אור ברסלב

שות מהרם אלשיך· רבי משה אלשיך

שאלה ב

שאלה א

שאלה. ראובן היה חייב לשמעון סך מעות מכל כך סחורה שלקח ממנו והגיע זמן הפרעון ולא היו מעות ביד ראובן לפורעו ולקח ראובן המעות עצמם עליו בהלואה משמעון בדרך קאמבייו וקצץ עמו לתת לו כ"ח לק' באנקונא ושיפרע לו שני חדשים אחר הגעת הסחורה שישלח ראובן לאנקונא וראובן שלח הסחורה לנמל אלישייו לטעון אותה בספינה להוליכה לאנקונא כדי לפרוע לשמעון ושמעון קבל עליו אחריות ים ושוללים מהסחורה הנזכר שיעור החוב משעת נסיעת הספינה מנמל אלישייו עד שעת פריקתה בנמל אנקונא ומאותה שעה נסתלק האחריות מעל שמעון ונשאר על ראובן וגם כן משעה ששלח ראובן הסחורה ממונישטירייו עד טעינתה בספינה בנמל אלישייו היה האחריות על ראובן הלוה גם בשעת מהלך הספינה לא קבל שמעון עליו אלא אחריות ים ושוללים בלבד ולא שום היזק אחר מפסיד' הסחורות לערך ג' לק' כי כן המנהג וכל הסוחרים הרוצים להבטיח מבטיחים סחורות מאחריות ים ושוללים שלשה למאה קודם שישלחו אותם דרך ים ושמעון קודם נסיעת הספינה שלח לשלוחו לאנקונא שיבטיח הסחורה הנז' שלשה למאה והלכה הספינה ונמכרה הסחורה ונתפרע שמעון ולא הספיק המעות לפרוע כל החוב קרן וריוח וחזר שמעון לתבוע מראובן שארית החוב וראובן טוען שאינו רוצה ליתן אדרבא הוא רוצה שיחזיר לו שמעון יתר המעות שלקח מהריוח שקצץ עמו כי כבר נפרע כל הקרן ולקח יותר ושיחזירהו לו כי הוא רבית מפני שיש מבטיחים שלשה למאה וראובן מרוצה שיקח הקרן ודמי ההבטחה הנהוגה והשאר הוא רבית ושיחזיר לו מה שלקח יותר ושמעון טוען כך התניתי עמך ולכך נתתי לך מעותי תן לי שארית חובי כפי תנאי ואם אני הבטחתי מעותי מה לך. יורנו רבנו הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מן השמים:

תשובה. הנה בשאלה זו אין צורך להאריך כי כבר קדמנו הרי"בש ז"ל על כיוצא כזה סי' ש"ח וז"ל נרא' ברור שאסור לישראל להלות לישראל חברו דינר זהב השוה כ' דינרים על אחריות ספינה ההולכת מעבר לים ושיתן לו בשובה בשלום כ"ד דינרים לפי שזה הלואה וקוצץ לתת לו דבר קצוב ברבית ואע"פי שהמלוה מקבל עליו אחריות המעות כל ימי המשך מהלך הספינה עד שובה עדיין לא יצא מידי הלואה דהא זוזי יהיב וזוזי שקיל ולא הדרי ליה זוזי בעינייהו ולא דמי למרא והיינו ההיא דרב חמא דהוה מוגיר זוזי בפשיטי כפי מה שפירשו התוס' שהיה רב חמא מקבל אחריות המעות אם נאנסו קודם שהוציאם הלוה וגם אחר שהוציאם אם נאנסו כל נכסי הלוה שיהיה פטור מלשלם ואף אם יחזור ויעשיר ואפי' הכי נאסר זה בגמ' כיון דלא דמי למרא דלא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתיהו וכ"ש בנדון זה שיש בהלואה זו זמן שאין המעות באחריות המלוה אלא באחריות הלוה לגמרי דהיינו משעת הלואה עד שעת מהלך הספינה ומשעת שובה עד שעת פרעון. ואע"ג דהכא ההזיקו' מצויין אין בכך כלום דמי לא עסקינן דההיא דרב חמא שנאסר אף אם המלוה סוחר ים ומוליך כל אשר לו מצרי' באניות דהא יהבי טעמא בגמרא משום דלא הדרי בעיניהו ולא ידיע פחתיהו ולא דמי למרא ומאי דשרי רבה בפרדיס' בתורי דנפיש פסידיהו התם זביני הכא הלואה דהתם כיון שהיה לוקח פירות הכרם ושהוא יעשה ההוצאות ואפשר שיארע קלקול בענבים וגם יפסיד ההוצאה שהם מרובות מפני קלקול שאפשר שיגיע לשוורים ה"ל קרוב לזה ולזה וכו' עד אבל כל שזה נותן לו מעות בהלואה ולריוח ידוע אף אם המלוה מקבל אחריות הספינה אסור אלא שהוא אבק רבית כפי מה שכתב הר"מ ז"ל בההיא דרב חמא וכמו שכתבתי למעלה עכ"ל. הנה כלל דבריו שהמלוה כ' דינרים ומקבל כ"ד על קבלת אחריות הספינה משעת טעינה עד שעת פריק' הוי אבק רבית כיון שהקדים לו מעות וא"כ בנ"ד שהיה חייב ראובן מעות לשמעון ונותן לו כ"ח לק' על קבלת אחריות הספינה משעת טעינה עד שעת פריקה באנקונ' נ"ד דכות'. איברא מסתברא דלא אמר שאינו רבית קצוצה אלא משום דאיירי שאינו מעלה שכר האחריות יותר על מנהג המבטיחים בלי קדימת מעות תחלה אי נמי אם היה מעלה שכר האחריות על המנהג דבר מועט כגון אם היה המנהג להבטיח בשכר האחריות ג' או ד' לק' והיה מעלה עד ז' או ח' או י' שהי' מקום לומר שמא זה נוח לו בעשרה שבוטח בו שלא יבוא עליו בעקיפין אם תאבד הסחורה מזולתו בד' למאה אבל להעלות משלשה למאה עד כ"ח שהוא סך גדול על הנהוג מסתברא דהוי רבית קצוצה שהוא דבר ניכר לעין שאגר נטר הוא דקא יהיב ליה. ודומה למלוה את חברו והתנה עמו שידור בחצרו בפחות ממה שדרכו להשכירו דהוי רבית קצוצה כמו שכתב הרמ"בם ז"ל וז"ל המלוה את חברו והתנה עמו שידור בחצרו חנם או ששכר ממנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו מן השכר עד שיחזיר לו הלואתו וכו' עד הרי זה רבית של תורה ויוצאה בדיינין ע"כ. וכן כתב הטור וז"ל ורבית דאוריתא שהיא דרך הלואה בדבר קצוב יוצא' בדיינין וכן בהלוהו על חצרו ואמר לו ע"מ שידור בחצרו חנם או ישכירהו לו בפחות עכ"ל. והנה כך הוא התם משכיר בפחות כמו בנ"ד מעלה על שכר הנהוג באחריות סכום גדול וניכר לכל שהרי שמעון עצמו נתן ג' למאה והוא נוטל מראובן כ"ח לק' וגדולה מזו כתב מהר"ם בתשובה [במרדכי[ פ' איזהו נשך וז"ל וששאלת על הבחור שהלוה לך מעות ואתה נותן לו הוצא' והוא חוזר ההלכ' עם בנך אעפ"י שהיית נותן ההוצא' על שהיה חוזר עם בנך ונמצא ההוצאה שאתה נותן שאינו שכר המעות מ"מ כיון שהי' התנאי כך שילוה לך מעות וכו' עד כיון שאתה קצבת לתת לו ההוצאה ה"ל רבית קצוצה ע"כ. הרי שאפי' במה שמלבד החוב היה נותן לו ההוצא' בשביל למוד בנו כתב שכיון שהתנה הוי רבית קצוצה כ"ש בנדון דידן דאנן סהדי שאם לא היה חייב ראובן לשמעון החוב שקדם לא היה נותן לו כ"ח למאה דודאי נראה דהוי רבית קצוצה:

נמצא לפי זה שאפי' מה שקבל באנקונ' מקצת שכר האחריות כל מה שהוא עודף על השכר הנהוג מוציאין אותו ממנו בדין. הן אמת שיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דשאני התם שהי' התנאי כך שילוה לו מעות ויתן לו ההוצאות וכן בהלוני ודור בחצרי בפחות שמתנה ואומר הלוני בתנאי זה אבל בנ"ד אע"ג דאנן סהדי דמשום החוב שיש לו עליו הוא נותן לו הכ"ח למאה אעפ"י כן לא אמר לו בשביל החוב שיש לך עלי אתן לך כ"ח למאה על האחריות אלא שאומר לו סתם תקבל עליך אחריות הספינה בכ"ח למאה ודעתיה הוא בשביל המתנת המעו' מ"ה אפשר שיהי' אבק רבית ולא רבית של תורה:

אבל גם שיהי' כך אין כח לשמעון לתבוע מראובן שארית שכר האחריות כי אבק רבית אין מוציאין לא מן הלוה למלוה ולא מן המלוה ללוה. ולא עוד אלא שאם אחר שעכב ראובן השכר בידו אם נטל ממנו שמעון שארית השכר בעל כרחו של ראובן מוציא ממנו אחר כך ראובן בדיינין לא מדין רבית אלא מדין גזל כמו שהביא מה"ר בטור סי' קס"א וזה לשון הרי"בש בתשובה אין ספק שאם הגבו ב"ד אבק רבית וכו' וכן אם הוציא המלוה מן הלוה בע"כ של לוה גזל הוא בידו ולא אמרו שאין מוציאין אבק רבית ממלוה ללוה אלא כשאכל המלוה מדעת הלוה ובא עתה לטעון מחמת אסור הרבית אבל אם קודם שאכל צועק עליו והוא מוציא ממנו בע"כ בדיני האומות נראה שגזל הוא בידו ומוציאין ממנו וכבר דנתי כן הלכה למעש' וכן נראה דעת הרמ"בן והרש"בא והראב"ד ז"ל ע"כ. ודכותא בנ"ד. זהו הנלע"ד וחתמתי שמי משה אלשי"ך:

תוכן העניינים

שות מהרם אלשיך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה