אור ברסלב
שות מהראש סימן סג

שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין

סימן סג

סימן סב

דרוש ליום הנף ט"ז ניסן

ב"ה. באתי בזה ללמד זכות על בני ישראל במה שאין נזהרין מחשש איסור חדש בחוץ לארץ וחידוש הלכה בענין הקרבת העומר מהרה יבנה בית מקדשינו מקום תפארתינו א"ס:

א בפ' התכלת (מ"ה:) במשנה הלחם מעכב הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם דברי ר' עקיבא אמר ר' שמעון בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין הלחם והלחם אינו מעכב הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר קרבו כבשים בלא לחם אמר ר' שמעון הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו שכל האמור בתורת כהנים אין קרב במדבר וכ' התוס' שם ד"ה קרבו כבשים בלא לחם כו' ואומר ר"ת דה"ט דכתיב כי תבואו אל הארץ ור' עקיבא לטעמי' דכי תבואו לאו דוקא אבל ר"ש כר' ישמעאל דביאה לאחר ישיבה משמע מיהא קשה דא"כ קרבניהם לא יקריבו ונראה לפרש כו' דדרשינן בהדיא ממושבותיכם למעוטי חוץ לארץ ושם בתוס' ד"ה הלכה כר"ש בן ננס תימה הלכתא למשיחא ע"ש וכ' בספר מעין גנים ז"ל ולי נראה לתרץ תמיהתם דהא לעיל פי' התוס' דרע"ק לטעמי' דס"ל כי תבואו לאו דוקא אבל ר"ש כר' ישמעאל ס"ל ולדידי' חדש אינו נוהג בחוץ לארץ ור' אליעזר דס"ל חדש בחוץ לארץ מה"ת ס"ל דמושבות בכל מקום שאתם יושבים משמע אע"ג דכתיב בי' ביאה כי תבואו לאו דוקא כמ"ש התוס' אליבא דר' עקיבא ולפי"ז איכא. נ"מ בזמן הזה בחוץ לארץ במה דאמר ר' שמעון הלכה כבן ננס דס"ל ביאה ומושב לאחר ירושה וישיבה משמע א"כ חדש אינו נוהג בחוץ לארץ. ולענ"ד במח"כ לא צדקו דבריו ולא הבין כוונת התוס' הוא סבר דמ"ש התוס' ד"ה קרבו כו' דר"ש כר' ישמעאל ס"ל כוונת התוס' על ר"ש שאמר הלכה כדברי בן ננס וזה ודאי אינו ודבריו לא נאמנו דסתם ר"ש היא ר' שמעון בר יוחאי ומבואר בת"כ ובפ"ק דמס' קדושין (ל"ח.) דר"ש בר יוחאי ס"ל חדש בחוץ לארץ מדאו' דמושבותיכם בכל מושבות משמע מבואר מזה דר"ש לא ס"ל כר' ישמעאל דמושבות ממעט חוץ לארץ וס"ל כר' עקיבא דמושבות בכל מושבות משמע. ותו דהתוס' כתבו מיהא קשה דא"כ אף קרבניהם לא יקריבו ומה קושיא הא ר"ש ס"ל דכל האמור בתורת כהנים אין קרב במדבר ואף קרבניהם לא הקריבו. אולם בירורן של דברים דכוונת התוס' דר' שמעון בן ננס דס"ל דבמדבר הקריבו הכבשים בלא לחם ס"ל כר' ישמעאל וע"ז כתבו מיהא קשה דא"כ קרבניהם לא יקריבו וניחא להו שיש לחלק וכתבו לפרש דלחם לא הביאו במדבר משום דדרשינן בהדיא ממושבותיכם למעוטי חוץ לארץ. ואלו אמר ר"ש הלכה כבן ננס מטעמו שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר קרבו כבשים בלא לחם שפיר הוי שמעינן מזה דר"ש ס"ל להלכה בזה"ז דחדש אינו נוהג בחוץ לארץ ועד מוכיח מדקרבו הכבשים במדבר ע"כ דס"ל כי תבואו לאו דוקא ואפ"ה קרבו הכבשים בלא לחם מוכרח מזה דס"ל ממושבותיכם למעוטי חוץ לארץ אכן כיון דאמר ר' שמעון הלכה כבן ננס ולא מטעמי' שכל האמור בת"כ אין קרב במדבר ע"כ היינו טעמי' משום דס"ל כי תבואו דוקא ולהכי אפי' הקרבנות לא היו קריבין אין מזה שום הכרע אי ס"ל מושבותיכם ממעט חוץ לארץ או דס"ל מושבותיכם בכל מושבות משמע תדע דהא ר"ש בן יוחאי ס"ל שכל האמור בת"כ אין קרב במדבר ע"כ ס"ל כי תבואו דוקא ואפ"ה ס"ל חדש בחוץ לארץ דאו' דמושבותיכם בכל מקום שאתם יושבין משמע לי' והא דכתיב וכי תבואו אינו ממעט חוץ לארץ אלא זמן ביאה הוא לומר שלא נתחייבו בעומר אלא לאחר שבאו לארץ אבל לאחר שבאו לארץ חדש אסור אפי' בחוץ לארץ כר"י בר"י מנחות (פ"ד.) ע"ש. ולפי"ז בהא דאמר ר"ש הלכה כבן ננס לא הכריע בהלכה זו אלא בהא דהלחם אינו מעכב הכבשים וזו הלכתא למשיחא ודו"ק:

ב אמנם משנתינו הוא במס' מנחות (פ"ג:) כל הקרבנות באין מארץ ומחוץ לארץ חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן הארץ הא חדא ותו תנן במס' כלים (פ"ו מ"ו) עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות שממנה מביאין ביכורים ועומר ושתי הלחם מה שאין מביאין משאר ארצות הרי דסתם לן הש"ס בסדר קדשים ובסדר טהרות דחדש מותר בחוץ לארץ דממושבותיכם ממעט חוץ לארץ דאי ס"ד חדש בחוץ לארץ דאו' אקרובי נמי מקריבין עומר מחוץ לארץ כש"ס מנחות (פ"ד.) ע"ש. ושארי הפני יהושע בק"א על מס' קדושין כתב לסייע שי' הפוסקים דס"ל חדש אינו נוהג אלא בארץ מדאשכחן סתם משנה כר' ישמעאל דמושבות למעט חוץ לארץ מדתנן שומרי ספיחין נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ואי כר' עקיבא דס"ל מושבותיכם בכל מושבות משמע וחדש בחוץ לארץ מה"ת א"כ טורח זה למה הא יכולין להביא העומר מחוץ לארץ דאי חדש בחוץ לארץ מה"ת אקרובי נמי מקריבין ע"ש ונפלאת היא בעיני דאישתמיט מיני' לשעה הירושלמי מס' שקלים (פ"ד ה"א) דאיתמר התם מאן תנא שומרי ספיחין ר' ישמעאל דאמר אין עומר בא מסוריא א"ר יוסה ככ"ע לא מצינו בסוריא מביא מספיחין ופי' הק"ע והפ"מ דר' יוסה משני דאתי ככ"ע אפי' כר' עקיבא ואפי' כר"י ב"י דס"ל עומר בא מחוץ לארץ אלא שהוא שנת בצורת ואי אפשר למצוא בסוריא וממקום הרחוק א"א להביא העומר משום דבעינן כרמל להכי מוכרחין להביא מספיחין ע"ש. אכן הך משנה דפ' כל הקרבנות דמפורש שם במשנה דעומר ושתי הלחם אין באין מחוץ לארץ וכן הך משנה דמס' כלים שם מפורש יוצא ארץ ישראל מקודשת שממנה מביאין העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאין כן מכל הארצות מוקים להו בירושלמי שם דאתיא רק כר' ישמעאל דס"ל ממושבותיכם למעט חוץ לארץ ומבואר בפ"ק דמס' קדושין (ל"ח.) דר' ישמעאל פליג על ר' אליעזר וס"ל חדש בחוץ לארץ לאו דאו' ודו"ק:

ג במס' מנחות (פ"ד.) תנן שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה והק' התוס' ד"ה שומרי ספיחין איך העומר בא מן המשומר הא בעינן מן המשקה לישראל כו' ואין לומר משום דכתיב לדורותיכם דהא יכול להביא מן המופקר ע"ש ולענ"ד י"ל דאין העומר בא מן המופקר דרחמנא אמר קצירכם שיהי' שלכם דמה"ט ממעט בגמ' קציר נכרי כדאי' בפ"ק דמס' ר"ה (י"ג.) עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר מדעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא של נכרי ופרש"י משהגיע להיות ראוי לקציר קרוי קציר וממילא ממעט נמי הפקר כמו בחלה דכתיב עריסותיכם וממעט של נכרי וה"ה של הפקר וע' בס' טורי אבן חי' ר"ה שם אכן מן המשומר דגלי דעתייהו שאינם מפקירין שפיר חשיב קצירכם וזה ראי' ברורה לשי' הב"י דהיכי דעושה גדר לכרמו בשביעית חייב במעשר והמבי"ט ח"א תשו' (י"א ר"א ורי"ז) השיג על הב"י וכ' דאפי' עשה גדר חשיב הפקר דשביעית אפקעתא דמלכא ובתשו' מהרי"ט בראשונות סימן (מ"ג) הוסיף לחזק שי' המבי"ט אבי' והביא ראי' מגמ' מפורשת פ' המפקיד (ל"ט.) נטושים דבע"כ דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה אפקעתא דמלכא והוכיח מזה דאפי' עשה גדר לכרמו וגילה דעתו שאינו מפקיר אפ"ה פטור מן המעשר דהוי הפקר ממילא ע"ש ואני הוספתי ראי' מהא דאי' במכילתא הובא בכ"מ ה' שמיטה (פ"ד הכ"ד) דמן הדין פורצין פרצות בגדר ע"ש. אכן שלא לשבור דברי מרן הב"י הוא המשביר יגעתי ומצאתי כי דבריו נכונים היטב עפ"י מה דאי' במס' כתובות (פו.) לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצו' אמר לא ניחא לי דאיעבד מצו' מאי אמר לי' תנינא בד"א במצות ל"ת אבל במ"ע מכין אותו כו' וכ' הרמב"ן ז"ל הובא בס' א"ז שם דאפי' למ"ד שיעבודא לאו דאו' מיהא כיון דהמ"ע מוטלת על קרקפתא דגברא לשלם את אשר לוה ומן הדין מכין אותו וכופין אותו לקיים המ"ע להכי אמרינן דטבין לי' עבדין לי' ונחתינן לנכסי' ע"ש וא"כ בשנת השביעית דרחמנא אמרה תשמטנה ונטשתה ורמי רחמנא מ"ע על בני ישראל להפקיר כרמו ושדהו בשנת השמיטה ומבואר ברמב"ם ה' שמיטה דמי שאינו מפקיר שדהו בשביעית עובר על מ"ע ונטשתה ע"ש ולהכי א"ש היטב מה שאמרו בגמ' ונטשתה בעל כרחו הביאור בזה דהב"ד כופין אותו ומן הדין מכין אותו לקיים מ"ע ודטבין לי' עבדין לי' דפורצין פרצות בגדר. אכן לצורך הקרבת העומר דרחמנא אמר קצירכם שיהי' קציר שלכם ולא של הפקר הרי עדיף טפי שיהי' מן המשומר דאע"ג דשביעית אפקעתא דמלכא היינו מדעת הבעלים שהפקודה באה אלינו להפקיר השדה מיהא היכי דגלי דעתו שאינו רוצה להפקיר שפיר חשיב קצירכם ודו"ק:

ד ובמכילתא הובא ברש"י במס' ר"ה (ט"ו.) שביעית פטור מן המעשר מדכתיב ואכלו אביוני עמך כו' והתעוררו בזה הקישא למה לי' תיפוק לי' דשביעית הפקר הוא ובירושלמי מס' פאה (פ"ד) קאמר בהפקיר לישראל ולא לנכרים דר' יוחנן אמר הפקר ור"ש ב"ל אמר אינו הפקר והשתא הניחא לרשב"ל י"ל דפירות שביעית לא חשיב הפקר כיון דכתיב ואכלו אביוני עמך ורשב"ל ס"ל דאינו הפקר עד שיהי' הפקר לישראל ולנכרים אבל לר' יוחנן דס"ל הפקר לישראל ולא לנכרים הוי הפקר קשה קרא למיפטר פירות שביעית מן המעשר למה לי תיפוק לי' דהוי הפקר וע' ס' טורי אבן חי' מס' ר"ה (ט"ו.):

ולענ"ד י"ל עפ"י מה דאי' במס' מנחות (ס"ג:) העומר הי' בא משלשה סאין ושם במשנ' (ס"ו.) קצרוהו כו' והוציאו ממנו עשרון כו' והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשר דמירוח הקדש פוטר רע"ק וחייב בחלה ובמעשרות לפי שלא ניתנו מעות הקדש אלא לצורך להם לעשרון אבל המותר לא קדיש ע"ש. ולפי"ז א"ש היטב הא דיליף דפירות שביעית פטור מן המעשר מהקישא דחית השדה דאי משום הפקר ה"א דהמותר מצורך העומר אפי' בשביעית חייב במעשר כיון דהנך ג' סאין שבאו לצורך העומר הי' מן המשומר ומעולם לא הי' הפקר ול"מ לשי' הב"י דס"ל אפי' בהדיוט העושה גדר לכרמו חייב במעשר אלא אפי' לשי' המבי"ט ובנו המהרי"ט דס"ל גבי הדיוט אפקעתא דמלכא הוא מיהא גבי עומר דרחמנא אמרה קצירכם שיהי' שלכם והב"ד העמידו שומרים והמה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כי זה צורך גבוה ל"ש לומר בזה אפקעתא דמלכא וכנ"ל נמצא שאין זה הפקר כלל מיהא כיון דיליף מהקישא דומי' דחית השדה ממילא בשביעית גם המותר מצורך העומר אפי' לרע"ק פטור מן המעשר ודו"ק.

ה עוד י"ל עפ"י מה דאי' במס' גיטין (מ"ז.) הלקט והשכחה ופאה של נכרי חייב במעשר אלא אם הפקיר ומסיק התם דמיירי בשל ישראל ולקטינהו נכרי ודקא אמרת הא מפקרי וקיימו נהי דאפקרינהו אדעתא דישראל אדעתא דנכרי מי מפקירו וכ' התוס' ד"ה והא דפליגי ר"י ורשב"ל בהפקיר לישראל ולא לנכרי דר"י אמר דהוי הפקר ה"מ כי שקיל לי' ישראל אבל כי שקיל לי' נכרי הפקר בטעות הוא ע"ש ולפי"ז י"ל דבעי הקישא לפטור פירות שביעית מן המעשר אפי' היכי דשקיל להו נכרי דאי משום הפקר חייב במעשר דזה לא חשיב הפקר דכי אפקרינהו בעלים אדעתא דישראל הפקירו דכתיב ואכלו אביוני עמך אבל אדעתא דנכרי לא הפקירו וחשיב הפקר בטעות ולהכי יליף מהקישא ויתרם תאכל חית השדה מה חי' אוכלת ופטורה אף אדם פטור. אכן גוף הסברא דחדית לן התוס' דהפקר בטעות לא חשיב הפקר כבר התעוררו בזה מהא דאי' במס' כריתות (כד.) אר"כ אר"י שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זוכה בו ופרש"י כל המחזיק זכה בו דהפקר הוא משנגמר דינו והתם ודאי הוי בטעות ואפ"ה כל המחזיק בו זכה וכן למדנו מתורתו של הר"ן ז"ל במס' נדרים (פ"ה.) שכ' שכל שזכה בו קנה מן ההפקר ואעפ"י שאיסור שבו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל ע"ש. מבואר מדבריו דאף ששאל על נדרו ועשה טעות בגוף הנדר וחכם עוקר הנדר למפרע אפ"ה אמרינן דכבר זכה מן ההפקר ואפי' לשי' הרשב"א דס"ל דהיכי ששאל על נדרו לא הוי הפקר י"ל ש"ה דמעולם לא איתיאש מיני' הואיל ובידו לאתשולי אבל בלקט שכחה ופאה ודאי איתיאש מיני' והוי הפקר ול"ש כלל בזה הפקר בטעות וכל הפקר מדעת מיאש מיני' כדמוכח גבי תמרי דזיקי במס' ב"מ (כ"א:) ע"ש ועיין תוס' ב"ק (ס"ט.) ד"ה כל כו'. והנ"ל בזה דהנה במה דאמרו בגמ' במס' גיטין הלקט ושכחה ופאה של ישראל ולקטינהו נכרי חייב במעשר ולא אמרינן מפקרי וקיימו משום דכי אפקרינהו אדעתא דישראל מפקרי הקשה המ"ל ה' תרומות (פ"ב ה"ט) נהי דלא הוי הפקר מ"מ פטור מטעם דלקט שכחה ופאה פטורין מן המעשר ע"ש. ותו קשה לי דמשמע דהיכי דאפקרינהו נמי אדעת' דנכרי הוי הפקר וקשה דהא אי' במס' תמורה (כ"ה.) היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר לקט הוי שכן קדושתו בידי שמים או הפקר הוי שכן זוכים בו עניים ועשירים ואמר אביי מאי תיבעי לך דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ופרש"י ודאי דברי הרב קודמין וקב"ה עבדי' לקט ע"ש מבואר מזה דאפי' היכי דהפקיר את הלקט מרצונו מפורש לעניים ולעשירים ולנכרים אפ"ה לא מהני ההפקר והוי לקט. והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' חולין (קל"ד:) לוי זרע בכושר ולא הוי לי' עניים למשקל לקט אתי לקמי' דר"ש א"ל לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ומה"ט אי' בש"ע יו"ד סימן (של"ב) דהיכי דאיכא רוב נכרים א"צ להניח הלקט ולפי"ז י"ל דע"כ לא אמרינן דהפקר אינו חל על הלקט אלא אם אנו דנין אם העשיר זוכה בלקט מחמת שנעשה הפקר בזה פשוט להגמ' דאמרינן דהעשיר מוזהר שלא ללקוט אותו ומוזהר בלאו דלא תלקט לעני ולגר תעזוב דאין זה הפקר אלא לקט דכבר עבדי הקב"ה לקט משא"כ היכי דלקטינהו נכרי ל"ש לומר דכבר נעשה לקט ול"ש בזה לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וקדושתו בידי שמים דאדרבא מעולם לא באה הפקודה להניח לקט שכחה ופאה שסופו שילקטנו הנכרי והמצו' לא באה אלא היכי שיקחנו העני ישראל וכיון דל"ש בזה לומר שכבר קדושתו בידי שמים ממילא אמרינן דחל ההפקר מתחילה אם הפקירו מדעתו ומרצונו שיהי' הפקר לישראל ולנכרים מיהא מן הסתם היכי שלא הפקירו אלא שהניח בתורת לקט לעניים אמרינן מן הסתם שרק אדעתא דישראל מפקיר ולא אדעתא דנכרים נמצא דהיכי דלקטינהו נכרי אין זה לא לקט ולא הפקר ולפי"ז שפיר כ' התוס' דהפקר בטעות לא הוי הפקר דכי אמרינן הפקר בטעות חשיב הפקר זה רק היכי דאלו הפקיר בפירוש מדעתו ומרצונו שלא בטעות הוי הפקר ויכול כל אדם לזכו' בו כעני כעשיר בזה אפי' הפקר בטעות נמי הוי הפקר אכן לקט שכחה ופאה העני הזוכה לא בתורת הפקר זכה תדע אלו בא העשיר לזכות בלקט לא זכה בו ואפי' כי שקיל להו יתנהו לעני הנמצא ראשון כש"ס מס' פאה (פ"ד) ועיין ש"ס גיטין י"ב ואפי' היכי שהפקירו הבעלים בפירוש לא הוי הפקר דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ממילא ל"ש לומר הפקר בטעות הוי הפקר ומה"ט נמי גבי פירות שביעית שלקטינהו הנכרי ל"ח כזוכה מהפקר דרחמנא אמרה ואכלו עניי עמך ואלו הפקירו בפירוש גם לנכרים לא קיים המ"ע כמו בלקט ודו"ק:

תוכן העניינים

שות מהראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה