שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
קטז
נשאלתי מ"ט כשהביא שליח כתבים ליודי בשבת למה לא יקבל היודי הכתבי' לידו מיד השליח רק אומרי' לגוי לזורקה על הארץ ואח"כ יקח היודי הכתבים מן הארץ:
הנה בזה יש דיעות גוי שהביא כתב לישראל חוץ לתחום אם מותר לקבלו או אפי' לקרותו הכתב בשבת הא"ז אוסר אפי' כתב שהביא לו ע"ש אפילו כתוב בו דברים המותרי' כגון תינוק ליארס וראבי' כתב להתירה כתב הבא מחוץ לתחום לישראל בשבת מותר לקבלו ולקרותו:
וכן מהר"ם הור' להתירה כדברי ראבי"ה ע"ש:
ואגודה הביא דברי ראבי"ה אך מחמיר על עצמו וז"ל ואני נהגתי לומר לאחר לקבל ולקרותו אולי יש בו צורך נפש ואם היה חתום או קשור אני רגיל לומר לגוי אינני יכול לקרותו כל זמן שאינו פתוח עכ"ל אגודה וכן נהגו עלמא כמהר"ם וכראבי"ה דהם בתראי. כל זה מבואר באו"ח סימן ט"ז עיי"ש ועתה באתי לפרש הטעם האוסרי' כדאיתא במסכת שבת ד' הוצאות והכנסות דפטורים כגון זה עוקר וזה מניח. ואיתא שם אפילו עקירה או הנחה דלית ביה פשיטת יד פטור אבל אסור ולכך כשבא השליח עם הכתבים לבית יודי חיישינן שמא טרם שעומד השליח לפוש יקח היודי הכתבים מידו והוי חצי מלאכה דזה עוקר וזה מניח לכן צרי' הגוי להניח' על הארץ או על השולחן כדי שיעשה הגוי ג"כ הנחה ומעתה אני בא להוסיף על המנהג הרע על אשר פשט התירה באלו המדינות לומר לגוי להביא שכר בשבת אפי' חוץ לעירוב ולא זו בלבד שעוברים על שבות דרבנן דלית ביה מעשה אלא איסור עבדי בידים ליטול הכלי מבית היודי להביא שכר והיודי בעצמו לקח הכלי בידו ונותן ליד הגוי ועביד היודי עקירה שהוא שבות:
וכן כשהביא הגוי השכר יוצאים לקראתו ולוקח היודי הכלי מיד הגוי ועביד היודי הנחה וזהו שבות דאית ביה מעשה וע"ז נאמר עבירה גוררת עבירה לכן גערתי על מי שעשה זאת. ודרשתי ברבים מי שרוצה לומר לגוי להביא לו שכר לא יתן הכלי ליד הגוי אלא יעמוד הכלי לפני הגוי על השולחן או על הקרקע והגוי יקח הכלי מן השולחן והקרקע ועביד עקירה:
וכן בחזרתו לא יקח היודי הכלי עם השכר מיד הגוי אלא יניח הגוי להעמיד הכלי על השולחן ויעשה הגוי ג"כ הנחה ואז לא יעבור היודי על איסור שבות דאית ביה מעשה:
וכל השומע אלי יונעם ברוב טוב כ"ח משה טרוד משה לוי מינץ: