שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן לו
שאלה
להחכם השלם בר אוריין ובר אבהן יהושע דילנביץ נר"ו כתב מוהריק"א זלה"ה בשלחנו הטהור י"ד סימן קי"א סעיף ה' היו כאן שתי קדרות של היתר ולפניהם שתי חתיכות א' של היתר וא' של איסור ונפלה א' לתוך זו וא' לתוך זו אסורים שתיהן אפילו באיסור דרבנן אם אין בשום א' כדי לבטל האיסור אבל אם יש באחת מהן לבטל האיסור שתיהן מותרות עכ"ל קשיא לי מדכתב אם אין בשום אחת מהן כדי לבטל האיסור:
אסורות משמע דאפילו יש בשתיהן כדי לבטל האיסור אין מצטרפות ולמה לא יצטרפו מידי דהוה מה שכתב בסעיף ז' וז"ל היו כאן שתי קדרות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו נפל ואין באחת כדי לבטל האיסור ויש בשתיהן כדי לבטלו שתיהן מצטרפות לבטלו ולא עוד אלא אפילו אחת בבית ואחת בעליה מצטרפות והוא הדין למאה בד"א כששתיהן לאדם אחד לפי שכל שהן לאדם אחד עתיד להתערב אבל אם הם של שני בני אדם אין מצטרפות עכ"ל:
תשובה
מרן ר"י בעה"ט מסיים בה שאי אפשר לתלות באחת יותר מבחברתה. למדנו דמדין תליית היתר באני אומר נגעו בה דהכא לית לן למימר אני אומר בזו נפלה ולא בזו דמאי חזית לתלות בזו ולא בזו וכמו שמבואר בדברי הרשב"א בת"ה דף קי"ג ע"ב שהוא מקור דין זה וז"ל שם וכיון שכן כל שאתה אומר אני אומר בזו נפלה ולא בזו אתה יכול להתיר את שתיהן בלי שתצטרך לשום שיעור לבטל את האיסור אתה תולה להקל ואומר בזו נפלה אבל כל שאתה צריך לשיעור כדי לבטל כגון ליטר' של קציעות שנדרסה על פי החבית שאילו אתה אומר לא לתוך זו נדרסה אלא לתוך חברתה עדין אין אתה מתיר את השניה אלא אוסרה כיון שאין בה כדי לבטל את האיסור וכיון שאנו צריכין על כל פנים לשיעורין אם באנו להתירן אפילו בפרודות לא תתיר אלא א"כ יש בשתיהן ששים או מאה של היתר כנגד האיסור לפי מה שהוא איסור עכ"ל:
הרי מבואר שאין אנו יכולין להתיר בתורת אני אומ' בזו נפלה ולא בזו אלא א"כ אתה מתיר את שתיהן כגון שיש באחת כדי לבטל את האיסור שאז אני תולה להקל ואומר אני בזו שיש בה כדי לבטל האיסור נפל שאז אתה מתיר את שתיהן וכן מבואר בדבריו כשאין אתה יכול להתיר את שתיהן באני אומר אם יש בשתיהן כדי לבטל את האיסור מצטרפות שתיהן לבטלו ואין מונע שכתב כגון ליטרא שנדרסה על פי החבית וכו' ובליטרא קציעות תנן בהידיא רבי יהושע אומר לא תעלה עד שיהיו שם מאה כד כדי שיתבטל פום הכד שנדרסה בו הליטרא של קציעו' במאה פומין שהוא שיעור בטו' תרומה וכן מבואר שאפי' בדרבנן אין אתה תולה באני אומר אלא כנז' הרי דבשאין אתה יכול לתלות היתר באני אומר אם יש שיעור בין הכל כדי לבטל מצטרפין אפילו מאה כדין ודע דמתחלת סי' זה עד סעיף ז' לא מיירי אלא בדין תליית היתר באני אומר ובסעיף ז' אשמעינן דין הצירוף נמצא דכוונת לשון רבותינו הכי הוא היו כאן שתי קדרות של היתר ולפניהם שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור ונפלה א' לתוך זו וא' לתוך זו שתיהן אסורות שאי אפשר לך לתלות באחת יותר מחברת' אלא א"כ יש באחת מהן כדי לבטל חתיכת האיסור שאז אתה תולה ואומר אני אומר שבקדרה שיש בה כדי לבטל האיסור נפל שבזה אתה מתיר את שתיהן וכמו שכתב הרשב"א וכיון שכן אין מקום להקשו' ולמה לא יצטרפו שתיהן דאי הוה כותב ואם יש בשתיהן כדי לבטל האיסור מצטרפות היה צריך לכתוב כל מה שכתב בסעיף ז' והיה הפסק בענין ולא זו היא הדרך:
וגם אם היה כותב בקיצור גם זה היה שפת יתר דהא בסעיף ז' כתב ההלכה שלמה. לכן המתין עד שגמר ענין תליית ההיתר מדין אני אומר ואח"כ כתב ההיתר מדין הצירוף. תדע עוד שמרן ר"י בעה"ט בסוף דין זה כתב ואין חילוק בין אם שתי הקדרות של אדם אחד או משל שני בני אדם הרי ברור מה שכתבנו דלא מיירי אלא מדין אני אומר ולא בצירוף וכיון דמיירי כשהקדרות משל שני בני אדם לא שייך בהו צירוף וכיון שכן אין מקום לקושייתך
ודע דיש בדברי רבותינו מהר"י בעה"ט ודברי מוהריק"א זלה"ה דקדוק גדול ובו יושלם הבנת הענין והוא זה דלמה כתבו ולפניהם שתי חתיכות אחת של היתר וא' של איסור דהא דין זה מפיק ליה הרשב"א ז"ל מהא דתנן הדורס ליטרא קציעות על פי הכד ואין ידוע איזו כד דכולן אסורין עד שיהיו שם מאה כדין. והא התם אין לפניהם אלא חתיכה אחת דהיינו הליטרא קציעות ולמה שינו רבותינו וכתבו ולפניהם שתי חתיכות נראה לע"ד הא דנקטו רבותינו ולפניהם שתי חתיכות לאשמעינן רבותא בסיפא דהאי דינא שכתבו אם יש באחת מהן לבטל האיסור שתיהן מותרות דבהא איכא רבותא טפי כי איכא שתי חתיכות דאית בה תרתי אני אומר דאי הוו כתבי ולפניהם חתיכה א' של איסור הוה אמינא דוקא בחתיכה א' תלינן להתיר באני אומר שאין כאן אלא חד אני אומר שלא ראינו שנפל כלום לתוך של היתר ואוקי היתר בחזקתו אבל בב' חתיכות שראינו שנפלה חדא לתוך קדרה של היתר דאיכא תרתי אני אומר לא תלינן להקל קא משמע לן דגם בשתי חתיכות תלינן להקל ואני אומר של איסור נפלה לקדרה שיש בה כדי לבטל וחתיכת ההיתר נפלה לקדרה שאין בה כדי לבטל ומנא אמינא לה להא מלתא הרשב"א בעצמו אמרה בת"ה דף קי"ג ע"א כתב וז"ל ושמעינן מהא דאפילו בדאיכא תרתי כלומר דנפלה חדא לתוך חולין אפי' הכי תולין להקל ואני אומר מה שנפלה לתוך התרו' תרומה היתה ומה שנפלה לתוך חולי' חולי' היו ודכוותה היו לפניו שתי קדרות אחת של היתר ואחת של איסור ולפניהם שתי חתיכות אחת של נבלה ואחת של שחוטה ונפלו אלו לתוך אלו מין במינו הוא וההיתר רבה על האיסור וכן אם היה אפילו מין בשאינו מינו אם היה בהיתר יותר מכדי אכילת פרס בכנגד חתיכת הנבלה שאפילו נפלה נבלה לתוך קדרה של היתר אין כאן אלא שיעור דרבנן ואי נמי כזית של שומן גיד הנשה דרבנן וכזי' של שומן דהיתר ונפלו אלו לתוך אלו אני אומר היתר לתו' היתר נפל ואיסור לתוך איסור נפל וכ"ש כשאין שם אלא חתיכה אחת של איסור ונפלה לתוך אחת מהן שיש לתלו' בזה להקל ולומר לתוך של אסור נפל' שהרי לא ראינו שנפל כלום לתוך של היתר וכן שנינו במסכת תרומה פרק האוכל תרומה מזיד שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלה סאה של תרומה לתוך א' מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפלה הרי אני אומר לתוך תרו' נפלה וא"ת למה הביאו ביבמות ובפסחים ברייתא דשתי קופות ולפניהם שתי סאים ולא הביאו האי מתניתין דתרומות י"ל דניחא ליה טפי לאיתויי ברייתא משום דבההיא איכא רבותא טפי דאע"ג דאיכא תרתי שאני אומר כמו שאמרנו אפי"ה תלינן להקל עכ"ל הא למדנו דבדאיכא שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור דאיכא תרתי אומר אני איכא רבותא טפי לאשמעינן דתלינן להקל ולומר תרתי אני אומר וכיון שכן בנדון דידן נמי י"ל הא דנקטו רבותי' בה"ט ומהריק"א ז"ל היו כאן שתי קדרות ולפניהם שתי חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר משום רבות' דהיתרא דסיפא דאם יש באחת מהן כדי לבטל האיסור תלינן להקיל ואני אומר של איסור נפלה לקדרה שיש בה כדי לבטלה איסור ושל היתר נפלה לקדר' שאין בה כדי לבטל האיסור וכן כתבו התוספות בפרק הערל דף פ"ב ס"ו ע"א שתי קופות אחת של חולין הקש' הרר"ש מאכזב אדמקש' מבריית' לותיב ממתניתין דתרו' דפ"ד דתנ' שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפלה הריני אומר לתוך תרומה נפלה והוו להו ריו"ח ור"ל לאיפלוגי עלה והשיב ר"י דמשום רבות' דרי"ו מייתי בריית' דאפי' בשתי קופות ושתי סאים דליכא למימר כולי האי אוקי חולין אחזקתייהו דמה שנפל בקופ' של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר שרי בה ר' יוחנן בלא רבייה ואפשר דבסאה אחת אפילו ר"ל שרי בלא רבייה דסמכינן אחזק' חולין שבקופה ומוקי לה אחזקתייהו ולהכי לא פליגי אמתניתין אלא אברייתא עכ"ל הרי נתבאר דרבות' טפי לאשמעינן קולא בשתי חתיכות מבחתיכה א' ומ"מ אגב ארחין למדנו דבין בשתי חתיכות בין בחתיכה אחת תלינן להקל:
וראיתי בספר בית חדש שדקדק מזה לומר דמשום הכי כתבו ולפניהם שתי חתיכות דבהא אין מצטרפין שתי הקדרות לבטל האיסור משום דיש כאן שתי נפילות והביא ראיה מדברי הרשב"א שכתבנו יע"ש ולע"ד נראה פשוט דאדרבא משם ראיה אפכא מסברתו דהרשב"א הקשה ולמה הביאו ביבמות ובפסחים בריית' דשתי קופ' ולפניהם שתי סאים ולא הביאו מתניתין דתרומות שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפלה הרי אני אומר לתוך תרומה ותירץ דניח' ליה טפי לאיתויי ברייתא דאיכא רבותא טפי דאע"ג דאיכא תרתי אני אומר תלינן להקל הרי ברור בדבריו דבשתי נפילות דאיכא תרתי אני אומר קא ס"ד למימר דבהא לא תלינן להקל דליכא כולי האי למימר אוקי היתירא אחזקת' כמו שמבואר בדברי התוספות קא משמע לן דלא תיסק אדעתין למימר הא אלא בין בחתיכה א' בין בשתי חתיכות דאיכא שתי נפילות וצריך אני לומר תרתי אני אומר שוין הן ובתרווייהו תלינן להקל:
וכי תימא נהי דלמדת אני אומר למדנו דשוין הן שתי חתיכות כמו חתיכה אחת מ"מ כיון דאשכחן דבב' חתיכות יש צד חמור יותר מבחתיכה אחת אע"ג דההוא צד לא אהני לן להחמיר במדת אני אומר מ"מ ילפינן למדת הצירוף דכשנפלו שתי חתיכות חמירי טפי ולא מצטרפי השתי קדרות הא לאו מלתא היא דאם איתא לא הוה שתיק מנה הרשב"א:
ועוד דלטעמיך אם יש להחמיר בשתי חתיכות יותר מבחתיכה אחת אין לדון ולהחמיר אלא בהיתר הבא במדת אני אומר דהתם הוא דשייך טעמא דילך שבמדת אני אומר אתה מסלק את הספק מן ההיתר ומעמידו על היתירו כמו שמבואר מדברי הרשב"א ז"ל אבל כמדת הצירוף שאנו מצרפין השתי קדרו' לא זו היא הדרך ולא שייך בה טעמיך דלטעמיך דאמרת כשיש שתי נפילות הרי ראינו שנפלה חתיכה בהיתר אלא שאנו מסופקים אם היא חתיכת ההיתר וכיון שכן לא פלטה קדרת ההיתר מספק ומשום הכי אמרת דלא מצטרפי שתי הקדרות לבטל האיסור זה לא שייך אלא במדת אני אומר שאתה מסלק הספק מן ההיתר ומעמידו על היתירו הראשון בזה שייך לדון ולומר והלא ראינו שנפלה חתיכה משתי חתיכות בהיתר והרי ההיתר עומד בספק גמור אבל ההיתר שאתה מתיר מחמת הצירוף אדרבא דרכו הוי אפכא דאין ההיתר מצטרף עם היתר אחר לבטל את האיסור אלא ההיתר שנכנס בספק איסור מחמת האיסור ועומד בספקו וכמו שנכתוב לקמן בס"ד בשם הרשב"א ז"ל:
דע עוד הא דכתבו רבותינו מהר"י בה"ט ומהר"י קארו זלה"ה בסיפא דהאי דינא אם יש באחת מהן כדי לבטל האיסור שתיהן מותרות שאני אומר האיסור נפל וכו' כתב מוהריק"א ז"ל בב"י שדין זה הוא ממה שכתב הרשב"א ז"ל בת"ה (דף קי"ד ע"א) היו שתי קדרות של היתר נפל איסור לתוך אחת מהן אם יש באחת מהן כדי להעלות האיסור ובשניה אין שיעור להעלות גם בזה תולין להקל ואומרים לזו שיש בה שיעור כדי לבטל נפל ומן הטעם שכתבנו שאף כשאתה תולה בזו שיש בה כדי לבטל נשאר הכל על היתרו כמו שהיה מתחלה ותני' בתוספתא דתרומות בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך מאה נפלה ע"כ והריני כותב כל לשון הרשב"א דנפקא לן מנה טובא וכתב עוד ואם אין בא' מהן כדי לבטל את האיסור אבל יש בין שתיהן לבטלו אם שתיהן של אדם אחד הן רואין את שתיהן כאילו הן כאחת ומצטרפין ומעלין והיינו דתנן ליטרא קציעות וכו' ואפילו היו שתי קדרות בשתי עליות ואינו ידוע לאיזו נפל שתיהן מצטרפות ומעלות דתני בתוספת' תרומות שתי קופות בשתי עליות שתי מגורות בעליה אחת הרי אלו יעלו וכו' וקי"ל בת"ק אבל אם היו שתי קדרות לשני בני אדם כתב רבינו שמשון בפי' המשנה במסכת תרומות שאינן מצטרפות והביא ראיה ממה ששנו בתוספתא זו שכתבנו משתי קופות אפילו בשתי עליות יעלו ואילו במגורות קתני בעליה אחת יעלו אבל בשתי עליות לא יעלו ומפרש בירושלמי מה בין קופות למגורות קופות דרכן להתפנות מגורות אין דרכן להתפנות ופי' הוא ז"ל קופות עשויות הן להתפנות ולהתערב יחד אבל מגורות אין דרכן להתפנות ולהתערב יחד כלומר וכל העשוי להתערב כמעורב דמי וכתב הוא ז"ל ולפי טעם זה נראה דהאי דמעלות זו את זו כשיש בזו חמשים ובזו חמשים היינו כששתיהן לאדם אחד שדרכן להתפנות ולהת', אבל בשל שני בני אדם שאין דרכן להתערב לא וחזק הרב הסברא הזו ממה ששנו בסופה של אותה תוספתא בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך מאה נפלה:
ואיכא למידק למאי נפקא מינה כי איכא באחת מאה והא אפילו ליכא בכל חדא אלא חמשים מעלות זו את זו אלא דמשום תרי גברי אצטריך ולי נראה דבין של אדם אחד בין של שני בני אדם מצטרפין ומעלין שא"כ ליטר' קציעו' דוקא בשכל הכדין לאדם אחד הא בשני בני אדם אין מצטרפין וא"כ כשם שחלקו שם בשחורות ולבנות אם מעלות זו את זו וכו' היה להם לחלק ג"כ בין אדם אחד לשני בני אדם ומתני נמי סתמא קתני וכו' ומיהו מה ששנו בתוספתא בזו מאה ובזו חמשים וכ' מסתברא לי שאינה ראיה דוקא להעמידה בשני בני אדם אלא נראה לי שהטעם בזה לפי שאין דבר מצטרף לבטל את האיסור אלא מה שנכנס בספק מחמת האיסור דכלפי שהאיסור ר מכניסו בספק מתעורר הוא לבטלו מה שאינו נכנס בספק איסור מחמת האיסור מה לו להצטרף עם אחר לבטל את האיסור דומה קצת למה שאמר רבי יהושע שאין התחתונות מעלות את העליונות לפי שלא נכנסו התחתונות בספק כלל מחמת ליטרא קציעות התרומה שנדרסה ע"פ הכד. וכיון שכן כשיש באחת מאה לא נכנסה היא בספק איסור שהרי אפילו תמצא לומר שבתוכה נפלה הרי זו מותרת וא"כ כשאין בשניה אלא חמשים לולי מדה זו שאנו תולין לומר בתוך של מאה נפלה אותה של חמשים היתה אסורה שהרי אין לה מי שיצטרף עמה להעלות שאין ראוי להצטרף אלא הנכנס בספק ולפיכך שנינו שאע"פ שאין ראוי להתירה מצד אותה מדה שאנו מצרפין שתי קופו' להעלו' את האיסור מ"מ יש לנו להתיר מצד מדה אחרת שאנו תולין במקום שיש מתירין ע"כ הא למדנו דהתוספתא שהיא מקור דין זה הקשו עלה דלא צריכא למימ' דלמאי נפק' לן מינה באחת מאה דמרישא שמעינן דאפילו ליכא בשום א' משתיהן כדי להעלות אי איכא בין שתיהן כדי להעלות מצטרפות שתיהן להעלות כל שכן בדאיכא בחדא כדי להעלות ותירצו רבינו שמשון מוקי לה לסיפא דאיצטריכא להיכא דשתי הקופות של שני בני אדם דאינן מצטרפות אשמעינן דהיכא דיש באחת מהן כדי להעלות תלינן דבה נפל האיסור ובזה ניתרת גם השניה והרשב"א ז"ל מוקי לה דאיצטריכא לאשמעינן לדהיכא דיש באחת מהן כדי להעלות האסור שלא נכנסה בספק איסור דמחמת זה אינה מצטרפת עם האחרת להתירה דנמצא האחת שאין בה כדי להעלות אין לה היתר מצד הצירוף אשמעינן סיפא דאע"ג דאין לה היתר מצד הצירוף אפילו הכי יש להתירה מתורת אני אומר הרי שכל חידושו של דין זה בין למר ובין למר דאיצטריכא לדהיכא דיש באחת כדי לבטל את האיסור שאינה מצטרפת למר משום שהן של שני בני אדם משום הכי אינן מצטרפות ולמר משום שלא נכנסה בספק איסור אינה מצטרפת קס"ד אמינה דהאחת שאין בה כדי לבטל האיסור לית לה היתר קמ"ל דניתרת באני אומר הרי נתבאר כל מה שכתבנו ומ"מ למדנו דהיכא דיש בשתיהן כדי לבטל האיסור מצטרפות ואין מעכב בדבר זה אלא א"כ הן של שני בני אדם לדעת רבינו שמשון זלה"ה: