שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן מט
ב"ה. נשאלתי באחד שלקח חתיכת יותרת הכבד ולא הפריש ממנו הקרום ועשה תבשיל עם חתיכת ריאה וכבד ומים באופן שנגד הקרום הי' ששים בין הכל אבל בחתיכת יותרת הכבד עצמ' לא הי' ששים נגד הקרום הדבוק בו ואחר שנתבשל הערה לתוך הקערה כמעט כל התבשיל ועל שולי הקדרה נשאר מעט תבשיל עם חתיכת היותרת והכירו שלא הופרש הקרום והי' לכבוד שבת והפ"מ לעני:
א תשובה. בש"ע יו"ד (סימן ס"ד סי"ב) כ' הרמ"א יש מצריכין לנקר הקרום העליון שלצד הכבד משום חלב הקרב שמונח עליו ובט"ז שם (סקי"א) כ' ז"ל רש"ל פ' ג"ה הביא דעת רבינו ברוך דאם אין בחתיכה עצמה דהיינו כל מה שהדבוק להקרום ששים נגד הקרום צריך ששים נגד כל החתיכה דהחתיכה עצמה נעשה נבלה כו' ע"ש והנה ידוע דדעת האו"ה וכ"כ הד"מ דבלא נודע ונתוסף עד שלא נרגש הטעם לא אמרינן חנ"נ והש"ך השיג ע"ז בסימן (צ"ט ס"ק ט"ו) והכריתי מישב שי' האו"ה וחיזק דברי' להלכה בשאר איסורין ע"ש. ורבים מקשים על הרמ"א דסותר א"ע שהרי כתב בסימן (ע"ב) בנמצא חתיכת עוף שהלב דבוק בו אם אין בו ששים נגד הלב בעינן ששים נגד כל העוף וראיתי שהביאו מ"ש הג' רעק"א ז"ל דש"ה דמיד שנודע הדבר בשעה שחתיכת העוף שהלב דבוק בו מונח בקדרה רותחת ברגע זו נעשה נבלה ובעינן שיהי' ששים נגד כל החתיכה אולם בסלקו החתיכה שהאיסור דבוק בה או שנצטננה הקדרה בשעה שנודע השאלה לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה כיון דבשעה שהי' האיסור דבוק בחתיכה בקדרה רותחת לא נודע השאלה ובלא נודע לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה ובתשו' (סימן ס"ז) סיים להקל במקום הפס"מ או לצורך שבת ולפי"ז ה"נ בנידן שאלתינו בשעה שהי' התבשיל בקדרה הא לא נודע מן האיסור כלל ואחר שהערה התבשיל לקערה ונשאר חתיכת היותרת הכבד בשולי הקדרה אין מקום לאסור המאכל שבקערה שהרי כבר הי' מסולק מן האיסור:
ב עוד יתכן בעיני דיש בנידן שאלתינו מקום להקל יותר עפ"י מה דמבואר בפוסקים הטעם דאיסור דבוק בעי ששים נגד כל החתיכה הוא דחיישינן שמא היתה החתיכה פעם אחת חוץ לרוטב ונשאר בלא ששים. והנה הט"ז חדית לן בסימן (ע"ב) דזה דוקא באיסור דאו' דספק דאו' לחומרא אבל באיסור דרבנן אין לחוש שמא נשאר בלא ששים דספק דרבנן לקולא. ולכאורה קשה בשלמא לענין איסור החתיכה עצמה איכא ספק דאו' דאפשר לסוחטו אסור מה"ת דאין הגעלה באוכלין וחיישינן שמא היתה פעם אחת בלא ששים וטעם כעיקר אסור מה"ת ונשאר באיסור מיהא לגבי שאר החתיכות והרוטב דחתיכה נעשה נבלה בשאר איסורין לא הוי אלא מדרבנן א"כ אמאי אסרינן כל התבשיל שבקדרה אם אין שם ששים נגד כל החתיכה וכבר עמד על חקירה זו הפ"מ. והנלענ"ד להבין הלכה זו עפ"י מ"ש הרדב"ז [והר"ש חיון] הובא במג"א (סימן קפ"ד) דאם נזדמן איסור דאו' עם איסור דרבנן שניהם כאחד יש להחמיר גם בספק דרבנן כיון דאנו מחמירין בספק הנוגע לאיסר תורה מחמירין ג"כ על האיסור דרבנן כי היכי דלא לזלזל בדרבנן ובתשו' כתבתי לחזק סברא זו ממ"ש הר"ן ז"ל בחי' נדה דאף דכתמים דרבנן החמירו בספקן משום דלענין טומאת הבגד דם הנדה מטמא אפי' בלא הרגשה והוי ספק תורה לגבי הבגד להכי מחמירין גם. לגבי אשה אף דלגבי דידה מה"ת אין האשה טמאה עד שתרגיש וה"נ לענין איסור דבוק הואיל ולגבי חתיכה שהאיסור דבוק בה הוי ספק תורה שמא היתה פעם אחת בלא ששים ונעשה נבלה להכי מחמירין לאסור כל התבשיל שבקדרה עד שיהי' ששים נגד כל החתיכה שהאיסור דבוק בה ולא אמרינן בכה"ג ספק דרבנן ולקולא כי היכי דלא לזלזל באיסור דרבנן. מיהא זה רק היכא שבא לפנינו השאלה על הקדרה בשעה שחתיכת הבשר שהאיסור דבוק בה עודנו ביחד עם כל החתיכות והרוטב שבקדרה ואנו דנין על החתיכה עצמה אם לא היתה פעם אחת חוץ לרוטב ואז חתיכה זו נמי כשרה היא או אי נימא דחיישינן שמא היתה פעם אחת בלא ששים ונאסרה ונעשה נבלה וכיון דבדין הוא להחמיר לאסור החתיכה מספק משום דלגבי החתיכה עצמה הוי ספק תורה ממילא מחמירין לאסור כל החתיכות שנתבשלו עד שיהי' ששים נגד כל החתיכה שהאיסור דבוק בה אכן בנידן שאלתינו דהחתיכה של יותרת הכבד נשאר למטה בשולי הקדרה א"כ אין לנו לדון על חתיכת היותרת כלל כי הוא בודאי אסור שהרי אנו רואין שנשאר בלא ששים ואין לנו לדון רק על שאר התבשיל ובזה שפיר אמרינן ספק דרבנן לקולא ואין לנו לחוש שמא היתה חתיכת היותרת פעם אחת חוץ לרוטב ואח"כ החזירו החתיכה לרוטב דמהיכי תיתי לחוש מספק באיסור דרבנן דכל חנ"נ בשאר איסורין לא הוי אלא מדרבנן ומכ"ש בלא נודע דיש לנו עמוד גדול להקל דלא אמרינן בכה"ג חתיכה נעשה נבלה כאשר ביארתי לעיל אא א').
ג עוד נלענ"ד להקל עפ"י מ"ש הש"ך סו' (צ"ח סק"א) דשי' הראב"ן דחלב ובשר טעמם שוה ובחי' הרשב"א כ' בשם הראב"ד דחלב מקרי בשר והביא ראי' לזה מהא דאיתא בפרק גיד הנשה (ק"ג) אכל חלב מן החי כו' מבואר שם דחלב בכלל בשר מן החי ע"ש ובפרש"י פ' כל שעה (ל) ד"ה ש"מ כו' שמעינן מינה חלב שנפל לקדרה אוסר במשהו ע"ש ובביאור הגרא"ו ביו"ד שם כ' דחלב ובשר שוה בטעמו ע"ש ולפי"ז ביותרת הכבד שלא הוסר ממנו הקרום ל"ש לחוש שמא הי' פעם אחת חוץ לרוטב בלא ששים דממ"נ אי לאסור גוף החתיכה שהאיסור דבוק בה אין כאן חשש איסור דאו' כיון דחלב ובשר הוי מין במינו וק"ל דמין במינו בטל ברוב מה"ת ואם באנו לדון מחמת הרוטב והתבשיל דחלב חשיב מין בשאינו מינו וטעם כעיקר דאו' מיהא לענין איסור דבוק לכ"ע לא הוי רק חשש איסור דרבנן דמדאו' לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה רק בבשר בחלב אבל בשאר איסורין אם יש ששים נגד האיסור הנותן טעם מה"ת שרי אף דליכא ששים נגד כל התפיכה שהאיסור דבוק בה ול"מ לשי' הט"ז בסימן (צ"ח סק"ה) שכ' דאמרינן. סלק בכה"ג אלא אפי' לשי' הרש"ל שחולק על הרשב"א וס"ל דלא אמרינן סלק את שאינו מינו ומינו רבה עליו ומבטלו זה רק היכי דמרגיש הטעם והוי ספק דאו' שמא לא הי' בו ששים נגד גוף האיסור והוא מרגיש טעם מן האיסור ע"ש אבל לענין איסור דבוק היכי שבודאי יש ששים נגד גוף האיסור ואין לנו לחוש בזה משום טעם כעיקר מן האיסור ואך אנו דנין מכח חתיכה עצמה נעשה נבלה ובחלב עם בשר שהוא מין במינו מה"ת בטל ברוב ודו"ק:
ד והרמב"ם כ' בה' מ"א (פ"ז ה"ו) ז"ל אהא אאה לי אבל אלה האן והקרומות איסורן מדברי סופרים כו' ובדברי חמודות פ' ג"ה (צ"ז.) כ' וז"ל שבקרום הכוליא נסתפק הרמב"ם אם הוא דרבנן או דאו' וקרום שעל היותרת פשיט' שאין בו איסור דאו' כו' ע"ש. וכיון דדעת הפר"ח דבאיסור דרבנן לא מחמירין באיסור עכ"פ בלא נודע ובהפ"מ אין להחמיר.
הנלענ"ד. אלכסנדר שמואל היילפרין: