אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

קז

קו

שלום רב אליך יקרב להישיש והאלוף מה"ר יעקב שי' הנה אהו' טרידנא מאו' בדבר מצוה לעלות לאדמת הקדש אי"ה וכן יזכיני השם להצטרף המחשבה למעשה וגם הספרים שלו מונחים טמונים באוצר לכן לא אבא לפסוק הלכה לעשות מעשה רק בקיצור דרך משא ומתן לאהבתך. אשר שאלתה איך שראובן מסר מרגלית ליד שמעון למוכרם ע"מ לקבל שכר הסרסרות ושמעון מסרם ליד אחר בלי ידיעתו ונאבדו ביד אותו האחר כו'. לכן פשע בתרתי דאמר אין רצוני שיהא פקדוני וכו' וכן היה לשומרם בקרקע ושמעון משיב שהוא שומר חנם. וגם לא יכול לשומרם בקרקע כי בכל עת צריך להראותם לקונים כו' זהו עיקר טענות ותשובת:

ואע"ג דאנא טרידנא ולבי בל עמי מ"מ אשיבך את הנ"ל דרך משא ומתן כדלעיל מה שטען ראובן ששמעון הוא ש"ש ושמעון השיב שהוא ש"ח נ"ל אם אין עדים אין לראובן על שמעון כ"א קבלה שהוא ש"ח כדבעינן לפרושי לקמן אי"ה. אך מה שטען שמ"מ הוי ש"ש משום דהקונים ממנו יתנו לו שכר. ז"א טענה דזהו ספק דשמא לא יהיב לו דבר. וגם הוי כמו זה נהנה וזה לא חסר. וכן מה שטען ראובן דהוי לו לשומרם בקרקע כו' גם מחמת טענה זו לא מפקינן ממון דדיעות יש דאיתא בספר החכמה וז"ל דוקא לדידהו שהיה להם בתים רעועים בשדות. אבל לדידן האידנא אין צריכין שמירה בקרקע כו' עכ"ל. וכן תני' בירושלמי אם נתנה במקום שרגיל ליתן את שלו אם ראוי לשמירה פטור. ועיין במרדכי פ' המפקיד. אך מה שטען ראובן אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר זה טענה אלימתא דק"ל שומר שמסר לשומר חייב כר' יוחנן ופליגי אביי ורבא בטעמיה דר' יוחנן לרבא הוי טעמא דא"ל את מהימנת ליה בשבועה כו' ואביי סבר טעמא דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. ודיעות יש הלכתא כמאן:

רב אלפס ור"י פסקו כרבה ר"ח פסק כאביי ולרבא היכא דנאנס ברשות שומר שני אם יכול שומר ראשון לישבע על האונס או שיש עדים בדבר דלא מצי למימר את מהימנת לי פטור אפי' מסרו לחרש שו"ק. עיין שם במרדכי פרק המפקיד והאריך. אבל אביי דאמר אין רצוני חייב כו':

אך מה שטען שמעון וז"ל וגם ידוע לי שאתה כבר הפקדתה שלך ביד לוי. ע"ז השיב ראובן להד"ם עכ"ל ע"ז אמינא אם יכול שמעון לברר שרגיל ראובן להפקיד את שלו ללוי אז לא מצי ראובן למיטען את מהימנת לי והאיך לא מהימן לי אליבא דרבא ופטור שמעון וראי' ממעש' דהנהו גינאי דכל יומ' הוו מפקדי מרייהו גבי ההי' סיבת' כו' וכן איתא בתשובת פ' המפקיד אע"ג דלעיל מיניה אית' בתשוב' מהר"ם איפכ' וז"ל אפי' אם היה ראובן רגיל להפקיד שאר ענייני אצלו נ"ל דמצי למימר אין רצוני כו' עכ"ל והני ב' תשו' לפום ריהט' סותרות אהדדי אך כי דייק' יש לישב וצ"ע ע"ש וזה היינו כאביי. נ"ל דמ"מ הלכתה כרב' דרוב דיעות סברי כרבא. ומ"ש וז"ל ואח"כ הוצרך שמעון להבריח נכסיו ושם מעותיו בתיבה קטנה ביד לוי וגם המרגלי' שם בתיבה ההיא ולוי ג"כ שם מעותיו בתיבה ההיא כו' ונאבד' המרגליות מן התיבה ביד לוי כו' עכ"ל. אמינא אם הוצרך שמעון להבריח את נכסיו מחמת אונס ופחד והיה מבוהל למהר להבריח נכסיו מחמת שהוא בהול על ממונו ולא היה שהות וזמן להודיע אל ראובן או לשלוח לו ציר ליקח את שלו או להשיב ב"ד על כך ליתנ' ליד לוי ע"י ב"ד שאז פטור שמעון ואינו חייב משו' שומר שמסר לשומר כי אונס רחמנא פטרי'. אבל מה שטען שמעון שהוא ש"ח ז"א טענה דשומר שמסר לשומר חייב אפילו ש"ח שמסר לש"ש דעליי' לשמירתו. ונר' מתוך השאילה שאותו פחד לא היה לשמעון לבד דמצי למימר לי' את פשעת שגרמת אותו פחד בפשיעות' כי כתבת וז"ל ולוי ג"כ שם בהתיב' ההוא וכו' מזה מוכח דהפח' היה ג"כ ללוי. בהא סלקינן אם בא הפחד פתאו' בלא פשיע' דשמעון שלא היה לו שהות להזהיר לראובן ליקח את שלו או להשיב ב"ד כו' כדלעיל:

אז ישבע שמעון שאין המרגליות ברשותו ושמר כראוי. ונתן המרגליות ביד לוי מכח הפחד כו'. אז פטור שמעון מראובן וכן מה שטען ברור לי בודאי שגם אתה רגיל להפקי' את שלך ביד לוי ע"ז אמינ' אין לומר שיהא שמעון נאמן ע"ז ליפטר נפשו מראובן במיגו דמצי פוטר נפשיה ולטעון החזרתי לך או אונס' בידי דפטור אפי' היה ש"ש כרבא דמפרש הטעם דאת מהימנת לי כו'. אע"ג דיש פוסקי' כאביי דאמר טעמ' משום אין רצוני כו' מ"מ מספיק' לא מפקי' ממונא. ועוד דרוב דיעות פסקו כרבא:

זה אין סבר' כלל דלא חשיב מיגו דהא שמעון עצמו טען שהפקידו ביד לוי ונתן טעם לדבריו שגם הפקיד ראובן את שלו ביד לוי לכן אין טוען ברצון נאנס' ביכי או החזרתי לך כיון דלוי יודע שהפקיד בידו ואם היה טוען נאנס' בידי היה צריך שבועה דאורייתא להכחיש עד אחד דהיינו לוי ואפי' נגד קול בעלמא לא טען אדם ברצון ולא חשבינן מיגו בשביל הקול כדאי' פ' חזקת הבתים גבי רבה בר שרשום דאי' שם לקוח בידי לא מצית אמרת דהא נפק קלא:

ופי' התו' ומרדכי לא יכול להעי' פניו ולומר כן ואין כאן מיגו ע"ש:

וכן צ"ע גבי נסכ' דרב אבא:

אך אם לוי לא מכיר המרגליות שהופקד בידו ולא ידע שהם היו של ראובן ושמעון הפקידו לו סתם ואז לא יכול לוי להעיד על זה דשמא הם היו של ראובן ואז איפשר דשמעון נאמן ברור לי שאתה גם כן הפקדת ביד לוי במיגו דנאנסה:

ומ"מ צ"ע כי שמא כבר הגיד שמעון ללוי בשעת שהפקיד או קודם לכן שאותה מרגליות אינה שלו כ"א של ראובן:

וכה"ג שיצא הקול שנאבדה המרגליות של ראובן ביד שמעון אז לא הוי מיגו דאינו טוען ברצון נגד הקול כדלעיל ולא חשוב מיגו:

וכן שמא זה הוי מיגו למפרע דלא חשיב מיגו וצ"ע:

ואין חילוק בעובדה דידן אם היה שמעון ש"ש או ש"ח:

את"ל דיש חילוק לפי טענות' מה שלא ביארת לי אז ישבע שמעון דש"ח הוי כדפי' לעיל הנה בארתי דעתי לפי שכלי והשגתי לפי אשר כתבת לי אך לא לפסוק הלכה כדלעיל:

רחמנא יצילנו משגיאות כ"א משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה