אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה לא

שאלה ל

שאלה. מעשה שהיה כך היה בג' אחים המה ראובן ושמעון ולוי נפטר בחיי ראובן ושמעון וכאשר נפטר לוי הנז' תפס ראובן מנכסי אחיו לוי בגדים ואחרי אשר תפס ראובן הנז' בא שמעון ויבם את אשת אחיו לוי נ"ע ואחרי אשר יבם שמעון לאשת לוי בא ראובן ושאל משמעון מה שהי' חייב לו יותר ממה שתפס מצד כמה חיובים שחייב לו לוי הנזכר והשיב שמעון ואמר שלא היה רוצה לתת שום דבר באומרו שלוי לא היה חייב לראובן שום דבר ואז הלכו לפני ב"ד והביא ראובן ראיות לב"ד כי לוי היה חייב לו. ואחרי שעמדו בדין ראו הב"ד מחמת ראיות הרבה בכתב ובע"פ כי אמת היה הדבר שלוי היה חייב לראובן וגם תמיד היה ראובן צועק ואומר כי אחיו לוי היה חייב לו כמה חיובים שאלו היה לוי קיים היו מחייבים את לוי לפרוע לראובן אך נסתפקו אם כח בב"ד להוציא משמעון כדי לפרוע לראובן כי לא נודע באמיתות אם לוי פרע אותם החיובים לראובן אם לאו. לכן אם על ספק זה יש כח לראובן להוציא משמעון תשלום פרעון ממה שהי' חייב לו לוי או אם יש כח לשמעון להוציא מה שתפס ראובן או אם ישאר ראובן עם מה שתפס ומה שנכנס תחת רשותו מצד החיוב שהי' חייב לו לוי. יורונו המורים מה יראה להם מן הדין ומה' יהי' משכורתם שלמה אמן:

תשובה. הנה לענין אם יתפרע ראובן משמעון שארית חוב שאומר שהי' חייב לו לוי דבר פשוט הוא שאין גובין מהיורש אפי' הוא גדול אלא במלוה בשטר או בע"פ אם הודה בשעת מיתה או שחייבוהו ב"ד ולא הספיק לפרוע עד שמת או שנדוהו ומת בנדוייו וא"כ כיון דליכא חד מכל הני גווני אין לראובן כח להוציא משמעון מה שהי' חייב לו לוי. ובמה שתפס מנכסי לוי אחר מותו אע"ג דקי"ל דתפיסה דלאחר מיתה לא מהניא הרי כתבו הפוסקים דהיינו לדינא דגמרא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אבל השתא בתר תקנת הגאונים דב"ח גובה ממטלטלי דיתמי אפי' מלוה ע"פ כמו"ש הרי"אף פרק הגוזל בתרא והרמב"ם פ"ה דהלכות גזילה והוא דעת הרשב"א והרא"ה ז"ל וכל האחרונים, א"כ גם תפיסה דלאח"מ מהניא וכדכתב הרי"ף ז"ל פרק הכותב גבי האי אתתא דתפסה מלוגא דשטרי וכמו"ש הריב"ש גבי אשה שתפסה לכתובתה דאע"ג דאמרו בגמ' דתפיסה דלאחר מיתה לא הויא חפיסה היינו מקמי תקנתא דליגבו ממטלטלי דיתמי אבל בתר דתקינו מהניא וכן כתב גבי ב"ח סי' שצ"ב בפירוש וא"כ בהאי נדון נמי מהניא תפיסת ראובן ואע"ג דאין החוב ברור א"נ הוה בעדים דמספקינן דילמא פרעיה או אפילו ליכא עדים כלל שהי' חייב לו נאמן בשבועה עד כדי דמי מה שתפס מדין מגו דאי בעי אמר לא תפסתי ואפילו אי איכא עדים שתפס בפניהם דלא הוה מצי למימר לא תפסתי אכתי איכא מגו דאי בעי אמר החזרתי וכמו"ש הריב"ש ז"ל בפירוש בסימן הנזכר. ואע"ג דמלשון הרמב"ם ז"ל פ"ו דהלכות שאלה ופקדון משמע דהיכא דהפקיד אצלו בעדים ליכא מגו אע"ג דאכתי הוה מצי למטען החזרתי הרי כת' ה"ה וז"ל וביאור הדבר כגון שיש כאן ראיה כלומר שעתה נראה זה החפץ אצל הנפקד בעדים שאל"כ מתוך שי"ל החזרתי נאמן לומר לקחתי כ"כ הרשב"א ז"ל בחדושיו פרק חזקת הבתים וזו היא כוונת רבינו באומרו שזה החפץ כו' שעתה ראו החפץ עכ"ל. ולפיכך בנ"ד אם הדברים שתפס ראובן נראים בעדים שהם עתה אצל ראובן ליכא מגו דהחזרתי ואינו נאמן בשבועתו לומר שהיה חייב לו לוי ותפסן בחובו ומוציאין מידו כל מה שתפס אבל אם אין עדים שהן עתה אצלו נאמן בשבועתו במגו דהחזרתי כיון דליכא ראיה ומעכב בידו כל מה שתפס זהו הנלע"ד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה