שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה פט
שאלה. מעשה שהיה כך היה אלמנה שהיו לה בני בן א' ובת נשואה ולה ב' ילדים וחלתה ועשתה צואת ש"מ וז"ל היום יום פלו' נכנסנו לבקר את פלו' וכו' עד ואחרי שידענו כי האלמנה הנז' כבר נשבעה שבועת אלמנה בימים חלפו למו צותה לפנינו ואמרה כי כל אשר לה בעולמה מטלטלים הם מעט והן לבתה רחל אשת אברהם והקרקעות הידועות לה פה עיר פלו' שקבלת' בכתובתה שהם בית גדול בצד מזרח מהחצר שהיא ותחנה דרים בה והבית תבשיל. שלו שהוא לצד צפון החצר סמוך לקרן מערבית צפונית הבית הנ"ל ועוד בית אחר בצד מערב החצר סמוך לפתח החצר וסמוך לבית האחר הקטן ובקרן מערבית דרומית החצר הוא הבית הכבוד והתנור ועל גב הבית הקטן השלישי וגם על גבי פתח החצר והבית הכבוד והתנור היא עליה קטנה ובכן אמרה האשה הנז' שהיא חייבת לחתנה אברהם הנ"ל על הבית הגדול שהיא דרה בה מ' פרחים ועוד חייבת על הקטן לראובן ו' פרחים שהם ג"כ לחתנה כי הוא נתחייב לפורעם לראובן בעדה ועוד היא חייבת בשטר לאלמנה א' ידועה י' פרחים סך הכל מה שחייבת על הקרקעות ששה וחמשים פרחים ועוד היא מצוה לתת ליתומי בנה ט"ו פרחים באופן שקרקעות אלו הם משועבדים על סכום ע"א פרחים וכל שארית שווי הקרקעות הנ"ל יהיו במתנה מעתה ומעכשו מהיום ולא"מ לבתה הנ"ל ע"מ שכל עוד שבתה הנ"ל תהי' בחיים חייתה יאכלו היא ובעלה פירותיהם ואחרי פטירת' אם יהי' לה זרע של קיימא מבעלה הנז' הן זכר הן נקבה יהיו לזרעם ואם לא יהי' לה זרע בשעת פטירת' יחזרו שווי הקרקעות אלו כל מה ששוין על הע"א לסלק להקדש. עוד צותה שמפירות הקרקעות אלו מיום פטירת' ואילך עד תשלום שנה תמימה יקחו עד י' פרחים לחלק לכפרת נפש' ולציון קברה. עוד צותה שכל מטלטליה יהיו ג"כ במתנה עוד צוחה שכל יורש או נוחל קטן או גדול שיקום לערער על דברי ירושתן הרי היא מסלקתו מענשו מדין ירושתו סילוק גמור ע"י פרח א' שיתנו לו מנכסי עזבונה ולקיום כל הנ"ל המתנות בתנאים הנ"ל מהיום ולאחר פטירת' נטלה האשה הנ"ל קנין גמור ושלם מעכשו במנא וכו' בבטול וכו' כדי שאפי' תקום מחוליי' זה בע"ה לא תהי' רשאית לתת משארית שווי הקרקעות אלו ומשארית מטלטלין לאחר לבטל צואה זו לא בחייה ולא בשעת פטירת' לא למוכרם ולא למשכנם ולא לתתם במתנה לאחר ואפי' ליורשיה בלתי אם תבא בחייה לידי צורך למזונותיה ולפרנס' אז תהי' רשאית למכור ולמשכן עד כדי מזונותי' ולפרנסת' בלבד ולא לדבר אחר רק שיהי' מתנה זו הנ"ל ככל הנ"ל בתנאים הנ"ל קיימת ככל הנ"ל. עד כאן טופס הצוא' ויהי ה' עם האלמנה המצווה ותקם מחוליה ולא עברו ימים מועטים עד שמת אברהם הנז' בעל בתה מקבלת המתנה הנז' ואחר ימים לפטירת בעלה חזרה ונתנה הבת הנז' לאמה כל מה שנתנה היא לה וכתבה לה שטר מתנה כדין וכשור' באופן שחזרה המתנה לנותנת ודרה עם בתה בבתים ואחר שנתים שלש באה אמה מקבלת המתנה מבתה ומכרה כל הקרקעות לאיש אחר ויש מי שהורה שאין מתנת הבת לאמה כלום שאחר שכתוב בשטר הצואה שאמה נתנה לה ע"מ שיאכלו הבת ובעלה פירותיהם הוי כאומר על מנת שלא תמכור ולא תתן לאחר ואם כן כיון שהיא נתנה לאמה עברה על התנאי ואין מתנת' לאמה כלום ומתנת האם לעולם קיימת וכשתמות הבת ירשו ילדיה. יורנו רבנו דעתו אם הדין כך הוא:
תשובה. הדין פשוט וא"צ שאלה דזיל קרי בי רב הוא דהנותן מתנה לראובן ואחריו לשמעון דאע"ג שאסור להשיא עצה לראובן שימכור אפ"ה אם מכר או נתן מעשיו קיימי' דאין לשני אלא מה ששייר לראשון והיינו נ"ד שנתנ' הבת לאמה כבר שמעשי' קיימים ואפי' להרמב"ם ז"ל שדעתו שאם נתן הראשון למי שראוי ליורש ולא עשה כלום בנ"ד לא נתנה אלא לא מהשאינה ראוי' ליורשה ומה שאמרו מפני שכתוב על מנת שבחיים חיית' יאכלו פירותיהם היא ובעלה דהוי כאומר ע"מ שלא תמכור ולא תתן לפיכך אין המתנה שנתנה לאמה כלום דברים תמוהים הם דאם כך הוא שבתת' לאמה עברה על התנאי א"כ במה שעברה על התנאי נתבטל' מתנת הצואה שנתנה לבתה שלא נתנה לה אלא ע"מ שלא תתן עברה על התנאי ונתבטל' המתנה למפרע ונמצא כאלו מעולם לא נתנה לבתה כלום וא"כ כ"ש שמכירת' שמכר' אמה עתה שהיא קיימת כי שלה מכרה ואם לא היתה מוכרת עתה בני בנה יירשוה אם תמות ולא בתה וא"ל כיון שעברה על התנאי אין מתנת' לאמה כלום וכיון שכן ה"ל כאילו לא נתנה דהא כיון שעברה ונתנה אעפ"י שאין המתנה מתקיימת עוברת על התנאי מקריא ובטלה מתנת אמה מעיקר' וכמ"ש ה"ה ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל על המגרש את אשתו ע"מ שלא תנשאי לפלוני שאם נשאת בטל הגט למפרע כמ"ש הרמב"ם וכל הפוסקים ז"ל וז"ל ויש מי שהקשה א"כ אפי' הלכה ונשאת לזה שנאסרה עליו היאך הגט בטל שהרי נשואי' אינן נשואין שאם נשואין הם גט בטל ואשת איש גמורה היא ולא בת נשואין היא ואשתכח דזנות בעלמא הוא ולא בטיל גיטא וכ' הרמב"ן ז"ל דכל שנשאת לו דרך נשואין בטיל גיט' דכן אתני עלה ועוד ממ"נ כשהי' נשאת לזה שנאסרה עליו א"ת לא עברה על התנאי א"כ הגט אינו בטל ומגורשת היא אף לזה וא"א לבטל נשואיו יותר משל אחרים ושמעינן מינה שהאומר לחברו שדי נתונה לך ע"מ שלא תתנהו לפלו' ונתן לו בדרך קנין בטלה מתנה ושדה חוזרת לבעלים הראשונים עכ"ל הרמב"ן ז"ל ולא הביא ה"ה שום חולק והיינו נ"ד לפי דעת האומר שע"מ שבחיי' יאכלו פירותיהם היא ובעלה הוי כאומר ע"מ שלא תמכור ולא תתן והיינו נפקותא עצמה שהוציא הרמב"ן באו' ושמעינן מינה וכו' כדכתיבנ'. וכן הרא"ש ז"ל כלל פ"א כ' על ששאלוהו על ראובן שנתן ממונו לשני בניו וריבה לזה ומיעט לזה והטיל תנאי במתנתו ע"מ שלא יוכל א' למכור שום דבר מכל אלו הקרקעות ושלא ימשכנם ולא יתן עד שיהא לקטן עשרים שנה ועמד הגדול ומכר מאחוזתו קודם שיהי' לקטן כ' שנה כ' וז"ל תשובה ומה שנתן להם בתנאי בע"מ שלא ימכרו עד שיהא הקטן בן עשרים שנה זה שביטל התנאי נתבטלו מתנותיו כדאית' פרק י"נ וכו' עד ואם כן בנ"ז אותו שביטל התנאי נתבטלה מתנתו מעיקר' ונשאר מתנתו ביד אביו ואחרי מות אביו יירשוה הוא ואחיו הקטן ומתנת הקטן קיימת כי לא ביטל תנאו וגם זכה בחצי מתנת אחיו ועוד האריך וכ' בסוף דבריו ואינך יכול לפרש ע"מ שלא יוכל למכור ואם ימכור יהא המכר בטל והמתנה קיימת דדבר זה אין כח בידו להתנות דאם המתנה קיימת יעשה בה מה שירצה עכ"ל. הרי שכ' בפי' שאין לפרש שמה שנותן על מנת שלא למכור ולא יתן לאחר שפירושו שאם נתן או מכר שהמתנה או המכר הזה יהי' בטל ושהמתנ' הראשונה תשאר קיימת והוא ממש מה שחשב הפוסק בנ"ד שזאת המקבלת המתנה שעברה על התנאי במה שנתנה ושמפני כך מתנה זו האחרונה בטלה והראשונה קיימת כי ע"ז פקח עיניו הרא"ש ז"ל וביטלו. וכן נראה מתשובת הריב"ש סי' קמ"ה על מי שמכר קרקע ע"מ שלא ימכרנו לזולתו ומכר לזולתו כ' שנתבטל המכר מעיקרו על שביטל התנאי הילכך בנ"ד אי אחשבי' לתנאי שבצואה כאומרת ע"מ שלא תמכור ולא תתן אפי' אחרי מות אישה ועברה על התנאי מתנת הצואה לבתה בטלה מעיקר' וא"כ מכירת' שמכרה הזקנה אח"כ שרירא וקיימא וכ"ש אם אין זה משמעות התנאי ההוא אלא שכיונה שלא יאכל הבעל כל הפירות לבדו כדין כל נכסי מלוג אלא יאכלום בין שניהם הוא ואשתו גם כן מכירת הזקנה קיימת. כלל הדברים שממה נפשך מה שמכרה הזקנה שריר וקים ותו לא מידי זה הוא הנלע"ד ברור כשמש בצהרים נאם: