שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך
שאלה כב
וששאלת ראובן נתחייב בשטר ובשבועה לפרוע לשמעון סך ידוע במעות בעין ולא בדבר אחר לזמן קצוב ונשלם הזמן ותובע מעותיו ממנו ומשיב שמעון כי אין לו מעות בעין לפרוע לו אלא סחורה שימתין עד שימכור סחורה מה באופן שלא יפסיד או שיקח כ"כ סחורה כפי אשר ישומו אותה ב' שמאים לערך מעות בעין אם חייב שמעון למכור מיד הסחורה בשער שימצא לקיים שבועתו או אם יקח הסחורה כפי אשר ישומו השמאים לערך מעות בעין ובזה יהיה פטור מהשבועה:
תשובה. גם זה פשוט דהא פ' הכותב כתב ר"ת דג' דינים חלוקים למלוה ולניזק ולשכיר לבעל חוב אית ליה זוזי לא מצי לסלוקי בארעא וניזק אפילו אית ליה זוזי מסלק ליה בארעא ובשכיר אפי' לית ליה זוזי אמרי' ליה זיל טרח וזבין ואייתי זוזי עכ"ל והוא מוסכם מכל הפוסקי' כמ"ש הריב"ש סי' ק' וז"ל והסכימו כל האחרונים דג' דינים חלוקים הם וכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות מלוה ולוה עכ"ל וה"פ הרא"ש ז"ל בפסקיו פ"ק דב"ק ובחשן המשפט והג"מ פ"ח דנזקי ממון ובמלוה ולוה והמרדכי פרק הכותב. וא"כ כיון דמלוה סתם כשיש לו מעות אין יכול לדחותו אצל שאר נכסים נ"מ בפירוש דבמתנ' ואומר לא תפרעני אלא במעות בעין דמכוין לאסוקי דרגא דאפי' לית ליה זוזי ליטרח וזבין ואייתי מעות כדין השכיר. ואע"ג דבלישנא דר"ת דכתיבנא קאמר לא מצי מסלק ליה בארעא ולא קאמר במטלטלין ל"ל דלגבי מטלטלין לא הוי דינא הכי אלא דמסלק ליה במטלטלין אפי' אית ליה זוזי מטעמא דכל מטלטלי מיטב הוא דאי לא מזדבני הכא מזדבני במתא אחריתי דהא מלבד דלא איתמר בגמרא האי טעמא אלא למזיק לגבי נזקין דכל מילי דמטלטלין מיטב ולא לכוללן בכלל מעות בעין הנה הריב"ש ז"ל בסי' ק' הביא ל' ר"ת והזכיר בפי' מטלטלין וז"ל בניזקין אע"ג דאית ליה זוזי יכול להגבותו מטלטלין או קרקע בשומא וב"ח אי אית ליה זוזי יהיב זוזי ואי לא יהיב מטלטלין ואי ל"ל מטלטלין למגבי ליה קרקע ע"כ וכן בפי' כתב הוא ז"ל שם סברת ר"ת על מטלטלין וכן בלשון שהביא הרא"ש ז"ל בב"ק בשם ר"ת לא הזכיר קרקע. וכ"כ רבינו ירוחם כתיב ששי דמשרים וז"ל כ' ר"ת בספר הישר וכן הרא"ש ב"ח גובה מעות כשיש לו מעות ואם אין לו נותן מטלטלין או קרקע כמו שירצה מלוה כי מטלטלין יותר טוב לו מקרקע ע"כ. העולה מכל זה בבירור דכשמתנה לפרוע במעות בעין שעולה מדין ב"ח סתם לדין שכיר דטרח וזבין מטלטלין ואייתי ליה זוזי דאל"כ מה הועיל בתנאו ולא מצי למימר ליה קח אותם בשווי דמים. וכ"נ בפירוש ממהרי"ק שורש צ"ה שכ' וז"ל דבר פשוט הוא שלא נתכוון זה הנשבע לפורעו במעות מנויות אלא כדי שלא יוכל לדחותו אצל מטלטלין שצריכי' שומא ולפעמים יושם לו שוה ק' בר' וגם כי יושם לו מטלטלין בשוויין מ"מ אינן מוכנים למכור ומוכנים לריוח והוצאה כמו המעות עכ"ל והוא בביאור מה שכתבנו. וכ"ת אכתי איכא טענת אונס דהא מפסיד אי זבין סחורותיו לאלתר ובכי האי גוונ' אמרי' זוזי אנסוה גבי האומר לחברו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשו במנה דק"ל שאם מכרה לאחר ביותר ממנה דקנה השני דאמרי' רווחא דזוזי אנסוה וכ"ש בהאי גוונא דהוי' פסידא אי זבין לאלתר דאיתקרי אונס ומצי למימר אדעתא דהכי לא אשתבעי. ליתא דהא התם אם אמר לו בפי' כשאמכרנה אפי' ביותר ממנה הרי היא לך מעכשו במנ' קנה הראשון כמו"ש הרב המגיד פי"א דמכירה בשם הרשב"א ז"ל וה"נ כשהתנה ואמר במעות בעין נעשה כאומר בפירוש שאפי' אם לא יהיו נלוה אלא מטלטלין יפרענו מעות כאשר הכרחנו שאל"כ מה כח התנאי יפה.
ועוד דאין זה אונס כלל מה שאין יכול למוכרו מיד ביום שהגיע הזמן בלי הפסד דהא כשנתחייב בשבועה לפרוע לזמן קצוב לא היה הענין שיהיה הפרעון ביום ההוא בדווקא אלא שיהיה פרוע ביום ההוא ולא יעבור ממנו אך כל הימים שקודם יום הקצבה הם בכלל זמן הפרעון. וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ח' והובא בח"ה על גדולה מזו על מי שנשבע לפרוע בכך ימים בחדש ואירע יום הקצבה בשבת שהרי אין לך אונס גדול מזה שא"י לפורעו משום מוקצה שהוא יותר מהאונס שבנ"ד וכ' שלא נפטר מהשבועה שהרי אין כוונת קצבת הזמן אלא שיהיה פרוע ביום ההוא והיה לו לפורעו בימים שקודם השבת וכן בתשו' הרשב"א ז"ל סי' תש"ע כתב וז"ל שכל הנשבע לפרוע לזמן פלוני אין הכוונה שיפרע באותו זמן דוקא לא קודם לו שאם אתה אומר כן כל מי שפרע קודם זמנו עובר הוא על שבועתו ע"כ. וא"כ בנ"ד ה"ל לראובן לאהדורי בתר זוזי מקמי יומא דקביעות' או למזבן מסחורותיו פורתא פורתא כי היכי דלהוו ליה זוזי במשלם יומי קביעותי'. עוד כ' הרא"ש ז"ל בכלל הנזכר שאם נשבע לפרוע במעות בכך לחדש ואירע היום ההוא בשבת שאין ין מועיל לו התפסת מטלטלין או משכון ועבד על שבועתו כיון דהוה אפשר מקמי הכי וא"כ בנ"ז שנשבע לפרוע במעות בעין ג"כ אין תקנה במטלטלין וסחורות אלא שילך יתרפס ויביא מעות ופשוט הוא זהו הנלע"ד וחתמתי שמי: