אור ברסלב
שות מהרף סימן לא

שות מהרף· רבי יעקב פראג'י

סימן לא

סימן ל

שאלה

מעשה בחופה שחטו שלשים תרנגולות והיו במלח כ"ט מהן והדיחם והשאיר א' בלא מליחה שהיו רוצים לצלותה וכו' ככתוב לעיל בסימן ל' תשובה כתב רבי' בעל הטור י"ד סימן קי"א בשם הרשב"א וכו' ככתוב לעיל בסימן הנזכר עד ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר:

עתה באתי להבין ההלכה על בורייה כפי קוצר דעתי נתבודדתי בדברי רבי' בעל המפה ובדברי ספר הלבושי' דמשמע מהם דלפי פי' ר"ש שפסקו רבותינו בעל הטור ומוהריק"א ז"ל צריך שיהיו שני התבשילין שבשתי הקדרות מינים שאפשר להתערב וסופן להתערב יחד ואפי' הן של אדם א' ולפי דבריהם פשוט אפי' היו השתי קדרות בבית אחד אינן מצטרפות אלא על פי תנאים הללו שהכל תלוי בערובי תבשילין:

ונתתי אל לבי לעיין במקור הדין ולדלות ממנו מים חיים מה שמצא ידי

והוקשה לי השתא דאמרת הכי קשיא מגורות דבבית א' מצטרפות אמרו בירוש' מגורו' אין דרכן להתפנו' ומשום הכי בשני בתים אינן מצטרפו' בבית אחד מצטרפות אי אמרת בשלמא הא דאמרן קופו' דרכן להתפנות פי' ולהתערב השתי קופות בבית א' וכמו שפירשו הרמב"ם ור' עבדיה ניחא הא דאמרו בירוש' מה בין קופות למגורות שהקופות מצטרפות אפי' הן בשתי עליות והמגורות אינן מצטרפות אלא אם הן בעליה א' והשיבו מגורות אין דרכן להתפנות ולהתערב במקום א' שהן בנין קבוע קופות שהם דבר המטלטל דרכן להתפנו' ממקום למקום ועשויות להתערב במקום אחד ורואין אותן כאילו הן במקום א' התשובה מעין השאלה דבר דבור על אפניו אבל השתא דאמרת האי דרכן להתפנו' ולהתערב השני תבשילין שבשתי הקדרות יחד קשיא מגורות דהא בירוש' אמרו מגורות אין דרכן להתפנות ולהתערב מה שבתוכן יחד וא"כ אמאי מצטרפות אפי' שיהיו בעליה א' ואם תרצה לחלק בין עשויות להתפנו' ולהתערב בזמן מועט לעשויות להתפנות לזמן מרובה הא לאו מלתא היא דאם כן נתת דבריך לשיעורין וכל כי האי לאו מלתא היא דכלל גדול בכל התורה נתת דבריך לשיעורין לאו מלתא היא שיש מי שמפנה מגורתו לזמן מרובה וקופתו לזמן מועט ויש מי שמפנה מגורתו לזמן מועט וקופתו לזמן מרובה ואפי' באדם אחד פעמים מפנה קופתו לזמן מרובה ומגורתו לזמן מועט והכל לפי השעה ולפי הצורך. נמצא דפינוי המגורות והקופות אינו תלוי בהן מצד עצמן אלא תלוי באדם בעליהן כפי מה שיצטרכו לפי השעה מפנין אותן והירוש' קאמר שהן מצד עצמן עשויות להתפנות ואין עשויות להתפנות ורוצה אני לדעת מי מעכב על בעל המגורה לפנות מגורתו וחזרתי על כל הצדדין שהשיגה ידי הקצרה לישב דבריהם כפי הירושלמי ולא ניחא לי והסכימה דעתי לפרש דברי רבי' שמשון ז"ל במה שכתב להתפנות ולהתערב האי להתערב לאו עירובי תבשילין קאמ' שמתערבין שני התבשילין יחד אלא בכונה שמתערבין במקום אחד וכדבעינן לברורי קמן בס"ד אמינא אפשר דאיתא לסברתין ולא איתא בדברי הרשב"א וחזרתי ועיינתי בדברי הרשב"א דלעיל והאיר המאיר את עיני ומצאתי דהרשב"א ור' שמשון ז"ל מפרשין הירושלמי הזה כפירוש הרמב"ם ורבי' עבדיה ז"ל בת"ה דף קי"ג ע"ב השיב על דברי הרמב"ן דסבר דהא דתנן הדורס ליטרא קציעות על פי הכד וכו' מיירי שהם של אדם א' וכו' כתב הוא ז"ל וזה לשונו ועוד דאדרבא בתוספת' תרומו' משמע בהפך דכשהם של אדם שראויות להתפנות ולהתערב יחד אנו רואין אותן כאילו הן א' ומצטרפות:

דתני' התם בפ' סאה תרומות שתי קופות בשתי עליות שתי מגורות בעליה אחת יעלו ר' יהודה אומר לא יעלו ר"ש אומר אפי' הן בשתי עיירות מעלות זו את זו בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך מאה נפלה:

פי' שתי קופות בשתי עליות ואינו יודע באיזו מהן נפלה מצטרפות אבל שתי מגורות דוקא בעליה אחת מצטרפות אבל בשתי עליות אין מצטרפות ואמרי' עלה בירושלמי מה בין קופות למגורות ופריק קופות עשויו' להתפנות מגורות אינן עשיות להתפנות. אלמא ממנה אתה דן לשתי קופות של שני בני אדם שאין עשויות להתפנות במקום א' שאין מעלות זו את זו ואע"פ שיש לדון בזה וכמו שאני עתיד לכתוב בע"ה מ"מ ממנה אנו למדין דיותר יש להקל ולימ' שיצטרפו ויעלו באדם א' ממה שיצטרפו ויעלו כשהן של שני בני אדם עכ"ל:

הרי מבואר בדברי הרשב"א דמה שאמרו בירושלמי קופו' עשויות להתפנות פי' עשויות הקופות להתפנות ממקום שהן ולהתערב במקום א' וכמו שכתב הרשב"א בהידיא שכך כתב אלמא ממנה אתה דן לשתי קופות של שני בני אדם שאין עשויות להתפנות במקום אחד שאין מעלות זו את זו שמעינן מהא דמאן דס"ל דבשל ב' בני אדם אין מצטרפין הוא מפרש הירושלמי כהרמב"ם ור' עבדיה דפירוש להתפנות ולהתערב יחד במקום א' ומאן שמעת ליה דקאמר דשתי קופות של שני בני אדם אין מצטרפין רבינו שמשון הוא דקאמר לה. נמצינו למדין דזה הפירוש גם הוא לרבי' שמשון וגם ממה שכתב הרשב"א ואע"פ שיש לדון בזה כמו שאני עתיד לכתוב בע"ה משמע בהידיא דזה הפירוש הוא נמי לבר פלוגתיה שדן על דבריו והוא רבי' שמשון ז"ל והוא מה שכתב לקמן בדף קי"ד ע"א כשכתב דרבי' שמשון כתב ולפי זה נראה דהאי דמעלות זו את זו כששתיהן לאדם אחד שדרכן להתפנות ולהתערב:

אבל בשל שני בני אדם שאין דרכן להתערב לא. והרשב"א ז"ל דן על זה וכתב ולי נראה דבין של אדם אחד בין של שני בני אדם מצטרפין ומעלין והאריך לדון בזה יע"ש ועוד הכרח גמור דבפירוש הירושלמי ליכא פלוגתא בין הרשב"א ור"ש ז"ל דאם איתא דמה שכתב רבי' שמשון דרכן להתפנות ולהתערב הוא מה שבתוך הקופות קשיא לן בדברי הרשב"א ממה נפשך דאי ס"ל להרשב"א דפי' להתפנות הוא להתערב מה שבתוך הקופות וכר' שמשון באיזה סברא פליג עליה וכתב דאפי' בשל שני בני אדם מצטרפין דהא לפי פי' זה הדבר מוכרח בעצמו ולא צריך ראיה דפשוט הוא דכיון דטעמא דמצטרפין הוא משום דעשוי להתערב מה שבתוכן יחד פשיטא דלא שייך זה אלא כששתיהן לאדם אחד ואי הרשב"א פליג על ר"ש במה שפירש עשויות להתערב מה שבתוכן יחד דלהרשב"א פי' עשיות הקופות בעצמם להתפנות קשיא למה לא זכר הרשב"א פלוגות' דא שבינו ובין ר"ש והיה לו לדון על פי' שהוא עיקר הדין וטעמו וכמו שהאריך לדון שם אלא ודאי בפירוש דרכן להתפנות ליכא פלוגתא בינייהו דבין למר ובין למר להתפנו' פירושו להתפנות ולהתערב במקום אחד אלא בהא פליגי דר' שמשון סבר כיון דצריכין אנן לדרכן להתפנו' ולהתערב במקום אחד כיון שהן של שני בני אדם אין דרכן להתפנות במקום אחד והרשב"א סבר דלאו דוקא אלא כיון שאפשר להתפנות ולהתערב במקום א' כל שנכנס בספק איסור הוא מתעורר כנגד האיסור להצטרף ולבטלו כמבואר בדבריו יע"ש והמדייק בדברי ר"ש ימצא דהכי היא כוונתו וזה לשונו בפ"ד ממסכת תרומות תניא שתי קופות בשתי עליות שתי מגורות בעליה אחת הרי אלו יעלו ודוקא שני מגורות בעליה אחת אבל שני מגורות בשתי עליות לא ומפרש בירושלמי מה בין מגורות לקופות קופות דרכן להתפנות מגורות אין דרכן להתפנות ולפי טעם זה נראה דהא דמעלות זו את זו כשיש בזו חמשים ובזו חמשים היינו כששתיהן לאדם אחד שדרכן להתפנות ולהתערב:

אבל שני בני אדם לא וניחא השתא דתני בתוספתא בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך מאה נפלה למאי נפקא מנה הא כיון דלא ידיע מעלות זו את זו משו' שני גברי אצטריך עכ"ל הנך רואה דרבינו שמשון לא הוסיף על לשון הירושלמי אלא תיבת ולהתערב משמע דס"ל דתיבת להתפנות כמשמעה רוצה לומר שהקופות דרכן להתפנות ממקום למקום לא לפנות מה שבתוכן ואתא ר"ש והוסיף תיבת ולהתערב לתת טעם דמה טעם שדרכן להתפנות דמשום מצטרפין וכתב ולהתערב לומר משום שמתערבות הקופות וכפשטה דברייתא דיגיד עליו ריעו שתי מגורות בעלייה אחד מעלות זו את זו משמע דמשום שהן במקום אחד מעלות זו את זו זה שכתבנו דרך הגון ונכון כפי כלל פסק הלכה כפלוגתא דרבוותא דאית לן למעבד כל טצדקי דלא לאפושי פלוגתא ביני רבוותא ולהשוותם דגדול כח השלום כמו שמבואר בדברי הרי"ף ז"ל בפ' חבית בסוגייא דסוחט אדם אשכול של ענבים ובהרבה מקומות דמאן דאמר פליגי עליו הראיה:

וכל שכן בנדון זה שיש הוכחות דבפירו' הירושלמי שוה רבינו שמשון עם הכל ולפי דרכנו למדנו דמה שכתב רבינו שמשון ולפי טעם זה נראה דהאי דמעלות זו את זו היינו כששתיהן לאדם אחד שדרכן להתפנות ולהתערב. אבל של שני בני אדם לא על כרחין לומר דלא קאי אלא אשתי קופות בשתי עליות שאינן במקום אחד וכמו שמורה הענין דבהא עסיק דכיון שהן של שני בני אדם שאין דרכן להתפנות במקום אחד אינן מצטרפות אבל בשתי קופות של שני בני אדם והן במקום אחד לא קאמר:

דבהנהו שהן במקום אחד ודאי מצטרפות שהמקום מצרפן:

והיינו מגורות דברייתא שתי מגורות בעלייה אחד דקאמר עלה בירוש' אע"פ שאין דרכן להתפנות ולהתערב מעלות זו את זו שהמקום מצרפן סתמא דמלתא הכי הוא כדכתיבנא ומוכרח הוא מפירוש ר"ש דפירש דינא דשתי קופות בשתי עליות עשויו' להתערב ודייק מנה וכתב ולפי טעם זה נראה דהאי דמעלות זו את זו היינו בששתיהן לאדם אחד וכו' אבל של שני בני אדם לא ולא פירש דינא דמגורות משמע ודאי דהיינו דוקא שתי קופות בב' עליות הוא דיש הפרש בין של אדם אחד לשל שני בני אדם אבל במקום אחד אפי' הן של ב' בני אדם מצטרפות שהמקום מצרפן ואם איתא דכשהם של שני בני אדם אפילו בעליה אחד אין מצטרפות לא שתיק ר"ש מן דינא דמגורות בעליה אחת דמצטרפות דקאמר בירוש' אין דרכן להתפנות והוה ליה לאשמעינן דדוקא כשהם של אדם א' והוה מוקי להו במציאות דלא שייך בהו דינא דצירוף והוא חידוש טפי אלא ודאי דברים כפשוטן קופות אפילו בשתי עליות מצטרפות שעשויות להתערב יחד במקום מגורות אינן מצטרפות אלא כסתם בעליה אחת שהמקום מצרפן ודברי רבותינו מוהר"י בעל הטורים ז"ל ומוהר"י קארו ז"ל מוכיחין בהידיא על פירוש זה ומוכרח בלשונם וזה לשונם היו כאן שתי קדרות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו נפל ואין באחת כדי לבטל האיסור ויש בשתיהן כדי לבטלו שתיהן מצטרפות לבטלו ולא עוד אלא אפילו אחת בבית ואחת בעליה מצטרפות והוא הדין אפילו למאה שכל שנכנס בספק מחמת איסור לבטלו במה דברים אמורים בששתיהן משל אדם אחד שכל שהוא לאדם אחד עתיד להתערב לפיכך רואין אותו כאילו הוא מעורב עכ"ל:

הבט בלשונם ודוק היטב דמשמע ממנו דנוהג שבעולם כך הוא דהמבשל שני תבשילין בשתי קדרות עתיד' לערבם ולא עוד אלא שכללו הכל כאחד שכתבו שכל שהוא לאדם אחד עתיד להתערב דמשמע שהכל על כל פנים עושין דבר זה שמערבין תבשילין ואי אמרת דהאי עתיד להתערב שכתבו רבותינו היינו שני התבשילין יחד תמיהה גדולה יש בדבר דבר זה לא ראינו ולא שמענו מי שנוהג כן אלא אדרבא בנוהג שבעולם שראינו וששמענו מבשל שנים או שלשה תבשילין או יותר כל אחד בקדרה לבדו ואוכלים כל תבשיל בקערה לבדו בלי תערובת אלא מאי אית לן למימר על כרחין לומר דמה שכתבו רבותינו שכל שהוא לאדם אחד עתיד להתערב לאו עירובי תבשילין זה בזה קאמרי אלא מתערבין במקום הוא דקאמ' שכן הוא דרך ונוהג שבעולם שהאדם מבשל קדרה בביתו וקדרה בפורני או בבית שכיניו ומביאן לביתו ואוכלן בבית אחד על שלחן אחד והיינו מה שכתבו רבותי' בעה"ט ומוהר"י קארו ז"ל שכל שהוא לאדם א' עתיד להתערב שבשעת אכילה על כל פנים מתערבין בבית אחד:

וכי תימא דהכא במאי עסקינן כששתי התבשילין שבשתי הקדרות הם ממין אחד כגון שבשל בשר ולפת או בשר ודלועין בשתי קדרות ועל' קאמרי עתיד להתערב:

הא ליתא מכמה טעמי חדא דהעיקר חסר מן הספר איכפלו רבותינו לכתוב היו כאן שתי קדרות ממין תבשיל אחד שהוא עיקר הדין ויסודו ועוד דזה לא שכיח דאין אדם מבשל מין אחד בשתי קדרות אלא מדוחק דכשיש תבשיל הרבה בקדרה אחד משביח יותר ועוד מרויח בעצים ואין לך אדם שאין לו קדרה המכילה תבשילו ואין אדם מבשל תבשיל אחד בשתי קדרות אלא באקראי כגון שיש לו אורחים ואין לו קדרה המכילה כדי סיפוקם וכל כי האי אין להם לרבותינו לסתום אלא לפרש דכלל גדול בידינו אין סותמין חכמים דבריהם אלא על ההווה ושכיח והוא אמרם לא דברו חכמים אלא בהוה וא"כ איך יתכן לומר דרבותינו מיירו על הסתם בדבר דלא שכיח ועוד דזה אינו תחת המוכרח לומר שעל כל פנים יערב התבשיל שבשתי הקדרות יחד אלא דבר זה תחת האפשר הוא אפשר שלא יערבם שאם היו שתי הקדרות מצומקות או ממורקות מה לו לערבם ואפשר שיערבם כגון אם היתה האחת מצומקת והאחת ממורקת ומערבם כדי להשביחם זו בזו ורבותינו מהר"י בעה"ט ומהר"י קארו ז"ל כתבו שכל שהוא לאדם אחד עתיד להתערב משמע דהכל כאשר לכל על כל פנים מערבין קדרותיהן וזה לא יצדק אלא למה שכתבנו שאעפ"י שיבשל האדם הרבה קדרות בהרבה בתים על כל פנים צריך הוא להביאם לביתו ולאכלם על שלחן אחד:

נמצינו למדין דמה שכתבו רבותינו מהר"י בעה"ט ומהר"י קארו ז"ל כמה דברים אמורי' כששתיהן לאדם אחד וכו' לא קאי אכולה מלתא אלא אסיפא דכתבו אפילו אחת בבית ואחת בעליה מצטרפין עלה קאי והכי קאמר במה דברים אמורים שאחת בבית ואחת בעליה מצטרפין כששתיהן לאדם אחד דעתידין להתערב יחד בבית אחד דכל שעתיד להתערב כמעורב דמי וכדאמרי' בעלמא בענייני טובא:

ונמצינו למדין דדרך רבותינו מהר"י בה"ט ומהר"י קארו ז"ל רחוקה מאד מדרך רבינו בעל הלבושים ומדרך רבינו בעל המפה ז"ל:

ונמצינו למדין דמה שפסקו רבינו ריב"ט וריק"א ז"ל כר"ש לא מטעמא דכתיבנן מעיקרא אלא משורת הדין דכיון דר"ש בפירוש הירושלמי ס"ל ככולהו רבוות' אפשר דבחידוש זה שחידש ר"ש דדוקא כששתיהן לאדם אחד הוא שמצטרפין סברי כוותיה ולפיכך העלו את דבריו לפסק הלכה ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר:

תוכן העניינים

שות מהרף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה