אור ברסלב

שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ

פה

סד

נשאלתי על ראובן שיר' מנכסיו ויש לו אשה ובנים קטני' ואין לו די סיפוקו שיכול להטריף בני ביתו בכבוד וחמיו שמעון עשיר ולא רצה ליתן יד וסעד לחתנו ולבתו וילדיהם שיכולי' להתפרנס בכבוד ואמיד לכל העולם לפי עשרו שיכול להטריף חתנו ובתו ובניהם בכבוד אם יכול לכופו ע"פ הדין שצריך ליתן להם די סיפוקו מהונו אשר חנן השם י"ת הן משלו הן ממעשרו. וראובן הוא ת"ח וזה ימי' רבי' היה קיבוץ ת"ת בביתו וגם מגודל כל ימיו בעושר ועתה בא בימים וחמיו שמעון לא שת לבו לזה ולא מחזיק ידי ראובן חתנו להטריפו בכבוד זה עיקר השאילה הנה ד"ת לי' וכו' תנן פ"ב דנדרי' ועוד א"ר מאיר פותחין לו מן הכתוב בתור' ואמרינן לו אילו היית' יודע שהוא כן שאתה עובר על לא תיקו' ולא תטור וכו' ועל וחי אחיך עמך שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו ואומר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר (פי' שהם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרתו הנאתך או שעשה לך דבר שלא כהוגן ומתוך שנאה הדרתו והתור' הזקיקתו לפרנסן ולהחיותן ע"כ פרשי') ואיתא בגמ' על זה א"ל רב חנא בר רב קטינ' לרבא ולימא כל דמעני לאו עלי נפול דמטי לי לפרנסו בהדי כ"ע מפרנסא ליה פי' ונימא כל דמעני אמאי פותח לו שמא יעני לימא ליה מדיר לאו כל דמעני עלי נפול לפרנסו ימנו לו גבאי לפרנסו ומאי דמטי לדידי למיהב לפרנסתו בהדי כ"ע אנא מפרנסי ליה א"ל שאני אומר דכל דנפיל אינו נופל לידי גבאי תחילה לפי' רא"מ וז"ל ימני ליה גבאי כו' דבשביל כך לא יתחרט שהרי לא יעבור על מה שכתוב בתורה ומשני ודאי יעבור שאני אומר כל דמפיל בעני וצריך למזונות אינו נופל לידי גבאי תחילה כלומ' אינו על הגבאי לפרנסו אלא הקרובי' מחויבים לפרנסו ועליה' מוטל העשה וחי אחיך עמך תחיל' פי' עד שעיינו ב"ד אם אין סיפוק לקרובים כו' עכ"ל וכתב ה המרדכי ע"ז וז"ל ש"מ מהכא דעני שיש לו קרובי' עשירים שיכולין לפרנסו אין גבאי העיר חייב לפרנסו כו' עכ"ל ע"ש וכן איתא באגוד' אכן האגודה כתב אח"כ דר"י פי' בע"א ע"ש וכן בסא"ז כתב וז"ל עני שיש לו קרובים עשירים שיכולים לפרנסו אין גבאי העיר חייב לפרנסו א"עפ שגם קרוביו נותנים בכיס עכ"ל ש"מ דחייב אדם לזון ולפרנס אפי' קרובים מכ"ש וק"ו בניו ובני בניו דבני בני' הרי הן כבנים וגם חתנו קרוי בנו כמו שמצינו בדוד מלך ישראל שקרא לשאול חמיו אבי וכן כתוב נמי גבי יעקב אבינו ויקומו כל בניו ובנותיו לנחמו ופרש"י מאי בנותיו כלותיו כו'. ותניא בספרי כי יהיה בך אביון מאחד אחיך וגו' אחיו מן האב קודם לאחיו מן האם וכן כל קרו' קרוב קודם וכן איתא בפ' איזהו נשך תני רב יוסף אם כסף תלוה את עמי העני עמך העני עירך קודמין כו' ושמא תאמר נהי דחייב לתת צדקה מ"מ אין ב"ד יכולים לכופו כיון דמתן שכרן בצידן כדתניא כל מצו' עשה שמתן שכרן בצידן אין ב"ד שלמטה מוזהרים על זה ומייתי ליה בחולין פ' כל הבשר על ההוא גברא דלא מוקיר אבוה וגבי צדקה כתי' נתן תתן לו בגלל הדבר הזה יברכך. התו' מקשי' זה בפ"ק דב"ב ובכתובות פ' נערה על הא דאיתא שם רבא כפייה לרב נתן ואפיק מניה ד' מאות זוזי לצדקה ומתרץ ר' דגבי צדקה כופין דאי' ביה נמי לאוין לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך לכך כופין אע"ג דר"ת פי' דהאי כפי' הוי בדברי' ועוד תירץ דהתם מיירי דכבר קבלו עליהם מ"מ דר"י עיקר דהתו' תפסו דר"י עיקר ומתרצי' אותו תירוץ אחר ר"ת. וכן בפ' נערה ובפ' כל הבשר אמרו תירוצה של ר"י לבסוף במסקנ' ומיישבים הא לישנא דאיתא בברייתא דלעיל אין ב"ד שלמטה נזהרים עליה וכו' זהו פי' אין נענשין עליה ומייתי ראיה מירושלמי וכן איתא במר' פ' נערה וז"ל כי הא דרבא אכפייה ר"ת פיר' בדברים דאמ' בפ' כל הבשר כל מצות עשה כו' אין ב"ד שלמטה נזהרים עליו ובירושלמי מפ' אין ב"ד שלמטה נענשים עליה משמע הא אם רוצה כופין והשתא לא קש' מהא דגרס בקדושי' בירושלמי א"ר יוסי הלואי הוויין כל שמעתת' ברירא לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב כו' עכ"ל ש"מ דהמרד' לא תפש דברי ר"ת עיקר. וכן המרדכי ב"ב בפ"ק הביא ר"ת ומקשה עליו וז"ל כי הא דרבא אכפייה פר"ת בדברים בעלמא כו' והקשה ר' דהכא משמע כפייה גמורה שהרי אמרינן ממשכני' על הצדקה אפי' בערב שבת. ולר"י נמי דבצדקה כופים משום דאית לי' לאו כו' עכ"ל ש"מ דדברי ר"ת מוקשי' ותפס דברי ר"י עיקר וגם אידך תירוצא של ר"ת דפי' דמיירי דכבר קיבל עליו גם כן איתא בתשובה ששאל הר"ר יוסף לרי"בא דחוק הוא לאוקמי הכי דכבר קבל' עליה כו' עכ"ל ע"ש וכן אית' בטי"ד וז"ל כל אדם חייב ליתן צדק' כו' ומי שאינו רוצה ליתן או שנותן פחות ממה שראוי לו ליתן ב"ד כופין אותו ומכין אותו עד שיתן מה שאמדוהו ליתן ויורדין לנכסיו ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן וממשכנין עליה אפי' בע"ש עכ"ל ולקמן בעינא לפרושי כמה שיעור נתינה אע"ג דתנן בסוף מסכת פיאה מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני היינו דווקא בימיהם שהיו אילו עניינים מצו מצויי' בכל שנה אז היה לו די בשנה אחת בזה. ואחר השנה מצא ג"כ אילו הדברים להתפרנס בו אבל עתה צריך יותר. וראייה דאית' אח"כ מי שיש לו נ' זוז ונושא ונותן בהם הרי זה לא יטול ואית' בירושלמי ע"ז טבין חמישין דעבדי ממאתין דלא עבדי ש"מ דתלי הכל בכדי חיותא ורווח'. וכן איתא בטור י"ד וז"ל י"א שכל אילו השיעורים לא נאמרו אלא בימיהם שהיה להם קופה ותמחוי כו' והיה נוטל לקט שכח' ופיאה לפיכך שיערו שמי שיש לו ר' זוז אז לא יטול כו' אבל האידנ' שאין כל זה יכול ליטול עד שיהיה לו קרן כדי להתפרנס בריוח של נ' זוז. אבל האידנ' א"א והכל לפי המקום כו' ואפש' בימיהם היה ההוצאה מועטת והיה אפשר להתפרנס בריוח והשעה עכ"ל ושמא תאמר אם יש לאדם ספרי' או מטלטלי' אין חייב ליתן לו עד שימכור אות' וירויח בהם כדי מחיות' הא ליתא דתנן בסוף מסכ' פיאה ומייתי לה בפ' האשה דתנן אין מחייבים אותו למכו' ביתו ואת כלי תשמישו ופרי' התני' היה משתמ' בכלי זהב משתמש בכלי כסף בכלי כסף ישתמש בכלי נחשת. אמר רב זביד הא במטה ושולחן הא בכוסות וקערות וכו' רבא בריה דרבה אמר במחריש דכספא רב פפא אמר לא קשיא כאן קודם שיבא לידי גיבוי כאן אחר שיבא לידי גיבוי ובאלפס דילג תירוצ' דרב זביד משום דהגמרא מקשה עליו וע"ש אבל תירוצא דרבא ורב פפא מייתי דסבר הילכת' כתרוייהו דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אך בטורי"ד משמע דגם הלכתא כרב זביד כי הוא הביא דבריו וז"ל יש לו בית וכלים ואין לו ר' זוז הרי זה יטול וא"צ למכור ביתו וכלי ביתו אפי' הם כלי כסף וזהב בד"א בכלי אכילה ושתיה ומצעות וכיוצא בהן אבל יש לו מנורה או שולחן של כסף וכיוצא בהן צריך למוכרן ולא יטול עכ"ל:

א"כ ש"מ דאינו חייב למכור כלי תשמישו מכ"ש ת"ח שיש לו ספרים דאין מחייבי' אותו למכור ומה דאפי' כלים וצריך לחיי נפש אין מחייבי' למכור ספרים דמביאים לחיי העולם הבא לכ"ש. ואיתא בפירקי אבות עשה לך רב וקנה לך חבר זהו פי' ספרים ופירוקא דרב פפא דאמר כאן קודם שיבא לידי גיבוי עיין בתו' ובאלפס וי"ד פירושם ושיעו' שחייב אדם ליתן מפורש בטור י"ד וז"ל שיעור נתינה אם ידו משג' יתן כפי צורך העניין ואם לאו יתן כפי השגתו עד חומש נכסיו מצוה מן המובח' כו' וקאמ' בירושלמי שנה ראשונה יתן חומש מן הקרן מכאן ואילך יתן כל שנה ושנה חומש מן הריוח עכ"ל. ופ' נער' יליף מקרא דתניא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וכו' אמר רב נחמן בר יצחק מאי קרא שנ' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך כדמתרץ רב אשי אעשרנו עישור דבתרא כי קמא. ובירושלמי יליף מעשר מעות מקרא כבד ה' מהוניך כדאית' בתשובה בסוף הגוזל בתר' במרדכי ע"ש ש"מ אם הוא איש אמיד וידו משגת צריך שיתן כפי צריכות דעני ואל יעלה על לב אדם לומר אם מוטל עליו לפרנסו רוצה ליתן להם לחם צר ומים לחץ הא ליתא דבהדיא איתא ב"פ מציאת האשה דחייב ליתן לו לפי לימודו ומעונגו והרגל שלו. הי' לו בעושרו אפי' סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו ומעש' דהלל הזקן דפעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ אחריו ג' מילין ועובדא דמר עוקבא דהוה עני בשבבותיו דהוה רגיל לשדורי ליה ד' מאות זוז כל מעלי יו"כ. יומא חד שדריה ניהליה ביד ברי' אתי וא"ל לא צריך א"ל מאי חזית א"ל חזאי דמזלפי קמיה יין ישן אמר מפונק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ניהליה עין בטו' י"ד ובפ' מציא' האשה וכן שמעתי בימי חורפי כה"ג עובדא בעני אחד שהיו לו קרובי' עשירי' והיה מטופל בילדים וקרוביו העלימו עיניהם ממנו לתת לו כראוי לפי עשרם להטריפו לחם חקו לפי טיפולו וצרכו ואזל אותו עני לקדם רבותינו שהיו בעת ההיא ז"ל וסיפר אונסו וצערו וצעק מר לפניהם לעשות לזה כמוטל עליהם מדינא וכן הוציא הסכמת מכמה רבנן שגזרו על הקרובים ליתן לו סך כל אח' לפי ערכו עד שיעלה לחשבון גדול שיכול להחיות אותו ובני ביתו וכך שמעתי גם כה"ג בעני אחד שהיה לו אח עשי' שכפוהו רבותי' ליתן לו לפי עשרו להטריף האב בכבודו אותו ואת אשתו וילדיו הנהו תרי עובדא שמעתי אך ההסכמות לא ראיתי והראיות והטעמים לא שמעתי מ"ט יהבו למילייהו או מנין הראיות או מקו' מציאותו מהיכא ותו אין להאריך ה' יברך בשלום כ"נ משה טרוד משה לוי מינץ:

תוכן העניינים

שות מהרם מינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה