אור ברסלב

שות מהרי אשכנזי· רבי יואל אשכנזי

הקדמות

הקדמת כ"ק אאמו"ר הה"צ בו"ק חו"פ וכו' כקש"ת מו"ה אשר אנשיל אשכנזי שליט"א בן הגאון המחבר ב"ה פתחא זעירא *

זחלתי ואירא

כאשר לפלטין המלך בית שער וטרקלין פונה קדם. דרכו בגזית למסלת העולה פנימה שמה יבואו בני האדם. מוכתר בהדורים עמודי' וכתרים. מעשה שרשרת שבכים ושושנים. טורי זהב עם פרחי רמונים. עמודיהם מחושקים ויעש להם ציונים. ארבע צלעות מסובבים ויעש להם חלונים. כל הנקרא לכבודו דרך עליו לפלטין המלך פונים. כן ארחות כל פוסע פסע להקריב אומר מלא דבר בשם אמרו להשפר ולהעטר מנחת העולה על מזבח הדפוס. בציצים ופרחים. גרגרים וצמחים. בשער העולה קדם. וזאת תפארת מן האדם. אם לכבוד אב מדבר. יעלה כנשר אבר. וברוח נכאה יבליג מעט. כי יזחל פן יבעט. כה אנכי לא אחדל מלהרים ידי ושפתי לא אכלא מחות דעי. ומלתת שבח והודי' לאשר גמלני עד הנה. והאציל לי למנה . לזכות אותי להציב אבן פנה. למען ספות לרעבים גם צמאים לתורת יקותיאל. של מר אבי הרב הגאון האמיתי הקדוש מו"ה יואל. זצלה"ה אבד"ק זלאטשוב שהניח אחריו ברכה. עלים לתרופה. בהויות דאביי ורבא. פלפולים ואגדות. שמעתות והלכות. המאיר לארץ ולדרים. כולם נחמדים כולם ברורים. לטושים ואשורים. זו תורה וזו סחורה. מפז ומפנינים יקרה. מי כמוהו מורה. מפורסים הי' בדורו. רבים חכמים נהרו לאורו. תורת אמת היתה בפיהו העמיד תלמידים הרבה חריפים ובקיאים כולם חסידים אנשי מעשה כאשר הופיע עליהם ועודם מחזיקים בתומתם ואשורם. המורם מהם ותולדותיהם כיוצא בהם. כי אימץ ידו עם כלי מעשיו עם נציצי נוגה פנימי וחיצון. כאשר גם הוא אחז בחבלי מעשה אבותיו הקדושים ואסף חבילות מדע. עמרות תבונה. פארות פארות. אמרות טהורות. מזוקק שבעתים כרקיע מזהירות. מצדיקי הדורות. ומרבותיו הגאונים אמתיים קבל להורות. שבילי אמונות השם ופעולות ישרות. מעללות מצעדי גבורים עד היסוד ערות. לקט שושנים ועל לוח לבו חרות. שפתותיו נטפו נועם. ושושני חרוזים חרז. וכן הבריק על החסים בצלו צל חכמתו. ותרב משאת פניו להשיא משואות. על הבאים בצל קורתו. וככל אשר הראה תומתו. כן גם היום ילכו לעומתו. ברוך יאמרו למי ששאב ממי חכמתו. ובעודנו באבו החל רוח קדשו לפעמו. קטף מלילות מפנינים יקרות. בנה דיוקות וסברות. פלפולים אמתיים הלכות ואגדות. נואמיו נתחקו לבעלי אגודות. וסמכו עליו בעלי תריסין. כולם מפיו חיו. מים חיים מאתו בעיון בפיו. אהה אבי אבי רכב ישראל. מעת הוסר מצנפתך אין דורש ואין שואל. ואין לנו שיור רק מה פעל. באצבעותיו היקרים. אשר יגע בעתותי לילות וימים. חרות על לוחות המכתבים. ויעש ענבים. ומעת הורם העטרה אפפו עלי חבלי פגעי הזמן. וכן קרבו ויאתיו שבר בת עמי כי נכחד הרועה הוא כ"ק חותני הרב הגאון הצדיק הקדוש מאלעסק זצלה"ה. השתרגו עלו עלי שינוי סדרים. גם כחי אין אתי עברו עלי תלאות וכאבים קשים לא הניחוני מרגוע להוציא לאור דברים הערבים להפיצם בישראל להשביע נפשות שוקקות ממגד טל אור תורתו. וכמה אנשים אנשי חמד יקרי רוח אותה נפשם לרוות צמאונם ממלין רברבין דנפיק מפה מפיק מרגליות. ותקותם נשארה מעל עד אשר העיר ד' את רוח בניי היקרים הרב וכו' מו"ה ישראל אשכנזי והרב וכו' מו"ה צבי הירש יחיו. טובים השנים. לעשות כוונים למלאכת שמים. ויטו שכם אחד לעבוד ולמשא. הוצאת הדפסה. להוציא לאור דברי יושר. ואמרתי לפעלא טבא יישר. ותעלוזנה כליותי. כל עצמותי. עתה אודה לקונה שמים וארץ כי עד כה עזרני. ואירא ואומר מה נורא המקום אשר הבן יצעד צעד להקים שם אביו על נחלתו. מי אנכי מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי. ואף רוחי בקרבי יסתער אולי מגרעות אתן בעטרה שאעטר לאבי הה"ג הק' זצלה"ה בהגלותי מיליו לחוקקם עלי ספר להפיצם על פני תבל ולא בזאת יתהלל בשמים. המתהלל בארץ. וחוק בשארת נפשו שם. בחוגו חוג לדור אחרון ואולי משגה הוא. אבל זאת נחמתי בהעלות על לבבי מה דאיתא בש"ס (יבמות ד' צ"ו) אמר דהע"ה אגורה באהליך עולמים וכי אפשר לאדם לדור כשני עולמות אלא כך אמר דוד לפני הקב"ה יאמרו שמועות מפי ויהי' שפתותי דובבות בקבר שנאמר דובב שפתי ישנים. ומובא שם ככומר בענבים. ועיין בס' בני יששכר עפמ"ש היום לעשותן ודרשו חז"ל ומחר לקבל שכרן כי כל מה שהאדם מסגל תורה ומצות בעוה"ז ככה יהי' שכרו אבל לא יתוסף לו שכר הגם שבג"ע ג"כ הצדיקים לומדים תורה ומחדשין חידושין דאורייתא ורזין עילאין מזה לא יחויב להם שכר ואדרבה זה מתן שכרן ברוחני מה שזוכין להשיג ולהנות מזיו השכינה מתוך התורה וזה הוא מזון הנשמות בג"ע ונקרא עומד שאין לו שמה תוספת שכר רק מה שלמד וסיגל בעוה"ז אבל אם הניח אחריו ברכה המה התלמידים ואומרים בכל פעם שמועות מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות ואף שהגוף שוב אינו ראוי לדיבור בעצמיותו עושה מלאכתו ע"י דבר אחר היינו התלמידים שאומרים שמועתו והוי כלומד תורה ממש בגוף המעשיי וניתוסף לו שכר בכל פעם על עסק תורתו גם בקבר וזה שביקש דהע"ה אגורה באהליך עולמים שיאמרו שמועות מפיו בעוה"ז ונקרא עי"ז הולך גם אחר מיתתו עיי"ש אריכתו בקודש. ואם כך תגדל המעשה מפי האומר הלכה משמו מכ"ש אם יכתבון מיליו על ספר בהדפסה אשר כל מי שירצה יוכל לבא ולקרוא מתוך הספר עד כמה מגיע הדבר לזכות נשמת החכם והמפורסים א"צ ראי' כי גדל שם אבי ז"ל ברבות בני עמינו בתורתו וצדקתו. גם אני שמעתי מכמה חסידים ששמעו מפי הה"צ הקדוש מופת הדור מהר"מ מפרעמישלאן זצלה"ה שאמר על אבי הגאון ז"ל כאשר הוא פוסק כן פוסקים בשמי מרום ע"כ זחלתי ולא חדלתי ואקוה שזכות יהי' לו בדבר הזה שיגעתי למען זכות אבי הה"ג ז"ל וכאן יורשים המתים את החיים וברא מזכה אבא ואב מזכה ברא:

ועל רעיון הזה יפתר בטוב טעם מאמר החכם בקהלת ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עודנה באופן זה ששיבח את המתים שזכו לבא לידי תועלת מן פעולת החיים בהשתדלותם להביא מיליו לחוק עלי גליון ויתנו עידיהן ויצדקו וזאת הוא הפירוש לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו כו' כי ידוע שבט המושלים הם הת"ח ההורים דת וחוק ולא יסור שבט מושליו בחוקים ותורות מיהודה כי מלכות מיהודה קאתי דמאן מלכי רבנן ומלך הלכה כמותו בכ"מ לא יסור פעולה הזה גם אחרי מותו ומבאר באיזהו אופן ומסיק ומחוקק מבין רגליו כי ישאיר אחריו בן ירך אביו המכונה בשם רגל לחוקקם בספר זכרון לא ימוש ספרו לעולם. וכן הטעים לנו הגאון ר' יהונתן ז"ל במתק דבריו המדרש טוב שם. שם של תורה שאומרין דבר הלכה משמו ועל הטוב זו תורה יזכר שמו משמן טוב שנותנין על המת זו חניטה שהוא כדי לקיים הגוף ויהי' לנפש דביקות לקיום בזה העולם. ושם טוב מה שאומרין דברי הלכה משמו יותר טוב ששפתותיו דובבות וא"כ הנפש שב לגופו וממילא נתדבק בחיים וע"כ יעקב אבינו לא מת כדרש הגמ' מה זרעו בחיים היינו שנדבקו במקור החיים התורה והמצות אשר ירשו מאביהם יעקב אבינו איש יושב אוהלים אף הוא בחיים ככומר בענבים כנ"ל:

ועפי"ז נוכל לבאר דבר סתר שנעלם מעין כל חי לבא על תוכן הכוונה זה אומר בכה וזה אומר בכה. והוא בפ' ויגש וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא פרעה כפירש"י ואין מובן הכוונה מאין הוכיח לדרוש על עגלה ערופה אבל ידוע דרש הגמ' תענית בפסוק פ' שופטים כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות אם ת"ח הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא זה ת"ח שאינו הגון. וכ' בעל עוללת אפרים דרש הגמ' מדיוק ומובן מסמיכות הפרשיות של כי ימצא חלל באדמה שהוא פ' עגלה ערופה לפרשה הקודמת שמדברת מענין מלחמה כמו שהקשה מהר"י אברבנאל על פ' זו שאין כאן מקימה בין ד' פרשיות המדברת מענין מלחמה רק בזאת רימזה לנו התורה דרש הגמ' על כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת אם ת"ח הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות כו' וזה יובן מהמבואר לנו טעמו של עגלה ערופה כדאיתא במס' סוטה אמר הקב"ה תבא העגלה שלא עשתה פירות ותערף במקום שאינו עושה פירות ותכפר על זה שלא הניחוהו לעשות פירות הוא המצות כדמסיק הגמ' וכוונה אחת היא כמו שצותה התורה מבלי להשחית עץ מאכל אילן עושה פירות כן האדם המכונה בשם אילן כמו כי אדם עץ השדה אם ת"ח הגון הוא והרי עושה פירות ממנו תאכל ואותו לא תכרות כו' ועתה מי הוא אשר לא ידע שאסור לכרות ת"ח וגם אם אינו ת"ח הכי מותר להכריתו. חלילה לזרעא דיעקב לומר כן. אבל כריתה נאמר על הפסקת הדבר באיזה זמן מזמנים ממילא באם הוא בכל תכרות הכוונה לעולם הוא באזהרה זו למען יהי' קיום לדורות ובלי ספק כאשר עד כה דברתי לומר שמועות מפיו או להעלות דבריו על ספר וממילא לא יכרת שמו לעולם. והנה יעקב אבינו כאשר שלח את יוסף בשליחות בדרך הזה המסוכן לו משנאת אחיו ע"י הוצאות דבה כאשר מצינו שאמר לו הקב"ה ליוסף אתה הוצאת דבה חייך שאני מגרה בך את הדוב מסר לו שמירת דיוקנו אשר עליו שכן. ודיוקנו של יעקב אבינו הוא שם א"ל כנאמר ויקרא לו אל אלקי ישראל ודרשינן הקב"ה קרא ליעקב א"ל וזה השם הציל את יעקב בהלחמו עם שרו של עשו הוא סמא"ל בהאבקו עמו שכל חיות הסטרא הזאת היא מאותיות א"ל שבשמו. ויהי כאשר שכן עליו שם א"ל אחר קראו כן הקב"ה מרומז שם יש"ר א"ל כדכתיב וישר אל מלאך ויוכל בזה השם שהי' בכחו של יעקב התיז והכרית שתי אותיות אלה מהמלאך הנ"ל ונשאר בלי חיות ודיוקנא ההוא מסר ליוסף הצדיק בהלכו לדרך למען לא ישלטו בו מלאכי רעים לרעה ויעצהו שלא יפיל מחשבתו ולא יסור רעיוניו מתורת אביו שלימדו ובכח הזה יבא התדבקות רוחא ברוחא וממילא ישרה עליו הכח הקדוש הזה כי עי"ז יאציל ע"ע השתי אותיות א"ל שהוא תק"ף סימן לשתי אלה שגימט' שלהם כזה שיעבירם מאת פניו ויחלישם. וגם עי"ז יעקב אבינו במקום שהוא שם יתער נפשו למולו בתקות חוט המושך והמקשר רוחות ונפשות אשה אל אחותה בעניבה זו קשירה. וכן הי' בעת שיסו עליו החי' רעה הרגיש כח יעקב עד שדמות דיוקנו ראה ופירש ממנה. ועל טוב יפתר לפ"ז וימצאהו האיש והנה תועה בשדה סובב על כוונה זאת שתעה בכתוב כי האדם עץ השדה ובאה הגזירה אותו לא תכרות כדרש הגמ' אם ת"ח הגון הוא כו' ומי לנו ת"ח גדול כיעקב הרי מוזהר מבלי להכרית מחשבתו ממה שלימד אותו ובזאת תנצל נפשו. וכן יוסף כאשר שלח את אחיו לבשר לאביו ולהביאו אליו צוה אותם אל תרגזו בדרך ודרש הגמ' אל תתעסקו בדבר הלכה שלא ירגז עליכם הדרך הכוונה שלא יתעסקו בעסק דבר הלכה משמם לישא וליתן ולהתעסק זע"ז בעיונא רבא רק יאמרו כולם בשוה דבר הלכה אחת או שתים מה שקבלו מאביהם. ועי"ז כשיאמרו הלכה בשם אביהם יביאו גאולה לעצמם ויגרמו להגיש רוחא ברוחא למען יושרשו בשם א"ל שתהי' להם לשמירה מעולה וזה וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו. אותו הסימן מעגלה ערופה שמסר ליוסף בעת פרש מאתו שמאותו הפרשה נדרוש סמוכין ומדויק היטב מבלי להכרית מחשבת ודברי ת"ח הגון למען יהי' אות לטובה. ואותו הדבר גם הוא מסר לאחיו ואז הכיר יעקב שזה הוא בני יוסף. ומובן ג"כ אשר שלח יוסף לשאת אותו כי בזה אשר ידברו בשער דברי אביהם שמסר להם בזה ישאו אותו במקום שהוא שם מיד ותחי רוח יעקב אביהם כמובן:

ויתכן לפרש לפי"ז הכתוב מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך דידוע הוא שם שדי מורה על שאמר לעולמו די. ואמרתי עפ"י דאיתא בספרי המקובלים אשר שפע ההולכת מלמעלה למטה נקראת בשם י"ד כי אות יוד מורה על שפע רב כמו שאין לאות יוד בית קיבול כן השפע דלעילא אין בית קיבול לקבלה וכאשר באת למטה נעשה בחי' ד' שהוא בחי' צמצום למען יוכלו לקבל. ושפע ההולכת ממטה למעלה כדמצינו ישראל מפרנסין כו' נקראת ד"י ממטה הוא בחי' צמצום ואח"כ כשבאת למעלה תזרח אורה הרב עד אין שיעור ונעשית בחי' יו"ד וזה הוא וידי משה כבדים שידוע אשר משה רבינו ע"ה הוא הי' בעל משפיע בשתי ידים באור יושר ואור חוזר מלמעלה למטה וממטה למעלה וגם ידוע שאותיות דטלנ"ת הבאים בסוף התיבה הם רפים במבטא למשל יד ואם באים בראש או באמצע הם כבדים במבטא נמצא כאשר משה רבינו הי' משפיע בבחי' י"ד ובבחי' ד"י באה הד' באמצע התיבה יד"י וע"כ נכון שידי משה כבדים במבטא. וככה יתפרש ג"כ שאמר לעולמו ד"י שצוה הקב"ה לעולמות עליונים המקבלים שפע רצון ממטה למעלה יקבלו בהרחבת השפע עד שיתהוה שם בחי' יוד אף אם מלמטה הוא בחי' ד' כח הצמצום. וכמו כן אם יתאמר בעוה"ז שמיעה טובה והלכה הגונה בשם הת"ח כאשר יבא לעולם הנשמות יתרחב הענין באור צח ומצוחצח בלי גבול. וזהו מאל אביך ויעזרך שהשם א"ל מאביך הוא יעזרך בדרכים ומכל רע ישמרך. ואת שדי אם תצרפהו עוד עם שם שד"י אז ויברכך שהוא לשון הברכה והרכבה בחיבור א' מלמטה למעלה ומלמעלה למטה משולבים אבות ובנים בזה ובבא. ע"כ שם שד"י ר"ת דוב"ב שפת"י ישני"ם. וג"כ אל שדי. בגימ' משה כמובן:

ועפ"ז פירשתי כוונת הכתוב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב. שכל מפורשי התורה יהססו למה הזכיר בכל א' תיבת אל וגם דברי רש"י וארא אל האבות וגם דברי דורשי רשומות ר"ת ואר"א אני ראשון ואני אחרון. גם דברי המדרש וז"ל לפי שאמר משה למה הרעות לעם הזה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין כי עיקר הפליא הקב"ה על משה אשר לא סמך עצמו על זכות אבות להתפלל בזכותם כמו שלשה האבות כולם באו בבקשת בן בזכות האב ועי"ז נושעו מכל מעיקיהם בתחלה כאשר התהלך אברהם לפניו והי' תמים במעשיו נחל שם א"ל על עצמו כדמצינו אברהם כששלח עבדו אליעזר זקן ביתו ליקח אשה לבנו ליצחק אמר לו הוא ישלח מלאכו לפניך ע"כ נקרא שמו א"ל עז"ר כמ"ש למעלה מאל אביך ויעזרך וכן יצחק כששלח את יעקב פדנה ארם אמר לו ואל שדי יברך אותך ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך וכן יעקב קרא שם המקום בית אל ואח"כ אמר לו הקב"ה אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה ואמר אח"כ לולא אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי כו' הרי זה מורה שסמכו זה בזה ומשכו כח אב על בן לנחול מעשה אבות בשמירת שם אל שדי שהוא "דובב "שפתי "ישנים וזהו וארא אל אברהם כו' מה שנאמר בכאו"א תיבת א"ל לכוונה זאת שעל כולם השריש התיבה הזאת לשמירה טובה ולטוב מזכיר רש"י בפירושו וארא אל האבות היינו תוקף תיבת אל של האבות נחלו הבנים יען התדבקו בתורת אב והגיע למעשה אבותם והתפלל בן בשם אב. ועי"כ יפה דרשו רושמי רשימות ואר"א אני ראשון ואני אחרון. שהשי"ת השרה תוקפו וגבורתו בתיבה הזאת לראשון הוא אברהם וכן לאחרון הוא יעקב יען לא משו זכרונם זה מזה. ואתה לא כן תעשה להתפלל בזכות שלשת אבות ע"כ יפה נדרש חבל על דאבדין ולא משתכחין. שאבדה משה מלהזכר זכות האבות ולא משתכחין לפניו. ומה גם שמסומן ומושרש השם אל שדי בשמו שגימ' משה. ושוב שנית בהתפלל על עון העגל זכר זכות האבות כדאיתא במדרש רבה פ' עקב כיון שהזכיר משה זכות אבות מיד אמר הקב"ה סלחתי כדבריך. כיון שעמד שלמה וראה שהזכיר משה שבעים ושבעה צדיקים חיים ולא הועיל כלום לולא שהזכיר זכות שלשת אבות התחיל ואמר ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עדנה. ויתכן לפ"ז לבאר ברכת יעקב לאשר מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך וברכת משה ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו כו' דמצינו שקל בגימ' נפש והשי"ת צוה ליתן מחצית השקל כי הנפש הבאה מעולם עליון לעוה"ז מן החדר ששמו גוף אזי שרש הנשמה נשאר שם במקורה אשר בשמים ע"כ נקרא ב' חצאי נפש ובאחת יבוארו עשה לך שתי חצוצרות כסף היינו שני חצאי צורות שיכספו ויתאוו זל"ז ושני פעמים רמ"ח בגימ' מלכות ואז נכספים זל"ז באחדות גמור הוא מלכות שלימה. וכן מצינו דאדם אחד לבדנה בלי התחברותו עם חבירו הוא חצי צורה רק בהתחברותו עם עוד א' באחדות וריעות נעשה שני יודין והוא שם וצורה שלימה וג"כ רמ"ח מזה ורמ"ח מזה יבואו יחד למלכות שלימה ועם רוחות ונפשות של שניהם וכח המחברן שהמה עוד במנין חמשה והכל בגימ' אשר ועי"ז אמרו דורשי רשימות מאשר שמנה לחמו שמנה אותיות משנה שהוא אותיות נשמה ע"י התורה שלומדים יבא התדבקות והתעוררת נפש בנפש רוח ברוח והוא מזון הנפשות המכונה בתואר לחם וכאחד עולה מנין אשר והוא יתן מעדני מלך היינו מלכות שלימה כמ"ש. ומשה אמר ברוך מבנים אשר שכל השבטים יבואו לקנות השמן מאשר הוא שמן החכמה וטובל בשמן רגלו כדאיתא בסבא פ' משפטים דאשר פרקא דיעקב ימינא וטובל בשמן כי ימין ענף החכמה שנקראת שמן. ועפי"ז יפה אמרתי מה ששרר דהע"ה לא המתים יהללו י"ה ולא כל יורדי דומה ואנחנו נברך י"ה מעתה ועד עולם כי עוה"ז נברא בה' ועוה"ב ביו"ד. וזהו לא המתים יהללו י"ה מלשון סבאך מהול במים שאין ביכולתם לחבר עוה"ז עם עוה"ב ואנחנו נברך י"ה שיכולת בידנו להבריך ולקשר עולם הזה הנברא בה' עם עוה"ב הנברא ביו"ד. ומסיק מעתה שהוא עוה"ז ועד עולם שהוא עוה"ב. ויתכן ג"כ וארא אני ראשון ואני אחרון. אני בגימ' אל עם שני פעמים י"ה לאבות ובנים כמו שאמרתי למעלה:

ועפי"ז אמרתי ביאור הכתובים בתהלים אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבני' ואת עפרה יחוננו כו' פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל י"ה בהקדמה ידוע כוללת מהה"צ הק' בעל תולדות יעקב יוסף זצלה"ה כי התורה נקראת ברית כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות הארץ לא שמתי כי כל מעשה בראשית הי' ע"י אותיות התורה כמ"ש בש"ס יודע כי' בצלאל לצרף אותיות שנברא בהם שמים וארץ ועדיין חסר העולם מנוחה ר"ל כגוף בלא נשמה שהוא כח החיבור ד' יסודות הגוף שהוא ע"י הנשמה כך הי' העולם בלא כח המחבר האותיות שהוא הנשמה לחבר אותיות הנקרא גוף עד שבא שבת בא מנוחה והיינו שבת של מתן תורה שהי' הכל על תנאי עד אותו זמן כמ"ש יום הששי. גם ידוע אשר ציורא דבר נש וציורא דמשכנא גם ציון וירושלים חד וכמו שהלב הוא משכן הנפש נותן חיות לכל האברים כן ציון הוא טבור העולם ועי"ז נקרא אבן שתי' שממנה הושתת העולם והוא נפש העולם כמו הלב נפש האדם. וממקום מקדש ומשכן ציון וירושלים הולכת שפע קדושה לכל העולם הן ברוחני הן בגשמי ומקרה אחת להנה כמו בחורבן האדם יתחלקו היסודות ומשכן הנפש הולכת למעלה אבל עוד תשאיר מחלקה איזה השארה בגוף אשר לזמן התחי' יתקרמו בגידין ועצמות ויחיו העצמות האלה מכח טל לחות השארת הנפש השכן עליהם כמו כן אחר חורבן הבית הלך קדושת המקום לעילא למקדש של מעלה אבל עוד נשאר השארת חיות הקדושה במקום הבנוי' אשר עוד תתן מעט חיות לכל תבל ומלואה בסיוע מקום מקדש דלעילא בכח התעוררות בני האדם בתפלתם נגד המקום הזה יתדבק אור המעט של מטה באור קדושת מקדש ומשכן שלמעלה ויתחוננו מאוצרם ולעת יבנה ציון תכונן ירושלים יעיר האור המעט הנשאר בהתחזקות מרחב י"ה ויאיר בלי גבול. והעיקר תלוי ברצון האנשים המעלים על לבותם עצב ומרר על חסרון אור קדושת מקדש ומשכן ציון וירושלים ובשפל קול תחינתם תעל תפילתם ע"י אור המעט הנשאר שמרגיש בכח ההארה להתדבק בקדושה של מעלה ואז ירחם ציון תבנה ותכונן עיר דוד ונדחי ישראל יכנס לנוה מכון יפה נוף משוש כל הארץ. ע"כ פעם נקרא אבן המצבה נפש ופעם ציון כי משרש אחת יבואו כנ"ל. ובהקדם מאמר הגמ' (שבת ד' נ"ה) מ"ש תי"ו שמואל אמר תמה זכות אבות ר' יוחנן אמר תחון זכות אבות ולשון תמה הוא לשון עבר שכבר תמה מימות הושע בן בארי. ולשון תחון הוא תפלה ובטחון על להבא. ואיתא אף שזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה ואמרתי הכוונה על פי הנ"ל שברית הוא תורה מה שקבלו האבות לא תמה באם יטיבו דורות הבאים מעשיהם ויעלו על נפשם לדאוג ולעצוב על שלא באו למדרגת אבותיהם ויאמרו הלכות הגונות משמם וירצו לדמות להם אז יוכלו לעורר התדבקות רוחא ברוחא ממטה למעלה להבריק ולהלהיב נשמותיהם. ועי"ז יתחדש זכות על התולדות. אבל לשון זכות אבות הוא בלי התעוררת רב וכמו שהי' בזמן הקדום עת הי' הדור זכאים בעוד הזכירו זכות אבותם על שפתם מיד נענו. וזה הוא הפי' ואף גם זא"ת בהיותם בארץ אויביהם ר"ת תמ"ה זכו"ת אבו"ת לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי ברית אבות לא תמה. ועי"ז יזכו שתחון זכות אבות בדרך חנינה. וזהו ג"כ כוונת המשורר בתהלים קל"ב אם ישמרו בניך בריתי היינו התורה הנקראת ברית ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד הוא תואר הבטחון ישבו לכסא לך יוכלו ליישב המלוכה הנקראת ע"ש הכסא. וראי' כי בחר ד' בציון אוה למושב לו כמו אם יתאוו תאוה למעצבה ישכבון על אשר נחסר מהם עיר ציון משכן וירושלים ויבקשו למושב לו אז מיד יבחר ד' ציון ויבנה עריהם. כמו כן זא"ת מנוחתי עדי עד שיבא כח המחבר אותיות שנברא בהם שמים וארץ. ע"י שבת שהוא התורה הנקראת מנוחה לחבר ג' אותיות הללו ז' א' ת' לשיהי' נקראת "תחון "זכות "אבות עדי עד תואר הבטחון פה אשב בעוה"ז אפעל כל זאת אם כי אויתיה וארצה לחבר את האהל להיות אחד אבות לבנים:

ועתה יבואר היטב ג"כ דברי המשורר אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. כמו אם ירצו האישים בלבבם המתאוים ותפלתם יכבירו במקום אבני' ואת עפרה יחוננו. עי"ז יעוררו שאתה תקום תרחם ציון כיון שהאור הנשאר על מקום העפר והאבנים יעוררו מקדש לעילא. ע"י תפלת ישראל למען ירחיבו מקום אהלם יריעות משכנותיהם. כשנים קדמוניות. כמו כן פנה אל תפלת הערער הוא כח הבן המעורר ישנים ע"י אמרם הלכה משמם וגם מערערים ומשברים גופם ולבם יבושו משברם יען שלא הגיעו מעשיהם למעשה אבותיהם יפנה השי"ת לתפלה הזאת ולא בזה את תפלתם תכתב זא"ת לדור אחרון שיפעלו עד אשר יכתב תחו"ן זכו"ת אבו"ת שלשון הזה מורה על להבא כמש"ל ועם נברא יהלל י"ה היינו עם ישראל הנבראים בעוה"ז בחיים יהלל ויבריך ויערב יו"ד בה"א עוה"ז עם עוה"ב:

ואנכי ברך לך אכרע ואתנפל ואתחנן הי' לי לצור מעוז שאזכה למדרגת אבי ואבותי הקדושים וזכותם תחון לי לעד ולדורות ור"ת של שמי אשר אנשיל אשכנזי ור"ת של שם אבי ז"ל בגימט' אחד שהוא מנין אותיות של שלשת אבות אברהם יצחק יעקב יה"ר שיגינו עלינו. גם שמי הנ"ל עולה גימ'. דובב שפתי ישנים עם שם אבי ז"ל עם מנין האותיות והכולל של שם אבי ז"ל שהוא ר"ת של שם שד"י ויה"ר מי שאמר לעולמו די הוא יאמר לצרות ישראל וצרותי די ויפדנו מכל סיבות רעות המתרגשות לבא בעולם ואך טוב וחסד ירדפוני חיים נעימים ורב שלום:

דברי המדבר. אל כבוד האב המחבר. הק' אשר אנשיל אשכנזי בהרב הגאון האמיתי מו"ה יואל אשכנזי זצלה"ה חתן הה"צ הקדוש המפורסים מופת הדור מאלעסק זצלה"ה:

הקדמות נכדי המחבר

הני תרי אחי. המוציאים לאור החיבור הנוכחי.

ב"ה לפנים בישראל. בכל הוגי דת אריאל. זה משפט דבר. מאת כל חוברי חבר. לעת צאת מחברתם לאור. שפתותם נוטפות מור. ונשמע קולם בבואם עם הספר. לשונם עט סופר. יוצע לרבים. דברים ערבים. בשבח המגיע לכתבים. כן גם אם לבנו יעדנה. או לנכדו ינחילנה. להדפיסם ולחלקם לעדת מי מנה. כאשר יוציאם. וכאשר יביאם. יתיצבו בפתח השער. והי' לבאר. מה ראו על ככה. לקרבה אל המלאכה. לזאת גם אנכי בשבטי ישראל אודיע. מה אלי הגיע:

הן אדוני א"ז הגאון ז"ל טרם פטירתו. עוד בו נשמתו. צוה להדפיס חידושי תורתו. אשר כוננו ידיו באמת הבנין. להשיב לכל שואל כענין. את החקים והתורות. להבין ולהורות. מיד ולדורות. אולם מפאת מניעות שונות. נשארו שפונות וטמינות. הני מילי מעליותא. ולא אסתייע מילתא. לאבדורי בעלמא שמעתתא. ולאדפוסי אדרא. עד מהרה. עד שקמתי אני לחשוב מחשבות. לקיים מילי דאבו"ת. להדפיס קובץ א' מחלק התשובות. לכבד את א"ז הגאון ז"ל מהוני. בעזר צורי וקוני. והחילותי לתת לכסף מוצא. להפיץ מעינותיו חוצה. וארא כי לא אוכל עשוהו לבדי. ועשיתי לי אח"י עזר כנגדי. כבוד אחי רב חביבי. צב"י חמדת לבבי. הרב וכו' מ' צבי אשכנזי ני'. למען הקל ממני הדבר. ונרצה לי לחבר. להיות לעזר ולהועיל להוציא הדבר מכח אל הפועל. ולמען הקם שם המחבר על נחלתו. על חמדת סגולתו. קראתי שם הס' מהר"י אשכנזי. כי שמו בקרבו מרמז רמוזי. ולא באתי אפוא לעשות שם ותפארת. לנועם המחברת. כי כל איש אשר לבבו פונה. וישקיף בהשקפה ראשונה. בדעת ותבונה. על פני אורך היריעה האחת. ימצא די מחסורו וירוה נחת. ואכל ושבע ודשן. ואך למותר להרחיב פה ולשון. אפס הפעם אודה ד' בשיר מזמור. אשר זכיתי לברך על המוגמר. לבצע אמרותיו. בהדפסת כרך א' מתשובותיו. מלא על כל גדותיו. על שני חלקי השלחן ערוך. לעומתו יאמרו ברוך. וכל חיך אוכל יטעם. מצוף דבש אמרי נועם. שאלות ותשובות נחוצות. במועצות ודעת נמרצות. בירר וליבן כשמלה חדשה. כל דבר הקשה. כה יגמור ה' בעדנו. להיות לאל ידינו. להדפיס יתר החידושים הנמצא באמתחותנו. וביחוד תשלום התשובות כולה. קובץ גדול ונעלה. על כל מידי דאיתא בשאלה. דינא רבא ודינא זוטא. בלול בפלפלא חריפתא. כיד ד' הטובה עליו. מי יתן ויוחקו מיליו. בעט ברזל ועופרת. עדי עד למשמרת. אני טרם אכלה לדבר. לכבוד זקני הגאון המחבר. כפי פרושות בתחנונים. לפני שוכן מעונים. הזוכר חסדי אבות לבני בנים. אשר זכות המחבר יהי' לי למגן וצנה. ואבנה גם אנכי ממנה. לעלות על במתי התורה והגדולה. בקנה אחד עולה. עדי יבא המבשר בראש הרים. ויקבץ המפוזרים. ונזכה לבנין אריאל. וירום קרן ישראל. בעה"ח עש"ק לסדר והי' טעמו כטעם לשד השמן. יגדל תור"ה לפ"ג פריסטיק:

הק' ישראל אשכנזי בהה"צ מו"ה אשר אנשיל שליט"א בהגאון המחבר ז"ל נכד הרב הצה"ק מופ"ה מאלעסק ומבעלזא זצוקלל"ה:

בעזה"י

גם אנכי אתיצבה פתח השערה. ואפתח פתחא זעירא. ואמינא חד פסוקא דזמרה. כי לי נאה לברך בכל שבח ותהלה . לנורא עלילה. אשר גם לי חלק ונחלה. בהוצאת החיבור הלז הנעלה. להיות מדפיס ועולה. בהשתדלות והתעוררות כ' אחי חביבי הרב וכו' מ' ישראל הנ"ל. הוא עשה לנו חטיבה. וברוח נדיבה. התחיל במצוה. וגבר ישרא"ל. להוציא מחשבתו אל הפועל. והזיל זהב מכיסו. ומסרו להדפיסו. ויקר דמ"ו בעיניו. וחפץ להקל הדבר מעליו. דרש מני להתחבר אתו עמו אליו. ומלאתי שאלתו. ונעתרתי לבקשתו. להוצא לאור תעלומה. דעת ומזימה. אור יקרת וקפאון. לכבוד זקני הגאון. לאחזוקי לנפשי' טיבותא. בעלמא הדין ודאתא. כד יתאמרון משמי' כל כי הני מילי מעליותא. והלכתא גבוורתא. להשקות את הצאן מיין הרקח. ישמע חכם ויוסיף לקח. ויען כי להרחיב הדיבור. בשבח החיבור לא נצרכה אלא להעדפה. ושתיקתי יפה. ודברי לא מעלין. לזאת אשום קנצי למלין. בעה"ח ב' לסדר ראשי בנ"י ישרא"ל המ"ה לפ"ק. הק' צבי הירש אשכנזי בהה"צ מו"ה אשר אנשיל שליט"א בהגאון המחבר ז"ל נכד הרב הצה"ק מופה"ד מאלעסק ומבעלזא זצוקללה"ה:

תוכן העניינים

שות מהרי אשכנזי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה