שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן כט
שאלה
מעשה בחופה שחטו שלשים תרנגולות והטבח מלח תשעה ועשרים מהם והדיחם והכשירם והשאיר אחת בלא מליחה שהיו רוצין לצלותה ושפת שתי יורות על האש וצוה לאשה המסייעת אותו שתשים התרנגולות חצים ביורה אחת וחצים ביורה האחרת והאשה לא ידעה בתרנגולת שהשאיר בלא מליחה ולקחה אותה וערבה אותה עם המלוחות ונתנה ט"ו תרנגולו' ביורה א' וט"ו תרנגולות ביורה האחרת וכשבא הטבח שאל בעד התרנגולת שהשאיר בלא מליחה לצלותה אמרה האשה לא ידעתי מזה ולקחתי אותה ונתתיה ביורה עם האחרות שאל אותה אם מלחה אותה אמרה הייתי סבורה שנמלחה עם האחרות ורצו לשער כל א' מהיורו' מתרנגולות ומרק אם יש בה ששים כנגד תרנגולת א' ומצאו שיורה אחת היה בה בין התרנגולות והמרק כשיעור חמש ושלשים תרנגולות וביורה מצאו כשיעור שמנה ועשרים תרנגולות יורנו מורה צדק מה משפט התערובת הזאת ושכרו כפול מן השמים:
תשובה
כתב רבינו בעל הטורים ז"ל בי"ד סי' קי"א דף ק"ב בשם הרשב"א ז"ל וז"ל היה כאן שתי קדרות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפל ואין באחת כדי לבטל האיסור ויש בשתיהן כדי לבטלו שתיהן מצטרפין לבטלו ולא עוד אלא אפילו היתה אחת בבית ואחת בעליה מצטרפין והוא הדין למאה שכל שנכנס בספק מחמת איסור מצטרף לבטלו במה דברים אמורים בשתיהן משל אדם אחד לפי שכל שהוא לאדם אחד עתיד להתערב לפיכך רואין אותו כאילו כבר מעורב אבל אם הם של שני בני אדם אין מצטרפין לבטלו עכ"ל, וכתב רבינו הגדול מוהריק"א ז"ל וזה לשונו היה כאן שתי קדרות של היתר ונפל איסור לתוך א' מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפל וכו' בת"ה הארוך דהיינו מדתנן במסכת תרומו' פ"ד ומייתי לה תלמודא פ"ה דביצה ליטרא קציעות שנדרסה ע"פ החבית ואין ידוע איזו היא ר' אליעזר אומר רואים אותן כאילו הן פרודות והתחתונות מעלו' את העליונות ר' יהושע אומר לא תעלה עד שיהיו שם מאה כדין ואפי' היו שתי קדרות בשתי עליות ואין ידוע לאיזו נפל שתיהן מצטרפות ומעלות דתני' בתוס' דתרומות שתי קופות בשתי עליות שתי מגורות בעליה א' הרי אלו יעלו ר' יהוד' אומר לא יעלו רש"א אפי' הן בשתי עיירות מעלות זו את זו וקי"ל כת"ק אבל אם היו השתי קדרות לשני בני אדם כתב ר"ש במסכת תרו' אין מצטרפות והביא ראיה ממה ששנו בתוספת' זו דבשתי קופו' אפי' בשתי עליות יעלו ואילו במגורות קתני בעליה א' יעלו אבל בשתי עליות לא יעלו ומפר' בירוש' מה בין קופות למגורות קופות דרכן להתפנות מגורות אין דרכן להתפנות ופירש הוא ז"ל קופות עשויות הן להתפנות ולהתערב יחד אבל מגורות אין דרכן ולהתערב יחד כלומר וכל העשוי להתערב כמעורב דמי וכתב הוא ז"ל ולפי טעם זה נראה דהאי דמעלו' זו את זו כשיש בזו חמשים ובזו חמשים היינו כששתיהן של אדם א' שדרכן להתפנות ולהתערב אבל בשל שני בני אדם שאין דרכן להתערב לא וחיזק עוד הרב ז"ל הסברא הזו ממה ששנינו בסיפא של אותה תוספתא בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך מאה נפלה:
ואיכ' למידק למאי נפקא מינה כי איכא בא' מאה והא אפילו כי ליכא בכל חדא אלא חמשים מעלות זו את זו אלא משום דתרי גברי איצטריך ולי נראה דבין של אדם א' בין של שני בני אדם מצטרפין ומעלין שא"כ ליטרא קציעות דוקא בשכל הכדין לאדם אחד הא בשני בני אדם אין מצטרפין וא"כ כשחלקו שם בשחורות ולבנות אם מעלות זו את זו וכן בעיגולין גדולים וקטנים ובפרודות וכשאינן פרודות היה להם לחלק בין אדם אחד לשני בני אדם ומתני' נמי סתמא קתני שתי קופות שני מגורות שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהם ואין ידוע לאיזו מהן נפלה מעלות זו את זו ולא חלק בין אדם אחד לשני בני אדם ומיהו אפשר דמאי דלא פריש במתניתין פירש בברייתא ומיהו מה ששנו בברייתא בזו מאה ובזו חמשים אני אומר לתוך מאה נפלה מסתברא לי שאינה ראיה להעמידה דוקא בשני בני אדם אלא נ"ל שהטעם בזה לפי שאין דבר מצטרף לבטל את האיסור אלא מה שנכנס בספק מחמת האיסור דכלפי שהאיסור מכניסו בספק מתעורר הוא לבטלו:
מה שאינו נכנס בספק איסור מחמת האיסור מה לו להצטרף עם אחר לבטל את האיסור דומה קצת למה שאמר ר' יהושע שאין התחתונות מעלות את העליונות לפי שלא נכנסו התחתונות בספק כלל מחמת ליטרא קציעות התרומה שנדרסה על פי הכד וכיון שכן שיש באחת מאה לא נכנסה היא בספק איסור שהרי אפילו תמצא לומר שבתוכה נפלה הרי זו מותרת וא"כ כשאין בשנייה אלא חמשים לולי מדה זו שאנו תולין לומר בתוך של מאה נפלה אותה של חמשים היתה אסורה שהרי אין לה מי שיצטרף עמה להעלות שאין ראוי להצטרף אלא הנכנס בספק ולפיכך שנינו שאע"פ שאין להתירה מצד אותה מדה שאנו מצרפין שתי קופות להעלות את האיסור מ"מ יש לנו להתיר מצד מדה אחרת שאנו תולין במקום שיש מתירין עוד אפשר לומר שלא שנו בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומ' לתוך מאה נפלה אלא מפני ששנינו בפ"ב של מסכת ערלה התרומ' ותרומ' מעשר ותרומ' מעשר של דמאי החלה והבכורים עולין בא' ומאה ומצטרפי' זה עם זה וצריך להרים וגרסי' במסכת תרומות ר' זירא ור' חייא בשם ר"ש היו לפניו שתי קופות בזו חמשים סאה ובזו נ' סאה ונפלה סאה של תרומ' בתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו נפלה רצה להעלות מזו מעלה מחצה מזו ומחצה מזו מעלה ולפיכך שנו כאן שאם היו בא' מאה ובא' חמשים אני אומר לתוך מאה נפלה ומשם הוא מרים ולא משל חמשים וכדגרסי' בירוש' דמסכת תרומות בפ"ד את אומר קופות מעלות מגורות אינן מעלות היך עבידא שתי מגורות בשתי עליות ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן שתיהן אסורות ריבה על אחת מהן ובטלה שוגג מעלה ומתיר והשנייה לכשירבה לה שוגג היא מותרת ואינה צריכה עליה שכבר עלתה תרומה:
אלמא אפילו מאותה שלא היו בה מתחילה אלא חמשים ואילו רצה מזה מעלה ואילו רצה מזה מעלה כשריבה על האחת והתירה ממנה מרים כל הסאה כל שכן זה שמשעת נפילה היה בה מאה והיא מותרת גמורה בלא צרוף השנייה שממנה הוא מרים שאני אומר לתוכה נפלה כן נ"ל ומ"מ צריכין אנו לחוש לדברי ר"ש שרב גדול ומובהק הוא עכ"ל ובקצר כתב בד"א בשהיו שתיהן לאדם א' לפי שכל שהוא לאדם אחד עשוי להתערב במקום א' ולפיכך רואין אותן מעתה כאילו נתערבו אבל היו לשני בני אדם אין מצטרפי' ויראה לי שאפי' היו לשני בני אדם אלא שאחד מגדולי המורים אוסר ויש לחוש להורות הלכה למעשה כדבריו ע"כ עכ"ל מרן מוהריק"א ז"ל האמת יורה דרכו שלע"ד נראין דברי הרשב"א כולם נכוחים למבין ונראה שמפני זה רבי' מוהריק"א ז"ל טרח לכתוב כל דברי הרשב"א שלא כדרכו שאין דרכו לכתוב כל דברי הפוסק וראיותיו בדרך ארוכה אלא כותב בדרך קצרה פוסק פ' פסק כך וכאן הטריח עצמו וכתב כל דברי הרשב"א וראיותיו בדרך ארוכה מה שכתב בשם רבינו שמשון וראיותיו ומה שחלק עליו הכל באורך לא הניח דבר ודאי שישרו דברי הרשב"א ז"ל בעיניו ומפני כך טרח והעלה כל דבריו על ספרו הבהיר אבל קשה לי ממה שאמרו בירוש' שתי קופות בשתי עליות ושתי מגורות בעליה אחת אבל שתי מגורות בשתי עליות לא כדא מה בין קופו' למגורות קופות דרכן להתפנות מגורות אין דרכן להתפנות ופירש בה ר"ש קופות עשויות הן להתפנות ולהתערב יחד וכל העשוי להתערב כמעורב דמי ולפי הירוש' ומה שפירש כן דברי ר"ש דאמ' דדוקא בששתי הקופות של אדם אחד הוא שמצטרפין הם מוכרחין ואין לזוז מהם ומדברי הרשב"א נראה שהוא מחזיק בסברתו דסבר דשתי קופות בשתי עליות אפי' הן של שני בני אדם מצטרפין ומשום דיש לחוש לדברי ר"ש הוא דכתב שראוי להורות הלכה למעשה כדבריו וא"כ צריכין אנו לדעת דאיך יפרש הרשב"א ז"ל מה שאמרו בירוש' קופות דרכן להתפנות מגורות אין דרכן להתפנו' ונ"ל לע"ד דהרשב"א ז"ל מפרש הירוש' דאמר קופות דרכן להתפנות וכו' מפרש לה כמו שפירש הרמב"ם ז"ל דבפ"ד ממסכת תרומות כתב וז"ל ואמרו קופות דרכן להתפנות מגורות אין דרכן להתפנות ופירוש להתפנות לטלטלן ולהעתיקן ממקום למקום וכיון שמטלטלין ונעתקות יתקבצו בשעת הטלטול עכ"ל וכ"כ בפי"ד מה' תרומות וז"ל ואפי' היתה קופה בבית זה וקופה בבית אחר לפי שקרוב הדבר לקבץ שתיהן בבית אחד:
וכן פי' רבי' עובדיה בפי' המשנה בפ"ד ממס' תרומו' ז"ל שתי קופות בכל א' חמשים סאה ואין ידוע לאיזו מהן נפלה ושתיהן אסורות מספק מסייעות זו את זו לבטל ואם רצה להעלות סאה מזו מעלה מזו מעלה מחצה מזו ומחצה מזו מעלה ושתי קופות אפי' הן בשתי בתים ואין ידוע לאיזו מהן נפלה סאה של תרומה מעלות זו את זו מפני שדרכן להתפנות והן מטלטלו' ממקום למקום ופעמים שמתערבות זו עם זו אבל שתי מגורות שאינן מטלטלות בזמן ששתיהן בבית א' מעלות זו את זו ואם הן בשני בתים אין מעלות זו את זו עכ"ל הרי להרמב"ם ולר' עובדיה פירו' דרכן להתפנות אין רוצה לומ' לפנות מהן מה שבתוכן אלא פי' הוא שהקופות דבר המטלטל הם ועשויי' לטלטלם ולפנותם ממקום למקום ומשו' הכי מצטרפין נמצא שעיקר דין צירוף השתי קופות אפי' הן בשני בתים הוא משום דכיון דמטלטלין ולפעמים שמתקבצים שתיהן במקום אחד משום הכי רואין אותן כאילו הן בבית א' והבית מצרפן כדין שתי מגורות בבית אחד ויש לדקדק עוד דלכאורא נר' דמה שאמרו קופות דרכן להתפנות פשט הדברים כמו שפיר' ר"ש וא"כ מי הכריחם להרמב"ם ז"ל ור' עובדיה ז"ל והרשב"א ז"ל לנוד מפירו' זה ונר' דמה שהכריחם לנוד מפירו' זה הוא משו' דקשיא להו מה שאמרו מגורות אין דרכן להתפנו' דאי אפשר לפרש אין דרכן להתפנות שאין דרך לפנות מהן מה שבתוכן דליתא דהא אין נותנין בתוכן אדעתא שיהיו שם לעולם אלא מה שנותנין בהן אדעתא לפנותן כשיצטרכו להם וכן בקופו' נמצא במדה זו מגורות וקופו' דרכן להתפנו' ושוין הן ואין לחלק בין זמן מועט לזמן מרובה דא"כ נתתה דבריך לשיעורין ולפעמים יצטרכו למה שבמגורו' קודם הקופות והדרא בעיין לדוכתא מה בין מגורות לקופות ולפיכך נדו להו מפירו' זה ודע שמדברי הרשב"א ז"ל נראה פשוט דהני קולי דכת' רבי' מוהריק' ז"ל בסימן קי"א כולם באיסורא דרבנן או באיסורא דאורייתא ושיעורא דרבנן וכמו שכתב רבי' מוהריק"א ז"ל בסימן הנז' ורבינו הגדול מוהריק"א זלה"ה אע"פ שנראה שישרו בעיניו דברי הרשב"א ז"ל אפי' הכי בראותו שהרשב"א ז"ל כתב שראוי להורות הלכה למעשה כדברי רבי' שמשון ז"ל העלה על שלחנו הטהור כדברי רבי' שמשון וגם נראה שסברת רבי' בעל הטורים מסכמת לדברי הרשב"א לפיכך העלה מרן מוהריק"א ז"ל סברתו על שלחנו הטהור ורבינו בעל ההגה כתב ויש מחמירין דאפי' באדם אחד אין להקל ולצורך הפסד מרובה יש להתיר באדם אחד ומיהו אין לאכלו אלא אחר שיערבנו יחד שאז כבר נתבטל האיסור עכ"ל מ"ש דיש מחמירין דאפי' באדם א' אין להקל נר' שהיא דעת הרא"ה בבדק הבית לת"ה דהרשב"א בדף קי"ג ע"ב וז"ל וכן הא דאמרי' בתרומו' שתי קופו' בשתי עליות שתי מגורות בעליה אחת יעלו לא נאמרו קולו' אלו אלא באיסורין דרבנן או באיסורי תורה ושיעורין דרבנן וכן יבש ביבש דלית ביה טעמ' או לח ואית בה ששים אבל כל היכא דאית ביה טעמא ודאי כל דיהיב טעמא או שראוי ליתן טעם כגון לח בלול במין במינו ואין בו ששים לא אמרינן ביה הני קולי אפי' באיסורין דרבנן ולא הוזכר דין זה בשום מקום בשום דבר שיש בו כדי ליתן טעם דטעמ' לעולם לא בטיל או ראוי לנתי' טעם אע"ג דליכא טעמא כגון מין במינו וכתב עוד אבל מה שכתב במטבע קצר שלו בשתי קדרות שנפל איסור בא' מהן שמצטרפין לבטל זה אינו שלא נאמר זה הדין בשום דבר שיש בו בנ"ט או שראוי ליתן טעם אע"ג דלית ביה כגון מין במינו אלא א"כ כשיעור מאה לתרומ' ויש ששים בכל א' ואין ידוע באיזו נפל האיסו' עכ"ל סברא זו דהרא"ה כבר השיב עליה הרשב"א במשמר' הבית והמעיין יראה שמה שכתב בסוף דבריו שלא נאמר דין זה בשום דבר שיש בו בנותן טעם או שראוי ליתן טעם אע"ג דלית ביה כגון מין במינו אלא א"כ בשיעור מאה לתרומה ויש ששים בכל אחת ואין ידוע באיזו נפל האיסור אני אומר אחר המחילה שזו כשגגה היא שהרי הרמב"ם ור"ש ורבי' עבדיה והרשב"א כולם פירשוה שיש בכל א' חמשים והוא תלמוד ערוך ירושלמי וכיון שכן הרי יש בכל א' בכדי שיעור דנתינת טעם:
ומ"ש ומיהו אין לאוכלו אלא לאחר שיערבנו יחד זה אינו דהא אמרי' בירושל' רצה לעלות סאה מזו מעלה מזו מעלה מחצה מזו ומחצה מזו מעלה וכן פסקו הרמב"ם ור"ש ור' עובדיה ואם איתא דצריך לערבם משום חשש איסור כדי שיתבטל האיסור בשיעורו א"כ הדין נותן דלא יעלה הסאה אלא אחר שיערב השתי קופות יחד אלא ודאי פשיטא דכיון דשניהם מצטרפות לבטל האיסו' תו לא צריך ולא מידי והשתא נבא לנדון דידן בנדון דידן כל אפייא שוין דהשתי קדרות הם של אדם אחד והם צריכין לערבם יחד ולחלקם אח"כ למיני מטעמים ולית בהאי תערובת שום חשש איסור דאורייתא שהרי הם מין במינו דבטל ברוב דאורייתא ואלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: