שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה קכט
שאלה. ראובן לוה משמעון בדמשק סך מעות והתנה עמו שילבישה בצובה בבגדי פראנקיאה ויקח אחד למאה שכר טורחו ובשעת ההלואה היו שוות החתיכות ערך ל"ח כל פרח קוריינטיש ובצובה היו שוות ערך ל"ז כל פרח קוריינטי' ושמעון נתנם לראובן פה דמשק ערך ל"ח כל פרח. כאשר היו שוות פה דמשק והתנה עמו שבשעת שילביש מעותיו ראובן בצובה יוציאם כמו שיקחם התגר ויוציאנו בצובה הן חסר הן יתר שע"מ כן התנה עמו ונתן לו המעות פה לערך ל"ח אפי' שהיו שוות שם לערך ל"ז יען יהי' קרוב להפסד כמי שהוא קרוב לשכר וקרה מקרה שקודם שיולבשו המעות הנז' הוכרזו החתיכות שם ערך מ' חתיכות כל פרח ועכשו ראובן אינו רוצה לחשוב המעות הנז' לשמעון הנז' כ"א כמו שקבלם לערך ל"ח ושמעון טוען שע"מ כן נתן לו המעות ערך ל"ח על שאם יפחתו יפחתו לו ואם יותירו יותירו לו. עוד טען ראובן שהפירות הוזלו מחמת ההכרזה ובשביל זה רוצה לנכות לו מהדמים והשיב שמעון כי אמת שתכף אחר ההכרז' הוזלו ובטענת ראובן אך אמנם אחר ההכרזה ימים או עשור חזרו השערים לכמות שהיו והוקרו יותר ואדרבא הפסיד שמעון בהלבשת המעות יותר ממה שהיו קודם הכרזה שאז הלביש הוא מעותיו בשעת עלית שערים עוד טוען שמעון שאם תמצא לומר שהוזלו בצובה שעת הכרזה בדמשק שהוא מקום ההלואה לא הוזלו והכל הולך אחר מקום ההלואה יורנו מורה צדק הדין על האמת ומאת ה' משכורתך שלמה:
תשובה גרסינן פרק הגוזל עצים בעא מניה רבא מרב חסדא המלוה את חברו על המטבע והוסיפו עליו מהו א"ל נותן לו מטבע היוצא באותה שעה א"ל ואפי' כי נפיא א"ל אין א"ל והא קא זילו פירי א"ל נחזי אנן אי מחמת טיבע' זול מנכי ליה ואי מחמת תרעא זול לא מנכי ליה ומסקנ' דמלתא שאם הוסיפו עד חומש על משקלו אם הוזלו הפירות מחמת התוס' מנכה לו שיעור התוס' ואם לאו נותן לו ממטבע היוצא עתה ואם הוסיפו יותר מהחומש מנכה לו כל התוס' אפילו לא הוזלו הפירות מחמת התוספת. והנה בנ"ד מה שהוסיפו על הפרח ב' חתיכות על ל"ח הוא הרבה פחות מחומש והפירות מה שהוזלו היה לפי שעה בלבד כי שעת ההלבש' חשבינן שעת פרעון דמקמי הכי כל עוד שהמעות ביד ראובן לאו שעת פרעון מקרי בודאי הילכך כיון דבשעת ההלבשה חזרו אל היוקר הראשון לאו הוזלו הפירות מחמת התוס' מקרי אם לא שיתברר שהזול היה מתמיד מחמת התוס' אלא שמה שהוקרו הי' לסיבה אחרת ידועה א"כ דינא הוא שיתן לו כשער של עכשו שהוא במ' הפרח כמו שקנה מהערל כפי התנאי וראי' דבתר השתא אזלינן שהרי כתבו תלמידי הרשב"א על מי שנתן לחברו סאה חיטין במנה וחזר ולקחה ממנו בצ' שאם הוזלו כשחזר ולקחה אע"פ שהיו מתחלה שוין מאה מותר אלמא דבתר השתא אזלינן. איבר' שיש לחלק בין ההיא דפרק הגוזל להא דנ"ד דהתם ק' זוז לוה וק' זוז נוטל אלא שהוסיפו על משקל הזוז ולא מינכר התוס' אבל בהא דנ"ד לוה ל"ח ונוטל מ' ומחזי כרבית ומילתא דפשיטא היא דאי פורע לו במעות ונותן מ' על ל"ח דאסור אבל מאי דאיכא לספוקי הוא דכיון דהלביש המעות בסחורה לא מינכר התוס' ודמיא להא דכתב הטור סי' קס"ג וכתבו ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א וז"ל אמר לחברו הלוני מנה ואמר לו מנה אין לי חטין יש לי במנה שאני נותן לך ונותן לו חטין במנה וחזר ולקחו בצ' דבר זה אסור מפני שנראה כרבית שנתן לו צ' ומחזיר לו מאה בד"א כשפורע לו לבסוף המאה במעות דאז מחזי כרבית אבל אם נותן לו חטין שוה מנה מותר ע"כ הרי דמחלק בין פורע מעות לפורע חטין ה"נ איכא למימר דהוא הדין כיון שהלביש הוי כפורע לו סחורה ולא מינכר ושרי או דילמא לא דמי דהתם היינו טעמא משום דמסירת החטין הוא עצמו הפרעון אבל הכא הפרעון הוא דמים אלא שהלבשת המעות בסחורה הוא ענין אחר שנותן לו שכר טורח קניות הסחורה בשבילו. ומסתברא דכיון דאיסורא לא הוי אלא משום דמחזי כרבית כיון דאינו מחזיר לו חתיכות לא מינכר ושרי מהאי טעמא אם כבר נתן ראובן הסחורה שהלביש לשמעון דכיון שנטל לא מפקינן מניה אבל אי לא נתן לו ראובן עדיין הסחורה ההיא סברא היא שיוכל לעכב ולומר אני מעות נתחייבתי לך אלא שקניתי בשבילך הסחורה ההיא ואי אפשי לתת לך יותר על מה שאני חייב ומה שטוען שמעון שהיה קרוב לשכר ולהפסד אינה טענה שלא אמרו זה אלא גבי דרך מקח וממכר לא כשהוא דרך הלואה זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי: