אור ברסלב
שות מהראפ סימן מב

שות מהראפ· הרב אהרן פריד

סימן מב

סימן מא

ראיתי ענין פלא גדול בספר תשו' הלכות קטנות שאלה כ"ט ואעתיק לשונו שאל מאן דהוא אם יש שאלה לחכם בקדושין. ועל דא מלתא אפקוה להאי צורבא מרבנן מבי מדרשא כהאי דב"ב דאפקוה לר' ירמיה מבי מדרשא. משום דאטרח לרבנן במילתא דפשיטא. וה"נ מה ענין שאלה אצל קדושין דוכתב לה אמר רחמנא בכתיבה מגרשת ואינו מתגרשת בכסף וכ"ש בשאלה. ועוד אין לך ממזר בישראל דישאל על הקדושין וחכם עוקר הנדר למפרע ולא היתה אשת איש מעולם. שלח ליקח רשות לבא לתת טעם לדבריו. עמדו חכמי ההסגר למנין ויצא על פי ארבע חמישיות. שישב בחוץ וידבר ולא יכנס לפנים בא וישב לו על פתח בית המדרש ועמד ואמר תורה היא וללמוד אני צריך וכל כי האי לימא אינש קמי' רביה ולאו טרחנא אנא. לימדתנו רבינו דאסר לה אכולי עלמא כהקדש וכל דבר שנאסר על פי דיבור ויוצא מרשות לרשות מיקרי הקדש כגון תרומה וחלה והקדש והפקר שאסור למפקיר ונשאל לחכם ובתוס' פ"ק דקדושין דף ז' ד"ה ונפשטו כו' כ' שלכך דקדק רש"י ופי' דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה וכדאמרי' בריש פרקין דאסר לה אכ"ע כהקדש שאדם עושה אותה כהקדש לפיכך יש לה להיות דינה כהקדש כו' ומה שהקשה עלי הרי בכתיבה מתגרשת אני לא אמרתי לשאל שתהי' מגורשת אלא שתהי' כמו שלא נתקדשה מעולם ותהי' מותרת לכהן והא דהקשו דלא יהי' ממזרים בישראל וכי אחריות ממזרים עלינו ועוד בכל הנדרים הכי לא יהי שם מי שיתירם. ועל דא אעיילהו ואמרו תורה מבחוץ עכ"ל לשון התשובה:

ותימה גדולה על הגאונים הנ"ל איך הניחו דבר זה ולא ישבו אותו על נכון עד כי נראה שהודו לדין זה חלילה דיהי' מהני שאלה לקדושין ואיך הדפיסו אותו בספר לפני כל ישראל ואיך לא יראו שמא יבואו תלמידים רעים ויאחזו בהיתר הנ"ל וירבו ממזרי בישראל ח"ו. לכן נראה לענ"ד דאין בדברי השואל הנ"ל ממש מחמת שני טעמים. טעם הא' עפ"י מה שכתב הש"ך בח"מ סי' רנ"ה ס"ק וי"ו דבהקדש טעמא דמילתא דמהני שאלה משום שאמרי' אתי דיבור ומבטל דיבור אבל היכא דהקדיש דבר ומסרו לגיזבר לא מהני שאלה דאין דיבור מבטל מעשה קנין עי"ש שהאריך א"כ בקידושין לא מהני שאלה דהרי לא אתי דיבור ומבטל מעשה הקדושין ונתינת מעות או שטר ליד האשה דאף ע"ג דפליגי ר' יוחנן ור"ל בדבר זה בקדושין ר"פ האומר אי נתינת מעות ליד אשה כמעשה דמי או לא וקיי"ל כר' יוחנן דלאו כמעשה דמי היינו משום דאינו מקדשה מיד רק לאחר זמן וכמו שפירש"י שם ד"ה שאני אבל במקדש אשה מיד ונתן לה הקדושין הוי מעשה וכולי עלמא מודו דלא אתי דיבור ומבטיל מעשה הקדושין וממילא דלא מהני שאלה בקדושין כלל וכן כ' תוס' בגיטן ל"ב ד"ה ר"ש וד"ה התם דמבואר דהיכי דהגיע הגט לאשה הוי גמר מעשה וכן במעות קדושין היכי דמקדש לה מיד הוי מעשה וכ"ע מודו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה:

טעם הב' נ"ל עפ"י מה שמבואר בר"פ דנזיר ובתוס' ד"ה לאתשולי קאתי ובד"ה אין שאלה כו' ובקצות החושן סי' רנ"ה ספ"ג דהא דאמרי' אין שאלה להקדש והקדש בטעות הוי הקדש תלי' ג"כ בדין תוך כדי דיבור כדיבור דמי משום דחזרה תוך כ"ד הוי טועה בדיבורו ואי הקדש בטעות הוי הקדש אז תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי ודיבור קמא חשיב כדיבור בטעות והקדש בטעות הוי הקדש ועפ"ז לא מבעי' לדעת הש"ך בסי' רנ"ה סק"ה דבהקדש קיימ"ל דתוך כדי דיבור כדיבור דמי ויוכל לחזור א"כ שאני קדושין כיון דקיימ"ל בקדושין דתוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי וע"כ משום דקדושין בטעות הוי קדושין ממילא דלא מהני שאלה בקדושין ושאני הקדש דקיימ"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי ולהכי מהני שאלה דהקדש בטעות לא הוי הקדש אלא אפי' לדעת קצות החושן הנ"ל דס"ל בהקדש אף שקיימ"ל דמהני שאלה מ"מ תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי והיינו מצד חומר שבה אבל בקדושין דמדאוריי' תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי פשיטא דלא מהני שאלה דהרי קדושין בטעות מהני וא"ש:

שוב מצאתי בר"ן נדרים דף כ"ט בזה אמ"ל אביי שמביא ירושלמי שכ' וז"ל מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאת בלא גט ע"כ מזה מבואר דלא שייך שאלה בקדושין שאל"כ אשה יוצאת בלא גט

תוכן העניינים

שות מהראפ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה