא ה"ה חלה ומת מדקא מסיים אביי למלתיה כי פליגי בנפל מהגג או אכלו ארי ולא קאמר כי פליגי בחלה ומת וכן נראה דעת הרי"ף שהשמיט הא דאביי ונראה שהוא דוחה אותה מהא דאמר רבא מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת וטעמא משום דסמכינן ארבנן דאמרי לאו נפל הוא אלמא אפילו כשלא אכלו ארי פליגי רבנן:

אבל הרב יונה כתב דלא פליגי אביי ורבא דהא דרבא מתוקמא בנפל מן הגג או אכלו ארי והרז"ה פירש דאביי בפיהק ומת דוקא הוא דקאמר דלא פליגי משום דאיכא ריעותא מוכחא מלתא דנפל הוא אבל חלה ומת הרי הוא כאכלו ארי דליכא ריעותא דאפי' ב"ק נמי חלה ומת ולפי זה הא דרבא מתוקמא בחלה ומת והוי כאכלו ארי ולא פליגא אדאביי כלל עכ"ל ורבינו סובר דהלכה כרשב"ג ולפיכך פסק כת"ק דלא שנא מת מחמת חולי לא שנא נפל מן הגג או אכלו ארי ומת הוי ספק נפל וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות יבום וז"ל אם מת בתוך השלשים אפילו ביום השלשים בין שמת מחולי בין שנפל מן הגג או אכלו ארי הרי זה ספק נפל ספק בן קיימא וצריכה חליצה מד"ס אבל לא תתיבם ע"כ עכ"ל רבינו מוהריק"א הרי למדנו דכל שלא יצא הולד חי לאויר העולם ליכא מאן דפליג דע"כ לא פליגי אלא ביצא חי ופיהק ומת דמר סבר נפל הוא ומר סבר ספק נפל ואפילו זה אינו מוסכם דהרב יונה והרז"ה מפרשי לה דפיהק ומת לא פליגי אביי ורבא דכ"ע ס"ל נפל הוא ומאחר שלמדנו דהוי נפל פשוט הוא דלא מחללינן עליה יו"ט:

וגם מרן מוהריק"א ז"ל העלה על שלחנו הטהור בה' יום טוב סימן תקכ"ו סעיף ט' ז"ל תינוק שמת בתוך שלשים אם גמרו שערו וצפרניו הוא בחזקת בן קיימא ודינו כמת גדול אע"פ שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו דרוב נשים יולדות ולד קיימא עכ"ל הרי ברור דלא מחזיקים לולד בן קיימא אלא כשנולד חי ומפני שיש לדקדק על דברי מרן ולבררם באר היטב צריך אני להביא דברי רבינו בעל הטורים ומה שכתב עליהם מרן:

כתב רבינו בעל הטורים א"ח סוף סימן תקכ"ו:

מעשה שמת תינוק בן ל' ביו"ט השני ואמר הריב"ם כיון שלא היה יודע ודאי שכלו לו חדשיו אין דינו כשאר מת לחלל עליו יו"ט והר"י בהר"י הלבן אומר כיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא דינו כשאר מת עכ"ל:

וכתב רבינו הגדול מוהריק"א על זה וז"ל מעשה שמת תינוק בן שלשים ביום טוב השני ואמר הריב"ם כיון שלא היה יודע ודאי שכלו לו חדשיו וכו' משמע דע"כ לא פליגי אלא בשמת ביום שלשים דאילו עברו עליו שלשים הא קי"ל דכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל ואם מת בתוך שלשים יום הרי הוא כאבן ואין דוחין יו"ט לצורך קבורתו וכ"כ בהגהות מיימוני פ"א מהלכות מילה וז"ל נפלים שנהגו להסיר ערלתם בצרור אבן אסור אפילו ביו"ט שני של גליות דהא דאמרינן גבי יו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ה"מ מת שהוא בר קיימא שעובר המלינו בלאו ויש בזיון בשהייתו אבל נפל דאין מצוה לקוברו כדמוכח בכמה מקומות בתלמוד שמטילין אותו לבור אין יו"ט נדחה על צרכי קבורתו. ועוד דמה שנהגו להסיר ערלתו אין זה מנהג של תורה אך שמנהג להסירו משום תקנת הפושעים דאמר בב"ר שהקב"ה מעביר ערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונותנה על פושעי ישראל עכ"ל וכ"כ בהגהות אחרונות דמרדכי בסוף שבת עכ"ל רבינו.

יש לדקדק בדברי מרן שכתב דע"כ לא פליגי אלא בשמת ביום ל' דאילו עברו ל' הא קי"ל דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל ואם מת בתוך ל' בהא נמי ל"פ דהרי הוא כאבן ואין דוחין יו"ט לצורך קבורתו דברי רבי ברורים דס"ל דלא פליגי אלא כשמת ביום ל' דאילו מת לאחר ל' שוין הם דהרי הוא ב"ק וכשמת בתוך ל' שוין הן דהוי נפל וקשיא לי הא דכתב בשלחנו הטהור תינוק שמת בתוך שלשים וכו' הוא בחזקת בן קיימא ודינו כמת גדול אע"פ שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו וכו' האי פסקא דמרן קשה דלא כמאן לא כריב"ם ולא כרבי יעקב בן רבי יצחק הלבן דהא איהו פירש מחלוקתם דלא פליגי אלא בשמת ביום ל' אבל מת בתוך שלשים לא פליגי דשוין הם דהוי נפל ואין מחללין עליו יו"ט:

עוד קשה לי דלפי פי' רבינו שפי' דבתוך שלשים שוין הם דהוי נפל ולא פליגי אלא בשמת ביום שלשים א"כ על כרחין לומר דתלוי מחלוקתם אי יום ל' כלפניו או כלאחריו וא"כ מה ענין הראיה שהביא הר"י בהר"י הלבן דרוב נשים יולדות ולד ש"ק דאינו ענין כלל כיון דס"ל דבתוך ל' הוי נפל:

ועוד קשה דלכאורה נראה דלכ"ע יום שלשים הוי כיום שלפניו. דתנן בפרק יש בכור דף מ"ט ע"א מת הבן בתוך שלשים אע"פ שנתן לכהן יחזור לאחר שלשים יום אע"ג שלא נתן יתן מת ביום שלשים כיום שלפניו רבי עקיבא אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ע"כ ובגמרא מאי טעמייהו דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה אף ה"נ ומעלה ורע"ק מספקא ליה מדאיצטריך למכתב ומעלה גבי ערכין ולא גמרי ממדבר הוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדין או דילמא כי אין מלמדי' לעלמא אבל לגופייהו מלמדין ומשום הכי מספקינן ליה. אמר רב אסי הכל מודים לענין אבלות יום ל' כיום שלפניו ואמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל הרי לרבנן דהלכה כוותייהו יום ל' כיום שלפניו:

וא"ת הא דקאמרי רבנן גבי בכור יום שלשים כלפני שלשים הוא דוקא גבי בכור מגזרת הכתוב דילפי חדש חדש וא"כ אע"ג דבעלמא ביום ל' נפק מתורת נפל אפי' הכי בכור לא חזי לפדיון עד לאחר ל' מגזרת הכת' אבל בעלמא י"ל יום ל' כיום שלאחריו והרי הוא ב"ק:

הא ליתא דרש"י ז"ל פי' במתניתין ז"ל ויחזיר דנפל הוה ולא מחייב בפדיון עד לאחר שלשים ע"כ הרי דטעמייהו דרבנן דאמרי יום שלשים כלפני שלשים הוא דסברי דטעמא דקרא דמצריך עד שיעברו שלשים הוא כדי שיצא מתורת נפל:

גם מההיא דפרקי רבי אליעזר דמילה דתניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה והתם לא לגבי בכור בלחוד איתניא אלא לכ"ע ואיפסיקא הלכתא התם כרשב"ג ומדאמר כל ששהה שלשים יום באדם משמע ודאי שיעברו עליו ל' יום ואז נפיק מתורת נפל ויליף מקרא הרי דטעמ' דקרא דמצריך ל' יום גבי בכור הוא כדי שיצא מתורת נפל וא"כ איך פליג ריב"ם ור"י בר"י הלבן ביום שלשים אי הוי כיום שלפניו או כיום שלאחריו:

ועוד מדאמר רב אסי עלה ההיא דפרק יש בכור הכל מודים לענין אבלות יום שלשים כיום שלפניו ואמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל שמעינן מנה דטעמא דבכור דיום שלשים כיום שלפניו הוא דלא נפיק מתורת נפל עד שיעברו עליו ל' יום דפשוט הוא דחידושיה דרב אסי דהכל מודים באבל הוא כלפי רבי עקיבא דמספקא ליה גבי בכור אי יום שלשים כיום שלפניו אשמעינן רב אסי דמודה רבי עקיבא באבל דיום שלש' כיום שלפניו כיון דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל דהוי ספיקא דפלוגתא ונקטינן בה לקולא הוא הדין בהאי ספיקא דרבי עקיבא דמודה בה ונקיט לה לקולא גבי אבל מדרב אסי נלמוד דטעמא דשלשים דבכור ושלשים יום דאבל תרוייהו שייכי אהדדי דשניהם כדי שיצאו מתורת נפל דאי כדאמרת דטעמא דשלשים יום דבכור הוא גזרת הכתוב מה ענין שלשים יום דאבלות דתלי בב"ק לשלשים יום דבכור דתלו בגזרת הכתוב ומאי קאמר רב אסי הכל מודים באבל וכו':

ונראה לע"ד לתרץ מה שפסק רבינו הגדול בשלחנו הטהור נראה דרבינו פסק הדין מטעמיה דר"י בר"י הלבן ודלא כוותיה דס"ל לרבינו דטעמו דר"י בר"י הלבן דאזיל בתר רוב נשים יולדות ולד של קיימא נכון הוא ומהני לן האי טעמא לאחזוקי ליה בבן קיימא אפי' בתוך ל' ומחללינן עליה יו"ט כשאר מתים:

וא"ת איך פסק מרן במת תוך שלשים דמחללינן עליה יו"ט והא מת בתוך שלשים הוי ספק נפל דגרסינן בפרקי ר"א דמילה תניא כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה. ופרי' בגמ' הא לא שהה ספיקא הוי ממהל היכי מהלינן ליה אמר ר"א בר אהבה מולין ממ"נ אם חי הוא שפי' קא מהיל ואם לא מחתך בשר הוא אבעיא להו מי פליגי רבנן עליה דרשב"ג או לא את"ל פליגי הלכה כמותו או אין הלכה כמותו ת"ש דאמר רבי יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג הלכה מכלל דפליגי ש"מ ע"כ:

הרי ברור דכל ל' לרשב"ג הוא בספק נפל וא"כ היכי מחללינן עליה יו"ט דהא איפסיקא הלכ' כרשב"ג:

וכי תימא דרשב"ג לא מיירי בסתם ולדות אלא מיירי כשנולד לשמנה הא ליתא דכל הסוגיא מוכחא דלא מיירי רשב"ג בבן שמנה אלא בסתם ולדות וכן נרא' מדברי רש"י שפיר' ממהל היכי מהלינן לשום קטן ביום הח' בשבת דילמא נפל הוא ועושה חבורה שלא לשם מצוה. אם חי הוא כלומר אם כלו לו חדשיו שפיר קא מהיל עכ"ל:

וכתבו התוספות ממהל היכי מהלינן ליה מכאן משמע דלא איירי רשב"ג בבן ח' דוקא אלא בסתם ולדות וכן משמע לקמן דאמר ת"ש עגל שנולד ביו"ט שוחטים אותו ביו"ט ודחי דכלו לו חדשיו ואם תמצי לומר דלא איירי רשב"ג אלא בודאי בן ח' הוה ליה לדחויי הכא במ"ע בסתם ולדות ועוד אמרינן לקמן נפל מן הגג ואכלו ארי ד"ה חי הוא ואי בודאי בן שמנה איירי היכי תיסק אדעתיה לומר ד"ה חי הוא עיי' שם שהאריכו בראיות להוכיח דרשב"ג איירי בסתם ולדות:

הרי למדנו דרשב"ג איירי בסתם ולדות ואפילו הכי כל שלא עברו עליו שלשים יום הוי ספק נפל ואיפסיקא הלכה כרשב"ג וא"כ היכי מחללינן עליה יו"ט:

ונלע"ד לתרץ נהי דכל שלשים יום הוי בספק נפל מ"מ אית לן למיזל בהאי ספיקא לקולא דהא אית לן ספק אחר דקאי באפיה דהאי ספיקא דיו"ט איפכא והוא ספק אי ב"ק הוא ועובר עליו בלאו דלא תלין ובעשה דכי קבור תקברנו נמצא דאית לן תרי ספיקי חד לקבל אידך חד מחייב לן למעבד איפכא ממה דמחייב אידך חד באיסור יו"ט וחד באיסור דהלנת המת והדבר שקול אזלינן בהני ספיקי בתר רובא דהיא הכרע' דאורייתא אחרי רבים להטות אזלינן בתר רוב נשים יולדות ולד קיימא:

עוד אוסיף נופך משלי גרסינן בפרק החולץ דף ל"ו סוף ע"ב אתמר מת בתוך ל' יום ועמד' ונתקדש' רבינא משמיה דרבא אמר אם אשת ישראל היא חולצת אם אשת כהן היא אינה חולצת רב משרשיא משמיה דרבא אמר אחד זו ואחד זו חולצת אמר ליה רבינא לר' משרשיא באורתא אמר רבא הכי ובצפרא הדר ביה א"ל שריתום יהא רעוה דתשרו אף תרבא ע"כ ואסיקו כל הפוסקים הלכה באשת כהן אינה חולצת וכתבו טעמא דכיון דמתקלקלא אבעלה סמכינן ארבנן דאמר לאו נפל הוא דרוב נשים יולדות ולד של קיימא:

הא למדנו דהא דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"ג לאו הלכה ואין לזוז ממנה אלא כי אירע מלתא דאית בה קלקול מצינא לסמוך ארבנן דאמרי לאו נפל הוא דרוב נשים יולדות ולד של קיימא א"כ הוא הדין הכא גבי תינוק שמת בתוך שלשים דאית לן למיחש שמא ב"ק ועבר עליה בעשה ולא תעשה שפיר סמכינן ארבנן דסברי בר קיימא הוא ומחללינן יו"ט על צרכי קבורתו דהא התם באשת כהן אפילו דאיכא איסור זיקא דאורייתא אמרינן אם אשת כהן דנאסרת על בעלה אמרינן לא תחלוץ וסמכינן ארבנן כ"ש הכא ביו"ט שני דרבנן דאית לן למסמך ארבנן דסברי דהוא בן קיימא ודחינן יו"ט אצורכי קבורתו:

הרי ביררנו פסקא דמר זכותיה יסייען:

אבל עדין קשה לי פירוש' דפירש מחלוקתם דריב"ם ור"י בר"י הלבן דפליגי במת ביום שלשים דוקא דמי הכריחו לפרש מחלוקתם במת ביום שלשים דאי מדכתב רבינו בעל הטורים מעשה תינוק שמת ביום ל' מהא לא איריא דמעשה שהיה כך היה וה"ה דאם היה בתוך ל' פליגי:

אחר כך מצאתי למרן רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל בבדק הבית בהגה א"ח סימן תקכ"ו ז"ל ויותר נראה לומר דתוך שלשים כיום שלשים והמתיר בזה מתיר בזה ונראין דברי המתיר והוא שגמרו שערו וצפרניו שהרי על סמך זה דרוב נשים יולדות ולד של קיימא אנו מוהלין בשבת לכל סתם ולדות שאין אנו יודעים ודאי שלא כלו להם חדשיהם ודברי ההגה' אינם אלא בנפלים שאנו יודעים ודאי שלא כלו להם חדשיהם עכ"ל. ריך רחמנא שהאיר עינינו לעמוד על האמת ויצילנו מכל שגיאות ויראנו נפלאות:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה