שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה צט
שאלה. ילמדנו רבנו על דבר אלמנה שטענה בשעת שבאו לכתוב נכסי עזבון בעלה ושאלו ממנה שתוצי' כל הנכסים אשר לבעלה כלי כסף וזהב ושמושי בית ושאר מטלטלים והיא עשתה כן אמרו לה שתוצי' אם יש עוד איזה כלים או מטלטלים. השיבה ואמרה אין עוד רק כלי כסף וכלי זהב פרטיי' שנתן לי בעלי במתנה בליל נשואי. וכך אמר לי הרי נכסים אלו נתונים ליך במתנה ואם תרצי אכתוב ליך שטר והדברים הללו יהיה בסוד ביני לביניך לפי שאין יודע בנכסים אלו אלא את ופלוני חברי. ובתוך חדש לדברים אלו נפטר בעלה הנז' וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק. והנה א' מהמורים כתב ע"ז וז"ל תשובה לכאורה היה נרא' שהאלמנה נאמנת מדין מגו אמנם עיקר המתנה לפי דבריה אינה כלום משני טעמים האחד שצוה בפי' להסתיר אותה ואפילו תפש' בפניו מוציאין מידה לדעת הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל והרבה פוסקים ואפילו בסתמ' כתבו הרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל ור"ש ור"ח ז"ל דפסול' כמו שהביא הרב שלנו בספר ב"י בטור ח"מ סימן רמ"ב ועם היות שיש חולקי' בנ"ז כ"ע מודו דלא זכתה דבדברים בלבד לא קנתה בעוד הנכסים ברשות הבעל ופטומי מילי בעלמא נינהו לפייסה ומעולם לא יצאו מחזקת הבעל ויורשיו ואפילו דין מגו במקום עד א' כשאינה מכחשת אותו אם יבא העד ויעיד והיא תאמר נתנה לי במתנה הויא מחוייבת שבועה ואינה יכולה לישבע וחייבת ליתן ליורשים כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' טוען ונטען וכן הרב שלנו בספר ב"י בח"מ סימן נ' וזהו הנלע"ד בקיצור נאם אברהם ן' אשר וכן אחד מהמורים סובר כן מן הטעם הראשון דהוי' מתנה טמירתא כיון דאמר לה יהי בסוד ביני וביניך ויורנו מה"ר אם סובר כן אם לאו ושכרו כפול ומכופל מן השמים:
תשובה. מה שאמר הפוסק שהיה נראה לכאורה הוא האמת ופשוט מעצמו וכל מ"ש בשם הרמב"ם ז"ל ושאר הפוסקים אינו בנ"ד כלל כי לא אמרו במטלטלין הניתנים מיד ליד כי אם בכותב שטר מתנה על מה שאינו נותן למקבל בידו כי לא חילקו חכמים בין זוכה בפרהסי' במשיכה או בהגבהה וכיוצ' בהם לזוכה בהחבא כי אם בכותב שטר מתנה ואינו נותן מיד ליד שהרי בפי' כ' הרמב"ם ז"ל וז"ל הנותן מתנה בין בריא בין חולה צריך שתהיה גלוי' ומפורסמת אמר לעדים כתבו בסתם ותנו לו אינה כלום שזה מערים כדי לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שיתן ע"כ הרי שלא אמרו אלא בכותב שטר מתנה משום דחיישי' שמערים למכור ולאבד ממון אחרים מש"כ בנותן מיד ליד וכ"כ הנ"י שהיה דן הרי"ף. והטעם השני שאם יבא העד ויעיד והיא תאמר נתנם לי במתנה הויא מחוייבת שבועה ואינה יכולה לישבע וחייבת ליתן ליורשים אין זה דומה כלל לשום ענין שאמרו בו מתוך שאינו יכול לישבע משלם דאטו משום שיאמר עד אחר שמטלטלין שביד ראובן הכירם ביד שמעון והם תחת יד ראובן לא ישבע ראובן ששמעון נתנם לו במתנה משום מגו כיון דליכ' ראיה. כלל הדברים דמילת' דפשיט' היא שנאמנת האלמנה בשבועה שבעלה נתן בידה החפצים ההם זהו הנלע"ד וחתמתי שמי: