שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה פז
שאלה. ראובן בא לפני והוציא שטר שכירות שהשכיר מלאה עליה א' והי' השטר כשר כתיקון חז"ל והוא מוחזק ודר בעלי' הנז' ובא שמעון חתנו של לאה הנז' והוציא שטר מוקדם לזה וז"ל. בפנינו עדים ח"מ באה הכבוד' מדת דולסא אלמנת הנעלה ונבון כ"ר שמואל אלחדיב נ"ע ואמרה לנו הוו עלי עדים נאמנים וקנו ממנו בק"ס חמור וגמור וסדרו ע"י סופר מתא וכתבו וחתמו שטר מתנה זו בכל חזוקי סופר ובכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו ביד היקר כ"ר יהודה הלוי הצראף חתני יצ"ו להיות בידו לראיה ולזכות מחמת שנתרציתי ברצון ורעות נפשי ובהשלמת דעתי מבלי שום זכר אונס וכפי' והפרח כלל ונתתי לו במתנה גמורה מתנת בריא מעכשיו ד' אמות קרקע שיש לי ואגבן נתרציתי ונתפייסתי בפיוס גמור להטיב עמו ועם בתי מרת שרה אשתו בהטבת חן וחסד בחנם שידורו הם בעלים הגדולה המערבית שלי הבנויה על בית אלמנת הישיש כ"ר יעקב ן' פאראג נ"ע בחנם אין כסף מאחר תשלום זמן השכירות שהיה מושכר' לנבון כ"ר עזריאל נינייו יצ"ו שנשלמה לסוף אלול הב"ר בע"ה ובכן מר"ה הב"ר בע"ה ואילך ועד כל זמן שתהיה בתי הנז' אשתו בחיים חייתה ותהיה באישות עמו או עד שיבא פה בני הגדול הנבון ב"ר מנחם אלחדיב יצ"ו פה צפת תו"בב ידור הוא, עם אשתו ובני ביתו בעליה הנז' בחנם אין כסף כנז' וכמ"כ נתרציתי ונתפייסתי ברצון נפשי וכו' כנז' שיאכל הוא ג"כ פירות העליה האחרת המזרחית שבצדה שדר בה כ"ר אברהם פילאש ופירות הבית אשר תחתיה אשר אנכי דרה בה היום מר"ה הב"ר בע"ה ואילך ועד הגעת איזה זמן מהזמנים הנז' איזה מהם הקודם שיגיע דהיינו כל עוד שתהי' בתי הנז' אשתו בחיים חייתה ועומדת תחתיו באישות עמו או עד שיבא בני ה"ר מנחם הנז' פה ואחריות וחמר וחזק שטר מתנה זו בכל הנ"ל באחריות וחמר וחזק כל שטרי מתנות בריאין דנהיגי בישראל כהוגן וכתקון חז"ל בכל ח"ס ובכל יפוי כח דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי בבטול כל מיני מודעו' שבעולם מראשון ועד סופן שמסר' ושתמסר ובפסול כל מודעא שיהיו פסולין פסול גמור מעכשו וקנינא ממרת דולס' האלמנ' הנ"ל קנין שלם מעכשו במנא דכשר למקניא ביה במקום ש"ח כפי הסכמת הקהלות קדושות לקיים ולגמור לכל הכתוב ומפורש לעיל ע"כ לשון השטר. והנה לאה מודה ששני השטרות עשתה ופסל' השטר של שמעון מהא דגרסינן פרק מי שמת אמר רבה אמר ר"נ ש"מ שאמר ידור פלו' בבית זה יאכל פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תני בית לפלו' וידור בית וכו'. ואף ע"ג שהקנ' לו אגב ד' אמות קרקע ככתוב בשטר אין דירת בית נקנה אגב קרקע דהא עלה דהא דכתיבנא גרסי' למימרא דסבר ר"נ מילתא דאיתא בבריא איתא בש"מ דליתא בבריא ליתא בש"מ והא אמר רב נחמן ש"מ שאמר תנו הלואתי לפלו' הלואתו לפלו' ואע"ג דליתא בבריא ר"פ אמר הואיל ויורש יורשה רב אחא בריה דרב איקא אמר הלואה איתא בבריא וכדרב הונא אמר רב דאמר מנה לי בידך תנהו לפלו' במעמד שלשתן קנה ע"כ הרי בפי' דדירת בית ליתא בבריא כלל ואם איתא דאיתי' באגב הא איתי' בבריא אלא ודאי דבשום קנין לא קנה לא בחליפין ולא באגב דאם איתא דהוה קני כמו בהלואתי לפ' דמשום דשייך בבריא במעמד שלשתן קני בש"מ ה"נ אם הוה קני בבריא בחד גוונא הוה קני בש"מ וכ"כ בנ"י עלה וז"ל ולפום האי טעמא קניית אויר בפני עצמו דליתי' בבריא בשום ענין אינו כמתנת ש"מ והכי הלכתא עכ"ל והוא מ"ש שבשום ענין אין הבריא מקנה ופי' וכ"כ רבנו האיי ז"ל וז"ל דדבר שאין בו ממש כגון אויר ודיר' ואכילת פירות בכולהו לא מהני בהו קנין ואפילו אגב ארעא ע"כ וכתבוהו בהגהות בהלכו' מכירה וכתבו ג"כ שכתב בעל העיטור שיש מי שלמד דמאי דלאו גופייהו ממון לא מקנו באגב מסוגי' דפ"ק דמציע' דגרסינן התם רבן גמליאל מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם כו' ר' אבא לא קבלה ואמר רבא שפיר עבד דלא קבלה דטובת הנאה אינה ממון לקנות ע"ג קרקע ובסוף לשונו כתב ואנא דייקנ' לה מהא דגרסינן פ' מי שמת ע"כ. הנה לפנינו דעת רבי' האיי ובעל העיטור ר והגהות מיימון ודייקי לה מההיא דפרק מי שמת ואינו אלא כי הא דכתיבנ' דמשמע מסוגיא דר"נ ש"מ שאמר ידור וכו' וכגוונ' דכתיבנ'. ובהגהות דהלכות זכי' הוסיפו משם בעל העיטור שרבנו אדוני' למד מסוגיא דפרק המוכר דדבר שאין בו ממש לא מקנייא באגב. נמצא דבין למאן דיליף מב"מ או מפרק המוכר נקטי' שדבר שאין בו ממש לא מקני באגב. וכן בהגהות מרדכי בסוף ב"ב ובמרדכי פ' מי שמת בשם רבנו מאיר עלה דהלואתי לפלו' כתב דלא קני באגב משום שאין בו ממש וכן נר' מהירושלמי מס' דמאי דגרסינן התם ר' אבהו בשם ר"ל המוכר אויר חרבה לא עשה ולא כלום אלא מה עושה מוכר לו חרבה ומעמיד לו אויר והיאך יכול אדם למכור אויר חרבתו תפתר באומר תלוש מן החרבה זו שתקנה אוירא לך ע"כ. הנה בפירוש שאין אדם יכול להקנות אויר חרבה אלא על גב החרבה עצמה וזהו תלוש מן החרבה שתקנ' אוירא לך שמורה להיות מקנה אויר' דהוי כבית לדירה או לאויר' אבל אגב דבר אחר לא. והכי משמע מהתוס' פרק מי שמת שכתבו עלה דהא דר"נ ש"מ שאמר הלואתי לפלו' הלואתו לפלו' ואע"ג דליתי' בבריא כתבו וז"ל אבל מה שיוכל להקנות אגב קרקע לא חשיב איתי' בבריא דהא בדירת בית ופירות דקל יכול להקנות אגב הבית והדקל ע"כ. הרי שגם שכשאומר הלואתי לפלו' יקנה בבריא ע"ג קרקע אעפ"כ באו' ידור פלו' לא קני אלא אגב הבית עצמו שלא מצאו צד לדמותם בנושא אחד שהוא אגב קרקע אלא זה אגב ד' אמות קרקע וזה אגב הבית והדקל שמשמע בפירוש דאגב קרקע לא מקני דירת בית וכ"ש למאי דכתבו בתוס' פרק אע"פ דאפי' באומר הלואתי לפלו' דלא קני באגב בשום פני' והכריחו ממאי דאמר הכא דמשכחת לה בבריא במע"ש ואם איתא דבאגב קני אמאי דחיק לאשכח' גוונ' דמעמ' שלשתן ולימא דאיתי' באגב אלא ודאי דאפי' בהלואתי לפלו' לא קני באגב כלל ומאי דקאמרי התם דבהלואתי לפלו' קני באגב היינו לפי גירס' א' ואינהו גופיהו לא סבירא להו הכי כמו שמוכיחים פרק אע"פ וכ"ש דלכל הסברות דעתם בדירת בית דלא קני באגב כדכתיבנא וכן בפ' הספינה כתבו בשם ר"ת דהלואה אינה נקנית אגב קרקע ותקנה היא שעשו חכמים לענין הרשאה שיוכל לעשות שליח אפי' בהרשאת מלוה שא"י להקנותה עכ"ל ואם כן כ"ש בדירת בית. וה"נ דייק לישנא דר"נ דקאמר ש"מ שאמר ידור פלוני וכו' לא אמר כלום עד שיקנה שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו דלישנא דעד שיאמר משמע שיש דרכים אחרים לקנות וכלם אינם כלום עד שיאמר בית לדור ואם איתא למעוטי קנין סודר פשיטא דהא במתנת ש"מ מיירי דאפי' בדבר שיש בו ממש לא קני גביה דקי"ל דמתנת ש"מ בקנין אינה כלום אם אינה מוסיף על מתנתו וכ"ש במאי שאין בו ממש ואי בחזקת הבית עצמה היינו בית לדירה אלא ודאי דלא ממעט אלא אגב ד' אמות קרקע וקאמר דלא אמר כלום עד שיאמר בית לדור ולא אגב ד' אמות קרקע:
וכ"כ הרא"ש בפסקיו פרק המוכר את הבית בסוגיא דזאת אומרת המוכר בית לחברו ואמר לו ע"מ שדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו למאי הלכתא רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא רשב"ם פי' להוציא ממנה זיזין לחצר שמכר עם הבית ור"ת פי' שאם יעשה בנין בחצר יוציא ממנו זיזין על הדיוטא וכתב שם הרא"ש ז"ל בשם רבינו יונה לפירוש רשב"ם דלרב זביד הוצרך ללמוד מן הברייתא דקאמר זאת אומרת וכו' ללמוד דקני מדין שיור דאי משום תנאי אפי' התנה ע"מ שיוציא זיזין בחצר אין בדבריו כלום דאין אדם מקנה האויר לחברו דמי שהיה כותלו סמוך לחצר חבירו והקנה לו בעל החצר שיוציא זיזין מכותלו לאויר חצרו לא עשה ולא כלום שאין האויר נתפס בקנין אלא צריך שיאמר לו אני מקנה ומשעבד לך חצרי להוצאת זיזין דאין אדם מקנה לחברו קרקע לאויר כמו שמקנה קרקע לפירותיו ע"כ הנה לפנינו דקרקע לפירותיו של קרקע עצמו הוא דקני אבל הקרקע לאוירו שאינו לאויר של קרקע עצמו לא קני. וכן הוא דעת הריטב"א ז"ל דדבר שאין בו ממש אינו נקנה באגב שכ' בתשובה וז"ל אין לומר כי זכות המטלטלין נקנה באגב כי הוא דבר שאין בו ממש שזה אינו כי הזכות הנה הוא החלק שיש לו בנכסים וכבר דן דין רבינו הרא"ה ז"ל עכ"ל. הרי הוכחנו מסוגית פ' מ"ש ומדברי רבנו האיי ובעל העיטור ונ"י ומהתוס' והריטב"א והרא"ה רבו והר"ם והמרדכי והג"מ דדירת בית לא מקניא באגב וא"כ בנ"ד שהקנית באגב לא קנה כלום. והנה אחר שפסקתי ראיתי אחד קדוש מדבר להעמיד ולקיים שטר זה של חתנה של לאה והוא היודע ועד כי שבתי וראה אולי אוכל להעמיד ולחזק השטר ההוא ולשוב מגזרתי ולא יכולתי לכן חל עלי חובת ביאור דעתי על ראיות הרב נר"ו א' לא'. ראשונה כתב וז"ל נ"ל שיועיל הקנין לשידור מתנה בבית מפני שכתוב בשטר וקנו ממני קנין גמור וכתבו וחתמו שטר וכו' שנתרציתי ונתתי לו במתנה גמורה מתנת בריא מעכשו ד' אמות קרקע וכו' ואגבן נתרציתי וכו' שידורו וכו' ואחר כך בסוף השטר כתוב וקנינא מפלוני קנין שלם מעכשיו וכו' שנראה מזה שיפה כח השטר ב' פעמים לקנות גופא של עליה לדירה וכמ"ש הרשב"א ז"ל סימן ס"ו בתשובות המיוחסות להרמב"ן ז"ל בשטר כיוצא בזה עכ"ל. וזהו תורף לשון התשובה הנזכר אם אין בו קנין אלא כמו שאמרת שקדם הקנין לנתינת הדירה שכל שאומר קנו ממני שאני נותן לו דירה בביתי י"ל שאין הקנין אלא על הדירה בלבד לא על גופו של קרקע אבל אם אמר הריני נותן לשמעון דירה בעליה שלי או שנתתי לו להיות משתמש בעליה שלי וקנינו ממנו הרי זה קנה העלי' לדיר' שהקנין ענין חזר וכשבא אחר מה שאמר לה דירה בלבד נתן אלא מגופו של קרקע קנו מודו ובאותה וכו' ולולי שאני סבור שאין העדים יודעים זה הדין הייתי אומר שאפילו אם חזרו בסוף השטר וקנינו לפלוני על מאי דכתיב ומפורש לעיל שאף זה יועיל לקנות גופו של קרקע לדירה שבחזרת השטר שנתנו בסוף קנה קנין שכתבו בסוף ליפות כחו כתבוהו שלא כתבו הקנין ב' פעמים בכדי וכו' ועוד שהרי החזיק שמעון בבתים ודר בהם בפני ראובן ולא ערער עליו וכיון שכן אפשר לומר שהוד' שמגופו של קרקע קנו מידו וכאלו נתן לו גוף לדיר' וכו' עכ"ל. וכוונתו ברורה שאע"פ שהוזכר הקנין קודם לאומרו שנותן הדיר' ומגרע כחו בהכי ולא קני אמר שאם חוזר בסוף לומר וקנינו שלולי שהוא סבור שאין העדים יודעים דין זה היה אומר שמתקן באחרונה ומיפה כח הקנין הנז' בתחלה אע"פ שלבבו היה מגרע כחו ודעת הרב לומר שגם בנ"ד אע"ג שהוזכר קנין בתחלה ולא קני כיון שחוזר אח"כ ואומר וקנינא שמיפה כח קנין הקודם שאל"כ לא נאמר פעמים. והנה לע"ד אפשר דהרמב"ן ז"ל בנ"ד מודה דודאי לא קני דהא ע"כ חזרת הקנין שבאחרונה אינו משונ' מהקודם בשטר אלא שחוזר להזכיר הראשון פעם שני להחזיקו ובנ"ז הקנין הראשון לא נזכר על הבית ולא על הדירה אלא לקנות ד' אמות הקרקע ואח"כ אגבן יקנה דירת הבית שכך מורה קנו ממני בקנין גמור וכו' שנתרציתי וכו' ונתתי לו במתנה גמורה מתנת בריא מעכשו ד' אמות קרקע ואגבן נתרציתי כו' שידור וכו' וא"כ הקנין הנז' באחרונה וקנינא כו' חוזר אל הקנין הנז' למעלה שהוא לקנות הד' אמות קרקע וא"כ גם שנאמר שהוא כופל במה שכותב שקנו בכל המפורש לא יוכחש משמעותו שהוא שקנו מה שאמרה היא שיקנו ממנה בקנין סודר שהוא לקנות הד' אמות קרקע ולכן כל מה שמחזיק אינו אלא על הד' אמות קרקע ועד כאן ל"ק הרמב"ן אלא בק"ס לחודי' שנזכר ב' פעמים שמיפה הכח כאלו אומר שהיה הקנין על הבית לדיר' אבל כשכל הקנין הוא להקנות הד' אמות אך הדירה אין בקניינ' אלא תורת אגב ודאי דלא קני כלום כאשר הוכחנו למעלה שאין אויר ודיר' נקנ' באגב. וכ"ת שגם בזה יהי' דעת הרמב"ן ז"ל שחזרת הקנין מהני גם כן לומר ולהוכיח כי מה שנקנה למעלה באגב אינו האויר בלבד אלא גם הבית לדירה כי קנין זה מיפה הראשון של קניית ד' אמות ומחזיק גם האגב הנז' לקנות ע"י הבית עצמו לומר שכך אמרה שיקנה באגב הבית לדיר' זה א"א דהא אפילו הוא אומר בפירוש שהקנה לו באגב הבית לדירה לא קני כלום דהא כתבו התוס' דקרקע אינו נקנה באגב קרקע אפילו יהיה קרקע שבתהום ואגבו קרקע שעליו שהוא צבור בתוכו לא קני והביאו הרב המגיד והריב"ש בתשו' בשם הרשב"א ומוסכם מכל הפוסקים וא"כ אם נחשוב כאלו אמר שהקנה לו אגבן הבית לדיר' לא קנה. ואם נאמר לדעתו שהוא וקנינא אינו חוזר אל הקנין הנז' לעיל שהוא לקנות הד' אמות קרקע אלא הוא קנין אחר מפורש הוא על הדירה ומפני שאינ' נקנית בקנין נפרש שכוונתו על גופה דקרקע וכאלו אמר בית לדיר' קשה מאד לומר שאינו חוזר על מה שאמרה היא וקנו ממנו וגם לא על לשון הכתוב בשטר שידור וכו' כי היא אמרה וקנו ממני על הד' אמות קרקע וקנין זה הוא על הדיר' וגם אינו חוזר אל מה שמפורש לעיל שידור בעלי' אלא כאילו אמר וקנינא על הבית לדירה וכולי האי לא מתקנינן כי גם הרמב"ן ז"ל לא קאמר אלא כשהקנין הראשון הוא על הדירה וע"כ כשחוזר שנית הוא כאלו מפרש הראשון ואומר שהוא על הבית לדור אך כשהראשון מפורש שהוא על הד' אמות והבית לא נקנית אלא באגב שנחדש אנחנו שאינו אומר וקנינא כמה שאמרה אלא דבר אחר ובלשון אחר זה לא תשב אנוש. ועוד ששאלנו את הסופר ועד שכתב והעיד בשטר למה חוזר בשטרותיו לכתוב וקנינא אחר שכבר נזכר קנין למעלה ואמר כשאני כותב הקנה פלוני בקנין איני חוזר לומר ולכתוב וקנינא אך כשאני כותב למעלה אמר לנו קנו ממני אני חוזר לומר וקנינא כלומ' עשינו כאשר צוה וקנינו ממנו וא"כ בזה בטלה טענת היפוי כח שבחזרת הקנין שהרי בפי' שלא היה רק על הראשון זהוא על הד' אמות קרקע ואין לומר בכיוצא בזה שהוא כחוזר ומגיד ומשנה ממשמעות השטר כי אדרבא פירושו הוא משמעותו של לשון השטר. ועוד כי בפני ב"ד הי' הסופר ובעל השטר וראינו שלא היו יודעים דין זה מה בין דירת בית לבית לדירה כלל ובכה"ג ודאי דמודה ומודה הרמב"ן דל"א דמה שחזר להזכיר הקנין שנית הוא לקנות הבית לדירה דהא לא ידע מזה כלום שהרי הרמב"ן כתב שם וז"ל ולולי שאין העדים יודעים דין זה הייתי אומר שאפי' אם חזרו וכו' ואם על הספק אמר שאינו סומך בזה כ"א הייתי אומר כ"ש כשנדע על פיהם שלא ידעו בדבר ואנן סהדי שעל נדון כזה לא הי' כותב כמסתפק רק גוזר אומר שאינו כלום שהרי לפנינו שאין העדים יודעים הדין ומה גם להרא"ש ז"ל שכתב בתשובה טעם דליתיה בבריא כשאמר שידור בביתי שכתב כלל פ"ג וז"ל משום דטעו בזה דסברי דירת בית הוי דבר נתפס בקנין ואין קנין תופס בדירת אויר ע"כ וא"כ ודאי בנ"ד שהרי בפנינו שלא ידעו עדים ובעלי הדבר דין זה שאינו כלום. ואע"ג דבסוף לשון הרמב"ן על מ"ש ולולא וכו' כתב וזה יותר קרוב בעיני שנראה כמקיים מה שאמר כמסתפק הנה המדקדק בלשונו יבחין שחוזר אל הראיה שהביא אי מדמינן האי שטרא לשאר שטרות שיש פירושים ואמר שזה יותר קרוב אך אינו חוזר מספקו והוא נכון שלא יראה כחוזר בו ואפי' יחזור אל מה שאמר כמסתפק הוא שבהיות ספק אצלנו אם העדים יודעים דין זה שקרוב בעיניו שכיוונו לזה בחזרת הקנין שנית אך בנ"ד שהרי בפנינו הסופר ועד שאומר שלא ידע מזה כלום וכן נתברר בפני ב"ד ואין ספק שיהי' רחוק בעיניו וכ' להרא"ש ז"ל שכתב שכל מה שאנו פוסלין שטר של דירת בית הוא משום דטעו בזה כאשר כתבנו לשונו שלדעתו כיון שכל מה שאנו פוסלין השטר הוא מפני זה א"כ ודאי שאפי' על הספק אין להכשיר ולומר אולי כיונו על בית לדירה שאם כך הי' עולה בדעתנו לא היה פסול וכ"ש הרי לפנינו שלא ידעו. ועוד דאעיקרא דדינא חולק הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל הדברים שאין בהם ממש אין הקנין מועיל בהם כיצד הרי שכ' בשטר וקנינא מפלוני שילך בסחורה עם פלוני כו' אינו מועיל כלום שהרי לא הקנה לחברו דבר מסויים וכו' ע"כ והנה אין לשון וקנינא בוי"ו מורה אלא על מה שכבר נזכר בשטר ואומר וקנינו מפלוני והשתא מה נפשך במאי קא מיירי אי כתוב בשטר למעלה קנו ממני שאלך בסחורה וחזר וכפל ואמר וקנינו הרי דעתו דל"א כיון דכפל דעתו לאלומי ולאמר ששעבד עצמו לילך בסחורה דומיא דבית לדירה ואי לא כתוב בשטר קנו ממני אלא האי קנין בלבד וקנינו וכו' כ"ש הוא דהא להרמב"ן עדיף כשאין כתוב אלא קנין אחד באחריות שאז אלים טפי והוא כאומר בית לדירה או כהאי נדון גופו לילך כמו"ש בתחלת התשובה דאי הקנין נזכר בתחלה אינו כלום ואם באחרונה בלבד קנה ולא אמר שני פעמים שיש להכשיר אלא שהוא רצה לתקן בפעם השנית מה שעות כנז' בראשונה וא"כ אם ענין הרמב"ם הוא שלא נזכר בראשונה ואמר שאינו מועיל כ"ש הוא בנז' בתחלה ובסוף שאינו כלום הרי בפי' שחולק על הרמב"ן וא"כ אין ספק שכותיה דהרמב"ם נקטינן ומה גם דבאתריה דמר הוא. וכ"נ דעת רבנו האיי וכל השאר שהחליטו שאין קנין מועיל כלל לדירת בית ואם שכשחוזרים הקנין אח"כ מהני לא היה להם להחליט כ"כ וכן מצאתי למהר"ר בב"י שרבנו האיי חולק על הרמב"ן בזה. וגם שהרמב"ן ז"ל לא עשה עיקר אלא מהטענה האחרונה שכתב ועוד שהרי החזיק שמעון בבתים ודר בהם וכו' כאשר העתקנו לשונו מש"כ בנ"ז שלא דר ולא ידור אפילו לפי שטרו השני שעשה עתה ודקדוק לשונו מורה באצבע שעל טענה זו סמך ולא על הראשונה שכתב בסופה וזה נראה לי נכון ואם הוא מסקנ' דנפקות' דדינא לומר כי דין זה שהעלה על פי כל הטעמים נ"ל נכון הל"ל זה נראה לי נכון אך באומרו וזה בוי"ו נראה כאומר וטעם זה נראה לי נכון עם שהקודם אינו נכון והוא כאשר כתבנו למעלה שהוא עצמו לא סמך על הקודם שהרי אמר ולולא שאין העדים יודעים דין זה הייתי אומר וכו' וא"כ אחר שמה שעשה עיקר הוא על שהחזיק שמעון בבתים לפ"ז בנ"ד שהוא בהפך שאדרבה ראובן הוא המוחזק ודר בבית שהוא קנה וזה ברור. עוד כתב הרב וז"ל ועוד נ"ל כי גם שהקנין לחודי' לא קני בשטר זה כתוב שהקנה לו ד' אמות קרקע במתנה ואגבן הקנ' לו הדירה, וא"כ הוי כמקנה הבית לדירה כי הד' אמות שהקנה לו מהקרקע הידוע לה אצל אויר זה העלי' דאין לה קרקע אחר והוי כמקני' העלי' שאצל הקרקע ואפילו שיהיה ד' אמות קרקע אחר הרי הקנה האויר אגבו וקני עכ"ל. כוונת הרב שכיון שמן הסתם יהיו הד' אמות קרקע שהקנית מבית שתחת עליה הסמוכה לעלי' שנתן לו הדירה בה מחמת סמיכות זה כמקנה בית לדירה אך הנה העתקנו למעלה לשון הירושלמי שהביאוהו ופסקוהו הפוסקים וז"ל מוכר לו חרבה ומעמיד לו ומתמה וקאמר והיאך יכול אדם למכור אויר חרבתו ומשני תפתר באומר תלוש מן החרבה זו שתקנה אוירא לך ע"כ הרי בפי' שלא מצאו מקום לקנות האויר אלא ע"י זכי' בחרבה עצמה דהוי כבית לדירה ממש ודייק' נמי דקאמר מן החרבה זו דמלת זו מיותר לדיוקי' דדוקא החרבה שהאויר עליה הוא דנקנה אוירא אגבה ולא אחר בשום פנים וכן בלשון גמ' דידן דייק הכי דקאמר עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו דמשמע דוקא בית זה שידור בו ולא בית אחר ושידור בבית זה כי הא דנ"ד ועוד שלא יהיה אויר דירת בית זה שאין בו ממש לקנותו באגב גדול מעבדים שיש בהן ממש דמשום דניידי אדעת עצמן בעי' צבורין בקרקע עצמו כ"ש אויר בית דבעי' ודאי שיהיה על הקרקע שנקנה אגבו ולא סמוך אליה וכל שכן שהוא תחת אויר עליה הסמוכה לזה. ומ"ש ואפילו שיהיה ד' אמות קרקע אחר הרי הקנה האויר אגבו וקני הנה כתבנו באורך דאין אויר נקנה באגב. עוד כתב הרב ומצאתי במרדכי בפרק מי שמת וכתב אבי העזרי שכיב מרע המצוה מחמת מיתה ואמר הלואתי לפלוני קונה באמירה בעלמא אף על גב דליתי' בבריא ואפילו בקנין אם הקנה אגב ד' אמות קרקע קנה עכ"ל. משמע שלדעת הרב דין הלואתי לפלו' ודין ידור פלו' בביתי אחת הוא וכמו שדעת אבי העזרי בהלואתי לפלוני שקנה אגב ד' אמות קרקע ולפ"ז קשה דא"כ קשה עליה דאבי"ה סוגיא דגמר' דמאי קאמר בגמ' הלואתי לפלוני דאיתי' בברי' במע"ש איתיה בש"מ ידור פלוני בביתי דליתי' בברי' ליתי' בש"מ ואם אית' דבברי' איתיה באגב היכי קאמר ליתיה בבריא ומ"ה לא קנה בש"מ דאטו משום שאינו קונה בבריא אלא באגב אמרינן דליתיה בבריא והא בתוס' פ' אעפ"י אמרו דיותר מקרי איתי' בבריא היכא דאיתי' באגב מהיכא דאיתי' במעמד שלשתן וא"כ היכי אמרינן דבידור פלוני וכו' ליתי' בבריא אע"ג דאיתיה באגב ובהלואתי לפלוני משום דאיתי' במעמד שלשתן אמר דאיתיה בבריא. אלא ודאי דעת א"ה הוא כמ"ש התוספות עלה דהא דמקשו בגמר' על הא דר"נ ש"מ שאמר ידור פלוני וכו' לא קני והא אמר רבא אמר ר"נ ש"מ שאמר תנו הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני אע"ג דליתיה בבריא כתבו שם התוס' לפי גירסא א' וז"ל שמה שיוכל להקנות אגב קרקע לא חשיב איתיה בבריא דהא דירת בית ופירות דקל יכול להקנות אגב הבית והדקל ע"כ. הרי שאפי' אם נאמר דבהלואתי לפלוני קני בבריא אגב קרקע אעפ"י כן בידור פלוני לא קני אלא אגב הבית והדקל עצמו ודמו אהדדי במאי דע"י קרקע מיקנו זה ע"י הבית עצמו וזה ע"י סתם ד' אמות קרקע וזה הוא דעת אבי"ה בלי ספק ולפיכך אין ממנו ראי' לנ"ד כלל. ועוד דאפי' בהלואתי לפלוני מכריחים התוס' פרק אעפ"י דלא קנה באגב קרקע שלא כדעת אבי"ה. וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפירוש בהלכות שלוחין וז"ל מי שהיו לו מעות פקדון ביד אחר ורצה להרשות שליח להביאם אין הקנין מידו מועיל בזה שאין המטבע נקנה בחליפין אלא כיצד עושה נותן לו קרקע כל שהוא ומקנה לו המעות על גבן היתה לו מלוה ביד אחר אינו יכול לכתוב הרשאה עליה ואפי' היה החוב בשטר מפני שהמלוה להוצאה ניתנה ואין אדם מקנה מה שאינו בעולם ואין לו דרך שיקנ' אדם חוב זה אלא במע"ש והוא דבר שאין לו טעם או בהקנאת שטר החוב בכתיבה ומסירה עכ"ל. הנה בפירוש שכשהמעות פקדון תקנתו הוא שיקנה באגב וכשהוא הלואה אין קנין אגב מועיל להקנות הלואתו אלא מעמד שלשתן וזה בפירוש דלא כאבי"ה וכן דעת הרשב"א וכל הנמשכים אחר דעת הרמב"ם ז"ל בזה. עוד כתב הרב וז"ל והר"ן ז"ל גבי אר"פ הואיל ויורש יורשה כתב הילכך אויר דליתיה בבריא בשום ענין אלא אגב קרקע לא מהני במתנת ש"מ אלא עם הקרקע ע"כ משמע דאגב ד' אמות קרקע מהני לקנין אויר ודירה ואעפ"י שאפשר שמ"ש אלא אגב קרקע ר"ל שיתן הבית לדור בו או הקרקע לזכות באוירו אפי' הכי מדנקט האי לישנ' ולא כ' בהדיא שהקנה הקרקע לדירה או לאויר אלא שהקנ' אגב קרקע משמע דבאגב קרקע דעלמ' נמי מהני כיון דאשכחן לאבי"ה דמהני להלוא' הוא הדין לדירה עכ"ל. והנה מ"ש ואעפ"י שאפשר שמ"ש אלא אגב קרקע ר"ל שיתן הבית לדור וכו' ודאי הוא שלזה כיון הר"ן ז"ל והכי דייק לישני' מדלא קאמר אגב ארבע אמות קרקע אלא עם הקרקע ועוד דאלת"ה תיקשי עליה סוגיא דגמר' דמ"ש כדכתיבנא עליה דראבי"ה ומה שהביא סעד על מה שפירש על הר"ן מראבי"ה ליתא דהא בראבי"ה גופיה הוכחנו דלא ס"ל הכי. עוד כ' הרב וז"ל אע"ג דרבינו האי כ' דלא מהני כדמייתי בסוף בתרא במרדכי ובהגהות בהלכות זכי' ובמכיר' מהני משמע דאיכ' דפליג עלי' ושהרמב"ם ז"ל לא ס"ל הכי אלא בקנין לחודי' הוא דלא קני עכ"ל. והנה כלל דברי הרב שאין דעת שום פוסק שדבר שאין בו ממש אין נקנה באגב אלא רבי' האיי ז"ל ובפרט הרמב"ם ז"ל דעתו דקנה באגב אמנם הנה כתבנו למעלה שדעת רבי' האיי הוא דעת התוס' והעיטור והרא"ה והריטב"א ורשב"ם ורבי' יונה והר"ם ומרדכי והגהות ומוכרח מגמ' דידן מן הירושלמי ועדיין ראוי לדרוש ולתור מה יהי' דעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל בדבר כי הלא המה גדולי ההורא' וגם דעת הרשב"א והרא"ש ויתר הגאונים זולת רב האיי. ואומר כי לזה נתעורר על קצת סוגיות הגמרא שיראו מתחלפות קצת בדין זה והוא כי סוגי' פרק מ"ש מורה באצבע שדירת בית וכל מה שאין בו ממש אין נקנה באגב כדכתיבנא לעיל דקאמר דידור פלו' וכו' ליתי' בבריא כלל והלואתי לפלו' לא איתי' אלא במעמד שלשתן. והנה פ' הספינה עלה דהא דקאמר אמימר הילכת' אותיות נקנות במסיר' וקאמר רב אשי מילי נינהו ומילי לא מקניין פריך ולא והאמר וכו' אם קדם מוכר וכת' את השטר וכו' כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנים עם וכו' ומשני אגב שאני דהא מטבע דלא נקני בחליפין ואגב ארע' נקני כי הא דרב פפא הוו ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהלי' לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה ע"כ. נרא' מהאי סוגיא דבאגב מיקנו אותיות השטר אע"ג דמילי נינהו ואין בהם ממש ועוד דמייתי ראיה מר"פ שהקנ' הלוא' אגב אסיפ' דביתי' אע"ג דלהוצא' ניתנ' ואין בה ממש וקאמר דקנה באגב וכדמשמע התם מהתוס' שמלו' היתה ולא פקדון וזה דלא כסוגית פ' מי שמת דמשמע מינה דלא קני. ועוד סוגיא אחרת פ"ק דב"מ דמשמע שהוא מחלוקת אמוראים אי אגב קני במה שאין בו ממש עלה דהא דאמר רב יהודה א"ש דחצר שאין משתמר אינו זוכה לאדם אלא במעמד בצד שדהו ופריך ממעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע וכו' וכי ר"י ור' עקיבא בצד שדהו של רב"ג היו עומדים א"ל ההוא מדרבנן ר"ג מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם ר' זיר' קיבל' ר' אבא לא קבל' א' רבא שפיר עביד דלא קבלה וכי לא היה להם סודר לקנות בחליפין אלא דטובת הנא' אינה ממון לקנות בחליפין ה"נ טובת הנא' אינ' ממון לקנות ע"ג קרקע ולא היא מתנות כהונ' נתינה כתיבא בהו חליפין דרך מקח וממכר הוא מטלטלין אגב קרקע נתינ' אלימתא היא ר"פ אמר דעת אחרת מקנה אותן שאני ע"ב. הרי דההוא מדרבנן ור"ז ורבא דטובת הנא' שאינה ממון אינה נקנית באגב שאין בה ממש ור"א וסתמא דגמ' דקאמר ולא היא וכו' סברי דנקנית באגב. והנה לדעת ר"ח והרא"ש והטורים והנמשכים אחריהם שדעתם שאין אותיות נקנות באגב שאין בהם ממש ושלא אמרו בגמרא אגב שאני אלא בשטר שנכתב בשם לוקח ומוכר שקונ' אותו הלוקח עצמו כשהחזיק בקרקע המכר אבל בשטר חוב שעל אחרים אין האגב מועיל בו אלא בשכתב לו קנה לך שטר פלוני וכל שעבודא דאית ביה ולא מהני האגב אלא במקום מסירת השטר בלבד ניחא דלא פליג' סוגיא דהספינ' לסוגי' דמ"ש אבל להרי"ף וה"ר יוסף ן' מוגש והרמב"ם והרשב"א דדעת' דאותיות נקנות אף ע"ג דלא כתב ליה קני לך איהו ושעבודיה קשו אהדדי כדכתיבנא. וכן נמי בסוגית פ' שנים אוחזין למאן דפסק כר"פ דדעת אחרת מקנה אותן שאני דהיינו הרא"ש וכל הנמשכים אחריו דסברי דמתנה אינה כמציאה ולא בעו עומד בצד חצרו משום דדעת אחרת מקנה ניחא דלא פליגא ההיא סוגיא לסוגיא דמי שמת דתרוצא דקאמר ההוא מדרבנן ר"ג מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם לא קיימא משום דטובת הנאה אינה ממון ואינה נקנית באגב אלא כר"פ ומאי דקאמר גמרא ולא היא וכו' דחויא בעלמא היא כדמייתי בעל העיטור והובא בהגהות פ"ה דמכירה אבל להרי"ף שלא הביא תירוצא דר"פ וכתבו הרמב"ן והרא"ש דמשמע שדעת הרי"ף שאין הלכה כר"פ וקיימא תרוצא קמא דר"ג מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם כסתם גמרא דקאמר ולא היא וכו' וכן דעת הרמב"ם ז"ל שבהלכות זכיה כתב דבמתנה בעינן נמי עומד בצד שדה כמציאה דמשמע דלא ק"ל כר"פ דדעת אחרת מקנה שאני אלא כתרוצא קמא ולדעתם קשיא סוגיא דמציעא לסוגיא דמי שמת דהכא קאמר דטובת הנאה מקנים באגב אע"ג שאינה ממון ליתפס והתם דירת בית אינה נקנית באגב ול"ל דהני תלת סוגיי פליגי אהדדי דהא כולהי הלכתא נינהי. אמנם אין ספק כי קנין שטר אגב קרקע וקנית טובת הנאה דתרומו' ומעשרו' וקניית דירת בית או הלואה לא דמו אהדדי כי אותיות שטר דנקנות באגב אע"ג דבאותיות אין בהם ממש בנייר מיהא אית ביה מששא ומקני ליה אותיות אגב הנייר לקנות השעבוד שבו וז"ל נ"י פרק מי שמת על מה שאמרו דידור פלוני לא קני אותיות אגב הנייר מכור הוא כו' והוי כאויר שאינו נמכר אלא אגב הבית עכ"ל. והיינו דקאמר בגמ' אגב שאני דהא מטבע דלא נקני בחליפין ואגב ארעא נקנית ואם איתא דשטרא הוי כדבר שאין בו ממש כלל כדירת בית מאי מייתי ממטבע דילמא שאני מטבע שיש בה ממש אלא ודאי שגם אותיות שטר הוו כדבר שיש בו ממש משום גופו של שטר אבל טובת הנאה דתרומות ומעשרות גריע מינה דאע"ג דבמתנות גופן יש ממש אין לישראל בהן כלום כי אם טובת הנאה בלבד מה שאין כן במקנה שטר דשטרא מיהא שיש בו ממש הוא של מקנה ומקנה האותיות אגבי'. אך דירת בית גריע ממתנות דהא מתנות מה שנותן הישראל לבן לוי זה מיד ליד הוא דבר של ממש אבל דירת בית אין לו ממש כלל שאין נותן לו הבית. ומ"ה בשטר מודו כ"ע דקנ' למ"ד במקום מסירת שטר ולמ"ד גם במקום כתיבת הוא וכל שעבודו ולא אפליגו ביה בגמ' אבל בטובת הנאה דגריע מני' פליגי בה דל הוא מדרבנן ולמאי דדחי גמרא וקאמר ולא היא וכו' קנה באגב ולר' זירא ור' אבא ורבא לא קני אבל בדירת בית וכיוצא בו דגריע מתרוייהו ליכא מאן דפליג דלכ"ע לא קני והיינו סוגיא דמ"ש ובהכי לא פליגי סוגיות אהדדי. אלא שיש לפרשם לענין דינא דעות חלוקות יש מי שסובר שאצ"ל בדירת בית או בטובת הנאה אלא אפי' במכירת שטר לא מהני אגב אלא במקום מסירת השטר שהוא דבר של ממש אבל לא לאקנויי שעבודי' עד שיכתוב לו הוא וכל שעבודי' והוא דעת ר"ח והרא"ש והנמשכים אחריהם שלדעתם בטובת הנאה ובדירת בית לא קני באגב דהא בטובת הנאה פסקו כרב פפא ולא כתרוצ' דמטלטלי אגב מקרקעי הקנה להם משום דטובת הנאה אינה ממון וכ"ש בדירת בית דלא קני לדעתם ובעל העטור יוכיח שדעתו בקניית שטר שקונה לגמרי כהרי"ף והרמב"ם ז"ל אפי' שעבודא דאית ביה ואפילו הכי בדירת בית כתב כרבנו האיי דלא קנה כלל וכ"ש להרא"ש ור"ח דאפי' בשטר כתבו דלא קני אלא במקום מסירת שטר דודאי דדירת בית לא קני לדידהו דק"ו הדברים. ויש מי שסובר דאע"ג דבמכירת השטר מהני אגב לקנות כל שעבודו כהרי"ף והרמב"ם ז"ל בטובת הנאה סברי דלא קני וכ"ש בדירת בית והיינו סברא שהבי' בעל העיטור דסברי כרבא דקאמר בשנים אוחזין שפיר עביד דלא קיבל' כדכתיבנ' לעיל בשם הגהות בפירוש ועוד יש סבר' שלישית דבמסירת שטר נקני באגב לגמרי הוא וכל שעבודו וגם טובת הנאה נקנית באגב והיינו דעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל כדכתיבנא לעיל ועדיין הי' אפשר לומר דה"ה בדירת בית או אויר [קאני[ לדעתם שלא כדעת רב האיי. אמנם יש ראיה מוכרחת ונצחת שדעתם כרב האיי דלא קני כלל דהא בסוגיא דמ"ש אמרינן דש"מ שאמר ידור פלוני וכו' אינו כלום ואם אמר הלואתי לפלוני קנה משום דידור וכו' ליתיה בבריא כלל אבל הלואתי לפלוני איתיה בבריא וכו' וא"כ ודאי דלמאן דסבר דבהלואתי לפלוני לא קני באגב כ"ש הוא דלא קני בידור פלוני וכו' דגריע מניה והנה מצינו להרמב"ם ז"ל שכתב בפירוש דהלואה אינה נקנית בבריא באגב ד' אמות קרקע ואם כן ודאי מכל שכן דבידור פלוני לא יקנה באגב שהרי כתב בהלכות שלוחין וז"ל מי שהיו לו מעות פקדון ביד אחר ורצה להרשות שליח להביאן אין הקנין מידו מועיל בזה שאין המטבע נקנה בחליפין אלא כיצד עושה נותן לו קרקע כל שהוא ומקנה לו המעות על גבו היתה לו מלוה ביד אחר א"י לכתוב הרשאה עליה ואפי' היה החוב בשטר מפני שהמלוה להוצאה ניתנה ואין אדם מקנה לחברו דבר שאינו בעולם ואין לו דרך שיקנה אדם חוב זה אלא במעמד שלשתן והוא דבר שאין לו טעם או בהקנאת שטר החוב עצמו בכתיבה ומסירה עכ"ל. וכן כתב פ"ו דמכיר' וז"ל ראובן שהי' לו חוב על שמעון והקנה ללוי קרקע ועל גבה חוב שיש לו אצל שמעון נראה לי שלא קנה החוב עכ"ל. הנה בפירוש שהמעות שהן בעין פקדון אין נקנין אלא באגב וההלואה אין האגב מועיל להקנותה אלא במעמד שלשתן שהוא דבר שאין לו טעם וא"כ מכ"ש דדירת בית דגריע מהלואתי לפלוני דלא מקניא באגב ואע"ג דאמרינן פ"ק דמציעא כדכתיבנא לעיל דרב פפא הוו ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפ' דביתיה דמשמע דהלוא' נקנית באגב הנה קושי' זו הקשו בתוס' שם ותירץ ר"ח דתקנה הוא שעשו חכמים בהלואות וכיוצא בזה כתב הרמב"ם ז"ל פרק ג' דשלוחין עוד אפשר דהוו פקדון והכי דייק לישנא דגמר' דמייתי עובדא דר"פ עלה דהא דקאמר מטבע נקנית בחליפין כי הא דר"פ וכו' וקנין מטבע אינו אלא בפקדון והוא ברור.
ובזה שכתבנו בדעת הרמב"ם ז"ל יתכן ויתיישב לנו לשונו פכ"ב דמכירה שכתב וז"ל אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה אלא דבר שיש בו ממש אבל דבר שאין בו ממש אינו נקנה כיצד אין אדם מקנה ריח התפוח או טעם הדבש הזה או עין הבדולח וכן כל כיוצ' בזה לפיכך המקנה לחברו אכילת פירות דקל או דירת בית זה לא קנה עד שיקנה לו גוף הבית לדור בו עכ"ל:
הנה יש בלשונו ייתור ניכר. חדא שבכלל מה שכתב אין אדם מקנה אלא דבר שיש בו ממש הוא מ"ש אחר כך אבל דבר שאין בו ממש אינו נקנה ועוד מה צורך למשל משלים מריח התפוח וטעם הדבש ועין הבדולח ולא נקט מאי דנקיט בגמר' דירת בית ופירות דקל שמהתם נפקא ליה ולא עוד אלא שאומר לפיכך שעושה עיקר פי' על אין אדם מקנה כו' ממה שלא נזכר בגמ' ומה שנזכר בפי' מוציא בלשון לפיכך והוא נזכר בגמ' בפי'. אך הנה דעתו ראשונה ללמדנו שאין אדם מקנה אלא דבר שיש בו ממש ולבל נטעה לומר שאין זה אלא בקנין סודר אבל באגב נקנה מידי דהוה אמטבע שאינו נקנה בסודר ונקנה באגב מש"ה חזר ואמר אבל דבר שאין בו ממש אינו נקנה כלומר אין קנין חלה עליו מצד איכותו ואינו נקנה כלל שאינו דבר נתפס לחול שום קנין ועדיין הרגיש שהרי אותיות אין בו ממש וכתב הוא עצמו למעלה שנקנים באגב וכן בטובת הנאה כמ"ש למעלה ע"כ אמר כיצד אין אדם מקנה ריח התפוח וכו' לומר כי זה הוא יותר אין בו ממש מאותיות השטר ומטובת הנאה כי זה דומה לריח התפוח או טעם דבש או עין הבדולח ואח"כ אמר לפיכך המקנה דירת בית וכו' כלומר שדירת בית דומה להני ולא לאותיות שטר או טובת הנאה והוא מהטעמים שהזכרנו למעלה. וכן נר' דעת הטורים שכתב וז"ל אין אדם מקנה כו' אלא דבר שיש בו ממש אבל דבר שאין בו ממש אין קנין נתפס בו כיצד אין אדם מקנה ריח התפוח וכו' לפיכך הקנה לחברו דירת בית וכו' שהעתיק לשון הרמב"ם עם היותו מיותר רובו וגם הוסיף באומרו אבל דבר שאין בו ממש אין קנין נתפס בו שהוא מה שביארנו על מה שכוון הרמב"ם באומרו אבל וכו' שהוא על העדר תפיסה לתפוס שום קנין וזהו ששינה להוסיף ביאור ואמר אין קנין נתפס בו וכן בכל שאר הלשון כענין שכתבנו בהרמב"ם ז"ל. וא"כ אחר שהרמב"ם ז"ל שהוא בעל סברת הריא"ף שאותיות וטובת הנאה נקנות לגמרי באגב אפ"ה בהלואה וכ"ש בדירת בית סבר דלא מקניא באגב וה"ה להריא"ף ששניהם בעלי שיטה א' כ"ש לר"ח והרא"ש כאשר הוכחנו בביאור וכן לבעל העיטור ובעלי סברתו כאשר כתב הוא בפירוש והעתקנו לשונו למעלה:
והנה כל הפוסקים לא יעדרו מאחד משלשת הדעות שהזכרנו בקנין אגב ולמעמד שלשת הסברות הוכחנו שלדעת הכל בדירת בית מודים דלא קני באגב וזה כל האדם נמצא שאין גם אחד מכל הפוסקים שלא יהי' דעתו כדעת רב האיי ואפי' ראב"יה שבהלואתי לפלוני כתב דקני באגב הנה הכרחנו שבדירת בית יודה דלא ככתוב למעלה. ומינה שמ"ש הרב שמהני משמע דאיכא מאן דפליג על רב האיי ובפרט הרמב"ם שחוץ מכבודו וגם לשון המרדכי והגהות אין מורה כדבריו כלל כי המרדכי לא הביא על רב האיי חולק רק פי' אחר לרב פלטוי גאון על טעם לידור פלוני בבית לא קנה שאינו על שאין בו ממש אלא שלא הקנה לגמרי וגם מה שמביא בהגהות דברי רב האיי על דברי הרמב"ם לא כוון לומר שהוא חולק עליו אלא אדרבא תניא דמסייע ליה משום דהרמב"ם ז"ל דעתו דטעמא משום שאין בו ממש הוא וכן דעת רב האיי כמוהו ולא כפירוש הגאון האחר וכן מפורש בהגהות בבירור פ"י דזכיה ומתנה. עוד כתב הרב וז"ל עוד בהגהת במרדכי פרק מי שמת כתב שהשיב רבינו ברוך על שטר שלא היה כתוב בו קנין הפירות כראוי אלא שמכר לו כח הפירות של קרקע זה דכיון שכתוב בשטר המתנה בקנין גמור אגב קרקע וקבלו עליהם באחריות כל שטרי קנין פירות העשויים כתיקון חז"ל וכו' זו היא תיקון חכמים להקנות קרקע לפירות וה"ה בנ"ד כתוב כל זה באורך וא"כ הוי לקנות העליה לדירה עכ"ל. הנה לפי דעת הרב בנ"ד לפי תשובת ה"ר ברוך דמדכ' בו בסוף השיט' כתיקון חז"ל אמרי' ודאי שמ"ש למעל' שאמר' לו שידור בעליה לא נאמר כן אלא העליה שידור בה וקשיא לי דהא בנ"ד א"א דהא הגע עצמך שהי' כתוב כן בפי' ונתתי לו ד' אמות וכו' ואגבן הקניתי לו העלי' לדיר' לא קנה כלום דהא הוה ליה מקנ' קרקע אגב ד' אמות קרקע ולא קני ולא מידי כמ"ש למעל' מהתוס' ומוסכם מכל הפוסקים וא"כ כ"ש כשאין כתוב כן דלא קנה כלל. ול"ל דמהני לישנא דכתיקון חז"ל לומר שנעשה באופן המועיל שנאמר בית לדירה ולא בתורת אגב ככתוב בשטר אלא בקנין סודר דהא כולי האי לא מתקנינן שהם שני שנויים גדולים מעיקר השטר אלא אדרב' נאמר שהרי לפנינו שלא נעשה כתיקון חז"ל ומה לנו אם יאמר שנעשה. וראי' מתשובת הרא"ש ז"ל כלל ע"ג על שטר שכתוב בו אם לא יפרע לזמן פלו' שיפרע כך וכך ממון לקנס וכתוב בסוף השטר דלא כאסמכת' ודלא כטופסי דשטרי וכו' כ' וז"ל ואע"ג דכתוב בשטר דלא כאסמכת' לא מהני מידי דהא חזינן דאסמכת' היא ומאי אהני האי דכ' ודלא כאסמכת' והביא ראי' מן הגמ' הרי לפנינו דל"א כיון דכתוב דלא כאסמכת' דמן דלא כאסמכת' נעש' במעכשו דהא חזינן דאסמכת' היא וא"כ ה"נ דכוותא כיון דחזינן שלא נעש' כתקון חז"ל לא משנינן מאי דכתוב בפירוש ומה גם אם בשטר שנשאל עליו הרא"ש היה ככל המון נוסחי שטרות שכתוב בהן ג"כ כתיקון חז"ל ואעפ"כ לא חש לומר שנעש' הקנין ההוא ע"פ הדין וה"ה לנ"ד. והטעם דלא מהני לישנא דכתיקון חז"ל אלא לתקוני לישנא כי ההוא דה"ר ברוך שנכתב כח פירות בקנין סודר דלא צריך אלא לתקוני לישנ' בלבד דכח פירות שייך ביה לפרושי הקרקע שבו כח להוציא הפירות והיינו קרקע לפירותיו או בית לדיר' אבל בנ"ד דאפי' אי הוה כתיב בפי' העלי' לדור בה לא מקניא באגב הנזכר בשטר דלכולי האי לא מהני לישנ' דתיקון חז"ל שאינו תיקון לשון בעלמא רק שנויי' בעיקר השטר כמ"ש ויותר היה סובל התיקון בשטר שאלת הרא"ש מבזה והוא ברור לרואי השמש. ועוד שאחר ל' שהביא הרב מהתשוב' כתוב וז"ל ועוד לדברי מורי ולפי' רשב"ם אפי' ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום משום דדיר' דבר שאין בו ממש מודה דדבר שבא לעולם הוא משום דמיד ראוי לדור בבית והכא לא הוזכר בשטר דיר' אלא שנתנו לו כח הפירות ע"כ. הנה בפי' שגם ה"ר ברוך לדעת רבו ורשב"ם לא קאמר אלא משום שלא הזכירו בשטר דירה אלא שנתנו לו כח פירות וא"כ הכא בנ"ד דלא כתיב אלא דירה לחוד' לא קני מידי ודעת רשב"ם ורבו של ה"ר ברוך הוא דעת הרמב"ם והרי"אף ורב האיי ורוב הפוסקים דמשום דבר שאין בו ממש הוא טעם דלא קנה באומר ידור פלוני וכו'. עוד כתב הרב וז"ל עוד כ' שם דכתוב בשטר כח הפירות וזה הוא בין לדור בין למשטח ביה פרי וכל תשמישין שבעולם ובין להשכיר וליקח השכר כל זה הקנו לו אגב ד' אמות קרקע מעכשו וכו' והכא בנ"ד נמי כתוב בשטר שהקנה לו נמי אגב ד' אמות קרקע פירות בית אחר שאצל' ומשמע נמי כלישנא דפירות דירה ושטיחת פירות וכל תשמישין וקני וכיון דקני פירות האי בית מהאי טעמ' דכ' ה"ר ברוך קני נמי דירת העליה האחרת שאצלה כיון דאקנינהו בהדי הדדי בחד קנין אגב ד' אמות קרקע וכמו שהביא שם המרד' למעלה מעשה בא' שהקנה לחברו בקנין סודר קרקעות ומטלטלין ומעות בבת אחת ונחלקו חכמי הדור יש אומרים דדמי לקני את וחמור וכו' וי"א קנה הכל במגו שחל הקנין על הקרקעות ועל המטלטלין חל נמי אמעות וכדומה לזה כתב הרשב"א בתשובה י"ח המיוחסות להרמב"ן ז"ל נראין הדברים דאחר שכלל אחר עמו לכלם שייר כענין אחד דוק ותשכח ובנ"ד נמי כיון שקנה הבית האחר לפירות כרבי' ברוך קנ' נמי העליה לדירה ונ"ד עדיף שהעלי' היא אצל הבית שהקנה לפירות דבקנית הבית קנה העלי' לדירה מכל אלין נ"ל לקיים שטר זה ועל הדיינים ההגונים יצ"ו להביט בעין שכלם בטענות אלו ולדון כפי מה שיראום מן השמים עכ"ל. כלל דברי הרב הוא דכיון דבבית הסמוך לעליה חל הקנין באכילת פירות כדעת ה"ר ברוך מגו דחל בזה חל ג"כ בדירת העליה דבהדי הדדי איקנו אמנם ממקום שבא מדעת ה"ר ברוך לא קנה אכילת פירות הבית הסמוכה לעליה דלא קאמר ה"ר ברוך דקנה אלא משום לישנ' דכח פירות שכולל דברים הרבה שהוא בין לדור בין למשטח פרי וכל תשמישין שבעולם ובין להשכיר וליקח השכר אבל אם לא כתוב בשטר אלא שמקנ' לו אגב קרקע פירות הבית ודאי דלא קני דלא עדיף מל' דירת בית דהא רב האיי גאון השוה אותם וז"ל דדבר שאין בו ממש כגון אויר ודירה ואכילת פירות בכולהו לא מהני קנין ואפילו אגב ארע' עכ"ל והוא מוסכם כאשר כתבנו למעלה ובנ"ד לא הוזכר בבית הסמוכה לעלי' הדירה אלא אכילת פירות בלבד כי זה לשון השטר כאשר הועתק לשונו למעלה וכמו כן נתרציתי ונתפייסתי שיאכל הוא ג"כ פירות העליה האחרת המזרחית שבצד' שדר בה פלוני ופירות הבי' אש' תחתיה ע"כ. הרי שלא נזכר רק אכילת פירות בלבד ולא ניתן לו רשות לא לדור ולא למשטח פירות ולא לשום תשמיש ולא עוד אלא שאמר שדר בה פלוני ושיאכל חתנה הפירות ואיך ישתמש או ידור הוא בה באופן שלא קנה אכילת פירות הבית הסמוכה לעלי' כלל ובזה נהרס כל הבנין שאם פירות בית לא קנה איך יקנה אגבו דירת העלי' ואין זה דומה לקרקע ומעות כ"א למעות ומעות לא קנה לכ"ע דתרוייהו אין הקנין חל בהם כלל. וכ"ש שלא סמך ב' הדברים לומר שהקנית לו דירת העליה ואכילת פירות הסמוכה לה כ"א שגמר כל ענין דירת הבית לגמרי כתוב וכן נתרציתי וכו' שיאכל פירות העליה הסמוכה וכו' ועד כאן לא אמרו האומר שקרקע ומעות קנה אלא במקנ' את שניהם יחד ולא עוד אלא שבנדון שלנו תחלה הזכיר מה שלא קנה וממנו עשה עיקר ואח"כ אמר וכן וכו' על אכילת פירות ואינו כקרקע ומעות ומה גם שהם נפרדים כאשר כתבנו זולת ההפוך ואיך יהיה הקודם אגב המאוחר ועוד מנין לנו שהלכה כמ"ד דקרקע ומעות קנה ואדרב' נסמוך אל האחרים שעל האומרים שקנה להביא ראי' שאומרים שלא כהלכה דקנה את וחמור ומאי אולמיהו לחלק. ועוד ודאי נראה דהלכה כמ"ד שהמקנ' קרקע ומטלטלין ומעות דלא קנה מעות דהא איפסיקא הילכת' שאין מטבע נקנה אלא באגב או שכירות מקומן ואם איתא למה הצריכוהו לומר אגב תיפוק ליה דלימ' אני מקנ' לך ד' אמות קרקע ומטבע ומגו שחל בקרקע יחול במטבע אלא ודאי דאגב וקני בעי' ולא די שיזכירם יחד. וראית הרשב"א מתשובת י"ח יש לדחות חדא שלא אמר דירה אחת לי ודירה אחרת לפלוני אלא אני משייר לי ולפלוני דירה אבל בזה שהם ב' עניינים נפרדים לא אמר. ועוד כי שם כתב שאין הכללות שכלל אחר עמו מועיל אלא לומר שנפרש מה שאמר דירה כאילו אמר בית לדירה אבל אם גם באומרו כך בפירוש אין הקנין חל לא מהני שכתב שכיון שלא נזכר לשון מתנה באחר לא קנה שאפילו אם היה אומר בית לדירה לא היה מועיל וא"כ במקנ' קרקע ומטלטלין ומעות דעתו כמ"ד דלא קנה שאין הדבר תלוי בפירוש וכוונת האומר אלא שהוא דבר שאין הקנין חל בו ודומה לאת וחמור ובנ"ד נמי כיון שאין מועיל רק להיות כאילו אמר בפירוש בית לדור ודאי לא קנה שאפילו אמר כן בפירוש אינו כלום שהרי לא הקני' אלא אגב ד' אמות קרקע ואין קרקע נקנה אגב קרקע ובזה אפילו אכילת פירות הבית האחר נמי לא קנה כי גם שנאמר אח"כ וקנינ' הוא הקנין הנ"ל לקנות הד' אמות כדי לקנות אגבן דירת העליה כאשר כתבנו למעלה מלבד שאפילו לה"ר ברוך לא קנה אכילת פירות הבית הסמוכה לעלית הדירה כאשר כתבנו ובזה הכל נעקר מעיקרו וגם היות הבית שקנה אכילת פירות בו סמוכה שכתב הרב דעדיף לקנות דירת העלי' אגבה הנה כתבנו למעלה שנראה שאין סמיכות כזה מועיל לקנות. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי:
תשובה. עמדתי על הטעמים שכתב הרב לקיים המתנה הזאת ולא עלה בידי אפילו אחד מהם והראיות שכתובות בקונדרי' לבטל שטר מתנה זו בריאות וטובות כראי מוצק חזקות ויש אצלי ראיות אחרות כתבתי בקונדרי' בפני עצמו ודעתי הפעוט' והשגתי המעוטה שאין דירת הבית והאויר נקנה ונתפס באחד מן הקניינים הנזכרים בגמ' חוץ ממה שנאמר בפרק מי שמת קנה בית זה לדירה ומה שנא' בירושלמי קנה חורבה זו לאויר כאשר כתבו כל בעלי הלכות הפוסקים ז"ל וכתבו דוד בן אבי זמרה: