אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה ס

שאלה נט

אני הצעיר עיינתי במעשה שהיה שראובן אמ' לאשה אחת תרצי להתקדש והיא שתקה ולא ענתה לא הן ולא לאו ומיד נתן לה שוה כסף בשתיקה ולא אמר ולא דבר כלל ושאל השואל אי הויא מקודשת כיון דדבר עמה על עסקי קדושין או דילמא דכיון דשתקה כשאמר לה תרצי להתקדש לי ולא ענתה הן לא חשבינן ליה היה מדבר עמה על עסקי קדושיה:

עיקרא דהאי מילתא איתא בקדושין פרק קמא אמרינן התם קר איבעיא להו מיוחדת לי מהו מיועדת לי מהו עזרתי מהו וכו' במאי עסקי' אילימא בשאין מדבר עמה על עסקי קדושיה מנא ידעה מאי קאמר לה ואלא במדבר עמה על עסקי קדושיה אע"ג דלא א"ל נמי דתנן היה מדבר עמה על עסקי קדושיה וכו' אמרי לעולם במדבר עמה על קדושיה ואי דיהיב לה ושתיק הכי נמי הכא במאי עסקינן דיהב לה ואמר לה בהני לישני והכי קא מיבעיא ליה הני לישני לקדושי קאמר לה או דילמא למלאכה קאמר לה תיקו ובמרדכי דסוף גיטין איכא מאן דדייק דאפילו בשתיקה היא מקודשת היכא דהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה דאי לאו הכי לא הוה מקשי ולא מידי דמצינן לאוקמי דאיבעיא להו היכא דהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה ושתקה דהרי הוה ידעה ואינה מקודשת אי לאו דהדר וקאמר חד מהנך לישני ומשום הכי קא מבעיא להו אי הנך לישני לקדושי קאמר או למלאכה קאמר ואיכא מאן דדחי להאי דיוק' וכתב וזה לשונו אמנם מה שדחיתם משום דאיבעי ליה לשנויי כגון שדבר עמה ושתקה לא אפשר דאם כן לפי דבריהם דאינו מועיל מאחר שלא השיבה מאי איריא דנקט הני לישני לינקוט אפילו לשון טוב דאינו מועיל עד כאן ודברי הרב הזה זלה"ה צריכין עיון ואיברא דמצינן למימר דמשום הכי לא משני דבעיין בדשתקה משום דסבירא ליה דאפילו היכא דלא שתקה דאפילו הכי איכא לאסתפוקי אי הנך לישני גריעי והוה עדיף טפי דהוה יהיב ליה בשתיקה משום דדילמא למלאכה קאמר ואף על גב דרצתה ברישא הדרה בה ומכל מקום לא נדחו דברי הרב דדייק לה לההיא דיוקא דאיהו לא דייק מדלא משני התרצן בשתקה דאי הוה דייק לה הכי הוה מצינן לשנויי כדאמרן אבל איהו דייק מקושית המקש' דלא מקשי ולא מידי דמצי לשנויי דבעיין בדשתק' והכי דייק לישניה דקאמר ואין נראה לי מדבעי תלמוד' במאי עסקינן שאינו מדבר עמה וכו' והשתא אי בעינן שתהיה היא משיבה על דבריו לוקמא בדשתקה דאיהו ידעה מאי קאמר ואפילו הכי אינה מקודשת עכ"ל ואיברא דהאי דיוקא דיוקא מעליא הוא והיה ראוי לחתוך הדין ולומ' דשתקה חשבינן ליה מדבר עמה ועל עסקי קדושיה אבל מה נעשה והרמ"בם כתב וזה לשונו היה מדבר עמה על עסקי הקדושין ורצתה ועמד וקידש ולא פירש ולא אמר לה כלום וכו' ודוחק הוא לומר דמאי דקאמר ורצתה היינו דשתקה ואף על גב דתנינן בפרק האומר בקדושין על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת ואם לא רצה אינה מקודשת ואתמר בגמרא רב יוסף בר אמי אמר לעולם חד טעמא ומאי על מנת שירצה אבא על מכת שלא ימחה אבא לשון עשנה לחוד ולשון הפוסקים לחוד דהרי אמרו דהאמורא צריך לפרש דבריו והפוסקים כל שכן הוא ואין לומר דמטעמא אחריתי מצינן להכריע דרצתה דקאמ' הר"מבם לאו היינו דשתקה דאם כן אמאי אצטריך ליה להר"מבם למימר ורצתה פשיטא דאם מיחתה דלא מהניא ולא מידי מאי דהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה דאי משום הך לא הויא קשיא ולא מידי משום דהוה סליק אדעתין דאף על גב דמיחתה ואחר כך נתן בשתיקה וקבלה מידו בשתיקה דילמא הדרא בה וקבל לשם קדושין ומכל הני היה נראה דהויא ספק מקודשת וכד מעיינן אשכחינן דמצינן למימר דהויא מקודשת גמורה מכמה טעמי חדא דמסתברא דכיון דלא מיחתה אלא דשתקה ובהיותם עסוקים באותו ענין קבלה הכסף בידה ודאי דלשם קדושין מתכוונה ולא זו בלבד אלא אפילו שלא היה מדבר עמה אלא שהיה לפניה עם העומדים ואמר להם שהיה רוצה לקדשה והיא שומעת מסתברא דלשם קדושין נתכוונה ועוד דודאי דקושית הרב הנזכר במרדכי קושיא אלימתא היא דאי לאו הכי לוקמ' לההיא בעיא במדבר עמה ושתקה או במדבר עם העדים והיא שומעת אלא ודאי דבכל גווני כיון דהיא ידעה דרוצה דקדשה ולא מיחתה ונתן לה כסף או שוה כסף וקבלה בשתיקה הויא מקודשת ובפרקא קמא דקדושין כתב המרדכי בשם אור זרוע דלאו דוקא היה מדבר עמה אלא הוא הדין אם מדבר לפניה עם העומדים שמה והיא שומעת דהויא מקודשת גמורה ומכל מקום כיון דהויא דבר שבערו' ומלשון הרמ"בם נראה דדוקא רצתה דדוחק הוא לומר דמאי רצתה שתקה וכדכתבינן לעיל מסתברא דדנין בה כדיני הספקות להחמיר ותו לא מידי נאם הצעיר דוד בן מה"רר יוסף ן' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה