שות מהרם מינץ· רבי משה הלוי מינץ
סג
מודעת זאת לכל הארץ על דברי התקנות שניתקנות בבינג ע"פ ה"ה מהר"ז יצ"ו, וע"פ מהר"ם יצ"ו וצירופיה' אשר לא ניקבו בשמו' רחמנא לינטרינהו מכל מרעין בישין והן עתה שלחו אלי האלוף מהר"ן ס"ל, ומח"ו מהר"ם מינץ ס"ל יצ"ו איך שאותה תקנות נעשו בלתי ידיעות ושלא ברצונם אלא העלימו מפניהם ומפני אצילי הארץ ויד פרנסי קהילות ווירמש יצ"ו ומפני רוב אנשי אפסי ארץ קהל פרנקפורט ומקצת טובי הקהל מגנץ ורוב קהל אופנהיים וכולם נקובים בשמו' איש על דגלו באותות ועוד שלחו מכתב יד הגאון מהר"ר פייבש יצ"ו שכתוב. שכל אילו התקנות נעשו בלא ידיעותיו וכשנודע לו נבהלו כל רעיוניו ואסף אליו מכל הסביבות מג' ארצות והסכימו כלם שלא לקבלם אלא לבטלם אותה התקנות ומוכח באותו כתב שהאלוף והחסיד הר"ר ליפמן יצ"ו גם כן איננו בצירוף בעלי התקנות עוד שלחו אלי העתק' מכתב יד מהרר"א לוריא ז"ל שכתב שלא הסכמו לומדי המדינ' אלא אדרבה מיחו בדבר מקצת עם הסכמה אצילי ארץ ופרנסיה רוב בנין המדינה וכל זה לא הועיל אלא תקנו וגזרו מה שתקנו ותימא הוא מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לחדש דברים אשר לא שערום אבותינו ואם יאמרו שלתקנת המדינה נתכוונו הלא תקנת' קלקלתם עכ"ל מכל אילו מוכח דהתקנות האילו אינם מוסכמים להרבה לומדים ופרנסים וקהילות והנך תרי גברי רברבי יהבי טעמא למילתייהו דאיכא למיחש בתקנו' הללו סכנת הגוף והממון ח"ו ויתר טעמים דצריכים לעינים בהם שפיר ועתה כתבו איך שמהר"ז ומהר"ם יצ"ו וצירופ' רוצים לכופ' עם שאר קהילות בגזירה ועונשים לקבל עליהם תקנות בע"כ ושלא בטובת' כל אשר תוך מהלך ח' פרסאות והנך רבנן דלעיל וצירופן צווחין אמרי לב"ד הגדול אזלינן וצייתי דינא אנו לפני הגאון מהר"י ניאשטאט יצ"ו ושאר רבותי בקהילות רעגנשבורק בורבערק אולם. ושאלו לי אם יצאו בזה חובותי' ולא יחולו עליהם שום עונשין ואני חדל אישים אדברה במראות נפשי ואמר על דור עני ושפל עד מתי לא נתייסרו בכל התוכחות ופורענות אשר מתרגשות בעו"ה בכל תפוצות ישראל גברו הרשעים וחרבו מדינות שלימות ומה לנו למחלקיות לגזור חרמות ולצאת במלחמו' היה לנו להיות באגוד' אחת לבטל מחשבות שונאינו ועוד ק' עלי כמדקרות חרב להכניס ראשי בין מחלוקת גדולים וקהילות. ועוד לכתוב למרחקים דלא קים להו במלתייהו במידי ואני טרוד מאוד בעו"ה בצרכי המדינות בעסקי המלוכה אשר כלנו תולין ברחמי השם ית' מ"מ אמרתי אולי יש תקוה ותועלת וביטול המחלוקת בשורות הללו נכתבי' בדמע לע"י לרוב צרות המתוחות במדינתינו ולרוב הפצרות מעתירין קהילות ורבו יצ"ו שהראה לי המראה הגדול הזה להטיל עונשים ונידויים לצייתי דינא ולכופי' בע"כ לתקנות שלא נתרצו בהם. ורבנן וקהילות צווחים ואמרי' לב"ד אזלינן וצייתי לבי דינא אנו ופשיטא דלא חל עליה' שום עונש כלל לא נידוי ולא חרם ותלמוד ערוך בפ' זה בורר ובפ' הגוזל דמצי אמרי לב"ד הגדול ולבית וועד אזלינן כל שכן בעניינים הללו דפשוט לכל דמצי אמרי ובפ' הגוזל אפי' כי אמר באמירה בעלמא צייתי דינא קרעינן ליה פתיחה כ"ש שלא להחרים ח"ו לכתחל' ואפי' יחיד נגד רבים כדפסק מהר"ם מההיא דפ' החובל קרית חברך ולא ענך גוד' רב' וכו' ופסק מהר"ם הקהל שהחרימו למאן דציית דינא שיכול לכופם בע"ש להתיר לו נידויו וכתב הר"ר שמואל בבנבערק בתשובה על הנדויים אפי' אם אמר יש לי עדים מצי למימר לב"נ אזילנ' כל הרודה חבירו במצודות ובחרמות כל זמן שהוא ציית ראוי לנזיפה ועלינו לתרופה כו', וכ"ש בענין תקנות וגזירות שאין שום קהילה יכול לכוף. ולגזור על קהילה אחרת אפי' בימיהם כ"א דינא דרב אמי ורב אסי באלומי לאפקועי ממונא כדאמרינן בפ' השולח וכגו' הנשי' כדאמר בירושלמי אבל אנו יתמי דיתמי לא והנני מעתי' לכם כמה תשובות מקצת' ישנות תשובת מהר"ן ומקצת' מתשובה מיידבורק ממכתב יד מהר"ר מנחם מענזבורק ז"ל דכולם כתבו דכל תקנות צריכות מדעת כל הקהילות וישובי' הלכך מכל הני טעמי' כיון דצייתי דינא נינהו לא חל עלייהו שום נידוי וחרם ולא שום ריח עונש כלל ולאו בר עונשין נינהו כלל וחלילה וחס לזלזלינהו אפי' ברמז או ברמיזא אלא ראוי לברכה כאשר כתבו שיש תקנות רז"ל בגזירות ועונשין שלא לשנות תקנת ותקנת קדמונים ואותה תקנות מעולם לא הותרו וא"כ לא חל חרם תקנה שניי' וכ"כ האשירי בתשוב' בסי"ה וז"ל ששאלת' קהל שהחרימו על דבר שהיה הפך ראשון ולא התירוהו אם הסכימו להתיר החרם קודם שהטילו השניי' הרי חלה השניי' כיון שהתירו הראשונה אבל לא התירו הראשונה אינה יכולין להחרים לעבור על הראשונה ואין השני' כלום עכ"ל וכל מאי דאשכחן דיש כח לב"ד משום מיגדר מלתא בפרק האשה ובדברי הגאונים היינו בדבר שפשוט לכל תקנה טובה וגדר עולם הלכך כולהו חייבי בהו בהסכמה גדולי הדור אבל במלתא דאמרי הני דאיכא תקלה בדבר לרבים לקהילות וישובים אין כח לשום אדם לכוף אותם ליכנס בספק ובנזקין וקל להבין הלכך יחישו בעצמם לבלתי נגוע בהן ובכבוד' בשום נדנוד אלא יבואו יחד קהילות וישוביהם עם מנהגיה' ויפשרו ביניהם ובמאי דמספקא להו ישלחו למקומו' השווים לכולהו למצוא דרך נכון ובכן תשכנו במעון השלום כ"נ דורש טוב לעמו ישראל מברונא: