אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה כח

שאלה כז

שאלה. ראובן שמתה אשתו בלא זרע ממנו והיה תנאי הכתובה כמנהג דמשק וחסרו המטלטלין אשר היו כתובים בכתובתה או נפסדו אם חייב בהם. שנית אם המטלטלין שהיו כתובים בכתובה מקצתן אינן אחר מותה והיורשין טוענין שהיא מכרה מהם ומהמעות קנתה חפצים אחרים במקומם והבעל טוען שאין לו ידיעה אם קנתה או לא או מה הם החפצים. שלישית כי נכתב בשטר כתובה איך קבלה ממנו ק"ק פרחים בתורת מוקדם וק' אחרים בתורת מאוחר ומתה בלא זרע אם חייב להחזיר ליורשיה חצי המוקדם על פי מנהג דמשק. רביעית אם יורשי האשה מוחזקים בנכסים אם זכו בכל נכסי כתובתה על פי מנהג דמשק:

תשובה. הנה הדברים פשוטים מלהאריך בהם והנה השאלה הא' ברורה בלשון תקנת דמשק שאין ליורשיה רק חצי הנמצא בעין כמות שהוא. ועל השנית אם יורשין טוענין בריא שיודעים שמכרה מנדונייתה וקנתה חפצים אחרים ושעודן קיימים ישבע הבעל שלא קנתה או שאין חלופיהן קימים או שאין לו ידיעה כאשר טען ואם אין היורשים טוענין בריא אין על הבעל על טענתו אלא חרם סתם. ועל השלישית נראה דבעל פטור מחצי המוקדם חדא דמלשון תקנה נלמוד שהוא שיחלקו יורשי האשה עם הבעל במה שנמצא קיים מנדוניית' דמשמע שלא תקנו להפקיע מירושת הבעל אלא במה שנמצא בעין בלבד. ועוד כיון שלא קיבלה כשנשאה דבר וגם לא תבעה אותם כל ימי חייה איכא למימר חדא מתרתי או שמחלה לו כי ע"כ כתבה מאז שקיבלה עם שלא נתן לה כלום או שהניחם חוב עליו כק' של המאוחר לכשתתגרש או תתאלמן אם היא שמחלה בטלה מחלוקת ואם הוא שנעשו כמאוחר ג"כ פטור כי לא היתה התקנה בתוס' ועוד שכיון שנשאר חוב עליו ולא באו לידה קודם שתמות לא זכו יורשיה דהא כתבו הפוסקים שאם היא הלוח' לאחרים אחר נישואיה ומתה שיורש החוב ההוא הבעל ואם לותה קודם נשואין ולא גבת' בחייה ומתה שאין הבעל יורש כלום כי אינו יורש בראוי וק"ו הדברים אם הבעל שהוא יורש מד"ת אינו זוכה במה שלא היה בידה בחיים כ"ש יורשי' שאין להם אלא מן התקנה בלבד שאין זוכים במה שהוא חוב ומעולם לא היו בידה. ול"ל דכיון שהיה בידה לגבותם כגבויים דמו דהא תנן פרק ארוסה מתו בעליהן עד שלא שתו ב"ש אומרים נוטלין כתובה ואינן שותות וב"ה אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה ואמרינן בגמרא במאי קא מיפלגי ב"ש סברי שטר העומד ליגבות כגבוי דמי וב"ה סברי לאו בגבוי דמי ע"כ. וא"כ בנ"ד דכוות' ל"א כגבוי דמי ועוד אני אומר דמלוה זו אין לה כח מלוה בשטר אלא כהודאת מלוה ע"פ שהרי אם היתה היא בחייה מוציאה שטר כתובה זה לא היתה מוציאה ממנו מכח השטר שהרי השטר מכחיש' שכתוב בו שכבר קיבלה ויכול לומר פרעתי ע"פ שטר ועדים ואם הוא מודה שלא אין בהודאתו דין שטר אלא כמודה בחוב ע"פ. ועוד כי אפי' במה שהיו נוהגים בימי הרא"ש ז"ל בקצת מקומות שכמו שהיתה האשה מביאה נדוניא כך החתן היה כותב לה נדוניא שהרי כותב על עצמו כך וכך דינרין שהיה מתחייב לתת לה וכתב הרא"ש ז"ל כלל ל"ט שדין הנדוניא ההיא הוא שהית' יכולה היא לגבותה בכל עת שתרצה ועכ"ז נראה בפירוש מדבריו ז"ל כלל נ"ו שאין גביית חצי הנדוניא ההיא ליורשי האשה אם מתה בחייו אם לא שהי' כתוב כך בלשון התקנה כי כן שאלו ממנו על מקומות שהיו נוהגין ע"פ תקנה שהי' כתוב בה שיחלקו יורשי הבעל עם יורשי האשה בין על הנמצא מנדונייתה בין על הנדוניא שכתב לה הוא וע"ז כתב בלשון תשובתו ז"ל שמה שהם זוכים הוא מכח התקנה ההיא דמשמע דמן הסתם לא היו נוטלין אלא מהנמצא מנדוניתה בלבד. הילכך ק"ו הדברים אם ממה שחייב עצמו בפירוש לפרוע בחייה אינן נוטלין אם לא פורש בתקנה כ"ש במה שלא חייב עצמו אלא שאומר שנתן לה וגם לשון התקנה אינו מודה אלא דלא תקנו אלא במה שהוא בעין דלא מפקינן מיניה ומה גם עתה להוציא מן היורש בדין התורה לתת לבא מכח תקנה בעלמא דכל טצדקי דאפשר לבלתי הפקיע מירושת הבעל עבדינן. ועל הרביעית אין צריך להשיב דודאי אין חזקת יורשיה מועלת כלום:

וששאלת ראובן שהי' חייב לשמעון בשטר וטוען ראובן כי זה ג' או ארבע שנים המחהו אצל לוי שהי' חייב לראובן במעמד שלשתן ולא נשאר השטר ביד שמעון אלא שנשכח בידו ושמעון מחזיק בשטרו ומכחיש המעמד שלשתן ועד א' מכחישו ומעיד שהמחהו ראובן אצל לוי במעמד שלשתן:

תשובה. כיון ששמעון מוחזק בשטרו ישבע ויטול ואם יש בשטר נאמנות בשני עדים נוטל שמעון בלא שבועה:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה