שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן מב
ב"ה. ע"ד אשר פקפק הגאון הצדיק האבד"ק בוטשאטש ז"ל על הט"ק שלנו שהרי הגדול בוש לצאת בו בשוק ומטעם זה הוסיף הרמ"א תנאי זה על שיעור הט"ק כדאי' בש"ע או"ח סימן (ט"ז) ע"ש:
א נלענ"ד לקיים מנהגן של ישראל כאשר אבאר בעזה"י וזה החלי:
מקור דין זה במס' מנחות (מ"א) טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו דרך עראי חייבת בציצית כו' ופרש"י ז"ל ד"ה והגדול כו' שאינו בוש לצאת בהן בשוק וכ"כ הטור ע"ש אכן הרמב"ם לא הזכיר רק שיעור שהקטן יכסה ראשו ורובו והשמיט הך תנאי שהגדול יוצא בו עראי לשוק וכבר התעורר בזה הכ"מ והנלענ"ד בזה כאשר אתבונן בטעם של שמועה זו אמאי בעי דוקא שהגדול אינו בוש לצאת בו לשוק ומה נ"מ אם הוא בוש או אינו בוש עכ"פ עכשיו הוא לובשה. והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' מנחות שם ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטור' מ"ט אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לאכסויי עבידי וכ' הנמ"י ואעפ"י שלובש אותה לפעמים בחייו כיון שאין עיקר עשייתה לאכסויי מחיים הוי לי' ככסות לילה ע"ש וא"כ ה"נ הדבר ברור בסברא דהיכי דהגדול עכ"פ יוצא בו דרך ארעי ואינו בוש לצאת בו לשוק שפיר י"ל דחשיב תחילת עשייתה לילך בה בר חיוב' ועבידי לאכסויי וקרינן בי' אשר תכסה בה אכן אם הגדול בוש לצאת בו לשוק א"כ מתחילה לא עבידי כלל לאכסויי בה ואף שהקטן מתכסה בו זה חשיב רק ככסות לילה כיון דהקטן אינו בר חיובא וזה דומה לזקן שעשאה לכבודו שנעשה מתחילה לזמן שאינו בר חיובא ובכה"ג אף שעכשיו לובשה הגדול מ"מ בגד זה פטור כיון דתחלת עשייתה רק לצורך קטן שאינו בר חיובא והנה הרמב"ם השמיט הך דינא דזקן שעשאה לכבודו וכ' המ"א סימן (י"ט) דהרמב"ם לא ס"ל הך דינא דשמואל ס"ל חובת מנא וכלי קופסא חייבת בציצית אפי' אינה לובשה להכי קאמר דאם עשאה לכבודו פטורה דלא עבידי לאכסויי בה מחיים בזמן חיוב אכן לפי מה דקי"ל ציצית חובת גברא ואין החיוב אלא בלובשה שפיר אמרינן דבשעה שלובשה חייב בציצית והתוס' והרא"ש דס"ל כסות לילה פטורה אפי' לובשה ביום ממילא בעשאה לכבודו פטורה אפי' לובשה בחיים אכן הרמב"ם דסבירא ליה כסות לילה אם לובשה ביום חייב ה"ה בעשאה לכבודו אם לובשה בחייו חייב בציצית דעל כל פנים עכשיו הוא לובשה בחיי' ע"ש ולפי זה אני אומר דמה"ט נמי השמיט הרמב"ם הך סיומא והגדול יוצא בו דרך עראי שאינו בוש לצאת בו לשוק דהוא אזיל לשיטתו דס"ל אפי' כסות לילה היכי דלובש' ביום חייב בציצית וכן בזקן שעשא' לכבודו היכי דלובש' בחייו בזמן חיוב קרינן בה אשר תכס' וחייבת בציצית ממילא מה"ט נמי אפי' היכי דהגדול בוש לצאת בה לשוק ומתחיל' לא נעש' רק בשביל קטן שאינו בר חיובא מהני רק לאפטורי מציצית למ"ד חובת מנא ובעלמא כלי קופסא חייבת היכי דנעש' בשביל גדול והיכי דהגדול בוש לצאת בה ולא עבידי לאכסויי מודה שמואל דפטור' אבל לפי מה דקי"ל ציצית חובת גברא ואינו חייב אלא בעטיפ' או עכ"פ בלביש' בכה"ג חייב אפי' בכסות ליל' הלובש' ביום והתוס' והרא"ש דס"ל כסות ליל' פטור אפי' הלובש' ביום שפיר כ' תנאי זה דבעי דוקא והגדול אינו בוש לצאת בו לשוק ודו"ק:
ב והב"י באו"ח סימן (י) כ' וז"ל ול"נ שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית משום דלא מקרי כסות אלא הבא להגן על האדם מפני החום והקור זכר לדבר ואין כסות בקרה והגלימ' אין לובשין אותה להגין אלא מפני הכבוד כו' ואעפ"י שלפעמים נהנ' מחומה מיהו כיון שתחילת עשיית' אינ' להתחמם בה לא חשיב כסות ופטור ע"ש והד"מ השיגו וכ' ע"ז ז"ל קשה לי דרוב טליתות שלנו שאנו לובשים בשעת התפיל' שאינן להגן כלל ולובשין אותן כדי לצאת בהן ידי ציצית ומברכין ברכה לבטל' ע"ש. ולענ"ד נ"ל להצדיק דברי הב"י בטעם ובסברא דודאי לפטור את הגלימא מציצית שפיר כ' הב"י שכל שאינ' בא להגן לא מקרי כסות ואעפ"י שלפעמים נהנה מחומ' כיון שתחילת עשיית' אינ' להתחמם בה לא קרינן בה אשר תכסה בה אכן זה נכון אם לא תלה הציצית אבל בטליתות שלנו שתול' בהן ציצית אדרבא זה האות שמתחיל' עשאה לאכסויי בה וליהנות בה מחומה בעת הצורך וכיון דהתור' אמרה גדילים תעשה לך כו' אשר תכס' בה ע"כ אחשבי' לכך ומה שתל' בה הציצית היינו עשי' לאכסויי וליהנות בה בעת הצורך ואין לך עבידי לאכסויי יותר מזה וצורת הבגד מוכח שעשא' מתחיל' לקיים מ"ע גדילים תעש' לך על א"כ כסותך וזה לך האות שעד שבא ללובשה עשה לה ציצית ומה"ט נמי אפי' בט"ק כל שהקטן מתכס' בו ראשו ורובו והוא תלה בו ציצית אחשבי' לבגד אף שבוש לצאת בו לשוק כיון דתלה בו ציצית אות הוא דעשאה להילוך ועבידי לאכסויי בה וקרינן בי' שפיר אשר תכסה בה ותחילת עשייתה בשביל לקיים מצות ציצית אחשבי' לאכסויי בה וליהנות ממנו שהמצו' באה אלינו מ"ע של גדילים תעשה לך הוא רק בלבוש שנהנ' ממנו כמ"ש התוס' מס' נדה (ס"א:) ד"ה אבל כו' דציצית נמי אינו חייב אם אין בו הנאת לבישה ע"ש וכיון דתלה בו ציצית ורוצה לצאת במלבוש זה ידי מצו' של ציצית עכ"פ תחילת עשייתו על דעת כן שיהנ' במלבוש זה והוי ככסות יום דלשי' הר"ת חייבת אפי' בליל' ושפיר מברך על טלית העשוי' למצו' ואחשבי' לאכסויי בה ודו"ק:
ובש"ס מנחות שם ואר"נ ב"י וכן לענין סדין בציצית ופרש"י ז"ל דציצית בטלית שאין בה שיעור יש בה משום כלאים ולכאורה ק' נימא כיון דתלה בה ציצית אחשבי' לאכסויי ושי' הב"ח דאפי' אין בו שיעור היכי דהגדול יוצא בו בקבע אפי' אין הקטן מתכס' בו ראשו ורובו חייב מה"ת בציצית וכן הדבר נכון כיון דסדין בציצית עכ"פ מדרבנן אסור ללובש' כדאי' בגמ' מנחות (מ.) א"כ ממ"נ פטורה מציצית גוף הבגד לא עבידי לאכסויי מאי אמרת הרי תלה בה ציצית ואחשבי' לאכסויי אדרבא כיון דעביד בה כלאים ורבנן אסרו להלוך בה א"כ גרועי גרעי' ול"ש בזה אחשבי' לאכסויי בה וממילא חייב משום כלאים ודו"ק:
ג ובפ' במה אשה (ס"ו.) סנדל של סיידין טמא מדרס ואשה חולצת בו ויוצאין בו בשבת דברי רע"ק ולא הודו לו כו' וריב"נ מטהר ופרש"י דלאו אורחא לעשות מקש אלא מקנים ומנעל נמי לאו אורחא מעץ אלא מעור ושם בגמ' אמר מר סנדל של סיידין טמא מדרס והא לאו להילוכא עבדי אמר רב אחא בר רב עולא שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו ובתוס' ד"ה והא לאו להילוכא עביד הק' הר"א ממיץ להרשב"א מאי פריך והלא בשעת מלאכתו הוא הולך בה ולכך הוא נעשה כו' ור"י פי' הואיל ואינו עשוי כלל לנעילה רק לשמור מנעליו שלא ישרפו בסיד לאו להילוכא עביד ומ"מ משני לו שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו. ובמס' יבמות (ק"ד) ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ ופרש"י ז"ל הואיל ולאו להילוכא עביד לאו נעל הוא כו' ומקשה הגמ' דבי דינא נמי לאו להילוכא עביד ומשני אלו מסגי בי' שליחא דבי דינא מי קפיד עלי' בי דינא ע"ש וידוע דבזה"ז מי האיש אשר ילך בנעל כזה בוז יבוזו לו ובוש הוא לצאת בו וא"כ נימא דלאו להילוכא עביד א"ו כיון דמצות חליצה בנעל אמרינן דהב"ד עשו הנעל להילוך ואלו מסגי בי' שליחא דב"ד לא קפדו עלי' נהי דהוא בוש לצאת בו אין לנו נפקותא בזה דידוע דמה שבושין לצאת בנעל כזה הוא רק מפני שנתחדשו צורת המלבושים והדרים בארצות הגוים בושין לצאת במלבוש יהודי ואויבינו מנדינו בראותם איש יהודי מעוטף בלבוש המציין עם ישורון ומכ"ש בטלית של ציצית בוז יבוזו וילעגו למו הכי נימא שעי"ז הטלית פטורה מציצית דלא עבידי לאכסויי ח"ו לא תהא כזאת בישראל ואמרינן להיפך מצות ציצית מחשיבו לבגד והטלית עביד לאכסויי להולכים בתורת ה' וחרדים לקיים מ"ע גדילים תעשה לך ועשו להם ציצית. ובפ' המוצא תפילין (צ"ה:) בתוס' ד"ה וכי שרו רבנן לענין הצלה דרך מלבוש במקום תפילין כו' משום דלא מקרי מלבוש אלא במקום שרגיל להניחו בחול ע"ש וע"כ ה"ט דבמקום הראוי להניח בו תפילין המצוה מחשיבו למלבוש ודו"ק:
ובסה"מ להרמב"ם (מ"ע ל"ג) כ' הוא שצוה הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים כו' ע"ש וכן הוא בזוה"ק (פ' בהר) ד"ה פקודא, בתר דא כו' פקודא חדר לעשות שמן המשחה כו' ח' ללבוש בגד כהונה במקדש כו' ע"ש וע' מ"ש בספרי בחי' זבחים (ט"ו):
ד ובמס' ערכין (ג:) כהנים איצטריך לי' סד"א הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו קמ"ל נהי דבעידן עבודה אישתרי שלא בעידן עבודה לא אשתרי והתוס' מס' מנחות (מ"א.) התעוררו בזה מהא דאי' בתוספתא דכלאים בגדי כהונה אין בהם משום כלאים והנ"ל עפ"י מה דאי' במס' יומא (ס"ט פושטן ומקפלן ומניחן תחת ראשיהן כו' והא מתהני מכלאים בגדי כהונה קשין הם והק' התוס' ד"ה קשין בהא דאי' במס' ערכין כהנים איצטריך לי' סד"א הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו כו' והשתא כיון דקשין הם לא אישתרו כלאים לגבייהו ולענ"ד י"ל דנהי דבעלמא קשין אין בהם משום כלאים ה"ט משום דקשין לא חשיבי מלבוש ולא חזו כלל ללבישה ואם לובשה בטלה דעתו אצל כל אדם אבל בגדי כהונה הלבישה מצו' הוא והתורה אמרה ולבשם ע"כ המצוה מחשיבם למלבוש וע' מ"ש בספרי ראש המזבח חי' זבחים (י"ט.) בתוס' ד"ה תפילין. ובתוס' מס' נזיר (נ"ד:) כ' בד"ה ת"ש כו' ואומר ר"ת דתכשיטי כלי מתכות שפיר מקרי בגדים כדכתיב בבגדי כהונה אלה הבגדים וחשיב ציץ ע"ש ובתשו' הרשב"א חלק תולדות אדם סימן (קפ"ג) נשאל בשכ"מ שצוה לאלמנה שלו כל הנכסים אם קשורי הראש בכלל מלבושים והשיב הלא תראה הציץ בכלל שמונה בגדים וגבי תפילין אמרו ביוצא בהם בשבת דרך מלבוש הוא אלא שאין הולכין במתנה ומכירה אלא אחר לשון ב"א ע"ש ולענ"ד נראה החילוק מבואר דרק אצל בגדי כהונה המצו' של הלבישה מחשיבו לבגד וחושבו מלבוש וכן בתפילין אבל קישורי הראש שאין מצוה ללובשם אין זה בכלל מלבושים:
ולפי"ז אני אומר דבגדי כהונה נהי דקשין הם אית בהו איסור כלאים כיון דהתורה אמרה ולבשם א"כ אית בהו תורת מלבוש וקרינן בהו לא תלבש שעטנז אלא שהתורה התירה לכהנים בשעת עבודה ולהכי שפיר אמרו בגמ' כהנים איצטריך לי' סד"א הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו. אמנם זה נכון בשעה שהכהנים לובשין בגדי כהונה לצורך עבוד' והמצו' אחשבינהו לבגדי כהונה שיהי' תורת מלבוש עלייהו אכן שלא בשעת עבודה ומכ"ש דרך הצעה שמניחין תחת ראשיהן שאין כאן מצו' כלל ובמה נחשב המה שפיר משני הש"ס בגדי כהונה קשין הם וע"ז אמרו בגמ' ערכין שלא בשעת עבודה מי אישתרי והביאור בזה דלא אישתרי כלל דבלא"ה בגדי כהונה אין בהם משום כלאים משום דקשין הם ולא חזי ללבישה ודו"ק:
ושי' הבה"ג וכן הוא ש' בעל המאור דתכלת מעכבת את הלבן ונתקשו בזה איך אנו לובשין בזה"ז בגד של ארבע כנפות שחייבת מה"ת בציצית והרי אין לנו תכלת. אכן להנ"ל נכון היטב וקלקול וחסרון בגוף הבגד הוא עצמו תיקון גדול בזה דכיון דהטלית גדול הוא אינו עשוי מתחילה להגן ומן הדין פטור' מן הציצית כמו הגלימא שכ' הב"י דפטורה מן הציצית והד"מ התעורר ע"ז דמה"ט גם טליתות שלנו פטורין מן הציצית וע"ז כתבתי דנהי דפטורה ואינו מחויב להטיל בה ציצית מיהו אם תלה בה ציצית אחשבי' למלבוש ומלתא אלבישיהו יקיר' וזלים זהב מכיסם לקנות טלית נאה לקיים מ"ע של גדילים תעשה לך והמצו' מחשיבו למלבוש א"כ ממ"נ אם התכלת אינו מעכבת שפיר קרינן בי' ועשו להם ציצית ע"כ בגדיהם והמצו' מחשיבו להיות הדור בלבושו ואי לשי' הבה"ג ובעה"מ דס"ל התכלת מעכבת א"כ אין זה ציצית כלל ממילא הדרינן לסברא דגוף הבגד במה נחשב הוא וממילא פטורה הט"ק מפני שבוש לצאת בו ולא עבידי לאכסויי בה והט"ג פטורה מפני שלא נעשה להגן ולא אחשבי' לבגד אלא בשביל המצו' ודו"ק. ובתרגום יונתן פ' (תצא) לא יהי' כ"ג כו', לא יהי' גוליין דציצית ותפילין דהיינו תקוני גבר על איתתא ואינו מובן מה דוחקא לתרגם גוליין דציצית ותפילין והנ"ל דמשמע לי' מדכתיב לא יהי' כלי ולא כתיב לא יהי' בגד איש על אשה ע"כ דאפי' גוליין של ציצית ותפילין שאצל האשה אינו בכלל בגד, דרק אצל איש חשיבת המצו' אלבישיהו יקירא להתעטף בציצית ולהיות מעוטר בתפילין להכי חשיב בגד אבל אצל אשה דמ"ע שהז"ג פטורה מציצית ומתפילין וממילא לא חשיב אצלה מלבוש כלל מיהו רחמנא אמרה לא יהי' כ"ג על אשה ועכ"פ תיקוני גבר הוא ומה"ט לא תצא אשה בכלי זיין כדמתרגמינן לא יהא תיקון זיין דגבר כש"ס נזיר (נ"ט) וקי"ל דכלי זיין אינו בכלל מלבוש ולא תכשיט כש"ס שבת (ס"ג) ודו"ק: