שות מהראש· הרב אלכסנדר שמואל היילפרין
סימן לג
ב"ה. שוי"ר להרב הגדול וכו' מו' ישראל נ"י האבד"ק הערלוי במדינת מאלדוי
ע"ד שאלתו בנידון גרושה מינקת ידע כבודו שגדר בעדי שלא להקל במינקת אך אין אני מוחה ביד הרוצה להקל. אכן אין בהמ"ד בלא חידושי תורה אמרתי בל אמנע הטוב העולה ברוחי כעת בענין זה בעזה"י ומתוכו יבין הנוגע לשאלתו:
מקור דין זה בפ' החולץ (מ"ב) לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו כו' משום דחסה א"ה דידי' נמי דידי' חייס עלי' ה"נ חייס עלי' אלא סתם מעוברת למניקה קיימא דלמא מיעברה ומיעכר חלבה כו' אשה בושה לבא לב"ד. והרמב"ם ה' גירושין (פי"א הכ"ה) כתב וז"ל וכן גזרו חכמים שלא ישא מעוברת חברו ומינקת חברו כו' שמא יזיק לולד ומינקת שמא יתעכר החלב כו' ע"ש והוא פלאי שכיון שהביא הרמב"ם הטעם שמא יתעכר החלב א"כ למה הביא הטעם על מעוברת משום דחסה שמא יזיק לולד הרי בלא"ה איכא טעמא רבה כדאמרו בגמ' סתם מעוברת למניקה קיימא דלמא מיעברה ומיעכר חלבה ותו דהרי בגמ' נדחה הטעם משום דחסה דא"ה דידי' נמי ואי דעל דידי' חייס עלי' אדחברי' נמי חייס עלי' ובפרש"י ד"ה חייס עלי' שאין אדם מכוין להרוג את הנפש. וביש"ש כ' דהחשש דחסה היינו שיהרגנו שלא במכוין ועל דידי' נזהר שלא ימעכו אדחברי' אינו חש להיות נזהר ויהרגנו שלא במתכוין. ושארי הנוב"י חדית לן מדנקט התנא מעוברת חברו משמע דוקא מעוברת מישראל אבל מעוברת מנכרי אין בכלל האיסור ועיין תוס' מס' סוכה (ל"ט) ד"ה הלוקח כו' ולהבין טעם של שמועה זו לחלק בין מעוברת מישראל ובין מעוברת מנכרי נלענ"ד בזה דהנה במה שפרש"י שאין אדם מכוין להרוג את הנפש כבר התעוררו בזה הא עובר אינו קרוי נפש והישראל אינו מוזהר על העוברין כש"ס סנהדרין (ע"ב:) האמנם התוס' סנהדרין (נ"ט כ' בד"ה ליכא כו' דאע"ג דהורג עובר פטור מיהו אסור לעשות כן ע"ש אולם התוס' לא ביארו מאין לקחו לחדש דנהי דפטור עכ"פ איסורא איכא ובמס' נדה (מב) כ' התוס' ד"ה איהו כו' וא"ת את"ל דמותר להרגו בבטן כו' דמ"מ משום פיקוח נפש מחללין עליו את השבת אע"ג דמותר להרגו כו' ע"ש וכבר התעורר בזה בתשו' חות יאיר סימן (ל"א) ונלחץ שמה ע"ש וגוף הדבר תמוה דאם מותר להרגו איך יחלל עליו את השבת:
והנלענ"ד עפ"י מ"ש רש"י והר"ן פ' יוה"כ (פ"ב.) עוברה שהריחה מאכילין אותה משום דשניהם מסוכנים דכל סכנה לולד סכנה להאם ע"ש בר"ן באורך ולפי"ז פשוט דאסור להרוג את העובר וגם מחללין עליו את השבת אכן אפילו לשיטת הרמב"ן וצבא הקדמונים דס"ל דסכנה של עובר אין בו סכנה להאם מיהו להרוג את העובר אע"ג שפטור מדיני אדם עכ"פ עונשו בידי שמים כמ"ש בזוה"ק והרי גורם השחתת עולם ואם רחמנא אסרה להשחית עץ מאכל מכ"ש דאסור להשחית פרי בטן האדם ובפ' החובל (צ"א:) אר"ח לא שכיב כו' אלא דקץ תאנה בלא זמנה מיהו לפי"ז בנושא מעוברת של חברו ל"ש לומר שאסור משום דחסה כיון שאין אדם מכוין להרוג ח"ו את הנפש ואדחברי' נמי חייס ואין בזה אלא חשש שלא יהי' נזהר ויזיק להולד מיהו כיון דאינו עושה דרך השחתה וטבעו של עולם כך הוא וגם אין בזה סכנה להאם ל"ש בזה שום איסור והרי בא האזהרה מפורש בתורה שאסור להשחית כל עץ מאכל ובצריך למקומו שרי ואם הי' מעולה בדמים שרי כש"ס פ' החובל שם ועיין ברא"ש. אכן יש עוד טעמא לאיסורא עפ"י מה דאי' פ"ק דמס' עירובין (ז:) אשה שיוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ומקשה הגמ' פשיט' גופה הוא ומשני ס"ד אמינא הואיל וכתיב כאשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא לפסדי' מיני' קמ"ל ואימא ה"נ כו' אמר קרא כו' ובתוס' פ' ארוסה (כ"ו) כ' בד"ה לא ישא אדם מעוברת חברו בירושלמי עליו הכתוב אומר אל תסיג גבול עולם ושם בד"ה מעוברת עצמו כ' רש"י פי' ולא אמרינן דלא לקטלי' לולד ותימה אמאי אית לן למקטלי' מה איכפת לן עד שתלד הא תנן בפ"ק דעירובין כו' הא לא רבי קרא לא קטלינן לי' משום דממונא דבעל הוא כו' ע"ש. ולפי"ז גבי מעוברת חברו היכי דאיכא חשש משום דחסא אפי' אי נימא אדחברי' נמי חייס ואין אדם מכוין להרוג את הנפש מיהו כיון דעל עובר דחברי' לא נזהר ויש לחוש שמא יזיק להולד תו איסורא איכא שהרי אסור להפסיד ממון חברו ומבואר בש"ס ב"ק (קי"ז) דאסור להציל א"ע בממון אחרים אפי' באינו מכוין להזיק לחברו אלא להציל את עצמו ובפ' הכונס (ס':) חבול רשע גזלה ישלם אעפ"י שישלם הגזלה חשיב רשע ושי' רש"י שם דאפי' במקום סכנה אסור להציל א"ע בהפסד חברו אמנם זה נכון במעוברת חברו ישראל אבל מעוברת מנכרי דלא זכתה התורה לנכרי בולדות כלל כש"ס ירושלמי הובא בתוס' ב"ק (מ"ג.) ד"ה התורה זכתה דמי ולדות לבעל אפי' בא עלי' בזנות בירושלמי בעי רע"ק בא על אמו בא על אחותו יכול אף הוא בעל ההריון ת"ל בעל אותו שראוי לקרות בעל יצאו אלו שאין ראוים לקרות בעל ומבואר ברמב"ם ה' חובל (פ"ד) דה"ה נכרי לא זכתה לו תורה בולדות וכ' במגיד משנה הטעם משום דנכרי לאו בני קדושין הוי ע"ש אף דכתיב בתורה כאשר ישית עליו בעל האשה והנכרי נמי נהי דאין אישות לנכרים אבל בעולת בעל יש להם כמ"ש השאלתות הובא בפרש"י פ' אלמנה לכ"ג (ס"ח:) נראה ברור דזה רק נכרי לנכרית אבל נכרי לישראלית לא מקרי בעל ואפי' אי נימא כשי' התוס' יבמו' (ט"ז:) ד"ה קסבר כו' דביאת היתר הוא מדאו' ע"ש מיהו בעל לא מקרי אלא היכי שיש לו קנין אישות וכיון דהתור' לא זכתה לנכרי בולדות ממילא במעוברת מנכרי ליכא איסור משום מפסיד ממון של בעל הראשון. ושי' התוס' פ' עשרה יוחסין (ע"ה:) ד"ה ור"י כו' דאפי' למ"ד נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר היינו שאינו ממזר מיהו דינו כנכרי ע"ש בפסקי תוס' ובפרש"י ומהרש"א שם ולפי"ז ל"ש גבי מעוברת מנכרי אזהרת לא תסיג גבול עולם דלא קרינן בי' וחי אחיך ולהכי שפיר כ' הנוב"י דמעוברת חברו ל"ש רק גבי מעוברת מישראל. ובש"ס ב"ק (נ') איתא לבעל זכה לי' רחמנא ליתא לבעל לא וע"ש בפרש"י אכן הרמב"ם בה' חובל (פ"ד ה"ב) כ' וז"ל ואם נגפה אחר מיתת הבעל נותנין אף דמי הולדות לאשה וע"ש בהשגות ובכ"מ. ולפי"ז האי חששא שמא יזיק לעובר ל"ש אלא בגרושה דהתור' זכתה לבעל בולדות וכי יזיק הולד הרי מפסיד ממון של אחרים וחבול רשע גזלה ישלם אכן באלמנה שמת בעלה והניחה מעוברת בזה ל"ש לומר דמפסיד לאחרים שהרי כי ליתא לבעל דמי הולד הוא של האשה. ובפ"ק דב"ב (כ"א:) אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חברי' וקא מוקי גבי' דינא הוא דמעכב עליו דא"ל קא פסקית לי' לחיותא כו' ומותיב על זה מברייתא עושה אדם חנות בצד חנות של חברו כו' מפני שיכול לומר אני עושה בתוך שלי כו' ומוקי לה הש"ס כתנאי ע"ש ושם (כ"ה) ר' יוסי אומר אע"פ שהבור קודם לאילן לא יקיף שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו והרי"ף והרא"ש כ' להלכה שיכול לומר בתוך שלי אני עושה וזקני הרמ"א כתב לחלק דהיכי דברי היזקא יכול לעכב עליו והאריך בזה בתשו' (סימן ט') ע"ש:
ובהא דמקשה הגמ' בפ' החולץ ה"נ חייס התעוררו בזה מה קושיא הוא דלמא אדידי' חייס ונזהר שלא ילחצנו ועל בן חברו אינו מקפיד ואינו נזהר כמ"ש היש"ש. והנ"ל דודאי אין אדם מתכוין להרוג הנפש אלא דבס"ד ה"א דברי היזקא ואף דאינו מכוין רק להנאת עצמו אסור להזיק לאחרים ולפסוק חיות העובר ואפי' למ"ד דיכול לומר בתוך שלי אני עושה זה רק היכי דאינו מדחה את הראשון אבל היכי דמדחהו לגמרי לכ"ע מעכב עליו כמ"ש זקני השארית יוסף תשו' י"ז) ע"ש. וע"ז שפיר מקשה הגמ' א"ה דידי' נמי כיון דאמרת דברי היזקא א"כ איך דר עם אשתו מעוברת עצמו ומשני דידי' חייס ונזהר וע"ז הקשה ה"נ חייס דכיון דעכ"פ מהני היכי דנשמר שלא ילחצנו א"כ אינו ברי היזקא ובזה לכ"ע שרי דבשלמא בר מבואה הראשון הרי יש לו זכות ברור לעצמו אבל עובר הוא גופה של האשה וכיון דבעל השני זכה באשתו והאשה היא שדה של הבעל א"כ לכ"ע בשלו הוא עושה וע"ז משני הש"ס סתם מעוברת למניקה קיימא כו' ולהכי גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו וכיון דאמרו חכמים לא ישא ואם נשא יוציאנה א"כ אין לבעל השני שום זכות בגופה ושוב איכא נמי איסור משום דחסה כיון דאפי' אינו ברי היזקא איכא איסור ולא מצי לומר בתוך שלי אני עושה שהרי מדחה את העובר לגמרי וגם שהרי העובר יש לו זכות וקנה מקומו אבל הבעל השני אין לו כלל שום זכות באשה מעוברת ומחויב להוציאה בגט וע"ז אמרו בירושלמי ואם נשא מעוברת חברו עלי' הכתוב אומר אל תסיג גבול עולם שגבלו הראשונים דמן דין התורה העובר היא גופה של האשה ואין להעובר גבול משא"כ אחר שגבלו הראשונים גבול להעובר בזה לכ"ע אסור משום השגת גבול ודו"ק. ובשו"מ כ' להקל במזנה דכל עיקר דאסרו מינקת חברו משום דאשה בושה לבא לב"ד ובמזנה חזינן דהיא אינה מן הצניעות והפרוצה אינה בושה לבא לב"ד וכש"ס כתובות (צ"ו) אכן ז"א דבשלמא לענין גבית כתובה שפיר אמרי' מדלא תבעה עד עכשיו ודאי מחלה ואין לומר אשה בושה לבא לב"ד שהרי חזינן שעכשיו תובעת ואינה בושה וכל זה כשאנו דנין בעת שחזינן שהיא פרוצה אבל מינקת דהחשש הוא על להבא דילמא מיעכרה ואשה בושה בזה ל"ש לומר דחזינן שהיא פרוצה דאטו אבדה תקותה ואולי תשוב מדרכה הרע ותהי' צנועה ובושה לבא לב"ד וגם בעת שזינתה היתה פנוי' ועכשיו תהי' נשואה לאיש ועוד דאשה בושה לבא לב"ד מלבד הצניעות זילא מלתא לבא בדינא ודיינא ואין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אפי' ע"י שליח והרי לענין נדרים יכול הבעל לומר שאינו רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ואף דיכולה לעשות שליח וגם הבעל יכול להיות שליח כש"ס נדרים (ח:) דאפ"ה אמרו בגמ' כתובות (ע"ה) אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ע"ש ודו"ק.
כתבתי הנלענ"ד ישמע חכם ולקח יבין. אלכסנדר שמואל היילפרין