אור ברסלב
שות מהראפ סימן כט

שות מהראפ· הרב אהרן פריד

סימן כט

סימן כח

זה לשון הגביות עדות בקיצר מועתק ללשון הקודש במותב תלתא כחדא הווינא ואתא לקדמנא ר' שמואל מאיר כו' והביא לפנינו שני עדים כ"ה דוד כו' וכ"ה צבי וביקש מאתנו ב"ד ח"מ לשאול אותם בתורת עדות איך ומה היה המעשה במסירת הגט פטורין שמסר כ"ה שמואל מאיר לאשתו רחל בת כו'. והנה להפצרת ר' שמואל מאיר הנ"ל נזקקנו לדבר זה ובראשונה שאלנו את ר' דוד הנ"ל והעיד בתורת עדות באל'י ונשא עוונו אחרי האיום ואמר בזה הלשון ר' שמואל מאיר כתבו לו גט פטורין בשאמשחם ביום ב' פ' בלק לשם אשתו רחל הדרה בכפר טארדא ואותי ולר' צבי קרא שנהי' עדים לראות איך שימסור הגט לאשתו הנ"ל ולזאת הלכנו עמו ביום ג' לכפר טארדא והגיענו שם ליל ד' וביום ד' בבוקר אמר לנו רש"מ הנ"ל עתה נלך למקום אשתי ואתם תשגיחו כמו עידי מסירה איך שאמסור לה הגט גם הראה לנו הגט ואנחנו עשינו בו סימן שנוכל להכיר שימסור לה גט זה. וכאשר באנו לבית האשה לא יכולנו ליכנס דרך פתח שער החצר שהי' סגור והוליכנו ר' ש"מ הנ"ל דרך חצר שכינו הנודע לו וכאשר באנו לשם יצא משם הערל הנחשדת ממנה וכאשר באנו סמוך לה אמר לה רש"מ הנ"ל אחרי אשר אשתקד שלחתי לך הזמנה מהרב בפקודת האדון הגדול ולא באת לדין והי' מענה בפיך שלא קבלת הכזמנה ופקודה הנ"ל לזאת הבאתי לך בעצמי הזמנה וגם קראתי עמי שני עדים כדי שלא תוכל עוד לאמור שלא קבלת הזמנה שלי ונתן לה הגט בידה והיא קבלה אותה ממנו ובזמן שהי' הגט בידה אמר לה בעלה רש"מ הנ"ל עתה קבלת את הגט מידי וגם אמר לנו אתם עדים שקבלה גט ממני ואיננה אשתי עוד אחרי כן השליכה הגט מידה. וככל הדברים האלו העיד ג"כ כ"ה צבי הנ"ל בתו"ע. נגבה יום ה' פ' בלק תרכ"ז לפ"ק:

שמות הבי דינא החתומים הק'. הק'. הק'. העתק הפסק מהשואל

הנה לפי הגב"ע שלפנינו נראה לענ"ד שהאשה רחל היא מגורשת גמורה מבעלה כ"ה שמואל מאיר כי מה שיש לפקפק מחמת גירושין בע"כ מצד חרם דרגמ"ה. הנה זה כמה שנים אשר ר' ש"מ הנ"ל מופרש ממנה ואינה יכול לדור עמה שהיא נחשדת לזנות עם ערלים וכאשר הגידו ג"כ העדים פה כאשר המה נכנסו אצלה יצא הנואף ממנו והבית הי' סגור מתחילה. וג"כ סיפרו העדים שכל היהודים שדרים שמה סיפרו להם ממעשה זנות דאשה הנ"ל רק שיראים להעיד מחמת שהנואף הערל הנזכר איום עליהם להרוג אותם או לשרוף את ביתם אם יעידו פליה ובכה"ג לא גזר רגמ"ה כמבואר באע"ז סי' קט"ו. ומה שלא ידעה כשנתן הגט לידה שהוא גט הרי מבואר בסי' קל"ו שאף שבשפת נתינה סברה שהוא שט"ח רק אח"כ אמר לה שהוא גט או שאמר לפני עדים לפני זה ראו שאני מוסר לה גט הרי זו מגורשת והנה פה עשה הכל שאמר לפדים לפני הנתינה וגם אמר לה אח"כ בעוד הגט בידה וכן מבואר בסי' קל"ח סעי' ד'. ומה שלא נמסר ע"י שליח כבר כתב הגאון שמן רקח בח"ב סי' נ"ב כו' וכן הסכים בס' תורת גיטין דהמביא ממדינת הים ליכא משום חשש מוקדם כו' והנה בגיטין המובאין בח"ל מעיר לעיר דין גיטין הבאים ממדינת הים יש להם כמובן וגם אני שלחתי גיטין ע"י הבעל בעצמו למקום גדולים ואין פוצה פה ומצפצף כו' לכן לפענ"ד שהאשה מגורשת גמורה היא בלי פקפוק ובתנאי שיסכים עמדי הרב כו' אבד"ק בוסערמין והגליל כתבתי פה ה' בלק תרכ"ו לפ"ק:

הק' שלום.

תשובה ואחרי אשר לא התיר הרב המורה את האשה לעלמא אלא בתנאי אם אסכים על ידו. ומה גם שהמגרש הנ"ל הוא תחת גבולי. מצאתי א"ע מחויב בדבר לעיין בהך דינא כפי אשר יורוני מן השמיים ובשטיחת כפיים אומר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך:

הנה בענין זה צריכין אנו לברר שלשה ענינים (א') אם אשה זאת הוית עוברת על דת מו"י ומתגרשת בע"כ דלא גזר בה רגמ"ה או דלמא לא הוית עוברת עדמו"י דבאופן זה אם עבר וגירשה בע"כ דעת הב"ש בסי' קי"ט ס"ק י"א וי"ב דלדעת הרמ"ה חייב הבעל בכל החיובים שבין איש לאשתו. ולדעת מהרי"ו בשוטה בדין זה אינו מגורשת כלל וצריכה גט אחר משום דעבר על חדרגמ"ה הוי כעובר על תקנת חכז"ל דאפי' בדיעבד אינו מגורשת. אבל לדעת הג"פ ופר"ח בדעת הרמ"א דבעבר וגירש עכ"פ בדיעבד מגורשת אך מ"מ מסיק בתשו' בית מאיר בסופו בסי' ד' דעדיי' חל עליו החרם ואסור לישא אשה ואסור לשום אדם להשיא לו בתו ומכ"ש שהוא חייב להחזירה עיי"ש מבואר להלכה דאם האשה רחל אינה עוברת עדמו"י עדיי' החרם חל על ר' ש"מ ואסור לו לישא אשה ואפשר דאפי' מגורשת לא הוי כנ"ל. שנית צריכין לעיין אם עצם הגירושין נעשה כדין או לא דאם יש בגירושין הללו אפי' רק פסול דרבנן אסור להבעל לישא אחרת וכמו שמוכח מהא דכתב הרמ"א שם דאם גירשה מדעתה ונמצא בגט פסול יכול אח"כ לגרשה בע"כ ומבואר בפר"ח דמיירי בפסיל דרבנן עכ"פ מוכח דצריך לגרש מחדש ובלא גירושין מחדש אסור לו לישא אף שהיא מגורשת מן התורה. שלישית יש לחקור על גוף הגביות עדות שנעשה כמוזכר לעיל אם נוכל לדון עפ"י גביות עדות להתיר עפ"י האשה לעלמא ולהתיר לו לישא אחרת או לא:

והנה בחקירה ראשונה כתב הרב הנ"ל וז"ל שכמה שנים אשר לא יכול הבעל לדור עמה שהיא נחשדת לזנות עם ערלים עכ"ל נראה פשוט דהרב הנ"ל לא גבה עדות על זה מקודם ולא פסק הדין עליה מקודם שהיא עוברת על דת רק ששמע כן מהבעל שאומר כן. וזה פשוט ומבואר בש"ע סי' קע"ח ברמ"א שאין הבעל נאמן בדיבורו במה שאומר שאשתו אסורה עליו להפקיע חרם דרגמ"ה בזמן הזה ואפי' להיש חולקין שם מ"מ מבואר היכי דהי' לה קטט עמה כ"ע מודו דאינו נאמן ובנידן דידן ידוע ומפורסים דהי' לו עמה קטט משנאה גדולה. גם אין לומר דהרב הנ"ל שמע כן מאנשים הרבה שסיפרו לפניו מגנות האשה והוי כעין קלא דלא פסיק ועל זה כיון הרב הנ"ל בכותבו "שהיא נחשדת לזנות כו'" דגם זה לא מהני מידי לשוויא אותה עוברת על דת או לאוסרה על בעלה דהרי כ' הרמ"א בסי' זין סעי' י"א דאם נתיחדה עם כותים אפי' יצא עליה קלא דלא פסיק של זנות אין אוסרין על היחוד וכל קלא בתר נשואין לא חיישי' לאוסרה על בעלה ע"כ ואפי' אם נתיחדה לשם זנות מסיק הב"ש שם דדוקא לכהן אסורה אבל לישראל מותרת אלא ע"כ צ"ל דכוונת הרב בכותבו "שהיא נחשדת כו'". על מה שכתב אח"כ וכאשר הגידו העדים פה. ותיבת וכאשר צ"ל כאשר בלא ויו דהדיבור הראשון נמשך למה שאחריו. ועיקר הבירור שהיא עוברת ע"ד מו"י הוא מה שהעדים ראו אותה שנתיחדה עם הערל וגם סיפרו להם היהודים שדרים שמה ממעשה זנות שלה. ועל זה סמך הרב הדיין הנ"ל וגזר אומר שעל זה לא גזר רגמ"ה ומותר לגרשה בע"כ:

אך לענ"ד גם על העדים אין לסמוך מכמה טעמים שיתבאר חדא דהרי העדים לא העידו אלא על יחיד ועל קלא דלא פסיק וכבר נתבאר לעיל דאין אוסרין ע"ז לבעלה וכמו שפסק הרמ"א אך איכא למימר אכתי אפשר ניהו דאין אוסרין מ"מ עוברת ע"ד הוי ואיכא מצוה לגרשה ומטעם זה שרי לגרשה בע"כ וכמבואר בא"ע סי' קט"ו דלא בעינן התראה אלא להפסיד כתובתה אבל לגרשה מצוה בכל אופן וכן מבואר בת"ה ויותר בתשו' מהר"ם פאדווא סי' י"ג ובתשו' עבודת הגרשוני. מ"מ הרי מסיק הבית מאיר בסי' קט"ו דאפי' מצוה לגרשה לא הוי אלא ברגילה בכך אבל בלא עברה על דת רק פ"א אפי' מצוה ליכא וחולק בזה אתשו' מהר"י סג"ל ומביא ראיות לדבריו ונמצא לפ"ז מה שהעדים ראו שנתיחדה פ"א לא הוי עברה ע"ד אא"כ התרו בה וכמש"כ הב"ש שם בסק"כ גם מה שסיפרו העדים דשמעו מהיהודים שמה לא הוי אלא קלא וכל קלא דלא פסיק לא מהני כנ"ל. הן אמת שבתשובה אחרת לקמן סי' הבאתי ראיות רבות לדברי מהרי סג"ל אך קשה להקיל נגד הגאון בית מאיר. הא חדא:

שנית נראה לענ"ד דכל מה שהעידו העדים הללו על אשה זאת שהיא עוברת על דת בין מה שראו ובין מה ששמעו אין בעדותן ממש ואינם נאמנים על כך דהרי כתב הגט פשוט בסי' קי"ט אהא שכתב הרמ"א ואם עבר וגירש בפ"כ כו' זה לשון תשו' מהר"ם לא יהי' אדם רשאי לגרש כו' ואם עבר ועשה הבעל והסופר והעדים בנידוי וכן כתב בתשו' מהר"מ מינץ סי' ק"ב עכ"ל ולפ"ז אם העדים ג"כ בנידוי מוכרחים המה להעיד שהאשה עוברת על דת כדי שלא יהיו בנידוי והוי נוגעין בעדותן ופסולין להעיד שהיא עוברת ע"ד ומנא אמינא לה דגם בחשש נגיעת עבירה הוי נוגעין וג"כ פסולין להעיד מהא דגרסי' במס' בבא בתרא מ"ד המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה לפני בעל חובו ופריך הש"ס אי דאית לי' כו' ואי דלית לי' מאי נפקא לי' ומשני דלא ניחא לי' דלהוי לוה ולא ישלם וקיימ"ל כן בח"מ סי' ל"ז וכבר קשי' להו לרבותינו ז"ל הביאם הש"ך בריש סי' ט"ז דאיך נחוש שיעוד שקר ויעשה עבירה חמורה כדי להנצל מעבירה קלה לוה רשע ולא ישלם והרי המעיד שקר הוי רשע יותר ותירצו דמוטב לאדם לעשות איסור חמור בהסתר להנצל מלהיות נקרא רשע בפי הבריות דעיקר הקפידא הוא מה שמתגלה בהיתתו לפני העולם ע"ש וא"כ ה"ה בנידן דידן חשדי' את העדים למשקרים בעדותן על האשה שהיא עוברת על דת כדי שלא יהי' נקראים בפי העולם בני נידוי שהוא בזיון וחרפה יותר לפני הבריות מגנאי דלוה רשע ולא ישלם. ואפי' לפי שיטת מהר"י טראני סי' פ' דלא נקרא נוגע ופסול לעדות אלא היכי דאיכא צד הנאת ממון. ומפרש הא דאמרי' בש"ס דמיקרי נוגע משום לוה רשע כו' היינו ודאי היכי דלית לי' ללוה כלום לפרוע החוב לא הוי לוה רשע כו' אלא דהש"ס מיירי היכי דיש לו פרנסה בצימצום והכי קאמר לא ניחא לי' שיהי' כל ימיו בצער שאם יהי' לו יתר על מזונותיו בצימצום מחויב ליתנו לבע"ח ובאמת אי אפשר לצמצם כ"כ וע"כ יהי' לוה רשע כו' והשתא שפיר הנאת ממון הוא דבכל יום ויום צריך להמציא בלעו מפיו ולצמצם יותר יותר מיכולתו משום ספק דלא יהי' לוה רשע כו' ולא ניחא לי' בכך ע"כ דברי המהרי"ט הביאו הקצו"ח בסי' ל"ז. ובמקום אחר אמרתי בחידושי לישב בדברי המהרי"ט הנ"ל קושית הראשונים הנ"ל דאיך נחוש שיעיד שקר ויעשה עבירה חמורה כדי שלא יהי' לוה רשע כו' וינצל מעבירה קלה. ונראה דהר"ן במס' יומא בסוגי' דמאכילן אותו הקל קל תחילה כתב דבחולה שיש בו סכנה בשבת וצריך לאכול בשר שוחטין בשבילו ולא יאכילו אותו נבילה ואף ששבת איסור סקילה ונבילה איסור לאו מ"מ כיון דבאכילת נבילה עובר על כל זית וזית ואיסור שבת אינו אלא פ"א איסורין מרובין אף שהן קלים חמור מאיסור פ"א אף שהוא חמור ע"כ ובזה א"ש דכיון דעפ"י סברת מהרי"ט הנ"ל מחויב הלוה לצמצם מזונתיו בכל יום כדי שיתן המותר לבע"ח וכיון דא"א לצמצם ע"כ יעבור בכל יום אאיסור לוה רשע כו' ולהכי אעפ"י שהאיסור מצד עצמו קל מעדות שקר מ"מ כיון שהוא בכל יום ויום ועדות שקר אינו אלא פ"א איסור דלוה רשע חמור בעיניו ויותר טוב לו להעיד שקר מאשר יעבור על לוה רשע כו' בכל יום וא"ש. הדרן לעניננו דלכאורה לפי דעת המהרי"ט הלא אין בנידוי הנאת ממון ולא מיקרי נוגע גם הא ליתא דהרי קיימ"ל בש"ע דהעובר על החרם פסול לעדות כמבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' ה' ומבואר בכנה"ג בשם מהרי"ו דהעובר על חרם דרגמ"ה דפסול לעדות עי"ש. וא"כ שפיר חשיב נגיעת הנאת ממון דאם יהי' בני נידוי אז יהי' פסולין לעדות ולשבועה ולא ישאו ויתנו עמם העולם מלבד החרפה ובזיון לפני הבריות שהם נוגעי' בנפשם דלא ניחא להו ודאי בהכי דהרי כל אשר לו יתן בעד נפשו ולהכי פשיטא שהוי נוגעים בעדותן ואינם נאמנים על האשה שהיא עוברת על דת. ומעתה אין לנו בירור על האשה שהיא עוברת על דת והבעל גירש שלא כדין ולפי דעת הב"מ הנ"ל אף שהיא מגורשת מ"מ עדיי' אסור הוא לישא אשה מכח חרדר"ג:

ומעתה נבוא אל ענין השני על עיקר הגירושין ובראש יש לנו לברר כיון דעדי המסירה הן הן עדים שמעידן לפנינו שנתגרשה וכבר נתבאר דהיא עוברת על דת גם אפי' אי היה אמת שהי' עברה ע"ד מ"מ כיון שעדיי' לא יצא היתר מפי שום ב"ד להתיר את החרם דרגמ"ה וללתת לו רשות לגרש בע"כ כל מי שנזדקק להיות עד וסופר המה בנידוי וכמו שמשמע מתשו' מהר"ם הנ"ל שכתב שאין לגרש בע"כ אלא ברשות ג' קהלות כו' עי"ש עכ"פ היתר ב"ר בעי' נמצא שעדים שמעידן שנתגרשה לפניהם מעידן ג"כ על עצמן שהמה בני נידוי ופסולין לעדות וכמבואר א"כ הא קיימ"ל בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ה דאין אדם נאמן על עצמו לפסול לעדות דאין אדם משים עצמו רשע וא"כ איך יהי' העדים נאמנים להעיד על עצמם שהם היו עדי מסירה כשגירש בע"כ שלא כדין והא א"א משים עצמו רשע. ואם תאמר דנימא פלגי' דיבורי' וכמו שקיימ"ל בסנהדרין ט' גבי פלוני רבעני לרצוני וכן קיימ"ל בש"ע שם סעי' כ"ו גבי פלוני הלוה לי בריבית וה"נ נימא דנאמנים לגבי גירושין שנתגרשה ולא לגבי עצמן הא ליתא דודאי ליכא למימר דפלגא דיבורא דשוגגין היו ולא היו יודעים שיש איסור בדבר והמה בני נידוי או אנוסים היו מחמת נפשות דהרי בחד גופא לא פלגי' דיבורא וכמו שכ' תוס' סנהדרין ט' ד"ה ואין גם בלא"ה אינם נאמנים לומר דלא ידעו שיש איסור בדבר ואיכא נידוי עלייהו כמש"כ התוי"ט במס' ר"ה פ"א מ"ח דאזלי' בתר רובא דעלמא דידעי. וע"כ צ"ל דפלגי' דיבורא שלא הם היו עידי מסירה בגט זה רק אחרים היו אך המה ג"כ ראו מסירת הגט אך לא בתורת עדות ועתה המה מעידים שנעשה מעשה גירושין גם זה לא ניתן לאמור דלא מבעי' לשיטת הראב"ד מובא ברא"ש במס' מכות פ"א גבי אלעא וטובי' דלא אמרי' פלגי' דיבורא אלא במקום שמקצת העדות על עצמו ומקצת על אחרים דהוי ס"ד כיון שלגבי עדות עצמו הוא קרוב ופסול לעדות נימא עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה ולא מהני פדות אף לגבי אחרים להכי אמרי' אדה קרוב אצל עצמו לא חשיב עדות כלל דהרי במקיימי דבר הכתוב מדבר ולהכי לא אמרי' עדות שבטלה מקצתו והיינו טעמא דפלוני רבעני לרצוני דנאמן על פלוני אבל בפלוני בא על אחותי כיון שהוא פסול לעדות אחותו בטלה גם העדות לגבי פלוני ולא אמרי' דפלגי' דיבורא דלא על אחותו בא רק על אשת איש אחרת. הרי דלא ס"ל לראב"ד פלגי' דיבורא כלל. ולפ"ז בנידן דידן כיון דאינם נאמנים על עצמם שהם היו העדי מסירה מה בכך שנאמנים שניתן הגט הרי לא הי' עידי מסירה כלל והגט בטל אלא אפי' לשיטת התוס' דאמרי' פלגי' דיבורא בתרי גופין א"כ הי' לן לומר בנידן דידן פלגי' דיבורא דלא המה היו עידי מסירה רק אחרים הי' שם אך גם הא ליתא דבממנ"פ דאי אותן אחרים היו רשעים א"כ הדר בטלי הגירושין דמאי מהני עידי מסירה רשעים ואם הי' כשרים ודאי מילתא דלא שכיחא היא שיהי' אנשים כשרים מזדקקין להיות עידי מסירה בגירושין בע"כ לעבור חרם וכבר מבואר כסמ"ע בח"מ סי' ל"ד ס"ק ס"ג דבמקום שצריכן לומר מילתא דלא שכיחא לא אמרי' פ"ד. ואעג"ב גבי פלוני הלוה לי ברבית אמרי' דלאחר הלוה ולא לו וע"כ צריך לומר דלישראל אחר הלוה שאני התם דהרי כמה לווין בריבת וכמה רשעים איכא בעולם ושפיר איכא למימר דלהם הלוה אבל הכא בעידי מסירה שצריכן להיות כשרין דוקא מילתא דלא שכיחא הוא שיעברו על חרם ולא פלגי' דיבורי' והדר אמרי' דאין אדם משים עצמו רשע ואינם נאמנים שהיו עידי מסירה ועכ"פ ליכא פידי מסירה ואינה מגורשת. אך צ"ע קצת אם יאמרו העדים שלא ידעו כלל שהמה בני נידוי עבור כך אפשר דנאמנים וכמש"כ המל"מ בפ"ד מה"ל מלוה הלכה וי"ו לענין עידי רבית שמהאי טעמא נאמנים ואינם עושים עצמם רשעים בזה וצ"ע אם אין לחלק בינייהו:

שנית יש לעיין הא קיימ"ל בש"ס ובא"ע סי' קל"ה דעידי מסירה צריכן לקרות הגט ומבואר שם סעי' ג' דאם לא קראה כלל וניתנו לה והיא זרקה הגט כו' דהוי ס' מגורשת ואפי' אם נשאת תצא עי"ש ולפי' הנראה בגביות העדות לא קראוה כלל רק ששמעו מאחרים שנתנו להבעל גט חתום. ובכה"ג נלע"ד דלא מהני מידי. ומנא אמינא לה מהא דאמרי' בגמרא גטין י"ט הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריכי למקריי' ופריך מהא דאמר לה הרי זה גיטך וזרקתו כו' ואמר שטר פסים כו' א"נ לאוסרה ואי אמרת צריך למקריי בתר דקרוה מי מצו אמר הכי ע"כ ואי נימא דאפי' בלא קראוה רק ששמעו מעדים אחרים שנתנו לו גט ג"כ מהני מאי פריך הש"ס דלמא מיירי מתנית' בהכי דשמעו עידי מסירה מעדים אחרים שמסרן ליד בעל גט חתום זה והבעל אמר שטר פסים והוי ס"ד כיון דקיימ"ל דקודם שנחקר העדות בב"ד יכולין הם לחזור ולומר מבודן היינו וכמש"כ הר"ן בתשובה סי' מ"ז מובא ביתה יוסף ח"מ סי' כ"ט ממילא גם הבעל ששמע מעדים יוכל לחזור ולומר שטר פסים הי' דהרי העדים הראשונים ג"כ יכולין לחזור ממה שאמרו שהי' גט משום דאכתי לא נחקרו עדותן בב"ד ולהכי אשמיענין דכיון שאמר הבעל הרי זה גיטך הוי כמי שנחקרה עדותו ואינו יכול לחזור ולא פריך הש"ס אלא ע"כ דפשיטא לי' לש"ס דלא מהני בשום אופן רק שהם בעצמם יקראו או שעדים אחרים יקראו לפניהם דאז ג"כ מהני דלא הוי אלא גילוי מלתא בעלמא וכמו שכ' הרשב"א והר"ן בהא דאם אינם יכולים לקרות אחרים קוראים לפניהם וחותמין אבל בלא"ה לא מהני מה ששומעים מאחרים כיון דקיימ"ל דעידי מסירה כרתי לשיטת התוס' וצריכין העדים לידע בבירור שזהו הגט ולא מהני במה ששמעו מאחרים דהוי כעד מפי עד והראשונים יכולין לחזור ולומר מבודה היינו ולכך לא סגי בהכי. ומעתה בנידן דידן אם לא קראוה עידי מסירה וגם לא שמעו כשקראוה לפני' גם לא שמעו כשקראוה לפני עידי חתימה אז לא מהני עדותן שנמסרו הגט לפניהם והגט פסול:

שלישת יש לעיין הרי קיימ"ל באע"ז סי' קמ"ב סעי' י"ד ברמ"א שהבעל שמביא גט לאשתו צ"ל בפ"נ ובפ"נ כמו שליח דעלמא. ואף שהב"ש הניח דבר זה בצ"ע מ"מ הרי המכתב מאליה סי' י"ד שער וי"ו מסיק כן להלכה דצריך ליתנו לה בתורת שליחות ובפני שלשה וצריך לומר בפני נכתב ובנידן דידן לא הי' רק שנים ולא אמר בפ"נ ויש לחוש שהגט פסול אם לא נתקיים בחותמיו מאחר שכן הסכימו הרמ"א והלבוש ומכתב מאליהו הנ"ל ועיי' מה שישבתי דברי הרמ"א מקושית הב"ש בתשו' כ"א:

ומעתה נבוא לענין השלישי בענין קבלת פדות דנראה דשלא כדין עשה הרב הדיין הנ"ל שגבה עדות שלא בפני האשה דהרי לא נתבאר בגביות עדות שהזמין אותה ולא באה או שהי' שם שום אונס וחולי ודעת רוב הפוסקים שם בח"מ סי' כ"ח דאף בדיעבד לא מהני וכן פסק מהרש"ל שם ועי' באע"ז סי' י"א וב"ש ס"ק ט"ז. והנה בנידן דידן מלבד שבאו העדים להפסידה שאר כסות ועונה ואפשר גם כתובה באו ג"כ לאוסרה על כהנים ולהתירה לעלמא טרם שנשמע מה בפיה שמא כפרה שם במקומה לפני אנשים שלא נמסר זה הגט או שלא הי' עדים בדבר דקיימ"ל דשוויא אנפשי' ח"ד מדאוריי'. ואפי' כנגד עדים אמרי' שוויא כו' וכמבואר כיו"ד סי' א' סעי' י"ב ונתבאר שם בפמ"ג דאפי' אם חוזר אח"כ ג"כ לא מהני בלי אמתלא. ומעתה איך אפשר לומר שהיא מגורשת שמא הכחישה ונשארה באיסור לעולם ושמא כאשר תשמע הפסק שהתירוה תסמוך על הפסק ותנשא שלא כדין:

את כל אלה ראה עיני מה שלא הרגיש הרב הדיין כלל ולא עלה על לבו. לזאת איננו מסכים לדבריו להתיר האשה זאת לעלמא ע"י גט זה וכן שלא להתיר לבעל לישא אשה. אך באשר שכבר כתבתי תשובה אחת בענין זה ואמרתי סברת הרבה לדין את האשה הנ"ל לעוברת על דת אך לא החלטתי יש לצרף אחרי שהעדים הנ"ל מעידים על היחוד ועל קלא דלא פסיק ואם אין אנו מקבלים את העדות ממסירת הגט אז העדות כשר על האשה שהיא עוברת על דת לכן יש להתיר לגבות עדות מחדש על היחוד ומעשה אשה הנ"ל וליכתוב גט אחר ולהתרות בה שתקבל ברצון הגט ואם לאו יגרש בע"כ ויזרוק לה גט ואז נתיר לבעל לישא אשה והיא תשאר באיסור א"א לעולם וכמו שכתב בתשו' שבות יעקב ח"א סי' ק"כ ועיי"ש שמצריך שילכו עם הבעל ב"ד של שלשה כנלענ"ד להלכה. כתבתי פה ביסערמין יום א' לסדר צדק צדק תרדוף שנת תרכ"ו לפ"ק

תוכן העניינים

שות מהראפ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה