אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה יא

שאלה י

שאלה. יבמה שנפלה לפני יבם קטן והיא אינה רוצה להתייבם לו ונותנת אמתלא לדבריה כי הוא נער ובער ואין בידו לפרנס אותה והוא אינו רוצה לחלוץ כופין אותו או לאו יורנו רבנו ושכרו כפול ומכופל מן השמים:

תשובה. הנה לדעת התוס' ור"ח ורש"י ז"ל והרא"ש בפסקיו דמצות חליצה קודמת למצות יבום הדבר פשוט דשומעין לה וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה סי' נ"ג וז"ל וששאלת על יבמה שנפלה לפני יבם גער ובער ואינה חפצה להתייבם לו והיבם אינו רוצה לחלוץ עד שיתנו לו דבר קצוב אם יכולין להטעות היבם שידרו לו ממון ע"מ שתחלוץ הרי טוב וידרו לו ממון ולא יתנו לו כי חליצה מוטעת כשרה ואם היה תובע ליבם נרא' דאמתלא גדולה נותנת לדבריה שאינה רוצה להתייבם לו כיון שהוא נער ובער ואין לו במה לפרנסה וכן הביא ל' רש"י ז"ל אי ניחא לתרויהו להתייבם אין כופין לחלוץ משום מצוה אבל אי לא ניחא להתייבם מחמת שתתן אמתלא לדבריה מטעינן ליה לחלוץ ואם אין יכולים להטעותו כופין אותו לחלוץ כדאמר רב ששת לעיל יבמה שנפלה לפני מוכה שחין אין חוסמין אותה ול"ד מ"ש אלא בכל אמתלא שתתן לדבריה כדתנן וכו' מכל אלין טעמי כיפינן ליה וחליץ ושקלא כתובה עכ"ל רש"י ז"ל וכן הביא לשון ירושלמי וז"ל בירושלמי דמצות חליצה גרסינן הוא רוצה פירוש ליבם והיא אינה רוצה שומעין לה היא רוצה והוא אינו רוצה שומעין לו וכו' עכ"ל הרא"ש ז"ל דמשמע דבנדון כזה אם אין יכולים להטעותו כופין אותו לחלוץ. אך הריב"ש ז"ל סי' ר"ט כ' וז"ל לדעת הכל אין כופין זולתי לדעת רש"י ז"ל לבדו שכתב בפ' החולץ בפירושיו שכופין בכל אמתלא שתתן לדבריה ואמתלאי זאת היבמ' אינן מכלל אמתלאות שאמר רש"י ז"ל כי האמתלאות שכ' רש"י ז"ל ראוים להיות מעין מ"ש ובורסי שהביא מהן ראיה לדבריו ובעלי התוס' דחו כל דבריו בראיות נכוחות הכרחיות אשר אין דרך לנטות וגם הרא"ש ז"ל אשר הוא מגדולי האחרונים לא מצינו לו בשום מקום מדבריו שאמר שיכופו לחלוץ רק למי ששואל ממון כדי לחלוץ וסברתו מאחר שגלה זה שאינו חפץ ביבום מאחר ששאל ממון כדי לחלוץ א"כ אין לו ליקח שכר לקיים מצות חליצה דמצות לאו ליהנות ניתנו וזה מפורש בש"ות שלו ע"כ עוד כתב ומ"מ מ"ש רש"י ז"ל דבכל אמתלא כופין לחלוץ אינו נכון וכבר דחו זה המפרשים ז"ל דלעולם אין כופין לחלוץ אלא במה שבבעל כופין להוציא דומיא דמוכה שחין דאמרו בו אין חוסמין אותה ו כההיא דבורסי שמת וכו' וכן בסי' שס"א העלה דלעולם אין כופין בשום אמתלא שתתן לדבריה אבל כותבין עליה אגרת מרד עכ"ל. הרי בפירוש דאין צ"ל לדעת האומרים דמצות יבום קודמת אלא אפי' לרש"י והרא"ש שדעתם דמצות חליצה קודמת אין כופין לחלוץ אלא בכיוצא ממ"ש ובורסי שבבעל כופין אותו להוציא וכל הפוסקים דחו סברת רש"י ז"ל דבכל אמתלא כופין ושאפי' הרא"ש ז"ל לא קאמר דכופין אלא בתובע ממון שאינו מכוין למצוה אלא ליהנות וא"כ בנ"ז שאין יבם תובע ממון תקרא מורדת ואין כופין אותו לחלוץ. אך אם נדקדק בדברי הרא"ש ז"ל יראה כי בטענה שאין לו במה לפרנס כופין אותו לחלוץ שאחרי כותבו טעם תביעת הממון כתב ואם היה תובע ליבם נראה דאמתלא גדולה נותנת לדבריה שאינה רוצה להתייבם הרי כתב בפירוש שטענ' הפרנסה מספקת לשיחלוץ אם אין יכולים להטעותו ואע"ג דבסוף דבריו לא הזכיר כ"א טעמא דפרנסה ועוד דתפס הטענה הגדול יותר. ועוד דאפי' לדעת התוס' דאין כופין אלא בהנהו דבבעל מוציאין ולדעת האומרים דיבום קודם לחליצה דכתב בנ"י בשם הרי"טבא אליבא דידהו פ' מ"ח וז"ל אבל לדעתנו אין כופין לעולם אלא כשהיא פסולה לו ע"כ כיון דבדבר שבבעל מוציאין הכל מודי דביבם נמי כופין אותו לחלוץ בטענה שאין יכול לפרנס בבעל נמי כופין אותו להוציא כדכתב הרמב"ם פי"ב דהל' אישות וז"ל ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה אפי' לחם שהיא צריכ' לו כופין אותו להוציא ע"כ ואע"ג דאמרי' פרק המדיר האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה ושמואל אמר עד שאתה כופה אותו להוציא כפה אותו לזון ופסקו הרי"ף ור"ח ז"ל כשמואל הרי כתב ה"ה בשם הרשב"א ז"ל דאפי' לדבריהם אפשר שאם אין ב"ד יכולין לכופו כגון שאין לו במה לפרנס א"נ שאינו רוצה להשתכר ולהרויח כופין אותו להוציא דהא שמואל לא דחי לה להא דרב אלא מטעמא דעד שכופין וכו' הא אין יכולין לכופו לזון יכפוהו להוציא וכ' עליו ה"ה והן הן דברי רבינו ע"כ וכ"ש לדעת בעל הלכות דפסק כרב דאין אדם דר עם נחש בכפיפה וכופין אף באפשר לו לפרנס הרי שלדברי בע"ה ור"ח והרי"ף והרמב"ם והרשב"א וה"ה ז"ל כופין להוציא. ועוד שהרי הרא"ש ז"ל בפסקיו דחה דברי רש"י ז"ל שכתב דבכל אמתלא כופין וכתב ואין דבריו נראין במה שפי' דבשאר אמתלא כופין דלא דמי למוכה שחין ובורסי שאפי' מתחת בעלה כופין להוציא וכו' אלא נראה דבשאר אמתלאות מטעין ואין כופין עכ"ל. ובתשובה כתב ואם היה תובע ליבם נראה דאמתלא גדולה נותנת לדבריה שאינה רוצה להתייבם לו כיון שהוא נער ובער ואין לו במה לפרנסה ע"כ. ואם טענת שאין לו במה לפרנס אינה מעין אותן שבבעל כופין להוציא נמצאו דבריו סותרין זה את זה דבפסקיו כ' דאין כופין אלא באותן שכופין בבעל ובתשובה כתב דעל טענת פרנסה כופין אלא ודאי שטענת דאין לו במה לפרנס הוי מסוג אותן שכופין להוציא כדכתיבנא. ואין לדמות זה לאותן דהסכימו הפוסקים המבקשים ואין כופין אלא בהנהו שהוזכר בהם כפיה בגמ' שלא כדעת הרמב"ם ז"ל שהרי בזה הוזכר כפיה שאמר שמואל עד שאתה כופה וכו' והכי מסתבר ממאי דהשיב רב ואמר אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת והרשב"א שהוא בעל הסברא ההיא הזכיר כפייה בפירוש במי שאין לו לפרנס וגם ה"ה כתב והן הן דברי רבנו הרמב"ם בפירוש הזכיר כפייה ואם כן ודאי לדברי הכל כופין אותו לחלוץ מהאי טעמא אלא שראוי הוא לחזר תחלה אם אפשר להטעותו שהרי כתב הרא"ש והרי"בש דאפי' ר"ת ראש האומרים דמצות חליצה קודמת כתב דאין לכוף אלא בהטעאה אפי' ע"י אמתלא ואם לא יהיה אפשר להטפותו ראוי לכופו ודאי כיון דהאי אמתלא אלימא דאפילו בבעל מוציאין. זה הוא הנל"עד וחתמתי שמי:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה