שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה צו
מעשה בא לידינו בעיר אלהינו צפת תו"בב מראובן אשכנזי שקידש אשת אחי אבי אמו וערערו על הדבר קצת בעלי תורה באומרם דהיינו בעיא דגמ' פ"ב דיבמות דגרסינן התם שלח ליה רב משרשיא מתוסנייא לרב פפי ילמדנו רבנו אשת אחי אבי האב מהו מדלמטה ערוה למעלה נמי גזרו ביה או דילמא הא אתפליג דרתא ת"ש מה הן שניות ולא קא חשיב להו בהדייהו תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר שניות דבי ר' חייא אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו ע"כ בגמרא וכתבו עליו התוספות וז"ל אמימר אכשר וכו' פסק ר"ח דהלכה כאמימר וכן בשאלתות דרב אחאי וכן משמע דסבר רב אשי דקאמר השתא וכו' ונראה לר"י דאין הלכה כאמימר וכו' ע"כ:
וטענת המערערין על הדבר הוא כי ע"ז כתב הטור דמסקנת הרא"ש כהר"י ז"ל דלא כאמימר וע"ז קורין תגר על הקדושין ומחזיקים הערעור באומרם כי המקדש והמתקדש הם אשכנזים שדרכם לנהוג כהרא"ש ואומרים דנ"ז הוא ההוא דאמימר דמה לי אשת אחי אבי אביו מאביו מה לי אשת אחי אבי אמו מאביו הילכך אשה זו היא שניה מד"ס ויוצאה בגט ככל שאר שניות. אמנם יראה דאין לחוש כלל חדא דאפי' תימא דאשת אחי אבי אמו היינו אשת אחי אבי אביו יש כנגד ר"י והרא"ש רבי' וגדולים הלא המה ר"ח והשאלתות דרב אחאי והרי"ף שהבי' בריית' בצורתה והשמיט הבעיא דרב משרשיא לגמרי וכמ"ש הנ"י וז"ל אמימר אכשר באשת אחי אבי האב ובאחות אבי האב פי' משום דנתרחקה קורבה וכתב הריטב"א ז"ל והלכה כותיה וכן פסק ר"ח ז"ל וכן דעת ר"י אלפס ז"ל שלא כתבו לאסור עכ"ל. והוא דעת הרמב"ם ז"ל שלא מנה אותה בין השניות וכ"כ רבנו ירוחם, וז"ל ואשת אחי אבי האב מותרת וכתב עוד דהלכתא כאמימר דמכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו בין מן האב בין מן האם וכן הסכימו רוב הפוסקים וכ"כ הרמ"ה ע"כ. וכן ההגהות כתבו דדעת ראב"ן וראבי"ה כאמימר ואע"ג דכתב בעל ההגהות דממה שלא הביא הרי"ף ז"ל מימרא דאמימר משמע דלא ס"ל כותיה הנה מה"ר ז"ל בב"י כ' שאין זה כלום דאדרב' ממאי דלא כתב אפי' הבעיא ולא סברת החולק על אמימר אלא ברית' כלשונה הוא בפי' דסבר דאין לנו אלא השנויות בברית' וכמו שלמד מזה הריטב"א ז"ל שדעת הרי"ף כאמימר כמ"ש וכן הגהות עצמן פוסקים כאמימר שכתבו בסוף דבריהם והנך תרתי דאכשר אמימר אבעיא לן בגמ' ולא איפשיטא בשל סופרים הלך אחר המיקל עכ"ל. הרי שאפי' נימ' דנ"ד היינו כההיא דאמימר הנה כנגד ר"י והרא"ש עשרה גדולים וטובים ר"ח ושאלתות והרי"ף והרמב"ם והרמ"ה והריטב"א ונ"י ורבנו ירוחם וראב"ן וראבי"ה וההגהות הרי אחד עשר והיעלה ע"ד שאין אחד עשר פוסקים כדאים לסמוך עליהם נגד ר"י והרא"ש ז"ל ומה שאומרים שמפני שהם אשכנזים ודרכם לפסוק כהרא"ש הלא אין זה נגד כל הני רברבי ועוד כי לעומת טעם זה יש אחר ני הרמב"ם ז"ל הוא מריה דאתרא וכל גבולותינו נמשכים אחריו. והנה כל זה הוא בהנחה שלהם שאומרים שאשת אחי אבי אמו הוי כאשת אחי אבי אביו ולר"י ולהרא"ש זו וזו שניות הוו אבל לא היא דע"כ לא אבעי' אי הויה שניה אלא באשת אחי אבי אביו אבל באשת אחי אבי אמו לא דפשיטא דמותר' היא ובה לא איצטריך אמימר למשריא ובה לא איפליגי עליה דאמימר. והכי משמע בפי' דעת התוס' שכתבו וז"ל אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב מהו הוה מצי למיבעי אחות אם האם והוא בכלל אחות אבי האב דלמטה דיד' ערוה ואית ספרים דגרסי לה בהדי' עכ"ל. ואם איתא דאשת אחי אבי אמו נמי קא מבעיא ליה לרב משרשיא כי היכי דקאמרי דבבבא דאחות אבי האב הוה מצי למבעי אחות אם האב בבבא דאשת אחי אבי האב נמי נימ' דהוה מצי למבעי באשת אחי אבי אמו דלמטה דידה ערוה אלא ודאי דמשום דסביר' להו לתוספ' דבבא קמיתא דוק' מש"ה קשיא להו בבתרית' כיון דלא אפשר למהוי דוק' דהא באחות אם האם נמי למטה דידה ערוה אמאי לא בעי לה נמי ומשני דאה"נ דבהא הוה מצי למבעי אחות אם האם כלומר מש"כ בקמית' באשת אחי אבי האב דלא מצי למבעי באשת אחי אבי אמו כדאמר ומוכח לישנ' דהתוס' דסברי הכי במאי דמייתו התרי בבי דהא כיון דלא איירו אלא בבבא תניינא הל"ל ואחות אבי האב מהו הוה מצי למיבעי כו' אמאי קא תפיס מבבא קמיתא אשת אחי אבי האב כיון דלא מיירו בה מידי אלא ודאי דדעתייהו למימר דבהני תרי בבי בתרית' דוק' הוא דהוה מצי למבעי וכו' אבל בקמיתא לא מצי למבעי אלא האי דבעי בלחוד וטעמ' כדבעינן למימר קמן. ולמיקם עלה דמילת' אמינ' דאיכ' לאקשויי מאי דעתי' דאמימר דאכשר באשת אחי אבי אביו דהא כמו שגזרו בכלת בנו משום כלתו ובבת בתו משום בתו דהיינו דור הסמוך לערוה ה"נ נגזור אחי אבי אביו משום אשת אחי אביו ואחות אבי האב משום אחות האב ולרב משרשיא דבעי לה מיבעיא נמי קשיא מאי אסיק אדעתי' לפלוגי בין הנהו להני ולא עוד אלא דקאמר טעמ' דהוי' איפכא דקאמר או דילמ' הא איתפליג דרת' דמאי קאמר דהא מש"ה הויא דהא בכל הנהו דכתיבנ' איתפליג דרת' בת בנו משום בתו וכלת בנו משום כלתו ואם אמו משום אמו ועוד שאפי' גזרה לגזרה גזרו אם אמו משום אמו ואם אביו משום אם אמו וכן אשת אחי אביו מאמו משום אשת אחי אביו מאביו ואשת אחי אמו מאביו משום אשת אחי אביו מאמו וא"כ כ"ש הוא באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו דחדא גזרה היא. אבל קושטא דמילת' אמינ' דשאני הני מכל שאר שניות דבכל השניות שגזרו על כל חדא וחדא מהעריות גברא גופי' שהערוה אסורה עליו אסרו ביה השני' דמאן דאמי' אסיר' עליה משום ערו' אסרו ביה אם אמו משום שני' וכן הוא עצמו נאסר' עליו אם אביו משום אם אמו וכן מי שבתו אסורה עליו משום ערו' איהו גופי' אסיר' עליה בת בתו משום שני' וגברא דאסיר' עליה כלתו משום ערו' אסרו עליה כלת בנו וכלת בתו משום שני' וכן כולהו. כלל' דמילת' דלגבי גברא לא איתפליג דרת' אבל בהני תרתי דקא בעי רב משרשי' אשת אחי אבי אביו מאן דאסיר' עליה אשת אחי אביו לאו איהו דאסיר' עליה השני' אלא בריה דהיינו אשת אחי אבי אביו וכן באחות אבי אביו דמאן דאסיר' עלי' אחות אביו משום ערו' לאו איהו דקא בעי עלי' אי גזרו ביה גזרת שני' אלא על ברי' דאיהו אשת אחי אבי אביו ומש"ה מספק' ליה אי גזרו בהני אי לא גזרו משום דאתפלג דרת' שאביו הוא שהי' בו איסור הערו' ובדור אחר שהו' בנו הוא איסור:
השני' והיינו דקאמר הא איתפליג דרא מש"כ בשאר שניות דלגבי גבר' חד דרא הוא ומש"ה אבעי' לרב משרשיא ואכשר בהו אמימר והשת' איכ' למידק מאי קאמר כיון דלמטה ערוה למעלה נמי גזרו ביה דהו' ל"ל כיון דלגבי אביו ערוה לגבי ברא גזרו ביה וכי תימ' היינו הך כיון דלמטה ערוה היינו לגבי אבא למעלה נמי דהיינו ברא גזרו אבל איפכ' הוה ליה למימר דהא אבא למעלה מקרי וברא הוי למטה דהוי דרא דבתר הכי ועוד דמאי סבר' היא דמשום דלגבי אבא הוי' ערו' דתהוי לגבי ברא שני' אבל הכי קאמר כיון דלמטה דהיינו ברא אי לא הוה אבו' מפסיק בנתיים אלא שהיתה אשת אחי אביו של זה היתה ערו' עליו תהוי נמי השת' שני' עליו גם שהוא למעלה שהוא דור עליון למעלה שאביו בנתים נמצא שהערוה והשני' על האי גברא גופיה הוא דכיון דאלו היתה אשת אחיו אביו של זה היתה עליו ערו' השת' דאיהי אשת אחי זקנו נמי תהוי שני'. נמצינו למדין לפי זה דדוק' באשת אחי אבי האב דא"ל כיון דהנוש' את האשה הזאת אלו היתה אשת זו אשת אחי אחיו הויא ערו' השת' דאיהי אשת אחי אבי אביו תהוי שני' אבל באשת אחי אבי אמו מותרת. וליכ"ל דכי היכי דאמרינן דגזרו אם אביו משום אם אמו אע"ג דאיהי גופ' גזרה משום דכולהו דבי אימ' רבתי קרו ליה וכן גזרו על אשת אחי האב מן האם משום אשת אחי האב מן האב וגזרו על אשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם אע"ג דהיא גופא גזרה משום דכולהו דבי דודי קרי להו וה"נ נימ' דגזרו על אשת אחי אבי אמו משום אשת אחי אבי אביו משום דתרויהו אשת אחי זקנו קרו ליה דהא כיון דכתיבנ' דמאן דאסר באשת אחי אבי האב לא אסר אלא מטעמ' דכיון דאלו היתה אשת אחי אבי הנושא הזה היתה ערו' עליו השת' דאיהי אשת אבי אביו תהוי שני' אבל באשת אחי אבי אמו דאלו היתה אשת אחי אמו היתה שני' לא גזרו גזרה לגזרה וכ"ת משום דהא והא אשת אחי זקנו קרו לה ע"כ לא גזרו משום האי טעמ' אלא גזרה לגזרה דהוו תרתי אבל לא תלת דהא אשת אחי האב מן האב ערו' ואשת אחי האב מן האם שני' ואשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם מטעמ' דבי דודי קרו להו ואשת אחי אבי האם מן האב משום אשת אחי האם מן האב דהוו תלת גיזרות דא בתר דא וכולי האי לא גזרו משום דדמו אהדדי. והנה אחרי כתבי אורו עיני מפ' החולץ דגרסי' התם אבעי' להו גזרו שניות בחלוצה או לא בערו' דאורית' גזרו בהו רבנן שניות בחלוצה לא גזרו רבנן שניות א"ד ל"ש וקא מייתי גמר' ראיות למיפשט' ודחי להו ובמסקנ' דסוגי' מייתי ת"ש ובבן בתו מאי לאו משום חולץ דהוי' לה אשת אבי אמו לא משום מיתנ' דהוי' לה אשת אחי אבי אמו והא גבי שניות דערו' לא גזרו אלא לאו משום חולץ וש"מ גזרו שניות בחלוצה ש"מ ע"כ. הא קמן בפירוש דאשת אחי אבי אמו דהיינו נ"ד דכיון דאשת אחי אמו הוי' שניה באשת אחי אבי אמו לא גזרו בה ושרי' לכ"ע אפי' לדעת החולקים על אמימר דהא כולא סוגי' אליבייהו אית' בפירוש דלאמימר מהראי' דמייתי גמר' מקמי הכי איפשיט דגזרו שניות בחלוצה כמפורש התם וכן כתבו התוס' התם וז"ל אמימר מוקי לה וכו' כל סוגי' דשמעתין דלא כאמימר כדפרישית לעיל עכ"ל. הילכך נ"ד דהיינו אשת אחי אבי אמו שרי' לכ"ע אפילו לדעת ר"י והרא"ש ז"ל ותו לא מידי זהו הנלע"ד וכתבתי וחתמתי שמי: