אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה לה

שאלה לד

ראובן בהיותו בריא נתן נכסיו למי שראוי ליורשו ובלשון מתנ' מהיו' ולאחר מיתה ואחריו למי שלא היה ראוי ואני בעניי עיינתי בזה הנדון וראיתי צדדים לכאן ולכאן ולא נתברר לי אי אמרינן דמהיום ולאחר מיתה מאי דאמרינן בפרק יש נוחלין נכסי לך ואחריך לפלוני אם היה ראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק יורנו מורינו ורבינו הדרך ישכון אור.

תשובה מילת' דפשיט' דבמתנ' בריא לא אמרינן ירושה אין לה הפסק וכמו שכת' הרמ"בם וזה לשונו אבל הבריא שנתן מתנת בריא בדרך זה וכתב לזה נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון בין שהיה הראשון ראוי לירשו בין שלא היה ראוי ליורשו עד כאן לשונו וקיימו דבריו הרש"בא בתשוב' שאלה והרב המגיד משנ' וזולתם והיכא דהויה מתנת שכיב מרע בלשון מתנה איכא פלוגתא דרבוותא ושורש המחלוקת הוא דאמרינן בפרק מציאת האשה האומר תנו שקל לבני בשבת וראוים ליתן להם סלע נותנים להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנים להם אלא שקל ואם אמר ואם מתו ירשו אחרי' תחתיהם בין שאמר תתנו בין שאמר אלא תתנו אין נותנים להם אלא שקל והוקש' להם לרבוות' כי אמר אם מתו יירשו אחרי' תחתיהם מאי הוי והא ראשון ראוי ליורשו ומ"ש ואם מתו יירשו אחרי' תחתיהם לא אמר כלום דירוש' אין לה הפסק וכדרב אחא בריה דרב עוה וקצת מרבוותא תרצו דבלשון מתנה יש לה הפסק ומאי דקאמר רב אחא שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק לישנא קלילא נקט וכאילו קאמר שאין לשון זה לשון מתנה אלא לשון ירושה לפי שאמר נכסי לך סתם וכיון דהיה ראשון ראוי ליורשו אמרינן דלירושה נתכוון וירושה אין לה הפסק אבל אם אמר בפירוש לשון מתנה יש לה הפסק ומשום הכי בהך דפרק מציאת האשה דקאמר תנו לא אמרינן דירושה אין לה הפסק והר"מבם תירץ דההיא דפרק מציאת האשה מיירי בדקאמר לא משום ירושה אני נותן לך אלא משום מתנה והרי הפסוקתיה וקצת מרבוותא כתבו דכל דמסר ליד שליש יכול להפסיקה ומשום הכי בהך דפ' מציאת האשה לא אמרינן דירושה אין לה הפסק משו' דהוו הנכסים ביד שליש וקצת מרבוותא כתבו דההיא דתנו שקל לבני וכו' היינו טעמא דלא אמרי' דירושה אין לה הפסק משום דלא אמר נכסי לבני לתת מהם שקל דאילו קאמר הכי אפילו אם אמר מתו יירשו אחרים לא אמר כלום אבל הכא דלא אמר אלא תנו שקל לבני בשבת אשתכח דלא אקנינהו מנכסיה אלא שקל בשבת ושארא להנהו אחריני דאקנינהו לאחר מיתת בניו וזה שאמר אם מתו יירשו אחרי' תחתיהם אינו דומה לאחריך שהרי לא נתן הכל כדי שיהא אם מתו יירשו אחרי' תחתיה' כדאחריך אלא שקל בלבד הוא שנתן להם בשבת הילכך מה שהגיע בידם הוא שנתן להם ומה שלא הגיע בידם איגלאי מילתא שלא הקנה להם כלל לא בלשון מתנה ולא בלשון ירושה הא קמן ארבעה תרוצים נאמרו בזאת הקושיא ואם היינו אומרים דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהיינו למדין דהיכא דקאמר בלשון מתנה או שאמר הפסקתיה לסברת הרמ"בם או שמסר ליד שליש או דקאמר תנו שקל לבני בשבת ולא קאמר נכסי לבני לתת מהם שקל וכו' דבכולן היינו אומרים דירושה יש לה הפסק אבל כפי הנראה מתוך דבריהם דמר אמר חדא תרוצא ומר אמר חדא תרוצא ופליגי כולהו אהדדי ואין שום חד מינייהו מודה לתרוצא דאחריני ואחר שכתבתי אבוא לנדון דידן ואומר דבפרק יש נוחלין אמרינן אי זו היא מתנת בריא שהיא כשכיב מרע דלא קנה אלא לאחר מיתה כל שכתוב מהיום ולאחר מיתה הא קמן דקרי לה מתנת שכיב מרע וקרי לה מתנת בריא וצריך עיון אי דנינן ליה כמתנת שכיב מרע ואמרינן דאין לה הפסק או דילמא דדני' לה כמתנת בריא ואמרינן דיש לה הפסק וכמו שכתבו הרמ"בם והרב המגיד משנה והרש"בא ז"ל והיה נראה להביא ראיה מההיא דכתב הרש"בא דאפילו באומר אחריך מעכשו אין בדבריו כלום שכל שזכ' הראשון ירושה היא ואין לה הפסק דאי לא תימא הכי רב הונא דאית ליה אחריך כאומר מעכשו דמי פליג אדרב אחא בר עוה דאמר אחריך לפלוני אם הראשון ראוי ליורשו לא אמר כלום ואם איתא מאי קא מותיב הכא לכולהו דילמא הני נמי כרב הונא סבירא ליה באומר אחריך דכאומר מעכשו דמי ומתוקמ' ברייתא בראוי ליורשו ולקמן נמי דהוה סבר רב עיליש דשני נמי שקיל א"ל רבה דייני דחצצתא הכי דייני לאו היינו דרב אחא בר עוה ואילו היה רב הונא חולק לא הוה קרי להו דייני דחצצתא אלא ודאי שמעינן דבראשון ראוי ליורשו אפילו באומר מעכשו אמרה רב אחא בר עוה עד כאן לשונו הא קמן דלא הורישו אלא הפירות לחוד ואפילו הכי חשבינן להו לפירות ירושה ואמרינן ירושה אין לה הפסק הוא הדין נמי בנדון דידן אף על גב דלאחר מיתה לא הוריש אלא הפירות דהגוף כבר הקנה לו מחיים מכל מקום חשבינן לאכילת פירות ירושה ומתנת שכיב מרע קרינן לה ואמרינן דירושה אין לה הפסק ואף על גב דהקנה לו הגוף מחיים לא קרינן לה מתנת בריא ויש לה הפסק איברא דאיכא קצת מרבוותא דחולקים על סברת הרש"בא דסבירא ליה דבאומר ואחריך מעכשו לפלו' אמרינן דירושה יש לה הפסק ולפי החלוק שכתבתי הא בהא תליא דמאן דסבירא ליה דבאומר ואחריך מעכשו דאמרי' דירושה אין לה הפסק הוא הדין נמי דבאומר מהיום ולאחר מיתה ואחריך לפלוני אמרינן נמי דירושה אין לה הפסק ולמאן דסבירא ליה דבאומר ואחריך מעכשו דאמרינן דיש לה הפסק ה"ה נמי באומר מהיום ולאחר מיתה ואחריך לפלוני דאמרי' דירושה יש לה הפסק ולא חשבינן לאכילת פירו' ירושה ואמרינן דהיא מתנת בריא כיון דהקנה לו הגוף מחיים מתנת בריא קרינן לו ובמחגת בריא כבר כתבינן דירושה יש לה הפסק איברא דיש מקום לחלוק ולומ' דאין הנדון דומה לראיה ולא הא בהא תליא כדאמרינן אלא דאליבא דכולהו רבוותא אמרינן דהויא מתנ' בריא דבשלמא התם לא נתן אלא מתנת ש"מ ואע"ג דלא נתן ליורש אלא אכילת פירות אפ"ה חשבינן לה לאכילת פירות ירושה גמורה ואמרי' ירושה אין לה הפסק אבל הכא בנ"ד הוי נותן מתנה מחיי' ומתנה לאחר מיתה הגוף מחיים הפירות לאחר מיתה ובודאי דקנין הגוף עדיף וכדמשמע ממאי דאמרי' בפרק יש נוחלין רבי יוחנן אומר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי ר"ל אמר קנה לוקח קנין פירו' לאו כקנין הגוף דמי וכיון דכן יש מקום לומר דמתנת בריא קרינן ליה ואמרינן דיש לה הפסק וכ"ש דאמר בלשון מתנה ואיכא מרבוותא דכתבו דבלשון מתנה יש לה הפסק ואפשר שימצא באיזה פוסק דבר זה מפורש אם מתנה מהיום ולאחר מיתה דנינן לה כמתנת בריא ואמרינן דירושה יש לה הפסק או דדני' לה כמתנת שכיב מרע ואמרינן דירושה אין לה הפסק ומשום הכי אין ולא ורפיא בידי ולא ידענא מה אידון בה ואף על גב דכתב רש"בם על ההיא דאמרינן בפרק יש נוחלין ומודה רש"בג שאם נתנם במתנת שכיב מרע לא עשה ולא כלום ופירש הוא ז"ל אם נתנו ראשון במתנת שכיב מרע כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה אי נמי כשהיה שכיב מרע נתנה דשתי המתנות שוות כדאמרן לעיל איזו מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע וכו' ונראה לכאורה מדבריו דהן שוות לגמרי אפי' הכי יש מקום לדחות דלאו לכל מילי השוה אותן אלא לההיא מילתא לחוד דקיימי עלה דאם נתנם במתנת שכיב מרע לא עשה ולא כלום:

נאם הצעיר יוסף ן' לב:

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה