אור ברסלב
שות מהראפ סימן מו

שות מהראפ· הרב אהרן פריד

סימן מו

סימן מה

על דבר השאלה הנוגע לכלל דת ישראל הקדושה אשר נדרשתי בכלל רבני אונגארן ה' יחיים לטובה מאת הרבנים סכטי נאליציען ני' הנדפס בעלה מיוחדת גליון למ"ע מחזיקי הדת. תוכן הדברים אם מותר לנו להעלות אותן פושעי ישראל העוברים עבירות ביד רמה. לשום התעלות ולשלוח אותן בשליחות להמליץ בעדינו ולתקן תקנות קבועת בעד כלל ישראל. והסכימו חכמו גאליציען ה' יחיים שאסור. וזה לשונם שם. נחזור בקיצור לעיקר הדין למסקנא אליבא דכל הדיעות כו' ואסור להעלותן לשום התעלות ולשלוח אותם בשליחות ישראל בין לאותן הפושעים אשר יש להם עדיין דין ישראל מחייב שולחן בידי שמים לכולי עלמא חוץ מדעת התוס'. ולרוב הפוסקים שכ' חייב השולח היכי דלא ידע השליח שהוא עבירה. וגם לדעת הש"ך שפסק בנמוקי יוסף דאפי' בלא ידע השליח אמרינן אין שליח לדבר עבירה הכא מודה וכו' יען כי לא מאמין בנותן התורה הרי הוא כגוי גמור ויש שליחות לחומרא להרבה פוסקים מדאורייתא וכו' עכ"ל ושם אנו מצווים ועומדים בשם גדולי הדור שנגלה את דעתינו על פי התוה"ק וכקטן כגדול ישמעו לזאת אענה גם אנכי העני את אשר ישים ה' בפי. הגם שהדברים הנאמרים לעיל כנים ואין לפקפק בהן כלל בכל זאת יש לפי עניות דעתינו להוסיף על דבריהם איסור כאשר אבאר:

דהנה התשב"ץ מובא בבית יוסף ח"ג סי' שפ"ח והביאו הרמ"א להלכה בסעי' ט"ו דאם השליח הוחזק לעבור אותן עבירות אמרי' יש שליח לדבר עבירה ואפי' בדיני אדם חיים שולחו דלא שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין כיון שזה הוחזק שאינו שומע לדברי הרב ואף שהש"ך שם חולק על דין זה ומוכיח דאפי' בכהאי גוונא אשל"ע עיי' שם מ"מ הלא בתשובת שבות יעקב ח"א סי' קע"ד חולק אש"ך ומסכים הלכה למעשה כרמ"א וגם העטרת צבי על ח"מ שם חולק אש"ך ופוסק כרמ"א גם הגאון בס' מלוא הרועים בכלל שליח לדבר עבירה אות ט"ז וי"ז מתרץ קושית הש"ך וסותר הוכחתו ומסכים ג"כ לרמ"א. ומעתה אותן האנשים אשר המה מוחזקים לעבור על מצות ה' והדבר ידוע ומפורסים שכן היא אם יבחרו בהם שיהי' שלוחם אז אמרינן יש לשליח לד"ע ומחייבו השולחן אותן כאלו עשו העבירות בעצמן ואין אנו צריכים לטעם דיש שליחות לנכרי:

אמנם בר מן דין נלענ"ד לחייב השולחים הללו אפי' אי נימא דאין שליח לדבר עבירה בשום אופן והוא עפ"י מש"כ בתשובת מחנה אפרים הל' שלוחין סי' י"א דהוכיח מן הש"ס דיש חילוק בין שליח הנעשה על פי דיבור ובין שכיר ופועל דבשכיר ופועל אמרי' יד פועל כיד בעל הבית דמי ומהני אף במקום דלא מהני שליחות כגון בשולח לנכרי דקיימ"ל אין שליחות לנכרי אבל אם שכרו לנכרי שיעשה לו מעקה אז אמרינן יד פועל כיד בעה"ב ומברך הבעה"ב כאילו עשה בעצמו המעקה ומביא ראיי' מירושלמי דמס' פאה וכן פסק בתשובת מהרשד"ם ח"מ סי' שפ"ז מובא בס' ארעא דרבנן בכלל אין שליחות לעכו"ם אות ה' דגבי פועל דאמרינן בי' יד פועל כיד בעל הבית לא שייך דין דאין שליח לנכרי דלאו מטעם שליחות ואתינן עלה אלא מטעם דהוי כידו. וכן הסכים ברי"ט אלגזי בפירושו על הלכות בכורות וחלה לרמב"ן באות נו"ן ועיי"ש ומזה למדו והוסיפו ג"כ בס' ארעא דרבנן הנ"ל ובס' שער המלך רפ"ב מהל' תרומת דכל היכי דהשליח הוא מושכר לדבר זה או פועל דאמרינן בי' יד פועל כיד בעה"ב אפי' אם הוא שליח לדבר עבירה מ"מ לא אמרינן בי' אין שליח לדבר עבירה כמו דלא אמרינן בי' אין שליחות לנכרי כיון שהוא כידו ממש ולא מטעם שליחות יעיי"ש:

ולענ"ד כן מוכח מגמרא ב"מ דף יוד ע"ב דפריך הש"ס ומי איכא מ"ד דחצר משום שליחות איתרבאי והא תניא בידו אין לי אלא ידו גגו חצירו וכו' מנין ת"ל אם המצא תמצא ואי אמרת חצר משום שליחות איתרבאי א"כ מצינו שליח לע"ד אבל אי אמרינן חצר משום יד איתרבאי לא תיקשי כלום דא"כ מצינו יד לד"ע דלמה דהוי כידו אינו חסרון מה שהוא לדבר עבירה וממילא היה כפועל דאמרינן בי' ידו כיד בעה"ב מהני אפי' לדבר עבירה:

עוד יש להביא ראי' מדברי הש"ך בח"מ סי' ק"ה סק"א בישוב דברי רש"י שכ' דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים מהני כשעשאו שליח דכוונתו בשכרו שיהי' שליח דאז הוי כפועל וידו כיד בעה"ב ולהכי שפיר קנה אבל בדיבורא בעלמא אפי' עשאו שליח לא מהני עיי"ש והנה הפני יהושע בפ' הכותב גבי ימר בר חשו כ' דטעמא דתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קני אפי' כשעשאו שליח משום שאין שליח לדבר עבירה ואפ"ה אם שכרו לכך מהני משום דידו כיד בעה"ב הרי מוכח דפועל ושכיר שאני משליח דידה כידו אפי' לדבר עבירה הן אמת שהקצות חושן שם ק"ה חולק אפני יהושע הנ"ל וז"ל דלא אמרינן אין שליח לדבר עבירה אלא כגון כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דיש עבירה למשלח אבל אם הוא עבירה לשליח וליכא עבירה למשלח אינו ענין לשליח לדבר עבירה וראי' לזה מדברי תוס' גיטין י"ב במי שליקט את הפאה ואמר זה לפלוני עני דר"א אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון ואמרינן שם דרבנן ס"ל משום דכתיב לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני והקשה תוס' למ"ד כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד מהני א"כ ליקני העני וקשה דהרי השליח עבר אממרא דרחמנא ונימא דאין שליח לדבר עבירה אלא ודאי היכי דאין העבירה להמשלח רק לשליח לא שייך אשלד"ע ושפיר הוי שליחות מעליא ע"כ. ולענ"ד נראה בעזרת השם דנכונים דברי הפני יהושע ולא קשה מידי מגיטין דלכאורה לפי הטעם שכ' הפנ"י דלמ"ד תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קני אפי' בעשאו שליח משום דאשל"ע יש לחקור מ"ט דמ"ד דתופס לבע"ח במקום שח"ל קני והלא הלכה פסוקה הוא דאין שליח לדבר עבירה ופשיטא דזה לא ניתן לאמור דפליגי איזה חשיב דבר עבירה או לא דהוא דוחק גדול אבל י"ל דס"ל לפני יהושע דבהא פליגי דמאן דס"ל קני ס"ל דלא אמרינן אשל"ע אלא היכא דאיכא עבירה למשלח אבל הכא בתופס לבע"ח דליכא עבירה למשלח ל"א אשל"ע אבל למאן דס"ל תופס לבע"ח לא קני ס"ל דאפי' היכי דליכא עבירה למשלח כיון דאיכא עבירה לשליח אמרינן ג"כ דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואין שליח לדבר עבירה והשתא א"ש דלאחר דמסקינן שם בגיטין דכ"ע אפי' רבנן ס"ל דתופס לבע"ח בשח"ל קנה ושאני התם בפאה משום דכתיב לא תלקט שפיר הקשה תוס' דלמ"ד כל מילתא דאמר רחמנא וכו' מהני א"כ קני ואין לומר דאין שליח לדבר עבירה דהרי השתא קיימינן דגם רבנן ס"ל דתופס לבע"ח קני והכא שאני דכתיב לא תלקט וממילא דס"ל לרבנן דלא אמרינן אשל"ע אלא היכא דאיכא עבירה למשלח אבל בתופס לבע"ח דליכא עבירה אלא לשליח שפיר אמרינן דיש שליחות א"כ שפיר הוקשי' תוס' דלמ"ד כל מלתא וכו' מהני הכא קני דלא שייך אין שליח לדבר עבירה כיון דליכא עבירה למשלח. אבל למסקנא דקיימ"ל דתופס לבע"ח לא קני אפי' בעשאו שליח א"כ פ"כ ס"ל דאפי' היכי דליכא עבירה למשלח רק לשליח אפי"ה אמרינן בי' אין שליח לדבר עבירה ונכונים דברי הפני יהושע. עכ"פ מוכח דהיכי דאמרינן יד פועל כיד בעה"ב לא שייך אשל"ע:

אמנם השער המלך רפ"ב מהל' תרומת הוקשה קושיא עצומה על כלל זה דיד פועל כיד בעה"ב מהא דאיתא ב"ק נ"א דפריך הש"ס בור של שותפים היכי משכחת לה אי בדשוויא שליח הרי אין של"ע והקשה הרשב"א בחידושיו שם דלמא מיירי דשוויא שליח נכרי. ותירץ דאין שליחות לעכו"ם אפי' אינהו לדידן ע"כ והשתא אם איתא לדברי הפוסקים הנ"ל דאע"ג דאמרינן אין שליחות לנכרי מ"מ פועל דבשכר שאני דידו כיד בעה"ב א"כ אכתי תיקשי אמאי לא משני הש"ס דמשכחת לה בששכרו פועל גוי דידו כיד בעה"ב וכן תיקשה ג"כ למה שנתבאר מדברינו דאפי' בפועל ישראל אמרינן ידו כיד בעה"ב ולא שייך בי' אין שליח לדבר עבירה וכמבואר לעיל א"כ תיקשה הרי משכחת לה דשכרו שנים לישראל פועל שיחפור את הבור דלא שייך אין שליח לדבר עבירה כיון דידו כיד בעה"ב והי' לכאורה מוכח מזה דאין חילוק בין שליח לפועל דלעולם אמרינן אין שליחות לנכרי. ואין שליחות לדבר עבירה היפך מה מה שכ' הפוסקים לעיל והיפך מה שבארנו:

והנראה לענ"ד בסייעתא דשמיא לישב קושי' זו דהנה הא דאמרינן יד פועל כיד בעה"ב וכן הא דאמרינן יד עבד כיד רבו מקורו מש"ס כב"מ צ"ו דאבעי לה האומר לעבדו צא והשאל עם פרתי אי הוי שאילה בבעלים או לא אמר רבא מסתברא דיד עבד כיד רבו דמי ואפי' אי שלוחו אינו כמותו לענין שאילה בבעלים מ"מ מצד ידו מהני והיא נלמד מסברא וכמו שאמר רבא להדיא מסתברא ונראה לענ"ד דאין הסברה ישרה מחייבת יותר רק אם העבד של רב אחד אז כל מעשה העבד נחשב כאלו עשה רבו ואם הוא עבד של שני אדונים אז ג"כ חשוב המעשה כאילו עשאו שניהם המעשה זה מקצתו וזה מקצתו דהרי לכל אחד ואחד מהאדונים יש לו חלק בהעבד להכי גם במעשה שלו יש לכל אחד חלק כאילו עשאו ודומה כאילו מצא העבד מציאה דיש לכל אחד מהאדונים חלק בהמצאה וחולקין אבל אין סברא לומר דבעבד של שותפין שעשה מעשה שיהי' נחשב כאילו עשה כל אחד ואחד מהאדונים כל המעשה ואם חפר העבד בור עשרה טפחים יהי' נחשב כאלו כל אחד מהאדונים חפר עשרה טפחים דזו מניין לן והלא די שנאמר שחשוב חפירה זו כאילו חפר אדון זה חמשה טפחים וזה חמשה טפחים אבל איזה סברה ישרה יחייב לומר שחשיב כאילו כל אחד עשה את כל המעשה והשתא א"ש דבשלמא בדין דשליחות שפיר אמרינן דשנים שעשאו שליח שיעשה מעשה שחשיב כאילו כל אחד ואחד עשה את כל המעשה בעצמו משום שנלמד מושחטו אותו כל קהל וכו' דאחד שוחט בשביל כל ישראל וחשוב כאלו כל אחד מישראל שחט פסחו בעצמו וגמר כל השחיטה דלא שייך שליחות על מקצת סימנים וע"כ הוא מגזירת הכתוב כן הוא דשליחות מהני וחשיב כאלו כל אחד ואחד משולחיו עשה כל המעשה ולפי"ז שפיר הקשה הרשב"א דהרי משכחת בור של שני שותפין שעשאו שליח נכרי דאז חשיב כאילו כל אחד מן השותפין עשה את כל הבור וכל אחד חפרו כולו ושפיר שניהם חייבין אבל אי אתינן עלה מטעם יד עבד כיד רבו ויד פועל כיד בעה"ב אין הסברא מחייבת לומר יותר רק דחשיב כאלו זה חפר חמשה טפחים וזה חמשה טפחים ועל זה לא נתחייבו שניהם כמבואר בגמרא שם ולכך לא מהני הך תי' דיד עבד כיד רבו כלל לומר דכל אחד מהשותפים חפרו את כל הבור ושליחות שאני שמהני מגזירת הכתוב ומיושב קושית שער המלך הנ"ל:

ובאמיתת סברה דידן נתישב לי עוד קושיא חמורה שהקשה השער המלך בריש פ"כ מהל' קרבן פסח בקדושין מ"ב איתא דפריך הש"ס שליחות בקדשים מנ"ל דלמא מיירי הפסוק ושחטו אותו וכו' דילפינן מיני' שליחות דוקא היכי דאית לו שליחות בגווי' אבל בדלית לי' שותפות מנ"ל דמהני שליח וכ' התוס' ד"ה ודלמא וכו' ואין לומר אין הכי נמי דאי לית לי' שותפת בגווי' לא מהני שליח דהרי תנן בפסחים אמר לו רבו וכו' ומוכח התם דמיירי בשליח גרידא בלא שותפת והקשה השעה"מ מאי ראיי' איכא מהא דאמר לו רבו הא מיירי הש"ס מעבד כנעני דהרי עלה פריך הש"ס מה שקנה עבד קנה רבו וזה הדין לא שייך אלא בעבד כנעני דבעבד עברי מציאתו לעצמו וכיון שכן שאני התם דיד עבד כיד רבו ומהני אפי' היכי דלא מהני השליחות וכמו גבי שאילה בבעלים ומה שתירץ שם השער המלך דס"ל לש"ס דמתני' סתמא תנן עבד ומיירי בין בעבד כנעני ובין בעבד עברי ומה שפריך הש"ס מה שקנה עבד קנה רבו אעבד כנעני פריך וממה דמכשיר מתני' עבד עברי מוכח דיש דין שליחות דבעבד עברי לא שייך יד עבד כיד רבו. אך אין דברי שער המלך מחוורים כלל דהרי כבר הראינו לדעת מש"ס ופוסקים דגם בפועל ובשכיר אמרי' בי' יד עבד כיד רבו ומטעם דשכירות ליומא ממכר הוא והוי כאלו גופי' קננו לו ובאומר לשכירו צא והשאל עם פרתי הוי ג"כ שאילה בבעלים כמו בעבד כנעני ועוד הרי מבואר במס' ב"מ י"ב ע"ב דלר' יוחנן ורבא כל מציאת עבד עברי לבעל הבית זולת בעבד ניקב מרגליות או במגביה מציאה עם מלאכתו שאז דוקא לעצמו אבל בלאו הכי לעולם של בעה"ב ויד עבד כיד רבו ואפי' לרב פפא דמשני כגון ששכרו ללקט מציאות מ"מ מבואר בטור וב"י דאפי' בעבד ישראל שלקחו סתם ואמר לו שילקוט מציאות קנה לרבו ומטעם דיד עבד כיד רבו א"כ הרב שאמר לעבדו ישראל צא שחוט עלי את הפסח מדוע לא יהני מטעם יד עבד כיד רבו לכולי עלמא וא"כ אפי' אי מתני' דאמר לו רבו מיירי בישראל אפי"ה מהני מטעם יד עבד כיד רבו ואכתי תיקשי שליחות מנ"ל:

אך בדברינו הנ"ל יתורץ היטב בעהי"ת דהרי מבואר שם בקדושין דסבירא לן אין שוחטין את הפסח על היחיד וכמו דמסקינן שם וא"כ פ"כ הך מתניתן דאמר לו רבו וכו' מיירי שהי' עוד אחד נמנה על הפסח חוץ מרבו א"כ בממנ"פ מוכח מכאן שליחות דאי הי' אחד רבו ואחד איש דעלמא א"כ מוכח שליחות מדמהני השחיטה לגבי איש דעלמא דלא שייך לגבי' יד העבד כיד רבו ואי הי' העבד של שניהם א"כ לא שייך לומר דלהכי מהני משום דיד עבד כיד רבו דהרי ע"כ אנו צריכין לומר שיהי' חשוב כאילו כל אחד ואחד שוחט כל קרבנו בעצמו וזה נגד הסברא כאשר בארנו לעיל וכיון דבשחיטת פסח פ"כ לא סגי במה שנאמר שחשיב כל אחד כאילו שחט מקצת הסימנים וצריך שיהי' נחשב כאילו שחט כולו א"כ מוכח דאין זה מטעם יד עבד כיד רבו רק דמטעם דיש שליחות ומהני שיהי' חשוב כל אחד כנגמר כל השחיטה על ידו ושפיר ילפי' מזה שליחות וא"ש:

ויערב לנו לישב בדברינו אלה קושית המהרש"א שם בקדושין דאמאי לא מייתי הש"ס מיד הך מתני' דאמר לו רבו וכו' ללמוד ממנה דיש שליחות בקדשים כיון שמשנה זו מקדמת להך מתני' דחבורה שאבדה וכו' ולמה מייתי בתחילה הך מתני' דחבורה וכו' המאוחרת ובדברינו יתישב היטב דבס"ד הוי ס"ל לש"ס דשוחטין את הפסח על היחיד א"כ לא הוי יכול ללמוד דיש שליחות בקדשים ממתני' דאמר לו רבו די"ל דהתם טעמא דמהני משום דיד עבד כיד רבו וכקושית השער המלך הנ"ל אבל שליחות לא מוכח מיני' כלל אבל ממתני' דחבורה שאבדה פסחה שפיר מוכיח דליכא למימר שמיירי מתני' שאמרו לפופל או לשכיר ומטעם דידו כיד רבו דהרי חבורה תנן והיכי דרבו האדונים לא שייך יד עבד כיד רבו אבל למסקנא דסבירא לן אין שוחטין הפסח על היחיד א"כ אפי' אי נימא דליכא הוכחה על שליחות מחבורה שאבדה וכו' משום דמיירי דוקא דאית לי' שותפת בגווי' מ"מ מוכח שפיר שליחות ממתניתן דאמר לו רבו דע"כ הי' שנים שנמנו על הפסח כיון שאין שוחטין על היחיד א"כ מוכח שליחות ממנ"פ וכמבואר לעיל:

הכלל היוצא לנו מדברינו הנ"ל דאע"ג דקיימ"ל אין שליחות לנכרי ואין שליחות לדבר עבירה מ"מ אם השליח הוא פועל או שכיר ששכרוה לעשות דבר זה אז אמרינן יד פועל כיד בעל הבית וחשיב כאילו עשה בעה"ב בעצמו ומחייב שולחו אף בדיני אדם אך אם השליח מושכר לשנים והמה ציווי אותו לעשות מעשה אם הוא מפשה שרמי' חיוב על כל אחד משולחיו לעשות כל המעשה כמו שחיטת קדשים או חפירת בור דצריך שיהי' נחשב המעשה כאילו עשאו כולו כל אחד ואחד אז לא אמרינן יד פועל כיד רבו ולא מהני אלא מדין שליחות במקום דשייך שליחות אבל אם הוא מעשה שדי בכך שכל א' וא' יעשה מעשה כ"ש אז בודאי אמרינן יד עבד כיד רבו ואם המעשה הוא דבר עבירה אז כולם חייבין שהרי לכולם יש חלק בהעבירה הנעשית דכיון שהוא פועל או שכיר אמרינן בי' יד פועל כיד בעה"ב ומחייב שולחיו:

אך אכתי עומד לנגדינו גמרא ערוכה ב"ק נ"ו דאמרינן שם השוכר עדי שקר פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וקשה דאפי' בדיני אדם יהי' חייב דהרי בשוכר אמרינן יד עבד כיד רבו והוי חשיב כאילו העיד שקר להוציא ממון וראיתי למהר"י אלגאזי בספר ארעא דרבנן באות אין שליחות לעכו"ם דין ה' שכ' בסופו וז"ל וראיתי לריטב"א בקידושין שכ' אהא דאמרינן אין שליח לד"ע ואמרינן דהמשלח חייב בדיני שמים. דדוקא שוכר דעביד מעשה חייב בדיני שמים אבל בדיבורא לא מחייב ע"כ ואני תמה דבשוכר הוי כאילו הוא גופי' עביד וחייב אף בדיני אדם דיד השכיר כיד השוכר עצמו עכ"ל ארעא דרבנן ואני תמה על תמיהתו דהרי דברי הריטב"א מפורשין בש"ס כנ"ל דהשוכר עידי שקר פטור מדיני אדם ומה קשי' לי' על הריטב"א. אדרבה התמוה קיימת על הפוסקים הנ"ל דבשוכר ופועל אמרינן ידו כיד בעה"ב אפי' בדבר עבירה מחייב שולחו ובגמרא מבואר דאינו חייב רק לצאת ידי שמים. אבל האמת יורה דרכו דודאי הדין דין אמת דהשוכר את הפועל לעשות בשבילו דבר אפי' שהוא דבר עבירה אמרי' ידו כיד המשלח וחייב המשלח אף בדיני אדם וכמו שהוכיחו הפוסקים הנזכרים לעיל אך התם מיירי הש"ס בשוכר עידי שקר להוציא ממון מזה לאיש אחר כמבואר שם אין זה נחשב לפועל שלו שנאמר בו ידו כיד המשלח דהרי המשלח לא בשביל עצמו שכרו אלא בשביל אחר ואפי' אם הוא משלם להם השכירות חשוב כאילו זיכה לאחר לאותו האיש שהועד בשבילו לגבות לו הממון ולכן שפיר פטור מדיני אדם אבל בשוכר עידי שקר בשביל עצמו ודאי אמרינן ידו כיד המשלח ולא קשה מידי:

ומעתה אחרי שבארנו בעזה"י הלכה פסוקה דבפועל ושוכר אמרינן יד השליח כיד המשלח ולא שייך לומר אין שליח לד"ע. א"כ אותן אנשים הנבחרים לחיות שלוחינו לעשות תקנות אין ספק שודאי מקבלין שכר על זה מהממלכה שהממלכה נותנת רשות ומצווה שיבררו ההמון איש מליץ בעדם ושכרו יגיע לו מקופת המס אשר נגבה מהמונים א"כ הוי להו אותן שלוחין פועלים ושכירים ואמרינן בהו יד פועל כיד רבו. ונראה דאפי' אם אינם מקבלין שכר מ"מ לפי מה דקיימ"ל במס' ב"מ צ"ד ובש"ע ח"מ סי' רצ"א דמתנה ש"ח להיות חייב כש"ש ושואל בהאי הנאה דנפיק עלי' קלא דגברי מהימני' הוא אלמא דהאי הנאה חשיב לשילום שכר א"כ השלוחין המה מקבלין הנאה גדולה פוק וחזי כמה מאות המה מפזרים על זה כידוע ונמצא בהאי הנאה המה מקבל שכר ונעשו פועלין ושכירים וידם כיד המשלח וחייבין השולחים על כל מה שהשלוחין עושין אפי' כדיני אדם ועוד נראה דלא לחנם שנה לן רבינו הקדוש דין אחד בשלושה מקומת במס' שביעית פ"ד מ"ג ושם מ"ט ובמס' גיטין פ"ה מ"ט ונאמרה ונישנית שם ומחזיק ידי עכו"ם בשביעית אבל לא ידי ישראל להורת דאף שבעכו"ם התירו בדיבור יצליחך ד' או כדומה מפני דרכי שלום אבל ידי ישראל אסור להחזיק אפי' מפני דרכי שלום והרמב"ם כ' שם פ"ה מ"ו וז"ל אמר הכתוב ולפני עוור לא תתן מכשול רצה לומר מי שסגרה עיניו התאוה ויצר הרע אל תעזור אותו להוסיף בעוורינו ותוסיף להרחיקו מן היושר ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה ע"כ וק"ו בן בנו של ק"ו שאסור לנו להעלותן להתמנות ולשלוח אותן וליתן להם כח והרשאה שיעשו מעשה רשע:

ונחזור בקיצור האיסורם שיסתעפו מדברינו [א] מטעם דלצאת ידי שמים חייבין השולחים [ב] כיון דאינו מאמין בנותן התורה הוי כנכרי ויש שליחות לחומרא [ג] דקיימ"ל כתשב"ץ ורמ"א דהיכי דהשליח מוחזק לעבור אז אמרינן יש שליח לדבר עבירה וחייב שולחן אף מדיני אדם [ד] דבפועל ושכיר אמרינן ידו כיד בעה"ב ולאו מטעם שליחות אתינן עלה רק מטעם דידו כידו ובכי האי גוונא לא אמרינן אין שליחות לעכו"ם וגם אין שליח לדבר עבירה דלעולם השולחין חייבים ולענ"ד פשוט דידו כיד בעה"ב הוא מדאורייתא דהרי הוא מסברא וכמבואר לעיל וכל סברא היא דאורייתא וכמו דפריך הש"ס כמה פעמים הא ל"ל קרא סברא הוא וכמו שכתב הפנ"י בר"ה כיצד מברכין א"כ מטעם ידו כיד המשלח ג"כ חייבין המשלחין מדאורייתא [ה] אסור לסייע ידי עוברי עבירה ולהחזיקו בדברים ומכ"ש להעלותו אתו יקר וגדולה ואיש מהימן ומכובד וזה נכלל בכלל ולפני עוור לא תתן מכשול וכפי' הרמב"ם הנ"ל:

ואתם אנשי גאליציען בני אל חי זרע קודש מאמינים בני מאמינים האין די לכם כל מה שכתבו לכם וזרזו גדולי דורינו הצדיקים אתכם שאל תבחרו את האנשים הפושעים מורדי אור ליתן המשרה על שכמם תחת אשר הי' לכם לגלות קלונם ולהקיל בכבודם ולהתקוטט עמם כי אף שמבואר בש"ע או"ח בריש הסימן שאל יתקוטט עם אנשים המלעיגים על התורה והמצות מפני שמדת העזות מגונה מאוד ואין ראוי להשתמש ממנה אפי' לעבודת השי"ת לדבר דברי עזות נגד המלעיגים כי יקנה קנין בנפשו להיות עז אפי' שלא במקום עבודת השי"ת ומובא במ"א ובמחצית השקל בסי' א' סק"ב אין דברים הללו אמורים אלא נגד מלעיגים ורשעים אשר אינם רוצים להרוס דת התורה הקדושה אלא שהמה בעלי תאוות ועליהם כתיב בש"ע הנ"ל שאין מן הראוי להתקוטט עמהם אבל נגד שונאי ד' כמו אל הרשעים החדשים מקרוב באו אשר רוצין להרס דתינו ולעקור תורתנו ולהשמיד ילדינו ולהשכיח שם אלקינו מפינו לעקור כל שורשי הדת ולכפור בכל התורה כולה ויסודותיה כבר אמר דוד המלך ברוח קדשו הלא משנאיך ד' אשנא ובמתקוממך אתקוטט הרי דמצוה וחיוב להתקוטט עם שונאי ד' ושונאי ישראל ותורתם ואיך יעלה על דעת איש אשר יש בו ניצוץ אמונה ולהב דת ישראל עוד לא כבה בלבו שיבחר בשונאי ד' אשר רוצים לעקור יסודי תורתינו הקדושה אין זה כי אם חטאת ירבעם בן נבט אשר חטא והחטיא. לכן אנשי לבב שמעו לי בחרו באנשים צדיקים ונכונים המה יבנו את בית ישראל ועל ידם וזכות הרבים התלוי בהם בודאי תבוא לכם ישועה מאת בעל הרחמים ויתן לכם חנינה בעיני הממלכה. דברי הכותב בדאבון נפש ומצפה שיכון ד' את לב אנשי גאליציען לבחור בטוב ולמאס ברע ויסיר את טפשת לב מהעוקרים ופושעים ויתמו חטאים ויזכה לשוב בתשובה שלימה עד יתרומם קרן ישראל וקרן התורה וקרן משיחנו דברי עבד לעבדי ה' החותם פה אונגארין בוסערמין יום ג' לסדר לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה תרמ"ב לפ"ק:

השמטה לאו"ח ויו"ד

תוכן העניינים

שות מהראפ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה