אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

קה

קד

יגדל שלום רבותינו שבגולה אנא הורונו דרך הישר על אודות שומרת היבם והוא משומד להכעיס ואדוק לע"ז ממש והיבמ' נפלה לפניו ואין אח אלא הוא ורצתה לתת לו הון רב כדי לחלוץ ולא אבה לקחת כלל כי אמ' בפה מלא שלא היה חפץ להחזיק בהאמנת היהודי' כי הוא קצרייא והנה היבמה זו נסתה כמה פעמים היחלוץ לה ולא אבה ומיאן בה לעשות והיא ישבה כך עיגונא כמה ימי' ושנים לסוף קלקלה שנבעלה לגוים וילדה לזנונים לסוף הלכה ונשאית לבחור בן ברית בלא התרת שום מורה. ונודע הוא שבמיתת בעלה היה האח משומד כאשר הוא עדיין ועתה שנשא' לאיש בקשה האיש והאשה למצא להן היתר ודרכים אחרי שהוא דיעבד ואפ"ה אמרי' אליהן לפרוש זה מזה עד כי נודע תשוב' רבותי' ולא אבו כי היבמה אומרת ששמעה מפי רבותי הגדולים שאמרו אליה שלכתחלה אין מתירין לה להנשא אבל אם היא תעבור ותנשא אין מפרישין אותה מבעלה ועל דא סמכה. והנה יושבים אתנו פה ובכן מוטל עלינו להוציא הדבר לאמיתו לאורו על פי רבותי' ונחלה פני כבוד רבותינו לכתוב דעתם כי הגדולים חלוקים בדבר כאשר נבאר. הנה נמצא בתשובת הגאונים שאם נשתמד בשעה שקדשה אינה צריכה חליצה. ורש"י סתר דבריהם וכתב בתשובה אחת דלא סמכינה עליה וצריכה חליצה ומהר"ם הביא ראייה לדברי הגאונים היכא דליכא יבם אלא המשומד דפטורה מן החליצה מדפרי' בהגוזל קמא אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ומשני' טב למיתב טן דו וכו' א"כ לגבי משומד דליכא למי' הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנה על דעתה ואדעתה דהכי לא קידשה נפשה מעיקרא היכא דמשומד היה וה"ל כאלו התנה עמו ע"מ שלא תתייבם לו:

עכ"ל מהר"ם. ואע"ג דיש לחלק דוקא התם שהיה משומד מעיקר' בשע' קידושין אחיו. התם שייך למימר אדעתא דהכי לא קידשה נפשה. אבל בנדון דידן לא הוי משומד בשעת קדושין אחיו לא שייך למי' הכי מ"מ יש למצא צד היתר כיון שהיה משומד קודם מיתת הבעל אחיו כאשר כתב הר"ר אברהם הגדול. וז"ל היבמה שנפלה לפני משומד תימא הוא אי בעינן חליצה הימנו כי במקום ערוה הוא וקנאים פוגעים בו וגם הנבעלת קנאים פוגעים בה עכ"ל:

והא"ז כתב וז"ל רב נחשון גאון וספר בשר ע"ג גיחלי' ותשו' רבותינו פסקו דיבם שהיה משומד בשעת קדושין אחיו ועודנו עומד בשמדותו אינו זוקק את אשת אחיו לייבום ופטורה לשוק בלא חליצה ואפילו לו חזר לאחר מיתת אחיו לא משגחינן ביה. ולפי' ר"ח וז"ל אפי' היה יהודי בשעת נישואי אחיו אם היה משומד בשעת מיתת אחיו אינו חולץ ולא מיבם עכ"ל הא"ז והנה חזינה דלפי' הר"ר אברהם הגדול ולפי' ר"ח דאפילו לכתחילה מתירין אותה לשוק בלא חליצה ואפילו לפי דברי האוסרי' מצי למימר דדעתם דוקא לכתחלה אבל בדיעבד נוכל לומר דדעתם לא תצא כדאשכחן בכמה דוכתי בתלמוד דלהתחלה לא תנשא ואם נשאית לא תצא. גם לא חזינן בדברי מהר"ם שחילק בדבריו בהדיא בין היכא דהוי משומד בשע' קדושין לאחר כך אלא התיר הדבר אפילו לכתחילה מצי' למימר אדעתיה בכל עניין מותרת אפילו לכתחלה או נוכל לומר לכל הפחות מתיר בדיעבד כי הכא והנה זאת היבמה זה עשרים שנה שישבה עגונה ועגומה כי בעלה מת בגזירה קצו"ל. והנה זה חמש או שש שנים שקלקלה עם גוים ויש לדאג אם יכופו רבותי' להוציא בגט ח"ו תיפוק חורבה מיניה. לכן תאירו עינינו בנדון זה ויכתוב כל אחד מכם את דעתו על כתב האיגרת הזאת למטה:

ודעתינו נוטה להתיר אחרי כי הוא דיעבד כאשר כתבנו כבר ושלו' לרבותי' ולתורת' כ"נ תת"ת משה בר יקותיאל הלוי מולין. אברהם בן הקד' גמליאל בן פדהצור:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה