אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה קכו

שאלה קכה

שאלה. מעשה שהי' כך היה שבפני ב"ד העיד יהודי א' עדיות ז"ל במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתומין לתתא כד אתא קדמנ' ה"ר משה פילו והעיד בתורת עדות גמורה אחר האיום והגזום איך הוא אמת שבא פה הבחור הנחמד ה"ר חיים אגילאר ונתארח בביתו ואחר כמה ימים אמר לו שיבקש לו עגלה ללכת לפליבנה וילך משה הנז' ומצא תוגר א' ושלחו עמו אחר כמה ימים בא התוגר ההוא ואמר למשה הנז' הלא ידעת אם לא שמעת כי נהרג חיים שהלך עמי א"ל משה הנז' מהיכן אתה יודע א"ל התוגר אני הלכתי עמו עד כפר קיראנלא' ומסרתי אותו ביד ג' גוים ערלים כדי שיוליכוהו לפליבנ' ואחר ג' ימים נזדמן לי הדרך ללכת לפליבנ' ומצאתי לחיים הנז' הרוג נופל ארצה ופניו למעלה כל זה העיד לפנינו ה"ר משה פילו הנז'. סעדי' מר חיים דיין יוסף דילזום דיין. ישעי' בכ"ר יום טוב מנחם דיין מדאתברר לנא אשרנוהי וקיימנוהי כדחזי אברהם סאואדייגו. אלעזר קופין. יוסף וידאש. יורנו המורה אם אשת חיים אגילאר הנ"ל אם היא מותרת לינש' ע"פ העדות הנזכר:

תשובה. אי מקרי מל"ת משום שהשיב על מה ששאל לו הישראל מהיכן אתה יודע הרי כתבו המפרשים שכיון שהגוי התחיל להסיח אע"ג ששאל לו הישראל אח"כ והשלים הגוי הענין מל"ת מיקרי וגוי מכוין להעיד לא הוי דבפי' נראה מדבריו דלספר מה שאירע לחיים אשר זה משה שלחו עמו כיון ומל"ת גמור הוא אבל מאי דאיכא לספוקי בשריות' דהך איתתא הוא חדא משום דלא אדכר גוי לא שם אביו ולא שם עירו דלא קאמר אלא חיים סתם ואי הוה אמר חיים אגילאר ניחא דכנוי מסתבר' דהוי במקום שם אביו ועדיף טפי דמלתא בריר' היא דטפי אישתכח תרי יצחק בן אברהם או יותר מתרי יצחק המכונ' כך וכך כי הכנוי הוא יותר מיוחד אל משפחה אחת מכלל ישראל ושם אביו כולל לכל העולם וראי' לדבר מעובדא דיצחק ריש גלותא דפרק האשה שלום שכתב הרא"ש כלל נ"א דריש גלותא היה כנוי או שם משפחה ונאמר שם במקום שם אביו וכן משמע מלשון רש"י ז"ל דעל' דההיא מימר' דיצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי דשכיב מקורטוב' לאספמי' אשאיל גמרא מי חיישינן לתרי יצחק או לא כתב רש"י ז"ל מי חיישינן לתרי יצחק היכא דלא הוחזקו ב' יב"ש בעיר אחת ע"כ דאיכ' למידק למה שינה השמות ולא אמר מי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא בעיר אחר אלא לתרי יב"ש. ואפשר דרש"י כיון על פי דרכו ללמד שכך הוא ר"ג שהוא כנוי כמו בן שמעון שהוא שם אביו בין לאביי דחייש בין לרבא דלא חייש אף על גב דאפשר כיון ענין אחר כדבעינן למימר קמן, מכל מקום יש מקום ספק בזה כי זה הגוי לא אמר כנויו אלא שם אביו וכן לא הזכיר שם עירו ותני' בתוספתא אין מעידין עד שיהיו מכירין שמו ושם עירו הרי דשם עירו בעינן וכ"כ הרמב"ם ז"ל שאמר מ איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכו' אין אומרים באומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שיכיר שמו ושם עירו ע"כ הרי דשם עירו בעינן ובנ"ז לא הזכיר שם עירו ולא שם אביו ואפילו למהרי"ק שכתב שרש קס"ו דלא מצריך הרמב"ם ז"ל שם עירו אלא היכא שאינו מזכיר שם אביו הכא ליכא לא הא ולא הא וכ"ש למאי דמשמע ממ"ש שורש קפ"ה דלהרמב"ם אפילו בשם אביו בעי שם עירו כדבתיבנ' בתשובה אחריתי דמהדרנא בה לתרוצי דלא לפלוג מהררי"ק דידיה אדידיה. ותו איכא לספוקי בהאי נדון אי תשתרי הדא איתת' להרמב"ם ז"ל דס"ל דבגוי מל"ת אין מתירין אלא בדאמר קברתיו דאע"ג דשאר פוסקים לא מודו ליה כבר כתב הרשב"א ז"ל דאע"ג דאיהו לא סבירא ליה כותיה אפ"ה מי יקל ראשו להתיר שלא כדעת הרי"ק והרמב"ם ז"ל שהם גדולי עולם ועמודי ההורא'. אבל חששא קמיתא ליתא כלל בהאי נדון אע"ג דהגוי לא ידע לא שם אביו ולא שם עירו כיון שאמר למשה ששלח את האיש חיים עמו הלא ידעת כי נהרג חיים שהלך עמי וזה משה האיש מכיר כי חיים זה שהלך עמו הוא חיים אגילאר מעיר פלוני שנתארח אצלו תו לא בעי' מידי שהרי הרמב"ם ז"ל כתב וז"ל בא עד א' ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פ' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יב"מ אחר הוא שמת עכ"ל הרי שאע"פ שלא אמר לנו שם עירו אלא שמת יב"מ סתם כיון שהמשלחים יודעים שמן העיר ההיא שנשתלח שם הוא דמש"ה שלחו להגיד במקום ההוא סגי הילכך בנ"ד נמי כיון דהאי גברא ששלחו עם התוגר מכיר את האיש חיים שהוא חיים אגילאר ממקום פלוני אשתו מותרת והכי מוכחי כל הנהו עובדי דגמ' מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי שמת בדרך וקברתיו והשיאו את אשתו הרי שאע"פ שהגוי לא הוה ידע כלל לא זה ולא זה השיאו את אשתו כ"ש הא דנ"ד שהגוי ידע שמו והאיש משה יודע שמו ומקומו. ותו מייתי בגמ' בה"ג מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכי' ובא גוי ואמר חבל על קולר של ב' בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכי' שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם. ושוב מעשה בס' בני אדם וכו' ובא גוי א' וכו' והשיאו את נשותיהם הנה דאע"ג דלא אדכר שמייהו ולא ידע מי הם ומאין המה כיון שאנו יודעים מי היו אותם שהיו הולכים עמו סגי ה"נ דכוות' כיון שזה העד יודע את האיש חיים שהלך על ידו עם אותו הגוי שמו וכנויו ומקומו ולא הוחזק במקומו אחר כשמו וכנויו בדרך שיהיה ספק איזה הוא אשתו מותרת גמור' לינש' ובמאי דכ' הרמב"ם דגוי מל"ת בעי דלימא קברתיו בהאי נדון אפי' לדידי' לא צריך דהא כ' הריב"ש בתשובה וז"ל לא הצריך הרמב"ם לאמר קברתיו אלא כשאין הגוי מזכירו בשם כי כן מזכיר בגמ' בהנהו עובדי דאבא יודן בכולהו קברתיו והנהו הכי הוו שלא היה הגוי מזכיר המתים בשם אבל כשאומר הגוי מל"ת איש פלוני מת חלילה לרב ז"ל שיצריך קברתיו שהרי באותו פרק עצמו כתב כיצד משיאין על פי גוי מל"ת ולא הזכיר כלל קברתיו וכן בכמה מקומות בפרק ההוא ובפרק שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר שנאמר בכל הנהו תלתא עובדי מעשה שהיה כך היה ועשה זה החילוק עכ"ל. והוא החילוק עצמו שחילק ה"ה גם הוא על הרמב"ם ז"ל. עוד כתב מה"ר זלה"ה בב"י חילוק אחר בשם ההר"י סאגיש ז"ל והוא דלא מצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא כשהגוי נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דלמא אמר בדדמי כי הנהו עובדי דיצא גוי וישראל מעמנו וכו' וההיא בקולר של בני אדם וכו' דנמצא הגוי בעת מיתת הישראל אבל היכא שלא נמצא שם הגוי בעת ההריגה מודה הרמב"ם שא"צ שיאמר קברתיו ע"כ וטעמא דמסתבר הוא דטפי איכ' למטעי בעת מיתה דאמר בדדמי מבתר הכי דלפעמים הרואה עולה בדעתו שמת בדברים שרובם למיתה וטעי בהו מש"כ בשכבר מצאו מת מושלך בדרך וכיוצא בזה דליכ' חששא דבדדמי. הילכך מכל הני טעמי חיים אגילאר שהלך עם הגוי לפליבנא ע"י האיש משה מותרת לינשא זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי לתת אותה ביד השואל. אבל בתר דכתיבנא כל מאי דכתוב ומפורש לעיל חזינא למיחש דילמא ישתכח מפקפק בשריות' דהך איתתא ויתליה גרמיה במאי דלא כתיב בנוסחת דשאילתא דהאי משה דקא מסהיד ידע שם עירו דההוא חיים אלא שמו וכנויו בלחוד. ועוד כי גם שמו לא ידע אלא מפומיה דחיים עצמו ולא מפי אחר והן אמת דא"ה אי בבני מתא דהך משה או מגברא אחרינא דאשתכח בההיא מתא דזה משה כשנתארח חיים זה אצלו ידע דחיים ההוא הוא מעיר פלוני תו לא בעינן שהרי הגוי אומר שהחיים ששלח עמו זה משה נהרג וזה משה קא מסהיד שהוא אותו שהיה מתאכסן עמו ושהיה שמו חיים אגילאר ויש יודע שהאיש חיים שהיה בביתו הוא ממקום פלוני ובאותו מקום לא הוחזקו שנים בשם זה ואם ישנו הוא קיים וכיוצא בזה שאין דרך לחוש על אחר שאשתו מותרת בלי שום פקפוק אך אם זה משה אינו יודע רק שמו מפיו אך לא מאיזה מקום הוא וגם אין איש אחר במציאות שיודע כי האיש שהיה שם הוא ממקום פלוני ואי אפשר להתברר על פי הדרך הזה צריכנא למיקם עלה דמילתא. והנה במאי דלא איתיידע שמו שהוא חיים אגילאר אלא מפומיה דגרמיה שאמר למשה כשהיה עמו שכך שמו לית לן בה דהא מפומיה סגי וכדמשמע בגמרא מההוא דהיה על ראש ההר ואמר אני פלו' בן פלו' ונשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאו שנשתנה צורתו והשיאו את אשתו אע"ג דלא איתיידע שמיה אלא מפומי' וכן הטור סימן קי"ח שהעתיק תשובת הרא"ש אביו ז"ל מההוא ר' אשר שהלך ולמד מהרא"ש בטוליטול' והלך משם ואח"כ בא תלמיד א' וכו' עד יראה לי שאשתו של ר' אשר מותרת לינשא בעדות זו כדאית' בהדי' בשלהי יבמות מעשה באדם אחד שבא להעיד עדות בפני חכמים א"ל בני היאך אתה יודע בעדות זו אמר להם אני והוא מהלכים בדרך ורדפו אחרינו גוים ונתל' בייחור של תאנה ופשחו והחזיר את הגוי לאחוריו אמרתי לו יישר כחך אריה אמר לו מנין אתה יודע שכך קורין אותי בעירי יוחנן בן יונתן ארי' דמכפר שחרה לימים חלה ומת והשיאו את אשתו אלמא אע"פ שלא הכירו אלא ע"י שספר לו שמו ושם מקומו האירו את אשתו וכן בנ"ז שהגיד להם שמו ושלמד הנה אצלנו וכו' עכ"ל הרי בפירוש דלא איכפת לן אי ידעינן שמיה מפומי' או מאחריני. ועל מאי דלא ידע זה משה העד את מקומו אלא שמו וכינויו הנה כתבנו לשון התוספת' אין מעידין עד שיכירו שמו ושם עירו וכ"כ לשון הרמב"ם ז"ל בשיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו. איברא דאשכחנ' להרא"ש ז"ל דכתב דהיכא דלא הוחזקו תרתי דשמייהו כשם זה שמעידין עליו לא צריכינן לשם עירו שכתב על עד שהעיד שמכלוף בן מלול נהרג קרוב לפאס וז"ל ניכר מתוך עדותו של העד שהכיר אותו האיש הנקרא מכלוף בן מלול בטביעות עין אך לא ידע אם הוא בעל של אשה זו וגם לא העיד על שם מקומו יש לחפש לה היתר כיון שידע שהי' שם בעלה של אשה זו מכלוף בן מלול ואין מכלוף אחר בעיר נ"ל דאיתת' שריא לינשא וראיה מעובדא דיצחק ר"ג והוא דומה לנ"ז שהרי המעידים לא העידו כ"א על שמו אבל לא הכירו את מקומו ואת אשתו אלא כך הי' שם האיש שנפטר בכאן שאלו העידו עדות גמורה שידעו שהי' בעלה של אותה אשה לא הוה אמר אביי חיישי' לתרי יצחק אלא ודאי ההי' הוה דלא הוחזקו ב' יצחק וכדשכיחי שיירת' והלכתא כרבא הילכך בנ"ז אפי' אי שכיחי שיירת' אם לא הוחזק מכלוף בן מלול אחר איתתיה שריא לינשא וכן מצאתי בחבורו של הרמב"ם ז"ל שכתב בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת י"במ ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה אשתו מותרת ואין אנו חוששים שמא יצחק בן מיכאל אחר שמת. ועוד כתב ישראל שאמר שמת יהודי עמנו כך וכך צורתו כך וכך סימניו אין אומרים באומד זהו פלוני עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו אבל אמר אחד יצא עמנו ממקום פלוני מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל. הנה בפי' דסבר הרא"ש דלא בעי' שם עירו וקשי' טובא הא אם תנא הוא ופליג אתוספת' ודוחק לומר דס"ל דתוספתא בהוחזקו ב' יב"ש קא מיירי דמנ"ל הא. ולמיקם עלה דמילתא אמינ' לאזדקוקי נמי לקושי' אחריתי עלי' דהר"אש ז"ל בסיעתא דמייתי מהרמב"ם ז"ל דהא סיעתא בתריית' דמייתי ממ"ש הרמב"ם ישראל שאמר שמת יהודי וכו' הוא איפכא ממאי דבעי לאתויי ראי' מינה. דהא בפי' כתב הרמב"ם עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו והיכי מייתי ראיה מיניה דלא בעי' שם עירו וראי' קמייתא נמי שהיה בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת כו' היכי יליף הרא"ש דלא בעי' שם עירו משום דלא קאמר אמור להם שמת י"במ ממקום פלוני דהא בכלל מ"ש לו כשתלך למקום פלוני הוא שם עירו דאי לאו דההוא יצחק הוה מאותו מקום לא היו אומרים שיאמר שם ביחוד שמת יצחק וכו' דמהאי טעמא בעי מהרי"ק למידק שרש קפ"ה דדעת הרמב"ם דשם עירו בעי' וא"כ היכי מייתי הרא"ש ז"ל ראי' ממאי דמשמע איפכא ואי ה"ל לאתויי ראי' מהרמב"ם ז"ל היה לו להביא ראי' מב' לשונות אחרים דמשמע מניהו דלא בעי' שם עירו שכתב וז"ל מצאו כתוב בשטר מת פלוני בן פלוני ונודע שהוא כתב ישראל הרי זה תנשא אשתו ולא כתב שכתוב בו שם עירו. עוד כתב וכן מי שנשתתק ובדקו אותו וכו' עד וכתב שמת פלוני בן פלוני תנשא אשתו ע"כ. והנה משתי לשונות אלו הי"ל להביא מהרמב"ם ז"ל שאינו מזכיר בהם שם עירו וכן מהרי"ק דקדק ג"כ מלשונות אלו דמשמע דלא בעי' שם עירו שרש קע"ו וא"כ מה זה רא' הרא"ש ז"ל שמהלשונות דמשמע מיניהו דבעי שם עירו אייתי מיניהו ראי' דלא בעי ומלשונות דמשמע דלא בעי לא אדכר להו. ואגב אורח' איכ' לאהדורי בתר תירוצ' ללשני דהרמב"ם ז"ל דלא תקשי דידי' אדידיה דמלישנ' דמצאו כתוב בשטר וכו' ומלישנא דמי שנשתתק משמע דלא בעינן שם עירו ומלישנ' דישראל שאמר שמת וכו' משמע דבעינן שם עירו דכ' עד שיכיר העד שמו ושם עירו ול' בא א' ואמר אמרו לי ב"ד וכו' הכי דייק נמי כדכתי'. והנה מהרי"ק ז"ל שרש קע"ו כ' לתרוצי לישני' דהרמב"ם דשאני לן בין היכא דאדכר שם אביו להיכ' דלא מדכר דהיכא דאמר בן פ' לא בעינן שם עירו אבל כשאינו מזכיר אלא שמו בעינן שם עירו ומ"ה לישנא דמצאו כ' בשטר ולישנא דמי שנשתתק אתו שפיר שבשניהם שאו' פ' בן פ' אינו מזכיר שם עירו אבל לישנא דישראל שאמר וכו' שכתב שיכיר שמו ושם עירו היינו שאינו מזכיר אלא שמו ולא שם אביו והיינו דקא' שמו ושם עירו שהוא שמו בלבד. מ"ה בעינן שם עירו ע"כ ולישנא דתוס' נמי בהכי לא קשיא מידי דהכי תניא אין מעידין עד שיכירו שמו ושם עירו כלומר עם שמו בלחוד בעינן שם עירו מש"כ אם נוסף על שמו איכא נמי שם אביו דתו לא בעינן שם עירו. ועדין צריכינן לתרוצי לישנ' דבא א' ואמר אמרו לו ב"ד כו' דמשמע דמשום דאמרו לו למקום פלו' הוא דלא אמרו לו שם עירו דמן הסתם דמשום שההו' מקום הי' עירו לא אמרו אבל א"ל שלא יוכרח דאפשר שאותם האנשים ירעו שבאותו מקום היה איש ששמו יב"מ ומ"ה שלחו שם שיחקרו בדבר אבל כשאותו הב"ד או אותם האנשים קבלו העדות אפשר שלא הועד רק שמת יב"מ סתם אך לא ידעו אם הוא אותו שממקום ההוא או אחר אלא שלא הוחזק שם זה במקום, אחר וע"כ שלחו המגיד לשם זה נר' להרא"ש ז"ל מוכרח בדברי הרמב"ם ז"ל דאלת"ה מאי קאמר ואין אומרים שמא יצחק ב"מ אחר הוא שמת דמה נפשך אי חשבינן כאלו אמרו בפי' שהי' יצחק ב"מ מאותו מקום ששלחו להגיד דבר לא ימנע מחלוקה הוחזקו במקום ההוא ב' יצחק ב"מ או לא אי הוחזקו למה אמר שאין חוששין ואי לא הוחזקו ב' באותו מקום פשיט' דאין חוששין אלא ודאי שאין אנו דנין כאלו אמרו שהו' מאותה עיר אלא אפשר שידעו ששם הי' איש ששמו כך ומן הסתם שולחים להעיד שם שמת ומ"מ קאמר דאין חוששים וטעמא הוא משום דכיון דלא הוחזקו אעפ"י שיהיו שיירות מצוייות אין חוששין והוא דסבר כרב' דפליג עליה דאביי בההיא דהאשה שלום דגרסי' התם יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי הוה קא אזיל מקורטובה לאיספמי' ושכיב שלחו מהתם יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי הוה קא אזיל מקורטוב' לאיספמי' ושכיב מי חיישי' לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישי' רבא אמר לא חיישי' אמר אביי מנא אמינ' לה דההוא גיט' דאשתכח בנהרדע' וכתיב בצד קלוניא מתא אנדרולינאי נהרדע' פטרית ותרוכיתית פלו' אנתתי ושלחה אבוה דשמואל לקמי' דר' יהודה נשיא' ושלח ליה תבדק נהרדע' כול' וכו' עד אמר רבא מנא אמינ' לה דאנהו שטרי דנפקי במחוז' וכ' ביה חבי בר ננאי וננאי בר חבי איגבי בהו רבה בר אבוה זוזי חבי בר ננאי וננאי בר חבי שכיחי טובא במחוזא ע"כ. ואיכ' למידק בהך סוגי' דלפום ריהט' דשמעתת' משמע דשלחו מהתם עדות שיהיו מעידים איך יצחק ר"ג שהיה בר אחתיה דרב ביבי ראו שמת. וע"ז שואל הגמר' אי חיישינן לתרי שיהיו שמותם יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי ואביי אמר חיישינן ן ורבא אמר לא חיישינן ותמיה' לי טוב' שאם העדות היה שהכירו העדים שאותו יצחק ר"ג שהיה בן אחות רב ביבי הוא שמת היכי בעי גמרא אי חיישי' וקאמר אביי דחיישי' הא אם תסיק אדעתין שימצא רב ביבי אחר ושיהי' לו אחות ושהאחות היה לו בן ושמו יצחק ר"ג ושהי' הולך מקורטוב' לאוספמי' ומת והלא פרק כל הגט כשאמרו עדים לא חתמנו אלא בגט א' של יב"ש אמרו מהו דתימא חיישינן דילמא איתרמי מתרמי שמא כשמא ועדים כעדים קמ"ל דלא חיישינן ומהדרינן ליה גיטא כ"ש הכא דלא מתרמי שמיה כשמיה ושאמו אחות רב ביבי ושמת בלכתו מקורטוב' לאספמי' והיכי תיסק אדעתין לחוש לאחר ותו מאי סיעת' קא מייתי אביי שההוא גיטא דאשתכח בנהרדע' דשאני התם דליכ' אלא שם האיש מש"כ בההוא דאיכ' סימני טובא ששמו יצחק ר"ג ושהיה בר אחתי' דרב ביבי וסיעת' דמייתי רבא נמי לדידי' דלא חיישינן משטרי דחבי בר ננאי וכו' דמגבו בהו במחוז' ומקשו בתו' דהא לאו סיעת' היא כלל דהתם ממונא והכא איסור' ומאי קושי' הלא כנגד זה איכא גבי איסור' שנשתלשו הסימנים וכולי האי לא מתרמי. אלא ודאי שאין הדבר כדמשמע לפום ריהט' ודייקינן בהכי לשון רש"י ז"ל שכתב וז"ל מי חיישינן לתרי יצחק היכא דלא הוחזקו ב' יב"ש בעיר א' ע"כ ומי לא ידע כי על זה היתה השאלה אך רש"י ז"ל הוקשה לו כל מה שהקשינו וגם לשון הגמר' שאו' מי חיישינן לתרי יצחק דמי לא ידע שעל יצחק הוא שואל והיל"ל מי ח חיישינן לתרי או לא אלא ודאי דכונת הגמ' היא לומר דלא שאילנא אי חיישי' לתרי יצחק ר"ג ושיהיו תרוייהו בני אחתי' דרב ביבי אלא. לתרי יצחק כלומר על הנוגע אל עצמו לא אל קרוביו שיהיו תרי שיהיו בני אחות רב ביבי ומשום שא"כ דייקי' נמי מאי דקאמר לתרי יצחק ולא אמר ר"ג דמשמע ששואל אפי' בשלא הוזכר רק שמו בלבד מ"ה כתב רש"י היכא דאיכא ב' יב"ש בעיר כלו' על ב' ששמות אבותם ג"כ שוין היו ושעל שמותם עצמם ואבותם היא השאלה לא ג"כ גם על קרוביו שאם הי' ג"כ העדות שזה שמת הוא בן אחות אדם פלוני ומה גם דשום כרב ביבי דלא שכיחי בכל דוכת' בהא לא שאיל גמ' אלא חיישי' לב' יוסף ב"ש כו' בלי סימנים יתרים וענין הוא שאין דעתו שכששחו מהתם להעיד אינו שקבלו המשלחים עדים שראו שמי שהיה שמו יצחק ר"ג ושהיה בר אחתי' דרב ביבי מת מקורטובה לאספמי' אלא שאלו ששלחו מהתם הוא שקבלו עדות שאיש אחד שהי' הולך מקורטובה לאיספמיא שמו יצחק ר"ג מת ואלו שקבלו העדות ידעו כי בר אחתיה דרב ביבי היה שמו כך ולא ידעו אחר ששמו יצחק ר"ג ע"כ שלחו אל עירו להגיד דבר אך לא שלחו להודיע שאותו שהי' בר אחתיה דרב ביבי הוא שמת ולא אחר שא"כ לא היה לנו לחוש על אחר ולא היה הגמ' שואל מי חיישי' וגם ראי' שהביא אביי לא היתה ראי' אבל בהאי גונא אתי כולה שפיר והתוס' מודים שסוברים מאשר הקשו על מה שהביא ראיה מממונ' כמ"ש והוא מ"ש שהוא דעת ה הרא"ש ז"ל על לשון הרמב"ם ז"ל כי מה שאמרנו אמרו לו ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם כו' אינו שידעו בודאי שאותו שמת הוא מאותו עיר ביחוד אלא שהועד להם שמי ששמו כך מת ושלחו לאותו מקום שידעו כי שם הי' מי ששמו כך ועדיין מסתפקין אם יש כיוצא בו במקום אחר בא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק ב"מ כו' ואין חוששין שמא יצחק ב"מ אחר וכו' לימדנו שענין יצחק ר"ג האמור בגמ' ומ"ש רבא דהלכת' כוותיה דלא חיישי' הכי הוה כזה אמרו לי ב"ד שמת יצחק ב"מ שמה ששלחוה מהתם יצחק ר"ג שכיב כו' הוא ששלחו לומר למקום שהיה עירו דיצחק בר אחתיה דרב ביבי להגיד שמת יצחק ר"ג לאו שהועד בפניהם שהכיר שהיה בר אחתיה ומה שאמרו בגמ' ששלחו לומר יצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוא שכיון שלא הוחזקו ב' יצחק ר"ג אלא זה שידעו שהיה בר אחתיה דרב ביבי ע"כ שלחו מהתם דיצחק ר"ג בר אחתיה דרב ביבי הוא שמת אבל לא היה העדות אלא על שם יצחק ר"ג ועל זה היה הפסק כרבא דלא חיישי' וכן סיים הרמב"ם למלתיה שאין חוששין כו' כדמסיים התם. והשתא דכתיבנא דמאי דכתב הרמב"ם ז"ל כשתלך למקום פלוני וכו' אינו כאומר ממקום פלוני אלא שהמשלחים יודעים שבמקום ההוא יש מי ששמו כך ושולחים שם כי לא הוחזקו שם זה במקום אחר. ונבא אל כוונת הרא"ש ז"ל שהביא מהרמב"ם דלא בעינן שם עירו והיא שדעת הרא"ש ז"ל עליה דהרמב"ם ז"ל הוא כדעת מהרי"ק שורש קע"ז דמפליג בין היכא שמזכיר שם אביו להיכא שאינו מזכיר דהיכ' שאינו מזכיר שם אביו בעינן שם עירו והיינו ההיא דישראל שאמר וכו' דמסיים בה הרמב"ם ז"ל שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו דהיינו כשמזכיר שמו בלבד בעינן שם עירו ובהנהו דמצאו כתוב בשטר פלוני בן פלוני מת ובההיא דנשתתק וכתב פב"פ אין מזכיר שם עירו משום שמזכיר שם אביו והיינו לישנא דתוס' דקתני עד שיכירו שמו ושם עירו דהיינו שכשמזכיר שמו בלבד בעינן שם עירו וההיא שכתבנו דבא אחד ואמר אמרו לי ב"ד כשתלך למקום פלוני דלא מקרי כמסיים מקום ואומר ממקום פלוני מש"ה לא קאמר שאמרו לו ממקום פלוני משום שאמר יצחק ב"מ שמזכיר שם אביו. ומעתה נבא אל כוונת הרא"ש ז"ל במה שהביא מהרמב"ם ז"ל והוא כי דעת הרא"ש שכשאומר שמו ושם אביו כי ההיא דמכלוף בן מלול א"צ שם עירו ומה שהביא ראיה מב' לשונות דהרמב"ם א', דבא אחד ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים אמור להם שמת יב"מ וכו' ומלשון דישראל שאמר כו' דמסיים בה עד שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו היינו שרצה להכריח החילוק הזה מהיכא דמזכיר שם אביו, כי ההיא דנדון דידיה דמכלוף בן מלול להיכא שאינו מזכיר דכשמזכיר לא בעינן שם עירו ואי אינו מזכיר שם אביו בעינן ולזה הבי' שתי לשונות אלו כלומ' ראה ל' שכ' אמור להם שמת יצחק בן מיכאל שמזכיר שם אביו ואינו אומר ממקום פלוני וראה מה שעוד כ' ישראל שאמ' וכו' עד שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו כלומר שלמה בל' הקודם לא אמר ממקום פלו' כמו בזה אלא ודאי דבל' הראשון שהוזכר שם אביו לא בעינן שם עירו ובשני שאומר שמו שהוא בלי שם אביו אומר שם עירו והוא במה שהכרחנו שאו' כשתלך למקום פלו' אינו כאו' שם עירו אלא שידעו ששם היה דר מי ששמו יב"מ ולא הוחזק במקום אחר ע"ב שלחו שם ומ"ה ניח' לי' להרא"ש להביא מלשונות אלו שמשניהם לומד החילוק להתיר בלי שם עירו כמכלוף בן מלול משום שנזכר שם אביו מלהביא מלשונות דמצאו כתוב בשטר ודנשתתק וכו' א"נ אפשר דניחא ליה להרא"ש לאתויי מהני מלהביא מלשונות האחרים והוא דלו יונח כי הב' לשונות ההם דמצאו כתוב בשטר ודנשתתק שמזכיר בהם שם אביו ולא שם עירו הם הכרח אל לשון או' עד שיכיר שמו ושם עירו דלא מיירי אלא היכ' שאינו מזכיר שם אביו שאל"כ קשה דידיה אדידיה אפ"ה ניח' לי' לאתויי מהכא משום שדרך הרמב"ם לבקי בספרו ללמוד תחתון מעליון שבדינים הראשונים שמבי' מודיע מה שאח"כ סומך על מה שלמעלה וע"כ אם הי' מביא הרא"ש ז"ל מל' דמצאו כתוב בשטר ודשנשתתק שאינו מזכיר בהם שם עירו ה"א דמאי דלא כ' שם עירו היינו משום דסמך על מ"ש למעלה עד שיעיד העד ויכיר שמו ושם עירו אבל לעולם אימא לך דבעינן שימצא בשטר שנמצא כתוב שמו שיהיה ג"כ שם עירו וכן במה שכותב מי שנשתתק צריך שיכתוב ג"כ שם עירו אלא שקצר וסמך על מ"ש למעלה מש"ה כתב הרא"ש ל' שכ' למעלה דבעי שמו ושם עירו שאין לומר שמה שלא כתב שם אביו אלא שמו ועירו הוא שסמך אל מ"ש למטה במה שמצאו כ' בשטר ובמי שנשתתק שכתוב בהם שם אביו כי הלא אין סומך במה שלמעלה על שלמטה אלא ודאי דבהא תליא מילת' כי למטה שמזכיר שם אביו אינו מזכיר שם עירו ולמעלה שאינו מזכיר שם אביו אלא שמו מזכיר שם עירו ומזה לומד לנדון דידיה שמזכיר שם אביו דלא בעי' שם עירו וזהו אפי' אם לא היה ראי' מל' דכשתלך למקום פלוני כ"ש שמשם ראיה ג"כ כמ"ש ובין כך ובין כך כוונת הרא"ש ז"ל לדייק ל' הרמב"ם דמשום שאומר שמו ולא שם אביו אומר שם עירו במ"ש שיכיר שמו ושם עירו ומינה דכשמזכיר גם שם אביו לא בעי' שם עירו ומזה למד לנדון שלו של מכלוף בן מלול דאיכ' שם אביו ולא שם עירו העולה מזה דלהרמב"ם והרא"ש ז"ל לא בעינן שם עירו היכא דמזכיר שם אביו ולפ"ז בנ"ד דהוי חיים אגילאר כשם אביו כמ"ש למעלה שהכנוי במקום שם אביו הוא איתתא זו שריא לינשא והתוספתא אינה חולק' בדין זה כמ"ש מהל' שהוא שיכירו שמו ושם עירו שהוא כי שלא נודע רק שמו צריך שם עירו וכל זה הוא בדאיכ' שיירות מצויות אלא שלא הוחזקו ב' משם זה דאיכא חדא לטיבות' וחדא לרעותא דבהכי מיירי מ"ש הרא"ש ז"ל כמפורש בדבריו בתשו' הנזכרת כמ"ש התוס' והרמב"ן והרשב"א ז"ל דבהכי מיירי עובדא דיצחק ר"ג דפליגו בה אביי ורבא והלכתא כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק ר"ג הן אמת אשכחנא להריב"ש ז"ל סימן תק"ח על יצחק בן פאראח שאמרו שמו ושם אביו ולא נזכר שם עירו אלא דרך כלל שהיה ממלכות קאשטילייא והיה חדא לטיבותא שלא היה שיירות מצויות והוחזקו ודאי הרבה יצחק בן פאראח במקומות מלכות קאשטיליי' ואסר את האשה דתרתי לטיבותא בעינן. אמנם מה שעשה עיקר הריב"ש למיסרה הוא במה שהביא מהרמב"ן והרשב"א ז"ל שדעת הרי"ף הוא דתרתי לטיבות' בעינן אין שיירות מצויות ושלא הוחזקו ב' יוסף ב"ש והנה הטור סי' י"ז כתב וז"ל ורב אלפס כ' אפי' שכיחי תרי בהאי שמא או שכיחי שיירות משיאין עד דאיכ' תרתי לריעותא וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ע"כ. וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו שהוא דעת הרי"ף ז"ל ובתשו' כלל נ"א והוא דעת המאור לדעת הרי"ף ומסכים עמו כמו שנכתוב בס"ד הרי דפליגי במאי דסבר הרי"ף ז"ל דהרמב"ן והרשב"א והריב"ש עמהם סברי דהרי"ף בעי תרתי לטיבות' והרא"ש והטור סברי דלא בעי אלא חדא ולכאורה נראה דבפירוש פסק הרי"ף ז"ל כרבא פרק א האשה דכיון דלא הוחזקו אף על גב דשיירות מצויות משיאין את אשתו דבהכי מיירי פלוגתא דאביי ורבא גבי יצחק ר"ג בהסכמת כל הפוסקים. אבל הענין הוא כי הצד השוה שבכל הפוסקים הוא שראו בהרי"ף קושיא דידיה אדידיה ולפי מה שתירץ כל אחד לדעת הרי"ף יצא להם חילוק בדעתו והוא כי בפרק כל הגט פסק כרב אשי דהוא בתרא אליבא דאיכ' דאמרי על סברת דר' זירא דתרתי לטיבותא בעינן דלא כרבא וכן בפרק קמא דמציעא ואלו בהאשה שלום בעובדא דיצחק ר"ג דהוה אזיל מקורטובא לאספמי' ושכיב פסק כרב' דכיון דלא הוחזקו אע"ג דשכיחי שיירת' משיאין את אשתו ולא חיישינן לתרי יצחק דבהכי מיירי התם לכל הפוסקים הרי דבחד' לטיבותא סבר הרי"ף ז"ל דסגי ובתירוצ' דהרי"ף פליגי דלהרא"ש ז"ל לא קשי' דמשום עגונה היקלו. וז"ל הרא"ש ז"ל בתשובה ועוד כתבת דרי"ף ז"ל כתב דבעי תרתי לטיבות' וכו' עד לדבריך תקשי לרי"ף דידיה אדידיה שהוא פסק ביבמות הלכת' כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק ובתוס' הוכיחו דעל כרחין מיירי בשכיחי שיירת' ולא הוחזקו כו' ורי"ף לא פסק בהדי' אלא כך כתב וז"ל הא מילת' כיון דלא איפסיק' בהא הלכתא עבדי' לחומרא כו' עד ונראה מתוך דבריו דבגט שאפשר לבעל לכתוב גט אחר עבדי' לחומרא אבל בפלוגת' דאביי ורבא דאי חיישינן לתרי יצחק צריך להתעגן כל ימיה פסק דלא חיישינן לתרי יצחק דהרבה חשו חכמים לתקנת עגונות עכ"ל וכ"כ מהרי"ק שכתב בעל ההשלמה בפ"ק דמציעא גבי פסקא דרב אלפס דמשמע דחיישינן במקום שהשיירות מצויות כרבי זירא וז"ל אלא אי קשי' הא קשי' דגרסינן במסכת יבמות כו' עד רבא אמר לא חיישינן ופסק הרב כרבא דודאי מקורטובא לאספמיא ותירץ בעל המאור דבמית' הלכתא כרב' מפני שאינה יכולה להכחישו ודיקא ומנסב' ומתוך חומרי וכו' מש"כ בגט שיכולה להכחישו וכו' ע"כ לשון בעל ההשלמה בשם הר"ז הלוי עכ"ל. הרי דלדעת הרי"ף במיתה דתרתי לרעות' בעינן לאוסר' לינשא הילכך בנ"ד אי הוי ביה חדא לטיבותא איתתא שרי' להרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל וכ"ש לבעל הלכות ור"ח שכתב הר"ן פ' כל הגט דאפילו לגבי גט פסקו כרב' דלא למיסר עד דאיכ' תרתי לריעות' כ"ש במיתה ואפילו להרי"ף ז"ל שגבי גט פסק דתרתי לטיבות' בעי' גבי מיתה סברי בעל המאור והרא"ש והטור דגבי עגונ' דמיתה בחדא לטיבותא אבל לפי מאי דכתב הריב"ש מהרמב"ן והרשב"א וכן נראה מהנ"י מתרצי מהאי דקשי' עליה דהרי"ף דידיה אדידיה בדרך אחרת דלעולם אימא לך דסבר הרי"ף דתרתי לטיבות' בעי' בין בגט בין גבי מיתה ומאי דפסק כרב' גבי יצחק ר"ג שהיה הולך מקורטובא לאספמי' הוא משום שאין זה כגט שבפ' כל הגט דהתם היינו משום שנמצא חוץ למחיצתו מש"ה חיישינן לאחר ואלו היה נמצא הגט בעיר המוזכר בגט הוה אמרינן כאן נמצא וכאן היה וגבי יצחק ר"ג הרי העדים אומרים שיצחק ר"ג שיצא מקורטובא מת וכיון שיש כאן יצחק ר"ג בקורטובא יש לנו לתלות שזה שיצא מכאן היה ולא שבא אחר לקורטובא ויצא ומת זו היא סברת הרמב"ן והרשב"א לדעת הרי"ף וע"פ הדבר הזה אסר הריב"ש ז"ל אשת אברהם בן פאראח מפני שלא נודע מקום שיצא למקום ידוע ומת בדרך כדי שנאמר כיון שלא היה נודע שהיה אחר משם זה במקום ההוא לא נחוש לאחר אלא כאן נמצא וכאן היה כי באברהם בן פאראח לא היה כ"א שמת איש ששמו כך במקום פלוני ולא ידעו מאי זה מקום היה. וכ"כ בנ"י וז"ל כיון שהעדים שראו שמת באסמפיא ראו שאותו יצחק יצא מקירטובא עמהם ובא לאספמיא לא חיישינן שמא אחר הוא שבא לקורטוב' והוא היה שבא עמהם ואותו של קורטובא אזל ליה לעלמא אלא אמרי' כאן נמצא וכאן היה ואין תולין באחר שאינו ידוע. והנה גם לפי התירוץ ההוא שכתבו הרמב"ן והרשב"א שעל פיהם אסר הריב"ש בנדון שלו יש היתר גמור לנדון שלנו כי הנה הטעם עצמו שכתבו שע"כ פסק הרי"ף כרבא דלא חיישינן הוא כפי נדון שלנו ממש כההוא של יצחק ר"ג כי כמו ששם מפני שידעו שיצחק ר"ג היה בקורטוב' ולא נודע שהיה שם אחר משם זה ושיצא ללכת לאספמי' לא נחוש שאחר ששמו כך הלך לקורטוב' ויצא והוא היה שמת כ"א כאן נמצא וכאן היו נ"ד נמי שמעיד משה פילו שיצא מפליפופול לפליבנ' בחור ששמו חיים אגילאר ושלא היה אחר באותו מקום ששמו כך וזה יצא לפליבנא והועד שנהרג בדרך אותו שיצא משם לא נחוש שמא אחר ששמו כך בא לפליפופול ויצא ללכת לפליבנ' ונהרג בדרך נמצא שאפילו להרמב"ן והרשב"א והריב"ש שסוברים דלהרי"ף בעלמ' בעי תרתי לטיבותא הכא מודה דלא חיישינן וכ"ש שהגוי אומר שאותו שהלך עמו ע"י משה פילו שמסרו בידו הוא שנהרג שאיך נחוש שמא בא אחר לפליפופול ונתארח גם הוא בבית משה פילו והוא שלחו ג"כ עם הגוי הזה זה לא חשב אנוש. והנה כל זה כתבנו בהנחה דנ"ד אפשר דאיכא חדא לטיבותא וחדא לרעותא וראוי לדעת דילמ' תרתי איכא לרעותא דשיירות מצויות והוחזקו ב' משם זה אך הנה דבר מפורסם בפי הכל שבאותו הדרך לפליבנ' אין שיירות מצויות ומה גם למ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל ועוד אני אומר דאיתתא דא שרי' לכ"ע כי נמצאו הרוגים ואין דרך המוציאין לעמוד על אם הדרך אלא מוליכין אותם למקום ייחוד והורגים אותם ואין לדבר אלא מקומו ושעתו ואנו תולין אלו האנשים הלכו שמה ומצאום רוצחים שמה והרגום הילכך לא שכיחי שיירת' ולא הוחזקו ואינו קרוי שיירת' אלא בשוקים היכא דמזבני כיתנ' או בי דינא דרב הונא שהכל באים לדון עכ"ל. הילכך בהאי נדון אין שיירות מצויות וא"כ אפילו אי הוה שהוחזקו משם זה האשה מותרת מכל מאי דכתיבנ' אבל עדיין היה אפשר יהיה איזה חולק בדבר משום שלא נזכר שם עירו כמו שנראה מה"ר ישעיה מטראני שכתב לאסור היכא שלא נזכר שם עירו וכן הריב"ש מפקפק בסוף דבריו מהאי טעמא אפילו לדעת בעל המאור שסובר דלהרי"ף לא בעי' תרתי לטיבות' בעדות מיתה הגם שמסתייע למיסר במאי דהוחזקו באותו נושא ב' מן שם ההוא ושגם שיירות מצויות ועוד שג"כ אפשר דרך אחרת על הרמב"ם ז"ל כמו"ש בתשובה אחרת דבעי נמי שם עירו מ"ה גם שהיה די לסמוך על המתירין כמו"ש לרווחא דמילת' אמינא דבהאי נדון איכא תרתי לטיבותא ושריא לכ"ע בלי פקפוק חדא הא דאמרן שאין שיירות מצויות ועוד דלא הוחזקו ב' יב"ש בעולם אע"ג שלא נזכר שם עירו בשום לב למאן דלא מפליג בין היכא דנזכר בעדות שם אביו להיכא דלא נזכר דבכל גוונא בעי שם עירו נחזי אנן מאי דעתיה היכא שלא נזכר שם עירו מי אמרינן דהוי אע"פ שלא הוחזקו בעולם ב' יב"ש חשבינן כאלו הוחזקו שמן הסתם בכללות העולם יש ב' יב"ש או דילמא כיון דלא הוחזקו לא חשבינן ליה כהוחזקו אלא ודאי אי הוה ידיע לן שם עירו לא הוינא נחתין למיחש אלא בההיא מתא ואי בעיר ההיא לא הוחזקו אע"ג דבדוכת' אחריתי הוחזקו לית לן ביה אבל השתא שלא נזכר שם עירו אי ידעי' בודאי במקומות שבמלכות שהוחזקו חיישינן לה ולמ"ד דתרחי לטיבות' בעי' הא הכא איכא חדא לרעותא ואפילו אין שיירות מצויות אסרי' לה ולמ"ד דתרתי לרעות' בעינן לאוסרה אי בעלמא הוחזקו ובאתר דמית ההוא גברא איכא שיירות מצויות מצטרף הא במאי דהוחזקו בעולם וליתסר ואי ליכא שיירות מציות שרי' ואת"ל כחלוק' הראשונה שמן הסתם כיון שלא נזכר שם עירו הוי כהוחזקו נמי איכא לספוקי אי מן הסתם הוי כהוחזקו אפי' אם אין שיירות מצויות או דוקא כשאין שיירות מצויות בתרתי לא עבדינן למיחש מן הסתם כאלו הוחזקו ואפי' כשאין שיירות מצויות והנה הר"ן ז"ל כתב הך סבר' דהיכא שאינו מזכיר שם עירו איכא למיחש דילמא אתא מעלמא איניש דשמיה הכי אם שיירות מצויות אפי' לא הוחזקו וא"כ בנ"ד שכתבנו שאין שיירות מצויות הוי כלא הוחזקו ואין שיירות מצויות דהוו תרתי לטיבות' ובהכי ליכא מאן דפליג דאיתת' שריא כ"ש למאי דמשמע מהריב"ש בסי' הנז' על יצחק בן פאראח שלא נזכר שם עירו לא כתב שהי' מן הסתם בהוחזקו אלא משום ששאל לעדים אם במלכות אחרים ששמם יצחק בן פאראח והעידו לו שיש אחרים ששמותם כך וע"כ עשה עיקר לו' שהיתה שם רעותא דהוחזקו הא לאו הכי מן הסתם לא הוה קרי ליה הוחזקו משמע דס"ל דמן הסתם לא הוחזקו קרינן ביה ואין בין הוזכר שם עירו ללא הוזכר אלא כשהוזכר שם עירו אם לא הוחזקו ב' באותה העיר אין חוששין למקומות אחרים גם שהוחזקו בהם ב' יוסף ב"ש ואם לא הוזכר שם עירו חוששין אם הוחזקו בכל המקומות דאע"ג דבסוף דבריו בחדא לטיבות' מצדד לחוש לשלא נזכר שם עירו היינו דמשתף לה למאי דהוחזקו ושיירות מצויות אבל בנ"ד דאיכא תרתי לטיבותא דלא הוחזקו ואין שיירות מצויות לכ"ע מותרת לינשא ומה גם עתה שיש הוכחות רבות דהיכי נחוש שאיש אחר ששמו חיים אגילאר איתרמי דאתא מעלמא מי ששמיה כשמיה ושנתאכסן בבית משה פילו ושהפקידו ביד התוגר ההוא ונהרג בדרך שהרי הגוי מעיד שאותו היהודי הוא אותו שהפקידו אצלו משה פילו ומשה הנז' אומר שהוא אותו שנתארח בביתו הילכך מכל הני טעמי אשת הבחור ששמו חיים אגילאר בעיר שאנו רואים שנפקד בחור ששמו וכנויו כך מותרת לינשא לכ"ע בלי שום פקפוק. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה