אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה יח

שאלה יז

שאלה. בפנינו עדים ח"מ בא הנעלה וגביר ה"ר מנחם גארד יצ"ו ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו בידי ד' בנותי מ' דולסה ונחמה וקלארה וריקה להיות בידם וביד בעליהן חתני החשובים והמעולים לוקחי בנותי הנז' כהר"ר דוד אלגזי יצ"ו והה"ר יוסף אלצייג יצ"ו וה"ר שבתי שיגור יצ"ו וה"ד אברהם מרדא יצ"ו לזכות ולראייה מחמת שאני מודה בפניכם הודאה גמורה שרירא וקיימא כמודה בפני ב"ד חשוב ברעות נפשי ובגמר דעתי בלי זכר אונס כלל איך מעתה ומעכשו נתתי להן לד' בנותי כאחת את חזקת חנותי הידועה שיש לי בב"ט באז"אר במתנה גמורה וחלוטה גלויה ומפורסמת לכל מעכשו בכל חזוקי לישני מתנה דתקינו חז"ל לזכות ויפוי כח מקבלי המתנה וגם הכתבתיה על שמם בפנקס המותבלי שתהיינה מוחזקות בה אך תנאי היו דברי ונתינת מתנתי זו תנאים גמורי' שרירים וקיימי' בשעת נתינת המתנה ככל תנאי בני גד ובני ראובן בהן קודם ללאו ובתנאי קודם למעשה שקודם נתינת המתנה התניתי התנאים הנמשכים בשטר זה בכל תנאי ותנאי. התנאי הא' שכל הימים אשר אני חי על האדמה לא ימשלו להוציא החנות הנז' מתח' ידן מחזקתן לא למכור לא למשכן ולא להחליף ולא לתת במתנה אלא שתעמוד בחזקתן ותחת רשותן ויאכילו לי פירותיה כל מה שיעלו אהא אוכל פירותיה בעה"ז עד יום מותי ולהיותן מחוייבות הן ובעליהן לשלוח לי פירותיה מדי שנה בשנה על אדמת הקודש אשר אני הולך שמה לשקוט ולנוח מעצבון ומרוגז ובגזרת ברכתי שלא יעבירו לי לשלוח הפירות בכל שנה ושנה ולא יוכלו ליהנות מהפירות כלל ועיקר אלא כולם יהיו זכותי שישלחום לי כמדובר שנה בשנה להחיות את נפשי ולכלכל את שיבתי. התנאי הב' שאם יפקדני האל בפקודת ישועה ורחמים ויזכרני כרצון עמו לתתי לי שם בן זכר או בנים זכרים בין שיהי' א' או רבים מעתה רציתי שהמתנה הנז' של החנות הנז' תחלק לב' חצאין שוין חציה לד' בנותי הנז' וחציה לבן או לבנים אשר אשאיר אחרי בין שיולד לי מאשתי היקרה אשר היא עמי כהיום מרת לונא בכמה"ר אפרים בן סנג"י ז"ל בין שיולד לי מאשה אחרת זולתה אשר אקח לי שמה או בכל מקום שתזדמן לי. עוד תנאי ג' שאחרי מותי יתנו בנותי הנז' מצד המתנה הנז' לנכדי מנחם חבצ"ל יצ"ו י' אלפים לבנים. ולרבי יהודה די בולורביגו קרובי ח' אלפים לבנים וזה כשיהיה מנחם נכדי קיים בחיים אחרי מותי שאז יתנו לו הי' אלפים לבנים והח' לר' יהודה הנז'. עוד תנאי ד' שהחנות הנז' לא תצא לעולם מתחת ידי בנותי וחתני הנז' לאיש זר שאם איזו מהן תרצה למכור את חלקה שלא תמכרנה לאיש נכרי אשר לא אחיה הוא כ"א לאחותה הקרובה אליה תמהרנה וכן ליותר מאחת ואפי' שתצא החנות מת"י שלשתן תשאר ביד אחת מהן עכ"פ וזר לא יקרב אליהן למשול בחנות הנזכר ולא יכרת שם החנות הנזכר מזרעו. ואומר וחוזק וכו' וקנינא מה"ד מנחם ומבנותיו וכו':

עתה יורנו מורנו ורבנו אם נפטרה אחת מהבנות בלי זרע אם יורש בעלה חלקה אם יהיה כדין נ"מ או אם תחזור חלקה לאביה על פי התנאים הכתובים לעיל כי עדיין לא זכתה הבת בחלקה עד אחרי מות אביה וגם כי כתוב שלא תצא החנות לאיש זר וכו' על הכל יורנו מורנו ורבנו מה יהיה דינו:

תשובה. לבא אל תכונת הדין נציע כי ג' סוגים יש ביורשים. בעלה ואביה ואחיותיה והקודם שבכולם הוא בעלה ואם אין בעל האב קודם ואם אין אב אחיותיה יורשות והנהר ראיתי בדין זה דעות חלוקות למורים יש הורה שהבנות הן היורשות את אחותן וזה מכח תנאי ד' שהוא שלא תצא חזקת החנות מת"י בנותי וחתני הנזכר לאיש זר שאם איזו מהן תרצה למכור וכו' ומסיים ואומר וזר לא יקרב אליהן למשול בחנות הנזכר ולא יכרת שם החנות הנזכר מזרעו ומדקדק המורה ההוא מלשון זה שדעת האב היה שגם אם תפטר א' מהן תסוב נחלה לשאר הבנות באופן שלא אלא מידן והדעה הב' הוא דירית לה האב ולא הבעל ודייקי מלישנא דקאמר ולא יקרב זר אליהן:

ואני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה חדא דלישנא דשטר מתנה לא כמר דייקא ולא כמר דייקא דהא פירש דלאו בירושה קא מיירי אלא בדרך מכירה וכיוצא בה שאחר אומרו שלא תצא לעולם מת"י בנותי וחתני לאיש זר פי' ואמר שאם איזו מהן תרצה נמכור את חלקה שלא תמכרנה כ"א לאחותה ואם כן מאי דאתא לטפויי באומרו אח"כ וזר לא יקרב וכו' ולא יכרת וכו' מרבה על כיוצא במכירה שהוא למשכן או להשכיר או להחליף אבל לא בירושה שאינה מעין הנזכר ועוד שאומר ולא יקרא איש זר אינו ממעט הבעל שהרי כתוב שם שלא תצא החנות מתחת ידי בנותי וחתני כאיש זר הנה מפורש שאינו קורא נתתניו בשם זר וא"כ מאי דקאמר בתר הכי וזר לא יקרב לא ממעט את חתניו וא"כ מאי דקאמר ולא יכרת וכו' יהיה על הדרכים הנזכר לא על דרך ירושה. ועוד דמשום אומדנא אפי' יהיה סיוע מהלשון לא מפקעינן ירושה מהיורש דהא כתב הרא"ש ז"ל כלל פ"ד על ד' אחיות פנויות שכדי להבריח הירושה מאחיהן כתבו שטר מתנה כל אחת מהן לג' הנותרות מתנת בריא ועל שלא נכתב כראוי ביטל המתנה וכתב דאע"ג דאומדנא דמוכח הוא דלבטל ירושת האח כיוונו וכתבו בפירוש עם כל זה לא אזלי' בתר אומדנא אלא לאוקומי ירושה לזוכה מאליו מן הדין כההוא דשמע שמת וחילק נכסיו ואח"כ בא בנו דמחמת אומדן דעת' מתנותיו בטנות והירושה כדינא אבל היכא דהוי דמיעקרא בהני ירושה דאורייתא לא ע"כ. הא קמן דאע"ג שכתבו בפירוש המתנה להבריח דהוי טפי מאומדנא לא סני לאפקועי מהיורש וא"כ כ"ש בנ"ד דמשום אומדנא בעלמא לא מפרשינן מאי דקאמר ולא יכרת שם החנות מזרעו שהכוונה שלא יירש הבעל שהוא היורש מן הדין. ועוד כי לפי דעת המורים תחלה נעשה האב כמתנה ואומר חזקת החנות נתונה לבנותי ע"מ שלא יירשו אותן בעליהן אלא תחזור לנותן כמ"ד או למ"ד ירשו הבנות וראוי לדעת אם היה אומר האב כן בפירוש שנותן מתנה לבתו ע"מ שלא יירש הבעל אותה מתנה אי הוי תנאו קיים או אמרי' דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה והתנאי בטל ומעשה קיים מידי דהוה אמוכר מטלטלין לחברו ע"מ שאין לו עליו אונאה דמכירה קיימת ויש לו עליו אונאה דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה:

והנה בפ' י"נ עלה דהא דנכסי לך ואחריך לפלוני דאמר אם היה הראשון ראוי ליורשו אפילו בלשון מתנה אין לשני כלום דהוי ירושה ואין לה הפסק גרסי' אמר ליה רבא נר"נ והא אפסקה הוא סבר דיש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק ע"כ בגמ' ומפרש רשב"ם וז"ל והא אפסקה דעל תנאי שיטול שני אחריו נותן לראשון ורחמנא אמר אין לה הפסק והוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה ותנאו בטל דהוי המעשה מעשה והתנאי בטל והכי הלכתא כדשלח רב אחא דהא חזינן עובדא בסמוך כוותיה עכ"ל והוא מה שכתבנו בפירוש דתנאי בטל ומעשה קיים עדיין היה מקום לומר דהא ניחא לפוסקים דסברי דירושת הבעל מן התורה אבל להרמב"ם וסייעתו דסברי דירושת הבעל מד"ס מאי א"ל דהא לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה והיינו נ"ד אבל לא היא ומאן דסבר דהוי מדרבנן סבירא ליה דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכל המתנה בה תנאו בטל:

דהא תנן פרק הכותב כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן בחייך ובמותך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רשב"ג אומר אם מתה יורשה מפני שמתנה ע"מ שכתוב בתורה וכל המתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו בטל וגרסינן עלה בגמ' אמר רב הלכה כרשב"ג ולא מטעמיה ופריך בגמ' וסבר רב מתנה ע"מ שכתוב בתורה תנאו קיים והא אתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה וכו' ומסיק אלא הלכה כרשב"ג דאמר אם מתה יירשנה ולא מטעמיה דלרשב"ג ירושת הבעל דאורייתא ורב סבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ע"כ והכי פסקו ר"ח ור"ת ור"י וסיעתם ואפילו הרי"ף והרמב"ם ז"ל שלא פסקו כרשב"ג היינו משום דסברי הכי אפילו בעודה ארוסה והרי"ף הרמב"ם סברי כרבנן דבעודה ארוס' תנאו קיים אבל במתנ' בשנשאת שכבר רשות בעל' עליה תנאו בטל משום דהוי' כמתנה על מה שכתוב בתור' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפירוש פ' י"ב מאישות וז"ל התנה עמה אחר שנשאת שלא ירשנה תנאו בטל ואעפ"י שירוש' הבעל מדברי סופרי' עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכל תנאי שבירוש' בטל אע"פ שהוא ממון שנאמר בה לחוקת משפט עכ"ל:

הנה למדנו ב' דברים אחד שהמתנ' על ירוש' הבעל תנאו בטל שנית שהמעשה קיים שהרי מקש' דרב אדרב מירוש' הבעל למאי דקאמר ע"מ שאין לך עלי אונא' שהמעשה קיים והתנאי בטל משמע דכי הדדי נינהו. ומעתה ק"ו הדברים אם כשהבעל עצמו שהוא היורש מפקיע ומוחל זכות עצמו אמרי' דלא מהניא ליה תנאו כ"ש כשאחר מתנה להפקיע זכותו שאינו מועיל כלל והכי מפורש בסוגי' פרק י"נ על האומר פלו' לא יירשני דקאמ' מי ידע היורש דמחיל וכו'. וכן מצינו על דבר קל מהירוש' דהיינו אכילת פירות מתנה שבעת המתנ' מתנ' ואומר ע"מ שאין לבעלך רשות בהן דאמרי' דמעשה קיים ותנאי בטל דתנן במסכ' קדושין עבד כנעני קונ' עצמו בכסף ע"י אחרי' וכו' דברי ר' מאיר וחכ"א בכסף ע"י עצמו ובלבד שיהא הכסף משל אחרים וגרסי' עלה בגמ' נימ' בהא קא פליגי דר' מאיר סבר אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה ורבנן ס"ל יש קנין לעבד כו' אמר רב ששת דכ"ע אין קנין לעבד כו' והב"ע דמקני ליה אחר מנה ואמר ליה על מנת שאין לרבך רשות בו ר' מאיר סבר כי אמר ליה קני קני עבד וקני רביה וכי אמר ליה ע"מ לאו כלום קאמר ליה ורבנן סברי אהני ליה תנאי ור' אלעזר אמר כל כי ה"ג דכ"ע לא פליגי דקני עבד וקני רביה והכ' במאי עסקי' דאקני אחר מנה ואמר ליה ע"מ שתצא בו לחירות דר"מ סבר כי אמר ליה קני קני עבד וקני רבי' וכי אמר ליה ע"מ לאו כלום קאמר ליה ורבנן לדידי' נמי הא לא מקני ליה דהא לא אמר אלא ע"מ שתצא בו וכו' ע"כ בגמר' ויש שפסקו כר' אלעזר כמפורש בתוספות ויתר הפוסקים. והא קמן דבין לרב ששת אליבא דר' מאיר בין לר' אלעזר אפי' לרבנן כי יהיב לה אחר מתנ' ע"מ שאין לבעל רשות בה אמרי' דמעשה קיים ותנאי בטל דכי אמר לה קני קני עבד וקני רביה וקני' אשה וקניא בעלה והתנאי לאו כלום הוא והיינו ק"ו כפול ומכופל ומה אי אפי' מחיים דאין לבעל במתנ' אלא אכילות פירות לא מצי עקר נותן מתנ' זכותי' דבעל אפי' בע"מ אע"פי שלא עשו חזוק באכילת פירות מחיי' ובעל יכול להתנות אפילו אחר נישואין שלא יאכל פירות נכסיה כ"ש בירוש' דעשו חיזוק כשל תור' והוי כמתנה על מה שכתוב בתורה. ול"ל דנ"ד שאני דכיון דכל ימי חיי הנותן אין לבעל פירות ובגוף אין לו בחיי' קליש זכותי' דבעל בהאי מתנ' ויכול האב להפקיע ירושתו דהא עלה דהא דאמרי' פ' ח"ה דהנותן מתנ' לאשתו אין הבעל אוכל פירות וכתב הטור עלה סימן פ"ה שאינה יכול' למכור ושכתב הרמ"ה שאם מכר' ונתנה קיים ואעפ"כ כתב שאפי' נתן לה המתנ' ע"מ שהוא לא ירשנ' יורש אותה שהוא כמתנ' על מה שכתוב בתורה:

הנה בפירוש שאעפ"י שאין הבעל אוכל פירות המתנ' ההוא כל ימי חייה והוא בעל הדבר שמוחל הירוש' אמרי' דהתנאי בטל ומעש' קיים ק"ו לנ"ד דאיכ' תרתי לטבות' חדא דאינו בעל הדבר ולא מצי מחיל ועוד דאפי' בחיי' היה לו זכו' בפירות אם היה מת האב בחיי' דודאי שאפי' היה מפרש ואומר שנותן אליה חזקת החנות ע"מ שלא ירשום בעליהן היה המעשה קיים ותנאי בטל:

ועוד ראיה דהא תנן בנדרים המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך ואמרי' עלה בגמ' אמר רב לא שאנו אלא שאמר לה מה שאת נושאת נותנת לתוך פיך אבל אמר מה שתרצי תעשה קנה יתהון בעל ושמואל אמר אפי' אמר מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל ע"כ ונחלקו הפוסקים בפסק הלכה כמו"ש שם הר"ן ז"ל דלר"ת והראב"ד צריך לסיים הדבר שאת נותנת לתוך פיך כרב והרמב"ם ז"ל פסק כשמואל אלא שמצריך שני דברים שיאמר ע"מ שאין לבעליך רשות בהן וגם לומר שמה שתרצי עשי אבל בחד מהני לא ולרב עמרם גאון בחד, לישנא סגי:

והנה ק"ו הדברים ומה אם להפקיע אכילת פירות שאינה מן התורה ולא עשו חיזוק בדבר שעל כן אפי' אחר נישואין יכול להתנות שלא לאכול כמו"ש הרמב"ם פי"ב מאישות אעפ"כ צריך לרוב הפוסקים שיסיים ויאמר מה שאת נותנת לתוך פיך ולהרמב"ם שיכפול הדברים ואפי' לדברי המיקל שהוא פוסק יחידי בדבר צריך לומר בפי' ע"מ וכו' ק"ו לירושה מן התורה למ"ד שעשו לה חיזוק כשל תורה שלא יעלה על לב להפקיעה מתוך אומדנת יתור לשון ומשמעות בעלמא אפי' היינו משוים אותה לאכילת פירות כ"ש שאפילו היה אומר בפירוש ע"מ שלא ירש הבעל הבל יפצה פיהו כדכתיבנא:

אלא כללא דמילתא כך הוא דאיכא תלת גווני הפקעת ירושה חדא מחמת אומדנא שני בע"מ שלא יירש הבעל ג' בלשון ואחריך שאומר ואחריך לפלוני דק"ל שיש לשני מה שישייר והנה האומדנא והע"מ כבר כתבנו דלא מהני לאפקועי ירושת הבעל אך אם היה האב אומר ואחריך תחזור הירושה לאביה הנותן זה הלשון היה מועיל לכ"ע שהוא לשון שיור ולא לשון תנאי והוא ברור ואין כאן להאריך בזה. וזהו שבשום מקום שמזכיר הגמ' תנאי בנותן מתנה ובירושה שלא ירשנה יורש המקבל אלא אחר אינו אומר ע"מ שירשך פלוני אלא ואחריך לפלוני כי בע"מ לא היה מועיל לפי שהוא מתנה ע"מ שכתוב בתורה אלא בלשון שיור שהוא אומר ואחריך שמעתה משייר כח זה שלא בדרך תנאי ואפי' לשון זה אינו מספיק כשהראשון ראוי ליורשו אם לא במתנת בריא כמפורש בהרמב"ם ז"ל בהל' זכיה ומתנה אבל בנ"ד אפי' היה מפורש הוא דרך תנאי כ"ש שלא פורש לא זה ולא אותו כמדובר:

עוד יש דרך אחרת להפקיע ירושת הבעל והוא כשמסלקו אביה מחיים שאומר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן עד עולם אלא מה שאת נותנת לתוך פיך וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל ס' ק"ו וז"ל ואם רוצה שלא יהא רשות לבעל בהן יכתוב כן וע"מ כן נתתי מתנה זו לבתי הנז' שלא יהי' במתנה זו רשות לבעלה כלל לא בגוף ולא בפירות ולא בפרי פירותיהן עד עולם אלא מה שאת נותנת לתוך פיך ושתלבש ושתהנה בהן אבל ע"מ שלא יהי' בהן רשות לבעליך לבד אינו מועיל עד שייחד לה דבר עכ"ל הנה בפי' שע"מ שאין לבעליך רשות לא מהני לא בחיים ולא במות אם לא בסלוק גמור וייחוך הנאתה והוא מה שכתבנו וכן כ' הריב"ש בתשובה סי' רט"ו אלא שאינו מצריך ייחוד הנאה אלא שיכפול ויאמר שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שתרצי עשה ומינה דלכ"ע דבנ"ד שאפי' ע"מ שאין לבעליך רשות בהן לא אמר דודאי לא הופקעה ירושתו כלל:

והנה מתחת ידי השואל בא אלי תשובה על שאלה זו וז"ל בפ' נערה תניא כתב לה פירות כסות וכלי' שיבואו עמה מבית אביה לבית בעל' מתה לא זכה הבעל בדברים הללו ורש"י ז"ל פרשו בשכתבן לה אבי' מן הארוסין ומתה מן הארוסין ומש"ה סביר' להו לרבנן דלא זכה הבעל אבל אם נשאת ואח"כ מתה כ"ע מודו דזכה בהן הבעל אעפ"י שהנכסי' ביד אבי' וכ"נ מהרמב"ם ז"ל כ"ב מאישות גם הרמב"ן בספר מלחמות אבל ר"ת פירשה במתה מן הנשואין וטעמ' דלרבנן לא זכה משום דאנן סהדי דאין דעת האב ליתן נדוני' זו אנא ע"מ שתהנה בתו ממנו כמו הבעל וכתבו התוספ' שם דר"ת פסק כרבנן וכן ר"ח וכו' מעתה לר"ת ושעמו בנ"ד לית דין ולית דיין שאין לבעל האשה זכיה כלל בחנות זה שהרי מן הסתם ס"ל לרבנן דאמרי דאין דעת האב ליתן נדוניא אלא ע"מ שתהנה בתו ממנה כמו הבעל כ"ש כאן שהתנה תנאי הד' שכל דעתו וכוונתו שלא תצא מת"י בנותיו וכמו שגמר דבורו ולא יכרת שם החנות הנז' מזרעו וכאן לא נהני' בתו כלל מחזק' החנו' לא מגוף ולא מפירות שהרי לא נתן להן אלא ע"מ שיאכל הוא פירותי' כ"ז שהוא בחיי' ועוד הוסיף להתנו' עליהן שלא תוכלון למכור ולא למשכן וכו' ככתוב בתנאי הראשון נמצא שלא נהנית בתו שום הנאה כלל והאב לא נתן אלא ע"מ שתהנה בתו כמו הבעל ולא שיהנה הבעל ולא בתו עכ"ל. ועוד כ' אחר שהאריך בזה ושמא תאמר א"כ אפי' באו ליד הבעל ג"כ נימר דמחמת אומדנ' זו שלא יירש הבעל ואמר שלא אמר ר"ת אלא דוק' עודן בבית אביה. נמצא שאפי' לר"ת תרתי בעי' חדא שהשאירן בביתו שני' שלא נהנית בתו והוא אמת אבל תימ' על עצמו כי בנ"ד לא נשאר החנות ביד אביה אלא אדרבא מסרו ביד חתנו זה שמתה אשתו והפירות שאוכל האב הוא השכירות שפורע ומשלחו אליו שנה בשנה ועוד דע"כ אין נדון זה דומה לראיה כלל דאי דמו להדדי א"כ לפ"ז ראובן שהקנה בקנין מטלטלין מתנה לבנו והניחם בביתו ומת בנו קודם שנהנה מהן לא יירשום בני הבן ולא תפרע מהן אלמנתו ויחזרו לנותן וכן הנותן מתנה בקנין לאביו או לאחיו ונשארו בביתו של נותן דאנן סהדי שכיון כדי שיהנ' מהן אביו או אחיו אם מת המקבל ק קודם שיהנ' לא ירשו בניו ולא תפרע אלמנתו מהן וזה לא חשב אנוש והן דברים סאין להם שיעור וחלילה לר"ת יסבור כסברה הזאת:

ועו"ק עליה דר"ת דכיון שאם קבלם חתנו אע"פ שלא נהנית היא הוא יורש' א"כ בטלה לה אומדנ' ואם מה שנשארו בביתו הוא עיקר אמאי תלי טעמ' במה שלא נהנית ואם תרי טעמי מצטרפי אהדדי כי מה שהניחן בביתו הוא הוכח' אל האומדנ' א"כ נתן דבריו לשיעורין כי כשמת' עד שלא הספיק ליתנ' לו או שלבקשת חתנו נשארו שם לישמר יתהפך הדין ויירש הבעל ועוד היכי מיירי ההי' דר"ת איזו דרך קניי' היה לחתן בנכסים ההם אם הוא שנקנו באמירה בענין כמה אתה נותן לבתך כך וכך ועמדו וקדשו דקי"ל הן הן הדברים הנקנים באמיר' שהוא מחמת אומדן דעת דחיבת איחתוני ושהיה בנשואין הראשוני' כדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ורוב המפרשי' ז"ל ושהי' ג"כ התנאי סמוך אל הקדושין כדדייק לישנ' דעמדו וקדשו או היה שנכתב בשטר חיוב' בעלמא לתת לחתנו פירות כסות וכלים שאם היא כתיבה בעלמא מ"ט דמאן דפליג עליה ואם היה בשעת הקדושין ובנישואין ראשונים הרי קנה בהכי כדאמר רב גידל דהן הן הדברים הנקנים באמירה:

אלא ודאי דלאו בכל מילי קסבר ר"ת הכי דהיכא דנותן מתנה אדם לחברו או אב לבתו כדי שתהיה של מקבל לגמרי גוף ופירות או גוף מהיום בקנין מעכשו אף על פי שנשארו החפצים בבית נותן ואפי' שלא נהנה מהם המקבל המתנה קיימת ויורש בעל בתו המקבלת וכן לכל דבר אבל ר"ת לא. מיירי אלא בנדוני' שהיא נכסים הנכנסים ויוצאים עמה שניתנו להחזיר ולא למתנה מוחלטת בקנין סודר רק שכותב לתת פירות כסות וכלים שבכל עניינים אלו אזלינן בהו בתר אומדנא ומש"ה לא מבעיא אי לא הוו בנשואין ראשונים ושלא עמדו וקדשו מיד אלא אפי' היה בכל התנאים ההם כיון דאין הקניה רק מחמת אומדנא אחרת שהיא שלא כיון אלא שתהנה בתו אמרינן לה דכל עקר הקניה ההיא לא הוי אלא מחמת אומדנא אבל כשבאו ליד חתנו כבר זכה בהן ממש וכ"ש בנותן לבתו ע"י קנין סודר מתנה גמורה מעכשיו דודאי זכה הבעל ליורשה והיינו נ"ד שנתן לבתו מתנה גמורה מעכשיו:

ועוד תימא במ"ש החכם המשיב שכתב שבנ"ד נמי כוונת הנותן היתה כדי שתיהנה בתו ולא נהנית לא בגוף החנות ולא בפירות ולא נתן אדעת' שיהנה הבעל ולא היא עכ"ל. כי הנה הם דברים בלתי מובנים דבשלמא התם בכותב לבתו פירות כסות וכלים קאמר ר"ת דאנן סהדי דאדעתא שתאכל היא עמו מהפירות ושתשתמש היא בכסות וכלים כמוהו כיון אבל בנ"ד מה שנתן לה עתה הוא החנות ולאו פירותיה ואיך היה דעתו שתהנה היא מהחנות האם תלך היא לישא וליתן או למכור בגדים בחנות כמוהו זה אין לו שחר וא"כ אדרבה אדעתא שלא תהנה נתן לה ואם הוא שמן הסתם כיון אדעתא שתהנה מן הפירות א"כ נמצא כיון לתת מה שנתן אדעתא שתהנה ממה שלא נתן ואם שכיון האב לתת לה החנות אדעתא שאחר מותו יאכלו פירותיה היא ובעלה אבל אם היא תמות קודם שנמצא שלא נהנית נתבטלה המתנה מעקרא דשלא תהנה לא נתן לה דומיא דההיא דר"ת שנתבטלה מתנת הנדוניא דאדעתא דהכי לא נתן ומ"ה לא ירית לה בעל א"כ נמצינו למדין לפ"ז שהאב שנתן לבנו הגוף מהיום ופירות לאחר מותו ומת הבן בחיי האב אין בן הבן לבדו יורש אלא יחלוק עם אחי אביו מטעמא דאנן סהדי שלא נתן לו האב אלא אדעתא שיבא לכלל הנאת הפירות שהוא במות האב תחלה אבל עתה שמת הבן תחלה נתבטלה המתנה ויחלקו אותה בני הזקן עם בן הבן שמת בשוה איש כאחיו:

אך הנה בפירוש כתב רשב"ם פי"נ על משנה הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו אפי' אם מכר האב ומת הבן תחלה דירשו בני הבן וז"ל ל"ש מת האב בחיי הבן ל"ש מת הבן בחיי האב שהפירות מכר האב אבל הגוף קנוי לגמרי לבן משעת שכתב לו האב וכשמת הבן ואח"כ האב ויש לו בנים לאותו הבן הם יורשים את כחו עכ"ל וכ"כ הנ"י על מאי דפליגי ר' יוחנן ור"ל על היכא דמכר הבן בחיי האב ומת הבן תחלה אי קנה מוכר כתב הנ"י וז"ל מדלא פליגי ביורש הבן אלא במכר הבן ש"מ דאף ר"י דפליג במכר משום דאיגלאי מילתא דלא היה ראוי לבא ברשותיה דבן מודה דיורש הבן יורשו דבן כרעא דאבוה ובמקומו עומד עכ"ל וכ"כ התוספות שם דאפילו לרבי יוחנן אפילו במכר הבן ומת בחיי האב דהבן של בן יורשו:

וכן כתב ה"ה פרק י"ב דזכיה ומתנה וז"ל ואפילו מת הבן קודם מיתת האב יורשי הבן מוציאין מיד הלוקח לכשימות האב וכן כתב רש"י ז"ל ופשוט הוא עכ"ל:

וכן בהגהות אשר"י בשם הרי"ח דאם מת הבן קודם לאב דבן הבן יורשו ואם איתא דאמרינן דמן הסתם אנן סהדי שלא נתן האב אלא אדעתא שיבא הבן לידי הנאת אכילת פירות היכא דמת בחיי אביו תחזור המתנה וירשו בני הזקן עם בן הבן אלא ודאי אין מקום לדברים אלו כלל:

עוד כתוב בתשובה הנזכר וז"ל ומצאתי להרמב"ן ז"ל פי"נ גבי הא דאמר רב פפא הלכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק הביא דברי רבינו אפרים שכתב בלשון הזה וגם כותב כל נכסיו לבנו נמי מהיום ולאח"מ אע"ג דגופא לבן ופירא לאב כיון דבן לא מסלק ליה לאב כל כמה דאיתיה בחיים לגבי כתובה ולגבי בכור הוו ליה אותם נכסים כראוי לגבי הבן ואין אשתו נוטלת מהן כתובה וכו' עד והכין גמירנא מפומא דרבוותא ז"ל ועבדו בה עובדא ותמה עליו הרמב"ן ז"ל בהא דכותב נכסיו מהיום ולאח"מ והקשה עליו מהאי מעשה דסבת' ואח"כ כתב ז"ל שוב מצאתי בין תשובת הגאונים תשובה לרב עמרם ז"ל בנותן מתנה לבנו לאחר מותו ומת הבן בחיי האב ואח"כ מת האב ואמר שאין אשתו של בן גובה מהן משום ראוי וכן בכותב לבתו לאח"מ ומתה בחיי הבעל לא ירית לה בעל לההיא מתנה דכיון דלא קמו ברשותיה שעה א' בחייה אין הבעל נוטל בראוי אלו דברי הגאון בקוצר וכנראה דבנותן מהיום ולאח"מ קאמר ואעפ"כ עשאו ראוי לכתובה ולבעל ומכאן קבל ה"ד אפרים ז"ל ואעפ"כ אינן דברים של עיון ואין לסמוך בהם עכ"ל הרמב"ן ז"ל ורצה החכם המשיג להסתייע מסברת רב עמרם ז"ל מה שגעל בה הרמב"ן ז"ל ואמר שאין לסמוך עליה ומהנראה שדחויה היא הסברא ההיא בעיניו לומר כי הגוף מהיום ופירות לאחר מיתה יקרא ראוי שהרי בגמ' אמרו מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק שנאמר ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו כ"ג עדים בארץ גלעד מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב אלא מלמד שנשא שגוב אשה ומתה בחיי מורישיה וירשה יאיר ואומר ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו וגו' מנין לפנחס שלא היה לו. לאלעזר אלא מלמד שנשא אלעזר אשה ומתה בחיי מורישיה וירשה פנחס ע"כ הנה שאינו נקרא ראוי אלא מה שעתיד לבא אחרי מותה וכמו שכתב רשב"ם על מה שאמרו שאין הבעל נוטל בראוי וז"ל בראוי כגון שמתה אשתו ואח"כ מת אביה דנחלה זו ראויה לה אלו היתה קיימת עכ"ל ועל דרך זו כתבו כל הפוסקים ומעין זה הוא עובדא דסבתא דיהבו לה מתנה ואחריה לבת ומתה הבת בחיי דסבתא דאמרו בגמ' שאין בעל הבת יורש מפני שהוא ראוי לבת אלו היתה קיימת במיתת סבתא דכך הוא מה שעתידה ליטול אחר מיתת סבתא אפי' אמר ואחריך מעכשיו לבת כמו מה שהיתה עתידה לירש מאביה דאין לה מעכשיו גדול מירושת אביה שמחיי אביה זוכה בה מן התורה אבל הא מיהא עד מיתת אביה לא זכתה בהן וכן עד מיתת סבתא דמ"ה האומר מה שאירש מאבא מכור לך לא קנה דהוי כמו בדבר שלא בא לעולם וה"ה נמי מה שאירש מסבתא דלא עדיף מירושת אביה דודאי נמי לא קנה משא"כ בנותן הגוף מהיום לגמרי שקונה מעכשיו הגוף בקנין גמור דאם מכר הבן הגוף קנה לוקח אפי' מת הבן בחיי האב כדבעינן למימר קמן ולא הוי כאומר מה שאירש מאבא או ממתנה שניתנה למי שזה קונה אחריה וכ"ש לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וסייעתם דאם אמר לסבתא ואחריך לבת מעכשיו דלא הוי ראוי וירית לה הבעל דהשתא הוי ק"ו ומה אם מה שעדיין לא בא לרשות הבת משום דעתידה לזכות במעכשיו הוי מוחזק אע"ג דאי הוה הבת מוכרת מה שתירש מסבתא לא היה כלום כ"ש הכא דהגוף הוי מהיום שלה וכן במלוה למ"ד שאין הבעל יורש מלות אשתו הוי מהאי טעמא משום שלא היה ברשותה כלום מש"כ בקונה גופא מהיום שנעשה הגוף לגמרי מעכשיו ברשותה ומש"ה דחה הרמב"ן בשתי ידים סברת הגאון שהוא דלא כסוגין דגמ' וקאמר דאין לסמוך עליה כמו שעשה הריב"ש ז"ל כשהביאו לו תשובת הרא"ש ור"י ז"ל בנו ובענין אחר תשובת רבינו האיי ז"ל ולהיות על דברים הפך הדין אמר לאו הר"ש חתים עלה ולאו רבינו האיי גאון חתים עלה. והנה החכם המשיב רצה לומר דמשום תנאי ראשון שבנ"ד שכל ימי חייו לא יוכלו למכור או למשכן חזקת החנות דמש"ה הוי ראוי אע"ג דהוה הקנין במעכשיו ולא שת לבו שאין התנאי עושה מה שהוא מעכשיו ראוי שא"כ לדעתו אין הפרש בין גט על תנאי כשהוא במעכשיו לשאינו במעכשיו. איברא דאכתי איכא למידק עליה דהרמב"ן ולמימר דאין ה"נ דהויא מוחזק מעכשיו בגופא אבל פירי לא ירית להו מאבוה אלא לאח"מ וא"כ כדמיית בריה תחלה עדיין לא הוריש לו אביו הפירות נמצא שהן ראויין לבא כשימות האב אח"כ ואז מורישם לכל בניו בשוה וכן כשנתן הגוף מהיום לבתו ופרי לאח"מ ומתה היא תחלה עד שלא ירשה הפירות אין הבעל יכול ליירש מה שעדיין לא ירשה אשתו ובמות אביה ירשו הפירות בניו הנזכר או בת זו עם שאר בנותיו בשוה אם אין לו בן נמצא שלעולם אין הבעל בא לידי אכילת פירות ומה יועיל לו הקרקע בלא פירות לעולם והנה בנותן לבן בין הבנים הגוף מהיום ופירות לאח"מ יש מקום לצדד ולומר שבמות האב אח"כ שהבן יורש הפירות בקבר ומורישם לבנו אבל בנותן לבתו ומתה בחיי אביה אין לומר שבמות אביה יורשו בקבר ומורישה לבעלה דהא גמ' ערוכה היא דאין בעל יורש את אשתו בקבר. אמנם למיקם עלה דמילתא נייתי מימרא דגמרא עלה דהא דתנן בפ"ינ הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור וכו' והבן אינו יכול למכור וכו' גרסי' אתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב אמר ר"י לא קנה לוקח ור"ל אמר קנה לוקח ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי ר"ל אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי עכ"ל. ואיפסקא הלכתא כר"ל פרק החולץ והכי פסקו כל הפוסקים והנה הקושיא עצמה שהקשינו לדעת הרמב"ן ז"ל דכשיורשת את אביה הפירות בקבר אינה מורישה את בעלה קשיא נמי לר"ל דקאמר קנה לוקח דהוא אין הבן שמת קודם לאב יורש הפירות מאביו אלא בקבר ואין מוריש את הלוקח דלא שייכא ירושה בקבר אלא לראוי ליורש מן הדין אך לא ללוקח כלל וא"כ היכי קנה לוקח כיון שהפירות לא ירש הבן שמכר לו אלא בקבר נמצא שלעולם לא יבא הלוקח לידי אכילת פירות והיכי קאמר שאחרי מות האב קנה לוקח אבל לתירוצא דמילתא איכא למידק בהאי מימרא חדא מאי דעתיה דר"י דקאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי והא לית ליה בגופא כלל ותו דא"כ לר"י אפי' לא מת הבן תחלה אינו כלום קנינו ותו דהא בתר הכי אמרי' בגמ' והא איפליגו בה חדא זימנא דאתמר המוכר שדהו לפירות ר"י אמר מביא וקורא דסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ור"ל אמר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אמר לך ר"י אע"ג דבעלמא קנין פירות כקנין הגוף דמי הכא אצטריך ס"ד אמינא אבא לגבי בריה אחולי אחיל קמ"ל ור"ל אמר לך אע"ג דבעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הכא אצטריך סד"א כל לגבי נפשיה אפי' במקום בריה נפשיה עדיפא ליה קמ"ל ע"כ ואינ' למידק עלה היכי קאמר ר"י מביא וקורא כיון דלית ליה קרקע היכי לימא האדמה אשר נתת לי ועוד היכי קאמר סד"א אחולי אחיל הא קמן דלא אחיל דהא אכיל פירות כל ימיו ועוד דפי' רשב"ם וז"ל אחולי אחיל ליה גופא לגמרי וקנין פירות דאית ליה לא להוי קנין הגוף עכ"ל. והיכי פי' המחילה על גופא והא גופא מתחלה קנאו הבן:

אך אין ספק שהענין הוא כי המקנה קרקע מהיום ופירות לא"מ משייר לנפשיה כח מהקרקע ליניקת הפירות מידי דהוה אמוכר קרקע ומשייר אילנות דאמרינן דמשייר מקום האילנות ומש"ה קאמר ר"י דכקנין הגוף דמי ומש"ה מביא וקורא האדמה אשר נתת לי ומ"ה קאמר דלא קנה לוקח משום שאינו יורש הבן מהאב אותו שיור אלא בקבר ואז אינו יכול לזכותו ללוקח ול"א דאחולי אחיל האב לבן אותו השיור שבקרקע לגמרי ונשאר לו אכילת פירות בחייו בלי שיור קרקע בתנאי בעלמא דנימא דמעיקרא קנייה לוקח לגמרי וכשמת האב אח"כ א"צ להוריש קנין הפירות כי ממילא זכה לוקח כיון שלא נשאר לאב שום שייכות בקרקע והיינו דקאמר סד"א אבא לגבי בריה אחולי אחיל קמ"ל וזהו שכתב רשב"ם אחולי אחיל גופא לגמרי וקנין פירות דאית ליה לא להוי קנין הגוף שהוא מה שכתבנו כי כשהקנה האב גופא לא היה לגמרי כי שייר בו כח יניקת הפירות לעצמו וסד"א מחל גם הכח ההוא לבנו כשנתן לו הגוף באופן שלא נשאר לו מה שיצטרך להוריש בקרקע וממילא נשאר ללוקח גוף ופירות במות האב קמ"ל אבל לר"ל לאו כקנין הגוף דמי וכאלו לא נשאר לאב שום כח בגוף וא"כ לא נשאר בקרקע מה שיצטרך להוריש במותו כדי לומר שיורשו בקבר ולא יוכל לזכותו ללוקח אלא הוי כאלו התנה על דבר שאין לו שייכות בקרקע וכל כח הקרקע היה לבן ומ"ה בהסתלק האב ממילא אוכל פירות הלוקח שכל כח. הקרקע שלו היה:

ומעתה הדין עם הרמב"ן ז"ל דאין לסמוך על דברי הפסק ההוא דכיון דקי"ל כר"ל ולא איקרי ראוי לגבי לוקח לגבי כתובה ולגבי ירושת הבעל נמי לא מקרי ראוי דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכאלו ברשות הבן או הבת היה הכל מתחלה והוא מוחזק ולא ראוי. וכ"כ עלה הנ"י וז"ל כיון דק"ל כר"ל דאפי' במכר הבן לאחר קנה לוקח משום דקנין פירות שיש לו לאב בקרקע זו לאו כקנין הגוף של קרקע דמי א"כ כבר אתא לרשותיה דבן משעת המתנה וקנה לוקח עכ"ל והוא מה שכתבנו שנעשה כאלו נעשה והיה מוחזק ברשותו כשמכר ללוקח:

הנה שהוא מוכרח גמור מהגמרא דלאו ראוי מיקרי כדכתיבנא ומה גם עתה שאפי' היה הדבר שקול כנגד רב עמרם ז"ל יש הרמב"ן ונ"י ז"ל וגם רשב"ם ז"ל שכתב שאם מת הבן בחיי האב שבן הבן יורשו וקאמר בפי' שהטעם הוא שמשנתן האב הגוף מהיום קנה הבן לגמרי משעה שכתב והוריש לבנו כל כחו הרי בפירוש שלא משום לתא שמוריש את בנו בקבר כשמת האב קאמר אלא משום דמעיקר' זכה הבן לגמרי ובמות הבן מוריש את בניו והוא שהוא מוחזק בכל כר"ל דהלכתא כוותיה וכן התוס' שלא הוצרכו לדחוק ולומר שבן הבן יורש את אביו בקבר אלא לדעת ר"י דאמר דלא קנה לוקח אבל לר"ל דקנה לוקח מתחלה היה לגמרי לבן ולא ראוי וכן הרי"ח ז"ל כמ"ש והנה כדאי הם כל הגדולים האלה לסמוך עליהם נגד רב עמרם כ"ש שסברתו דחויה היא מצד עצמה כדכתיבנא מהכרח הסוגיא והנה כל הדברים האלו אינו אלא על מי שנותן מתנה לבנו או לבתו הגוף מהיום ופירות לאחר מיתה דהיה אפשר לומר דקנין פירות הוי ראוי ולא מוחזק אבל בנ"ד שאינו שנתן הגוף ושייר פירות לא"מ אלא שנתן חזקת החנות לבנותיו בתנאי שישלחו לו פירותיה נמצא שאין לו קנין פירות בחנות אלא שלגמרי נתן ותנאי הוא שהתנה ע"מ שיתנו לו הפירות שזה לאו ראוי מקרי לכ"ע שאפי' היה מת האב בחיי הבת לא היתה זוכה היא או בעלה בפירות במותו מכח ירושה אפי' למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא מטעם שנשלם זמן התנאי והמתנה נשארה במקומה בלי תנאי שנמצא שאין כאן ראוי כלל וכמו שמפורש חילוק זה פ' המגרש בסוגיא דחוץ וע"מ וא"כ בנ"ד ודאי שאפילו ר"ע יודה בזה דמשעת מתנת חזקת החנות ירושת הבעל בה ככל ירושות נ"מ שיש להם גוף ופירות והוא קודם לאביה ואתיתיה בירושת אשתו והוא לבדו היורש ולא אחר זהו הנלע"ד אמת וברור לפי שרשי משפט התורה וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה