אור ברסלב

שות מהרי בן לב חלק ב· רבי יוסף בן דוד אבן לב

שאלה יז

שאלה יו

החכם הותיק דגמיר וסביר מפלי' עצה מגדיל תושיה יצו שאלת ממני ורצית לעמוד על דעתי במאי דכתב הרמ"בם בפרק י"ג מהלכות גרושין טעמ' דאש' אינה נאמנת בקטטה משום דהוחזק שקרנית וכנרא' לכאורה דפסק כרב חנני' לקולא דקאמר משום דמשקרא ולא כרב שימי בר אשי דקאמר משום דקא אמרה בדדמי דהוי לחומרא דאתמר התם בגמרא בפרק האש' שלום מאי בינייהו איכא בינייהו דארגיל איהו קטטה וכתבו התוספות דלחנניא דאמר משום דמשקרא היכא דארגיל איהו קטטה נאמנת ולרב שימי בר אשי אינה נאמנת ועמד כבודך על מה שכתב הר"אם ז"ל בפסקיו ועל מה שהקשה על הרב המגיד משנה ובקשת ממני לעיין בדבריהם איברא דכבוד' מכניס ראשי בין גדולי עולם הנך תרין אריותא ומי אני שאבוא אחר שני המלכים הגאונים האדירים האלה אבל כדי להפיק רצון כבודך אמרתי לעיין ולכתוב לך מה שאחדש אני מדעתי הקצרה בזאת השאלה אשר שאלת ועוד אוסיף לך קצת ספקות וחדושין אשר נתחדשו לי בזאת הבעיא דקטטה ובהנך בעיי דעד אחד במלחמה ועד ביבמה במאי דכתב הרמ"בם והרי"ף עלייהו והנה הרא"ם ז"ל כפי גודל חכמתו הפליא לדבר בהנך בעיי וכבודך יוכל לעמוד על כל דבריו ואני אגיד לך מה שנתחדש לי בהם בהיותו מעיין בשאלה אשר שאלת כפי הנראה מדברי הרב המגיד משנה פליגי חנניה ורב שימי בר אשי בתרתי בחד' חנניא לקולא ורב שימי לחומרא היכא דארגיל איהו קטטה רב חנניה לקולא ורב שימי לחומרא והיכא דאמרה מת וקברתיו חנניה לחומרא ורב שימי לקולא והקש' הר"אם ז"ל עליו תרתי חדא דאם כן אמאי פסק הרמ"בם כחנניה דנהי דהוי לחומרא במת וקברתיו בארגיל איהו קטטה הוי קולא ורב שימי לחומרא ועוד הקש' דמאן לימא לן דבמת וקברתיו הוי רב שימי לקולא הרי מצינן למימ' דאף על גב דטעמא דרב שימי משו' דקא אמרה בדדמי אפילו הכי לא מהימנ' אפילו במת וקברתיו דכיון דחושבת על פי האומדנא דודאי מת חיישינן דילמ' משקרא ואמרה קברתיו כדי שלא יחשבו שעל פי האומדנא אמרה שמת ומחמת הקשיות הללו לקח לו הר"אם ז"ל דרך אחרת וכתב דסבירא ליה להרמ"בם דהיכא דארגיל איהו קטטה רב שימי לקולא וחנניא לחומרא ודלא כפירוש:

התוספות ובמת קברתיו לא פליגי אלא דתרווייהו סבירא להו דלא מהימנא והאריך הרבה בזה יעויין בפסקיו ולפי דעתי הקצר' יראה לי דסבירא ליה להרמ"בם דפליגי חנניא ורב שימי בתרתי כדאמרן לעיל ואיהו ז"ל פסק כתרויהו לחומרא בארגיל איהו קטטה פסק כרב שימי לחומרא ובקברתיו פסק כחנניא לחומרא ומשום הכי סתם הדברים וכתב בסתמ' דאם היתה קטטה בינו לבינה דאינה נאמנת ולא חלק בין היכא דארגיל איהו להיכא דארגילה איהי קטטה וכתב נמי טעמא דאינה נאמנת מפני שזו הוחזק' שקרני' כדי ללמדנו דאפילו שתאמר מת וקברתיו אינה נאמנת וכבר עלה במחשבתי לומ' דשמ' דזה הדרך אשר חדשתי דפסק הרמ"בם בהנך תרין לישני לחומרא היינו מאי דקאמר הרב המגיד משנה והא דלא כתב דאיכא בינייהו היכא דארגיל איהו קטטה משום דסמך על מאי דאיתמר בגמרא ולא בא אלא ללמדנו דאע"ג דלא אידכר בגמרא אלא איכא בינייהו היכא דארגיל איהו קטטה דאיכא בינייהו נמי היכא דקאמרה מת וקברתיו ואי קשיא לך דכיון דאיכא בינייהו תרתי אמאי לא קאמר תלמודא דאיכא בינייהו תרתי הנך דאמרן ולא קאמר אלא דאיכא בינייהו היכא דארגיל איהו קטטה תריץ ואימא הכי דפשיטא ליה לתלמודא דאיכא בינייהו היכא דאמר מת וקברתיו ומשום הכי לא קאמר לה ולא אתא אלא לאשמעינן דאיכא בינייהו היכא דארגי' איהו קטטה דהוה סלקא דעתין דאליבא דתרווייהו לא שנא בין היכא דארגיל איהו קטטה להיכ' דארגיל' איהי אי נמי דהוה סלקא דעתין דאיכא בינייהו היכא דארגילה איהי דיש פנים לכאן ולכאן דהרי כתבו התוספות דאיכא מאן דברי' איכא בינייהו דארגילהו איהי ואם לחשך אדם לומר דהרי כתב הרמ"בם דבמלחמה אפילו דאמרה וקברתיו אינה נאמנת ואע"ג דלא הוחזקה שקרנית אמרינן דקאמרה קברתיו כדי שיאמנו דבריה ולא יחשבו דקאמרה בדדמי וכיון דכן הוא היכי קאמרינן דלרב שימי דחייש דקאמרי בדדמי דאי אמרה קברתיו נאמנ' ובשלמ' לדעת הר"אם ז"ל ניחא אבל לפי דעת הרב המגיד משנה ולמאי דכתיבנא קשיא הא ודאי לאו מילתא היא דבשלמא במלחמה כיון דהוחזרה המלחמה ומסתמא קאמרה בדדמי חיישינן נמי דמשקרא כדי שיאמנו דבריה כיון דהיא סבורא דודאי מת דקאמרה בכל הני דאקטול איהו פליט כדקאמר בגמרא אבל בהך דקטטה כיון דלא הוחזק לן שום סכנה אלא דאנן חיישינן דילמא איתרמי ליה שום סכנה וכיון דיש קטטה ביניהם קאמרה בדדמי אין לנו לפוש נמי דדילמא משקרה במאי דקאמרה קברתיו וכדי שיאמנו דבריה קאמרה הכי ותו לא מידי בשאלה אשר שאל כבודך:

ועתה באתי להודיעך מה שחדשתי אני באלו הבעיות כפי סבר' הרמ"בם והרב האלפסי כבר ראיתי מה שכתב הרא"ם ז"ל בפסקיו דהרש"בא והרי"טבא והרב מגיד משנה הבינו דמאי דכתב הרב האלפסי בהלכות דלא אפשיטא בעיין דעד אחד בקטטה היינו דלא איפשיט אי הוי טעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא עבידי אינשי דמשקרי ואי משום דהיא גופא דייקא ומנסבה ואליבא דידהו קשיא דהרי כת' הרב אלפסי דבעיין דעד אחד במלחמה אפשיט מהנהו עובדי דדגלת וכרמי דטעמא דעד אחד לא הוי משום דהיא גופא דייקא ומנסבא וכן בעד אחד ביבמה כתב דנאמן משמע דלא הוי טעמא דעד אחד משו' דהיא גופא דייקא ומנסבא ותירץ הוא ז"ל דמאי דקאמר בהלכות דבעיין לא אפשיט לאו משום דמספקא לן אי טעמא משום דמילתא דעבידא לאיגלויי וכו' דהא ודאי דטעמ' לאו משום דהיא גופא דייקא ומנסבא אלא משום דמילתא דעבידא לאיגלויי כו' ומאי דקאמר דלא איפשיט בעיין היינו משום דאף על גב דטעמא דעד אחד משום מילתא דעבידא לאגלויי אפי' הכי חיישינן היכא דהוחזקה שקרנית דילמא שכרה העד להעיד שקר ומבעיין נמי מספק' ליה הכי דאפי' דאמרי' דטעמא דעד א משום דמילתא דעבידא לאיגלויי וכו אפ"ה איפשר דילמא שכרה העד להעיד שקר אלא דעדיפא מינה קאמר דאפילו אם תמצא לומר דלא חיישינן דילמא שכרה העד אפילו הכי איכא לספוקי דדילמא לא מהימן דשמא דטעמא דעד אחד משום דהיא גופא דייקא ומנסבא זו היא כונת הר'אם ז"ל באותו הפסק ולכאורה נראה דדוחק הוא לומר דהבעיין הוה מספיק' ליה נמי אי חיישינן דדילמא שכרה העד להעיד כיון דלא הוזכר רמז מזה בדבריו אדרבא משמע מדבריו איפכא דאי טעמא דעד אחד משום מילתא דעבידא לאגלויי תו ליכא למיחש למידי ועל פי דרכו של הר"אם ז"ל הוה מצינן לתרוצי שפיר ולמימר דאין הכי נמי דהבעיין לא אסיק אדעתיה דדילמא שכרה העד אבל מדחזינן הנהו תרי בעיי דעד אחד במלחמה ועד אחד ביבמה דאפשיטו והך בעייא קיימא בתיקו אית לן למימר דמטעמא אחריתי דלא שייכא בהנהו לא איפשיטא וקיימא בתיקו והיינו משום דאית למימר דדילמא שכרה העד ואל תתמה דלימא דתלמודא טעמא דלא אסיק אדעתיה דבעיין דהכי אית למימר לעיל דקאמר אלא הכא כגון דקאמרי אסקינהו לקמן וכו' דאף על גב דלא אסיק אדעתיה דבעיין דהעד קאמר בדדמי ומשום הכי סתמא קאמר דאי טעמא דעד אחד משום דמילת' דעביד' לאגלויי עד אחד מהימן במלחמה ולא חלק בין קברתיו ללא קברתיו משום דס"ל דהעד לא קאמר בדדמי ואפילו הכי דחי תלמודא פשיטות הבעיא וקאמר דדילמא דאין העד נאמן אלא דוקא כגון דקאמרי אסקינהו לקמן דהוי כמו קברתיו וכמו שכתבו הר"ן והרי"בש וזה הדרך הוא הגון ונכון ועוד חשבתי דרך א' לישב דברי הרי"ף ולתרץ מה שהקשו עליו הריט"בא והרש"בא והוא שכבר ידעת שכתבו התו' עפ' האשה רבה דודאי הנך תרי טעמי תרוייהו איתנהו דהא בריש פרק האשה אמרינן מתוך שהחמרת עליה בסופ' הקלת עליה בתחלתה ולא מספקא ליה לבעיין אלא הי מינייהו עקר ועדיף ומשום הכי אף על גב דהנהו תרי בעיי דעד אחד דמלחמה ועד אח' ביבמה איפשיטו דנאמן עד אחד דטעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאגלויי וכו' והך טעמא עיקר אפילו הכי בעיין דקטטה לא אפשיטא כיון דהנך תרי טעמי צריכי אלא דחד מינייהו עיקר ובעד דקטטה סבירא ליה לתלמודא דליתא כלל טעמא דהיא גופא דייקא ומנסבה דכיון דהוחזקה שקרנית תו ליכא למימר דהיא דייקא ומנסבה ומשום הכי לא אפשיטא הבעייא וקיימא בתיקו ועוד כי בהיות מעיין בשאלתך ראיתי תשובה אחת לרבינו ניסים ונפלאתי הפלא ופלא שכתב וז"ל דעד אחד בדבר לא מהימן דחיישינן דקאמר בדדמי כדחיישינן באשה גופה וכדאמרינן דבר אמרי לה הרי היא כמלחמה ואמרי לה אינה כמלחמה וכו' וכיון דלא אפשיטא נקטינן לחומרא שכן דרך הגאונים לפסוק בב' לשונות להחמיר בשל תורה ואפילו היכא דלשון אחרון לקולא וכן פסק הרמ"בם בפרק אחרון מהלכות גרושין שכתב שאם היה דבר בעולם ואמרה מת בעלי אינה נאמנת וכו' וכיון דלגבי אשה עצמה נקטינן דדבר הרי הוא כמלחמה הכי נמי לגבי עד אחד הילכך עד דאמר וקברתיו לא מהימן עד כאן ואיברא דאיכא ספרי דפוש דכתיב בהם אינה נאמנת ואיכא ספרי דפוש דכתיב בהם נאמנת אבל מילתא דפשיטא היא דהנסא' האמחיה היא נאמנת דזיל בתר טעמא דכתב וזה לשונו היה דבר בעולם ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שדבר פשוט בפי כל אדם שבשנת הדבר זה חי וזה מת ואפשר שימותו בדבר נערים חזקים וינצלו הזקנים החולים ולפי זה אין חוששין לה שמא סמכה דעתה על רוב המתים עד כאן לשונו ואין ספק דמאי דקאמר שדבר פשוט בפי כל אדם וכו' היינו מאי דקאמר בגמרא דאמרי אנשי דשב שנין הוה מותנא ואיניש בלא שניה לא אזיל וכן כתב הרב המגיד משנה דבר אמרי לה כמלחמה דאמרי בדדמי ואמרה לה אינה כמלחמה דאמרי אינשי שב שנין הוה מותנא ואיניש בלא שני לא אזיל ופסק רבינו כלישנא בארא וכיון דכן הוא על כרחין אית לן למימר דיש דלוג וחסרון לשון בתשוב' הנז' מה"רן או דילמא דנסחא אחרת היה לו בדברי הרמ"בם והוקשה בעיני נמי שלא הוזכרה סברת הרמ"בם לא בפסקי הר"אש ולא בספרי הרב בעל הטורי' ורבינו ירוחם אלא כתבו סתמא להחמיר כלישנא קמא ותו לא מידי נאם הצעיר יוסף ן' לב.

תוכן העניינים

שות מהרי בן לב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה