שות מהרף· רבי יעקב פראג'י
סימן א
כתב הרמב"ם בפ"ג מה' נזירות. ז"ל שמשון לא היה נזיר גמור שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה וכיצד היה דינו אסור ביין ואסור בתגלחת ומותר להטמא למתים ודבר זה מפי הקבלה עכ"ל וכתב עליו הריק"ש ז"ל וז"ל ואפ' לי לומר דמשום הכי חשיב לנזירות שמשון דבר הנדור לחייב המתפיס כסתמי דמתני' לפי שלא היה לחייב איסורו מן התורה אם מפי הקבלה ע"י מלאך ונהג בו וקבלו על עצמו לפיכך מי שאמר הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר מן התגלחת ומן היין לעולם ומותר ליטמא למתים עכ"ל ואני בעניי נ"ל לתרץ כת' מרן מוהריק"א ז"ל בכסף משנה וז"ל שמשון לא היה נזיר גמור וכו' משנה שם נזי' שמשון הכביד שערו אינו מקל ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה. ובגמרא מני מתניתין לא רבי יהודה ולא רבי שמעון דתני' רבי יהודה אומר נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא רבי שמעון אומר האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שכן מצינו בשמשון שלא יצאת נזירות מפיו מני לא רבי יהודה ולא רבי שמעון אי רבי יהודה האמר לכתחלה ומתני' קתני אם נטמא אי רבי שמעון האמר לא חיילא עליה נזירות כלל לעולם רבי יהודה היא ואיידי דקתני גבי נזיר עולם אם נטמא תנא גבי נזיר שמשון אם נטמא ושמשון לאו נדור הוא והכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר ומנא לן דאיטמי למתים גמרא גמירי לה וידוע דהלכה כרבי יהודה לגבי רבי שמעון ועוד דסתם מתניתין כותיה. *)איתא תו בגמ' לימא בפלוגתא דהני תנאי קמיפלגי דתנן הרי עלי כבכור רבי יעקב אסר ורבי יוסי מתיר מאי לאו רבי יהודה סבר לה כר' יעקב דאמ' לא בעינ' דבר הנידר ור' שמעון סבר לה כרבי יוסי דאמ' בעינ' דבר הנידר לא דכ"ע בעינן דבר הנידר ושאני גבי בכור דכתב ביה לה' לרבות את הבכור ורבי יוסי אמר לך ההוא לה' מבעי ליה לרבו' חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר ורבי יעקב אמר לך בכור נמי מתפיסו בנדר הוא דתנן מנין לנולד לו בכור בתוך עדרו שמצוה עליו להקדישו שנ' הזכר תקדיש ורבי יוסי אמר לך נהי דמצוה להקדישו אי לא מקדיש ליה מי לא קדוש גבי נזיר נמי הכתי' לה' ההוא מבעי ליה לכדתני' אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה אמר לי רועה הייתי לאבי והלכתי לשאוב מים מן המעין נסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטורדני מן העולם אמ' לו ריקא מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רימה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזיר' בישר' עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ושמשון לאו נדור הוא וכו':
והר"י ן' לב כתב בתשובה שקשה לו על פסק זה דרבי' דבנדון דידן פליג רבי יהודה ורבי יעקב בפ"ק עם רבי שמעון ורבי יוסי דס"ל לר"ש ורבי יוסי דבעי' שידור בדבר הנדו' ומשום הכי אמר רבי שמעון דלא חיילא נזירות שמשון כלל דשמשון לא נדור הוא אלא מלאך הוא דקאמ' כי נזי' אלהים יהיה הנער מן הבטן ור"י נמי ס"ל דבעי' דבר הנדור ומשום הכי מתיר במי שאמ' הרי עלי כבכור והוה ליה ר' שמעון ורבי יוסי תרי ורבי יעקב ורבי יהודה תרי וכיון דרבי יוסי לגבי כל חד מהני הלכתא כוותיה שמעינן דהלכתא כר"י ורבי שמעון וכיוצא בזה פסק בהל' טומאה בפלוג' דאחותו ארוס' ויותר קשה לפי המסקנא דקאמר דלכ"ע בעינן דבר הנידר. דא"כ רבי יוסי ורבי שמעון ורבי יעקב כולהו סבירא להו דבעינן דבר הניד' ולא חייל כלל נזירות שמשון ואי משום הא לחוד לא הוה קשה שנוכל לומר שפסק כרבי יהודה משום דסתם לן תנא כוותיה הריני כשמשון כבן מנוח וכו' ה"ז נזיר שמש' ואי קשיא הא קשיא איך פסק הרמב"ם תרתי דסתרן אהדדי פסק דבעינן דבר הנידר ופסק כרבי יהוד' דחייל נזירות שמשון אע"ג דשמשון לאו נדור הוא ומה שעלה בדעתי בתירוץ קושיא זו דס"ל להרמב"ם במאי דאתמר בגמרא גבי נזיר נמי הא כתיב לה' ומשני ההוא מבעי ליה לכדתני' אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם א' שבא אלי מן הדרום יפה עינים וכו' אמרתי לו כמוך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' לרבות דבר שאינו נידר כי היכי דמרבינן משום דכתיב כי ידור נדר לה' לרבות את הבכור לרבי יעקב ולרבי יוסי חטאת ואשם ובהכי לא סתרן מתני' אהדדי דהא תנן במתני' טובא דבעינן דבר הנידר וסתם לן רבי דחייל נזירות שמשון אע"ג דלאו נדור הוא עכ"ל ודבר ברור הוא כמה דוחק לומר דבר שלא נזכר בגמרא אפילו ברמז. ולי נראה לתרץ מענין אחר דאמרי' בגמרא ושמשון לאו נדור הוא והכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר ופרש"י והא כתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער וקס"ד דמנוח קאמר להא מלתא דהוה ליה נדור דאדם מדיר את בנו בנזיר מלאך הוא דקאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן אבל מפיו לא יצא עכ"ל והשתא איכא למימר לעולם לרבי יהודה בעינן דבר הנדור ומאי דאמר דחייל נזירות שמשון הוי טעמא משום דס"ל דהוי דבר הנידר דמאי דכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער מנוח הוא דקאמ' ליה ע"כל מרן מוהריק"א ז"ל בכ"מ ואני בעניי קשה לי לפי דברי מר"ן דמנוח הוא דאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער אם כן שמשון הו"ל נדור מאביו והוה ליה כשאר נזיר דעלמא וכיון שכן אמאי ליתיה בשאלה עוד קושיא לי איך יתכן לומר מנוח קאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער והלא כד ס"ד דתלמוד' דמנוח קאמר כי נזיר אלהים וגו' והקשה ושמשון לאו נדור הוא ופירשו בתוס' דקס"ד שהמלאך היה אומר לאביו שיזירנו לכשיולד דחו בגמרא סברא זו ואמרו מלאך הוא דקאמר ופירשו בתוס' מלאך הוא דקאמר ליה בנבואה ולא יצא נזירות לא מפיו ולא מפי אביו ע"כ הרי בגמרא דחו סבר' זו ואיך נקום אנן וגמרי' ולע"ד נראה דהא לא קשיא מידי דשפיר מצינא למימר דרבי יהודה ס"ל דשמשון נדור מאביו הוא דמאן שמעת ליה דקאמר שמשון לא נדור הוא רבי שמעון הוא דקאמר וכיון שכן הא דמקשה תלמודא ושמשון לאו נדור הוא לרבי שמעון קא מקשה ומדמקשה תלמודא בלשון תמיהה משמע ודאי דפשיטא ליה לתלמודא דשמש' נדור הוא דדברי המלאך הם צווי דמצוה לאביו שידירהו ומסתמא עשה מנוח כדברי המלאך והכי מצאתי בתשובה להרשב"א סי' תש"ו ז"ל מדאמר דרך תימה שמע מינה דמלתא דפשיט' ליה הרי למדנו דסתם תלמודא ס"ל דשמשון נדור הוא וכיון שכן על כרחין אית לן למימר דרבי יהודה ס"ל הכי וכשדחו בגמרא ואמרו התם מלאך הוא דקאמר היינו דוקא לרבי שמעון הוא דס"ל הכי וליכא למימר דרבי יהודה מפיק נזירות שמשון מלה' דכתיב גבי נזיר לרבות נזירות שמשון דחייל על מאן דמתפיס ביה דהא בגמרא מצרכינן ליה לעובדא דשמעון הצדיק ועוד דאם איתא לא הוה שתיק תלמודא מלאשמעינן ועוד דהוה ליה לתלמודא להקשות לרבי יהודה מדידיה אדידיה דבריש פ"ב דנדרים אמרי' לרבי יהודה המתפיס בדבר האסור לא חייל דבעי שיתפיס בדבר הנדור אלא ודאי לרבי יהודה לא קשה מידי דס"ל שמשון נדור הוא מפי אביו ואקושיא קמייתא דקשיא לן דכיון דנדור הוא אמאי ליתיה בשאלה י"ל דהא והא איתנהו מלאך הדירו על פי שמיא ומנוח אביו עשה צווי המלאך והדירו והורכב אתרי ריכשי חשיב מודר מן השמים וליתיה בשאלה וחשיב מודר מאביו דמאן דמתפיס ביה חייל עליה נזירותו:
ובזה שכתבנו נתישבו דברי מר"ן ונתבאר פסק הרמב"ם באר היטב בלי שום קושיא ובלי דוחק דהא רבי יוסי ורבי יעקב לא מיירו בנזירות כלל וקאמר תלמודא דתרווי' בעי דבר הנדור והשתא דאתבריר לן דסתם תלמודא ס"ל דשמשון נדור הוא ובהא שמעינן דרבי יהודה נמי ס"ל הכי. הכי נמי אית לן למימר דרבי יעקב ורבי יוסי נמי הכי סבירא להו דשמשון נדור הוא ובהכי עלה פסקיה דהרמב"ם ז"ל על יסודו:
ובעל לחם משנה כתב שנראה לו דברי מהר"י ן' לב והקשה על דברי מר"ן מוהריק"א ז"ל וז"ל נ"ל הכרח אחר עצמי אשר בעבורו הוצרך רבי' למשכוני נפשיה דבפ"ב דנדרים ברישיה אמרינן ואלו מותרין חולין שאוכל לך כבשר חזיר כע"א כעורות לבובין וכו' ואמרי' שם בגמרא טעמא דאמר חולין וכו' ואלא רבי יהודה היינו רישא כלומר כבר תנינא לה בפרקין דלעיל ואי רבי יהודה דאית ליה נזירות שמשון לא בעי שיתפיס בדבר הנדור אלא אפילו מתפיס בדבר האסור כדמשמע פשטא דסוגיי' דפ"ק דנזיר א"כ אדמקשה בגמרא הא תני לה רישא ליקשי ליה טפי דאי אפשר לומר דמתניתין רבי יהודה דקאמרא דבע"א ובעורות לבובין לא מהני משום דבעי שיתפיס וכו' כדפירשו שם בגמרא טעמא ורבי יהודה אפילו מתפיס בדבר האסור הוי נדר אלא ודאי דטעמא דרבי יהודה בנזירות שמשון משום דכתיב לה' כדכתב מהריב"ל ויש סעד לתומכו לפ' מהריב"ל שפ' שטעמו של רבי' ז"ל משום דמפיק ליה מלה' ולא כמו שפירש מוהריק"א ז"ל דטעמא דאית ליה דשמשון נדור הוא דקרא דכי נזיר אלהי' מנוח הוא דקאמר ליה דאם כדבריו איך כתב רבי' שהרי לא נדר בנזיר הא מ"מ אביו הדירו כיון דמנוח קאמר כי נזיר אלהים וגו' וקי"ל איש מדיר את בנו בנזי' עכ"ל ולע"ד הא לא מלתא היא דאיך יתכן להקשות מדחזינן לרבי יהודה דקאמר בנזיר שמשון דחייל מכלל דס"ל לרבי יהודה דאפילו מתפיס בדבר האסור הוי נדר דמאן מוכח דנזי' שמשון לא הוי נדור ועוד הא שמעינן ליה לרבי יהודה במתניתין ובברייתא דבעי דבר הנדור ומאן דמתפיס בדבר האסור לרבי יהודה לא אמר כלום א"כ איך יתכן דישבוק תלמודא מלתיה דרבי יהודה דקאמר לה בהדיא דהמתפיס בדבר האסור לאו כלום הוא ונקיט ליה מלתא דרבי יהודה בנז' שמשון איפכא ממאי דאשכחן לרבי יהודה בהדיא דס"ל כדי להקשות הא ודאי לאו מלתא היא אלא אי איכא לאקשויי הכי הוא דאי אית' דרבי יהודה ס"ל בנזי' שמשון לא בעינן דבר הנדור קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה דהא שמעינן ליה במתניתין ובברייתא דהמתפיס בדבר האסור לא אמר כלום אלא ודאי מדלא אשכחן בשום דוכתא דמקשה הכי תלמודא שמעינן דפשיטא ליה לתלמודא דס"ל לרבי יהודה דשמשון נדור הוא. עוד אם אית' דס"ל לתלמודא דשמשון לאו נדור הוא ואשכחן כמה סתמי דמתני' דאית להו דהמתפיס בנזירות שמשון נתפס ואיכא סתמי טובא דתנו בעינן שיתפיס בדבר הנדור לא הוה שתיק תלמודא מלהקשות והוה רמי מתניתין אהדדי ולברורי האי מלתא וכל שכן השתא דאשכחן דתלמודא מוקי לה' דכתיב גבי נזיר דאצטר' לעובדא דשמעון הצדיק אם אית' הוה ליה לתלמוד' על כל פנים להקשות ולרבי יהודה מנא ליה לרבות נזיר שמשון שכך הוא דרך התלמוד וברור הוא ומה שכתב בעל לח"מ דרבי יהודה אית ליה נזיר שמשון לא בעי שיתפיס בדבר הנדור כדמשמע פשטא דסוגייא דפ"ק דנזירות אחר המחילה לא ידענא מהיכן משמע זה אדרבא התם אמרינן כולי עלמא בעינן דבר הנדור ומשמע דגם רבי יהודה ס"ל הכי ואם איתא דשאני ליה לרבי יהודה נזירות שמשון משום דכתיב לה' אדמתרץ תלמודא אליבא דרבי יעקב ושאני גבי בכור דכתיב ביה לה' כל שכן דהוה ליה לתלמודא לתרץ גבי נזירות שמשון דכתב לה' דהוו עניינא דמסכתא וגם עסיק בה דפתח בנזירות שמשון ואמר מני מתניתין אם אית' לא הוה שתיק מנה. עוד גבי בכור פשוט שם בפ"ק דנזיר דלא הוה סגי ליה רבוייא דלה' בלחוד דאצטריך לרבי יעקב למימר בכור נמי מתפיסו בנדר ומשום הכי הוא דאהני ליה רבויא דלה' וכיון שכן על כרחין לומר דאי מרבינן ליה מלה' צריך לומר והתפיסו אביו נמי בנזיר דלא מהני ליה רבוייא אלא א"כ יש בו צד התפסה על ידי אדם הרי נתברר לנו דשמשון נדור הוא ונתקיימו דברי מרן רבי' הגדול ופסק הרמב"ם ז"ל זכותם יסייען:
ומה שהקשה בעל לחם משנה על מרן וכתב אם כדבריו איך כתב הרמב"ם שהרי לא נדר בנזיר הא מ"מ אביו התפיסו לע"ד לא קשה מידי שהרי דינו זה דהרמב"ם הוא לאשמעינן דשמשון לא היה נזיר גמור ומפני שיש לשאול ולמה לא יהיה נזיר גמור דהא קימא לן דהנודר מדבר אחד מהדברים שהנזי' אסור בהם הרי זה נזיר גמור וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א מה' נזירות האומר הריני נזיר מהחרצנים בלבד או מן הזגים בלבד או מן התגלחת בלבד וכו' הרי זה נזי' גמור וכל דקדוקי נזירות עליו א"כ מאי טעמא לא יהא שמשון נזיר גמור:
ונתן טעם לדבר שהרי לא נדר בנזיר פירש הוא מעצמו אלא המלאך הפרישו מן הטומאה דהיינו דברים שהנזיר אסור בהם כדכתיב ואל תאכלי כל טמא ודרשו רבותי' מאי כל טמא רבי יצחק דבי רב אמי דברים האסורין לנזיר ע"כ וממה שהפרישו המלאך הפרישו אביו כמו שצוהו המלאך: