שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה נא
שאלה. ראובן שהלוה את שמעון מעות והתחיל שמעון לפרוע לו מדמי ההלואה סך מה ובראות שמעון שהי' דוחק אותו ראובן על השאר אמר לראובן שיש לו על אביו סך מעות מצד ירושת עזבון אביהם שנטל אביו של ראובן יותר על חלקו המגיע לו ורוצה שישלם לו ראובן אותו הסך כי השעה הוצרכה לו לכך בעונות שנתגלגל הזמן והצריכו לכך. כשמוע אם ראובן את דברי שמעון דברה על לב בנה שלמען השם אל ישמעו זרים ביניהם כי אנשים אחים הם ומה גם כי אין ידו של שמעון משגת ואפי' שלפי הדין לא יהי' חייב ראובן לפרוע חוב אביו באומרו שלא ירש מאביו מאומה ועוד שהיא מלוה ע"פ ומי הכריחו לפרוע אותו החוב אפ"ה אין לאל ידו של שמעון ומה תועלת להתגורר ולהתקוטט עם דודו שלמען השם ישמע לקולה ויהי' לו אשר לו וממקום אחר ישלח רחמיו. כראות ראובן את רצון אמו ודבריה קבלם עליו אך בזאת שיכתוב לו שמעון כ"י איך לא נשאר לו עליו שום טענה ותביעה מצד ירושת אביו ויהי' לו אשר לו וכן עשה שמעון שכ' לו כ"י וז"ל. בהיות כי הי' לי טענה ותביעה על חלק ירושת אחי פלו' נ"ע אשר ירש וקבל מעזבון אב"מ ז"ל יותר על חלקו המגיע לו מודה אני עתה החתום מטה הודאה גמורה בלב שלם ובנפש חפצה בלי שום אונס כלל איך לא נשאר לי עליו ולא על בא"כ לא טענה ולא תביעה ולא דין ודברים כלל וכל טענה או תביעה שאטען מצד חילוק הירושה הנזכר מעתה ומעכשיו תהי' בטלה כחרס הנשבר שאין בו ממש ויהיו דברי אלה שרירים וקיימים לעולם ועד ולהיות לזכות ונראי' ביד כל בא"כ חתמתי שמי פה היום יום פלו' מחדש פלו' משנת פלוני ליצירה מודה אני כל הכתוב לעיל היות אמת ויציב ונכון ומתוקן ומקובל עלי אני הצעיר פלוני. ע"כ כ"י של שמעון. אחר זמן רב תובע שמעון את ראובן שיפרע לו אותו החלק שנטל אביו של ראובן מירושת עזבון אביהם יותר על חלק המגיע לו כנז' וע"ז מוציא שמעון מעשה ב"ד שנתחייבה אם ראובן לפרוע מה שיתברר שנטל בעלה יותר על חלקו ושנתברר ע"פ אפוטרופוס ראובן שנטל אביו של ראובן סך מעות שישלם לו עתה וע"ז משיב ראובן שאעפ"י שכפי הדין אינו חייב לפרוע חוב אביו לפי שלא ירש ממנו מאומה ועוד שהיא מלוה על פה אפי' הכי כבר פרעו באותם המעות שהלוה לו וכבשם שמעון ת"י כנז' וכ"י יוכיח שפרוע הוא. משיב שמעון שלא היו דברים מעולם שמעולם לא לוה מראובן שום דבר ולאו כל כמיניה לומר שהלוהו ואם יביא ראיה מהכ"י אומר שמעון שלא כתב הכתב כי אם לאמו של ראובן שנתנה לו דבר מועט והבטיחה אותו שתשלם לו השאר וחלתה פניו של שמעון שיכתוב לה זה הכ"י אולי תוכל עם ראובן הנז' שיפרע השאר ואם לא יעלה בידה עם בנה ראובן הנז' ליפרע חוב אביו שתשלם היא ממעשה ידיה וראיה לדבר שעדין כחותיו בידו ואמו כבר מתה ולא השלימה דבריה עמו שישלם לו ראובן עתה חוב אביו. והכ"י אינו כי אם פטומי מילין ודברים בעלמ' כי לא נטל קנין על דבריו. ילמדנו רבנו אם שמעון נאמן על דבריו הנז' ואם הבטול שבטל בכתב ידו בלי טענה או תביעה כאשר עיניכם רואות אינו מועיל לבטל טענותיו וכחותיו. ואם יהי' נאמן ראובן לישבע שכבר פרע חוב אביו מאחר שלא יש בידו של שמעון כי אם מעשה בית דין על אם ראובן שנתחייבה לפרוע כנזכר. ואם נאמן שמעון בטענתו שטוען שכתב הכתב יד לאמו של ראובן בתנאי כנזכר והכתב יד יוצא מתחת יד ראובן כנזכר ילמדנו מורי צדק ויורנו משפטי ה' אמת על כל פרט ופרט:
תשובה. הנה כללות השאלה היא אם יש כח בשובר מכ"י שמעון לבטל כח המעשה ב"ד שעדיין הוא ביד שמעון או אם יאמר לו שמעון מעשה ב"ד בידי מאי בעי. והנראה כי אחר דאלים כת"י הלוה לגבות לפחות מבני תרי וגם שאם תבע ראובן את שמעון מנה לי בידך ואמר לו לא היו דברים מעולם והוציא הלה כתב ידו הוחזק כפרן ומשלם בלא שבועה כמפורסם בכל הפוסקים א"כ מילת' דפשיט' הוא דק"ו הדברים ומה אם להוציא יש כח בכ"י הלוה כ"ש לעכב ע"פ הודאתו בכ"י של מלוה ולא מ"ל שטרך בידי מאי בעי דהא אכ"י שבידו סמך הלוה. ועוד ראיה ברורה דאצ"ל בשטר חוב סתם אלא אפילו היה בשטר נאמנות למלוה כשני עדים כשרים והיה ביד הלוה שובר מכתיבת יד המלוה אף ע"פ שאם יבואו ב' עדים ויעידו בכתב או ע"פ שפרעו אינו מועיל כלום עכ"ז אם יש ביד הלוה כת"י המלוה מבטל השטר שהרי הטור ז"ל סי' ע"א כתב דברי הרמב"ם ז"ל וז"ל זה שהאמין למלוה כשני עדים מה תקנתו כשיפרע יקרע השטר או יעיד על עצמו זה המלוה שביטל כל שטר שיש לו על פלוני או יעיד על עצמו שקבל כל חוב שיש לו על פלוני ע"כ. וכתב עוד דעות חלוקות בדבר ואחר כך כתב וז"ל בספר התרומות אבל מחילה ודאי מילתא אחריתי היא ואי אתו סהדי ומסהדי דמחלי' לוה למלוה נאמנים אע"פ שיש בו נאמנות והמדקדקין עושין שובר מכתיבת ידו של מלוה על שטר של נאמנות ותו ליכא למיחש למידי עכ"ל הנה כי שובר בכתב ידו של מלוה מועיל לכולי עלמא ובהכי ליכא למיחש למידי והיינו נ"ד. וכן מה"ר זל"הה בסי' נ"ד עלה דהא דכותבין שובר כתב וז"ל וכתב בעל התרומות שער ל"א גם צריך ליזהר בכתיבת השובר אם יודה בעדים או מכ"יי המלוה אחר שיש בשטר חוב נאמנות כשני עדים כשרים עכ"ל והוא הענין בעצמו כי כשיש נאמנות צריך ליזהר שאין שובר מועיל אם לא שיודה הוא בעדים או שכתב בכתיבה והוא ענין נ"ד וכמ"ש ובכן בטלה טענת שמעון ופטור ראובן מתביעתו. ועוד יש טענה אחרת כי בחיוב אם ראובן כתוב מה שיתברר והנה אין בירור אלא בעדים ומהשאלה נראה שנתברר על ידי האפטרופוס והוא עד אחד ולא היו נכסים ביד האפטרופוס והיה מעכב מהנכסים שתחת ידו ואומר של פלוני הם כשאמר כך כדי שיהיה נאמן ומה גם אם האפטרופוס היה קרוב כפי הנשמע שאין עדותו כלום גם שיצטרף עם אחר. כלל הדברים כי מכל א' מהני חדי טעמי ראובן פטור והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: