אור ברסלב
שות מהרף סימן לט

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן לט

סימן לח

שאלה

ראשית הגש' לדבר דבר רחש לבי דבר טוב מהאל הטוב יקדמנו ברכות טוב ויחי ויתן לו מזהב שיבה גם עד זקנה ושיבה רענן וגם רטוב נהרי נחלי שלום לו שלום לתורתו ולמשנתו משנת חסידים שנו כאן חבר אל חבר יחדיו ידובקו שבתם גם יחד מה טוב האותיות שתים לפני הדר תורתו יודיעני דעתו וסברתו אם מסכמת ומכרעת כונתי אנא עבדא דיעקב

והנה הוא זה יצא ראשונה ע"ד אשר שאל השואל ממני אם אכילת הסרסיג'א מותרת בפסח והיתה תשובתי אליו לאסור את האיסור על נפשנו מכמה טעמי אלימי והכל הולך וסובב אל מקום אחד כי הנה אין לדמות הסרסיג'ה לבשר יבש וגבינה ודגים דפסק מרנא מוהריק"א ז"ל דמותר לאכלם דהתם שאני דכיון דנתבטל קודם הפסח וגם אם באולי היה שם חמץ עכשיו ליתוהי בעיניה מחמת ההדחה דמצריך להו הרב בעל ההג"ה ז"ל ובזה חלף הלך לו לחמץ בהדחתו קודם הפסח אבל בנד' של הסרסיג'ה שהיא סוגרת ומסוגרת ואטומא משני צדדיה בודאי דיש לאוסרה מחמת כי לא נזהרו באופן עשייתה הן מצד המלח הנידוך במדוכה של חמץ בלתי ברירה כי לעולם לא התיר מרנא אלא מלח ששמו במדוכה דוקא שמו אבל נידוך אסורה ועיין בי"ד סימן צ"ו בדין תבלין שנידוכו במדוכה של בשר כתב שם הרב בעל ש"ך ז"ל וז"ל וה"ה מלח שנידוך וכל שאר דברים החריפים ודוקא נידוכו אבל לא כשהיו נתונים במדוכה של בשר כדלעי' ס"ס צ"ו ובא"ח סימן תמ"ז דין ו' אלו דבריו גם שם בי"ד סימן ק"ה כתב בעל ההג"ה דצריך שיהיה הכלי נקי ואף שיהיה הכלי נקי המחמיר תבא עליו ברכה ע"כ א"כ הרי לדעתי מצד המלח והתבלין שבתוכה יש איסור באכילתה. וידעתי שהרוצה לדחות ידחה לי מאומרו כי דין זה הוא למלוח בתוך הפסח ואין להביא ראיה לדבר המלוח מקודם הפסח. אבל אני אומר לו אין הכי נמי דהי' צד להתיר אם בסרסיג'א הזאת לא היה בתוכה היום מלח בעיניה אבל רואה שסדר עשייתה הוא שמשימי' מלח בתוכה כדי להעמידה ובבשר דוקא התיר מפני דהמלח שבה היא נופלת ולא קיימא עליה ואפי"ה מרן בעל ההג"ה הצריך הדחה ושטיפה ג' פעמים כי היכי דלא ליהוי בעיניה המלח ומ"ש אם יש צד לצדד שיהי' חמץ כאשר הגיד דודאי דאסור וכבר כת' הפוסקים ראשונים גם האחרונים אחזו שער בהיכא דאיכא למיחש דאיתיה לחמץ בעיניה אפילו בכל שהו עיין בהם ובשמותיהם ועוד אני אומר דמעיקרא נ"ל דדבר זה נפתח בגדולים ונסתם בקטנים כמוני העבד האוסר ולי נראה בפירו' דברי הרב בעל ההג"ה דכת' ובכרכשות אין מועיל הדחה ולפיכך אין להשהות הטבחות היבשי' עכ"ל אני מפרש דכרכשות אלו וטבחות אלו דקאמר הם הם הסרסיג'ה הזאת שאנו דנים עליה ואסרם הרב מחמת כי אי אפשר להדיחם מחמת כי עינינו רואות שהם מלאות בשר ולכן קאמר שאין מועיל הדחה וכיון שאין מציאות להדיחם כדי שיפול המלח שבתוכם אסורות בפסח ומה גם דאיכא למיחש לחמץ בעיניה כאשר מעיד אני שמים וארץ כי פעמים רבות מצאתי בתוכם חטה ושעורה בבת אחת מחמת הפלפלין דשמים בתוכה דשכיח טובא חטים מעורב בפלפלין זאת ועוד רעה חולה אני מעיד שראיתי בעיני לאנשי ביתי שכשהיו דכים האלמסטיגה כדי לשים לתוך הסרסיג'ה הן בשביל הריח והן בשביל שיעמיד אותה ימים רבים כדי שלא תדבק האלמסטיגה במדוכה שוחקין אותה במעט קמח סלת כדי שלא תדבק ואח"כ שמים התבלין האחרים ומערבין הכל יפה יפה ומשימין תוך הבשר עם המלח א"כ מי הוא זה ואיזהו אשר ימלאנו לבו להתיר ואף שיאמר האומר דדבר זה לא הכל עושין כך אבל אני אומר תן לי ערב למיחש מיהא חיישינן וכיון שאנו מתירין סתם סרסיג'ה האי עמה דבר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו על ידי המתירין והקולר תלוי בצוארם זאת ועוד נטה לבי לאסור אף שאומר דכולי עלמא אינם עושים כעשיתנו יש לחוש ולאסור מצד הסכין שחותכין בו הבשר דכתב בעל המפה דסתם סכין אינו נקי ויש לחוש לחמץ הדבוק בו א"כ לדידי חזי לי דלא יש צד היתר כלל ועיקר ובכן אוחילה אחלה פני תפארת גדולתו למעני למעני יפנה שעה ויעמיק בדבר זה להעמידו על צד הדין בדוקא להלכה ולמעשה ואם ענוש יענש המקיל ולא על צד חומרא וחסידות כי למילי דחסידות' ידענא דלית ליה שיעורא וכל הרוצה להחמיר תעב"ט אבל חפצי ורצוני הוא להעמיד הדבר על צד הדין בין לאסור בין להתיר כאשר כן אעשה בעהי"ת להעמיק בשורשי הדינין ובכן תאוה נפשי להגיד לו ויודיעני להיכן דעתו וסברתו מסכמת ומכרעת כי ידעתיו זריז וזהיר ובהיר ומומחה לחקור ולחפש חיפוש מחיפוש עד אשר יעמיד הדבר על בוריו:

עוד זאת אשאלך והודיעני על אשר ראיתי אמש במוצאי החג שיש גוים בעלי בתים שלשין עיסה בביתם לכתחילה כדי לשלוח דורון פת נאה לקצת יהודים אהובים וסוחרים שלהם כדי שיאכלו מפתם תכף ומיד במוצאי חג הפסח ובראותי עמדתי מרעיד ושאלתי את פיהם על מה סמכו לאכול פת של בעלי בתים ובפרט בהיות נמצא של פלטר שהוא מן הרע מיעוטו וכך היה ראוי לעשות מי שירצה ולא לפרוץ את הגדר אשר גדר מרנ' הגאון מוהריק"א וכ' אבל פת של בעלי בתי' אין שם מי שהורה להקל. עוד כתב פת של בעל הבית אסורה לעולם כאשר לא נעלם מעיני אדוני כמה החמיר בפת של בעלי בתים ולא מצאתי להם על מה שיסמוכו זולת על הבית חדש ז"ל שכתב על תשובת הרא"ש כלל י"ט וכו' עי"ש בקיצור ז"ל הבית חדש אלמא להידיא דבשאר מקומות שנהגו היתר בסתם אף של בעל הבית מותר ובמקום שנהגו איסור בסתם אף של פלטר אסור אם לא שנהגו לחלק לאסור בשל בעה"ב ולהתיר בשל פלטר עפ"י הירושלמי והיינו כדכתב רבינו לדעת הרא"ש ולא כדברי הבית יוסף שכתב על מה שכתב רבינו ולדעת הרא"ש אין חילוק וכו' לא ידענו מנין לו וכו' עי"ש עכ"ל יעיי"ש ובכן לא מצאתי להם היתר רק את זה דכיון שבמקום הזה נהגו היתר בסתם אף של בעל הבי' מותר להם ומה גם שרוצים לומר כי לא נאסר רק בעובדי ע"ז אבל גוים דידן דאינם עע"ז יש להקל אבל לא ניחא לי בהכי ואני פי מלך אשמור ולא הנחתיו לעלות על שלחן מלכים לכן יודיעני אם המנהג כן או מה צד היתר נמצא להם מאחר דמרנא מחמיר כ"כ ואם לא עליו המלאכה לגמור להכריז עליו בקהל רב ולהודיע למי שצריך לידע שפת בעלי בתים אסור לעולם ובכן אצא מלפניו בקידה כדת מה לעשות בעבודת הלוי קמי דרבי' ולא במאי דסלקא ביה ושלמא דמר לימטי ליה ממתיבתא דרקיעא כל יומא נהורא ליה ימטי וברכאן דנפשין כאות נפשו הרמה גם חסידה בשמים וכאות נפש נאה דורש שלומו וטובתו באהבת הטוב במה שהוא טוב מוכן לעבודתו וסר אל משמעתו אלה דברי שועל בן ארי והוא משרת משה בכמה"ר:

יעקב חאג'יז זלה"ה

תשובה

מה שאסר מעכ"ת הסרסיג'ה הדין דין אמת ולא מטעם חשש שהיו חטים בפלפלין דאחזוקי איסור' בדבר שאין דרכו לא מחזקינן דבמקומנו מעולם לא ראינו חטים נמצאים בפלפלין אבל מטעמא דהסכין הוא בחזקת שאינו נקי והאיסור טוח עליו בעין לע"ד נראה פשוט דמטעם זה הסרסיג'ה אסורה ולא דמי לבשר יבש שהתיר רש"י ז"ל דהתם אין חששא אלא שנמלח במלח שלא נבדק ומסתמא אין בו בנ"ט ואינו בעיניה וכבר נתבטל קודם וכדכתב רבי' הגדול בסימן תמ"ז בשם תשובת רש"י ז"ל והיא חששה דלא איתחזק איסורא:

ומשמע לי דלפי פסק מרן מוהריק"א ז"ל בבשר יבש לא צריך הדחה מדכתב רבי' בעל ההג"ה על זה ז"ל ויש חולקין מחמירין ובמדינות אלו המנהג להחמיר לכתחילה שלא לאכול גבינות ודגים ובשר יבש אבל אם הדיחו הבשר ג"ף קודם הפס' נוהגי' לאוכלו ובכרכשו' אין מועיל הדחה לפיכך אין להשרות הטבחות היבשים ובדיעבד אין להחמיר באלו ע"כ הרי דלא הצריך הדחה אלא למנהג דמחמירין ולא לפסק מרן מוהריק"א ז"ל אבל מטע' הסכין דסתמו אינו נקי והאיסו' בעיניה הסרסיג'ה אסורה אפי' לפסק מרן מוהריק"א ז"ל דהכא איכא תרתי לריעותא חדא ממשו של חמץ מעורב וכד צלו לה בפסח יהיב טעמא וחמץ בפסח במה שהוא לכ"ע וטעמא אחרינא דאסר לה אפילו לאוכלה חייב בלא צלייה דכיון דחתכו לבשר דק דק אין בחתיכות כדי לבטל אפילו בששים ואסירא לכ"ע אפי' למאן דאמר חמץ שנתערב קודם פסח בטל בששים:

וגם מצד התבלין שמשימין בה שנידוכו במדוכה מחומצת דחימוצה קשה ואגב דוחקא דדיכא בלע גוף האיסור ומפליט גוף האיסור אסורה דהני תבלין שנידוכו במדוכה של חמץ בלועי' מחמץ הם ואוסרין וכי תימא דליבטיל בששים קודם הפסח דהא התבלין אין בהם אחד מששים ובטילי מיהא למאן דאית ליה חמץ שנתערב קודם הפסח בטל בששים דליכא למימר כיון דעבידי לטעמא לא בטילי דהא לא אתינא עלה דהאי איסורא מחמת התבלין עצמו אלא מחמת החמץ הבלוע בהן וכל כי הא בטל הוא דלא אזלינן אלא בתר האיסור הבלוע כמבואר בי"ד בענין מלח הבלוע מדם וא"כ הכא נמי בהני תבלין דבליעי מחמץ ליבטיל החמץ הבלוע בהן בששים קודם הפסח הא ליתא דכיון דהני בשמים חשבינן להו דבליעי מגוף החמץ והוו בעינייהו בפסח לא בטילי דיהבי טעמא בפסח ואסור לכ"ע במה שהוא מידי דהוה אחיממו תרנגולת בפסח בעוד שהחטה בתוכה כדאיתא בש"ע בה' פסח סימן תמ"ז סעיף ג' ומה שכתב שהמסטיגה דכין אותה ע"י קמח כן הוא ג"כ במקומנו אבל אין נותנין אותה בסרסיג'ה והכרכשות דקאמר בהגה' דאין מועיל להם הדחה וכתב כת"ר שנראה לו דהם המולייתא נראה שמה שהביאו לפרש כן משום דקשיא ליה דאי לא תימא הכי היינו בשר דעלמא ואמאי לא תועיל להם הדחה. ולי אין נראה לפרש כן דאם איתא דבהכי מיירי איכפל לכתוב והכרכשות שהם במולייתא אין מועיל להם הדחה ועוד דאי בהא מיירי פשיטא דמה מקום להדחה ולא צריכא למימר אלא נ"ל דהכא במאי עסקינן בכרכשות דעלמא כמות שהם בלא מולייתא ומה דקאמר דלא מועיל להו הדחה משום דמולחין אותן מצד השומן ואין יכול למולחן מצד פנים מטעם דאין מחזיקין דם בבני מעים ואחר מהפכין אותן שיהיה צד החיצון שיש בו השומן לפנים ומשום הכי קאמר דלא מועיל להו הדחה דהא המקום שנמלח שיש בו חשש החימוץ עתה הוא מבפנים. ובפירוש זה שפירשנו ראיה ברורה לפי דרך מעכ"ת ואתיא במכל שכן למולייתא וזה שכתבתי הוא משו' דמעכ"ת נשא ונתן בזה לפסק הלכה לעניינו דלדידי פסק ההלכה לדעת מרן מוהריק"א ז"ל לא צריך הדחה לבשר יבש וכדכתיבנא לעיל ועיקר איסור הסרסיג'ה הוא מצד הסכין והתבלין:

ומענין הפת הנח להם לישראל אם אינם נביאי' בני נבי' הם מלת' דדשו בה רבי' אם יבא אליהו ויאמר לא כן היא אין שומעין לו וכל שכן דכשיש להם על מה שיסמוכו דחזינן דמקשו רבוואתא דהא קי"ל אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וקא חזינא דבי דינא בתראי מקילין בהאי גזירה דפת ומתירין אותה ומתרצי דהאי גזרה דפת מעיקרה היתה גזרה שאין רוב הציבור יכולין לעמו' בה וקי"ל אין גוזרין גזרה אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה ומשו"ה לא פשטה הגזרה בכל ישראל והיינו כחן דבי דינא בתראי דהתירו גם מדברי הפוסקים יש להם על מה שיסמוכו דהא לרבינו בעל הטורים ז"ל דעת הרא"ש ז"ל דאין חילוק בפת בין פת של פלטר לפת של בעל הבית כדאיתא בי"ד סימן קי"ב גם בסימן קל"ד כת' רבי' בעה"נ בשם הרשב"א חטין שנפל עליהן יין נסך יטחנם ויאפם וימכרם לגוי אם הוא במקום שלא נהגו לאכול פת של גוים אבל במקום שנהגו לאכול פש"ג אין להם תקנה למוכרם לגוי וכתב מרן מוהריק"א ז"ל שכתב עוד הרשב"א ובכל מקום אסור למכור לפלטר שפת של פלטר בכל מקום נהגו בה היתר ע"כ הרי למדנו שיש שנוהגים היתר בפת של בעל הבית והנח להם לישראל במה שנהגו וכ"ש בדבר שקל איסורו וכ"ש בדבר שהוא חיי נפש וכ"ש שרבה הענייות' ואי אפשר לאסור לאחד ולהתיר לאחד:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה