שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה צד
שאלה. ראובן יש לו חצר בצד חצר חברו וחלון פתוח מביתו לגגו של חברו והדר שם בבית הנזכר קרובו של ראובן והי' יוצא דרך החלון הנזכר ומשתמש בגג לפרוש בגדי הכביסה ואחרי כן מכר קרובו של ראובן ביתו הנז' לשמעון ובא שמעון להשתמש בגג דרך החלון הנזכר והוא גם כן ישתמש כדרך האחרים וראובן משיב שלא היה מקפיד הוא על קרובו מפני היותו קרובו ולכן לא מיחה מידו אכן הוא אין רצונו שישתמש זר בגגו כי אותו חלון לא נעשה רק לאורה ולא לשמוש הגג יורנו המורה הדין עם מי:
תשובה. לכאורה היה נראה לדמות דין זה לההיא דגרסי' בגמ' ההוא גברא דדר בקשתא בעילית' ארבע שנין אתא מרי' דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי ארע' א"ל מפלניא זבינת' דזבנת מינך אתא לקמיה דר' חיי' אמר אי אית לך סהדי דדר בה ההוא פלני' חד יומא אוקמ' בידך וכו' עד אמר רב חזיתי' לדעתיה דחביבי דאי אמר ליה קמאי דידי זבנ' מינך מהימן מגו דאי בעי למימר אנא זבינת' מינך וכ' רשב"ם עלה וז"ל אוקמ' בידך הואיל והחזקת שני חזקה ושוב לא תצטרך להבי' עדים שלקחה מבעליו אותו שמכרה לך משום דטענינן ליורש וטענינן ללוקח עכ"ל. והוה אפשר לדמויי הא דנ"ד לההיא ולמימר דה"נ טענינן ללוקח כל מאי דהוה מצי למטען קרובו של ראובן שמכר לו וכיון שהיה קרובו יכול לומ' לראובן אני קניתי ממך תשמיש הגג לשמעון הלוקח טענינן ליה בהכי. אבל לאו הכי הוא כלל חדא דאפי' קרובו של ראובן לא היה יכול לטעון כך אפי' נשתמש שני חזקה שהרי כ' הרמב"ם ז"ל וז"ל היה מעמיד בהמה במקום מסויים מחצר חברו או שהי' מגדל שם תרגנולי' או מעמיד שם תנור וכירים או שנתן שם זבלו בין שהעמיד שם מחיצה בין שלא העמיד אם נשתמש שם בדברים אלו ג' שנים ביום ובלילה וטען על בעל החצר ואמר אתה נתת לי מקום זה או מכרתו לי הרי זו חזקה עכ"ל הרי בפירוש שמה שאדם משתמש בחצר חברו אינו יכול אחר ג' שנים לומר מכרתו או נתת לי אא"כ נשתמש בה ביום ובלילה וא"כ בנ"ד שלא היה קרובו משתמש אלא פעם בשבוע לפרוש בגדי כביסה לאו חזקה היא כלל ואם הוא לא היה יכול לטעון היאך טענינן האי טענה ללוקח. ועוד שעד כאן לא אמרו שהמשתמש בחצר חברו יכול לומר אתה מכרתו לי או נתתו לי אלא היכ' שיש מקום מיוחד בחצר חברו שאין חברו משתמש בו אלא זה דמש"ה יכול לטעון מכרתו לי אבל אם עיקר תשמישו הוא לבעל החצר אלא שמשתמש ג"כ שכנו לאו חזקה היא לטעון מכרתו או נתתו לי וכדדייק הרמב"ם ז"ל בלשונו שאומר היה מעמיד בהמה במקום מסויים מחצר חברו וכו' ומסיים ואומר אתה נתת לי מקום זה או מכרתו דהיינו מקום זה שאני משתמש בו לבדי וכן הדין נותן דהא משום חזקה נגעו בה ובעיקר דין המחזיק בקרקע חברו לא אמרו שיכול לומר אתה מכרתו לי מדין שני חזקה אלא כשהמחזיק לבדו הוא הדר או משתמש בקרקע אבל אם היה משתמש עם בעליו ודאי דלא מצי למימר אתה מכרתו או נתתו לי וכ"ש בנ"ד שראובן הוא דר בבית ומשתמש בגג ככל איש בגגו אלא שהי' ג"כ משתמש קרובו עמו דדבר פשוט הוא דלא מצי למימר אתה מכרתו או נתתו לי הילכך כ"ש הוא דלא טענינן ללוקח. ועוד שלא אמרו שיכול לטעון כך ע"י תשמיש אלא במה שמשתמש במקום שיכול לומר זה המקום שאני משתמש בו שלי הוא שקניתי ממך אבל מה שהי' פורס בגדים על חבלים באויר הגג כמו בעל הגג אינה חזקה לומר שמכר לו הגג או אויר הגג להשתמש גם הוא עם בעל הגג. ועוד דעד כאן לא אמרי' דטענינן ללוקח כנגד הבא לערער אלא כשהלוקח מחזיק בקרקע והמערער בחוץ ובא בעל הקרקע ואומר לו מאי בעית בהאי ארע' אבל כה"ג שהמערער דר בבית ואחר בא מהחוץ ואומר אני רוצה להחזיק בביתך שאתה דר בו מכח שקניתיו מפלו' שראיתיו משתמש בביתך ג' שנים שמא הוא קנאו ממך ובעל הבית אומר לא מכרתי ולא נתתי לו ודאי דאלים וודאו של בעל הבית מהשמא של הבא מהחוץ הילכך בנ"ד שהלוקח הזה רוצה להשתמש בגג ראובן בטענת שמא קרובו של ראובן קנאו מראובן וראובן שהוא בביתו ובגגו אומר לא מכרתי ודאי שראובן שהוא מוחזק נאמן נגד זה שבא להחזיק מהחוץ ומה גם שהבע"ה המוחזק הוא ברי' והלוקח שמא דודאי דלא אשגחינן ביה. ועוד שבהאי נדון אין שמעון אומ' שקרובו של ראובן מכר לו תשמיש הגג של ראובן אלא החצר שלו אלא שאומר אע"פ שלא מכר לי אלא החצר שלו אני רוצה להשתמש במה שהי' משתמש המוכר בחצר ראובן בהאי ודאי לא אמרי' טענינן ללוקח דבהאי גג לאו לוקח הוא כלל ואם אין לוקח אין טענה. ועוד שאין הלוקח אומר שמי שמכר לו קנה תשמיש הגג אלא מראובן שהו' זוכה בתשמיש כמו שהיו זוכים הררים שם להשתמש דרך החלון ואיך נזכה אותו במה שהוא בעצמו מודה שודאי לא היה מכר בדבר. כלל הדברים שאין ללוקח הזה שום זכיה להשתמש בגגו של ראובן ואין צורך להאריך כי הוא דבר פשוט כביעתא בכותחא זהו הנלע"ד וחתמתי שמי: