שות מהראפ· הרב אהרן פריד
סימן כז
לכבוד הרב הגדול החריץ ושנון מו"ה משה פריעד אבדק"ק קאסאן:
זה לשון השאלה זה רבות בשנים בא למדינתנו אורח עובר א' עם שארי אורחים ממדינת פולין ונשא אשה בא' המקומות והוליד ממנה בן ואח"כ גירש אשתו ובא הנה ונשא אחרת ובעוד שהי' עם אשתו מת כנו ואח"כ מת הוא בלא ז"ק ולפי דברי האשה אמר לה בחייו דרך התפארות שיש לו אח זקן למדן במדינת פולין לא נודע איה מקומו ויהי' צריכה להיות עגונה מחמת איסור יבמה לשוק עכ"ל השאלה:
והנה מעלת כבוד הרב השואל פתח בכחה דהתירא כפי הדין הפשוט ומבואר במתני' קדושין ס"ד ע"א וברמב"ם פ"ג מהל' יבום ובש"ע א"ע סי' קנ"ז דהיכי דלא הוחזק באחין ואמר הבעל יש לי אחין אינו נאמן אלא שחשש לדעת הב"ש בסי' קנ"ו סק"י ובס' קנ"ז סק"ו דהוכיח בשיטת הנמ"י וכן ס"ל לרש"י ור"ן דעד א' נאמן לומר יש לו אחין וחולקין על דעת המחבר הפוסק דאין עד אחד נאמן ונתעורר לפ"ז קו' המהרש"א דמ"ש בעל דא"נ מעד אחד דנאמן. ולזאת טרח הרב השואל ני' בחריפותו ובקיאותו לישב ולחלק אופן בתוך אופן ויבואר לפנינו מה שיש לדקדק בדבריו עכ"פ יצא הדין להתירא:
ולענ"ד שריותא דהך איתתא צריכא עיונא רבה דבראש יש להבין דברי הב"ש הנ"ל דכ' דמשו"ה ס"ל לרש"י ור"ן ונמ"י דע"א נאמן לומר יש לי אחין משום דכל כהאי גוונא לא הוי חזקת היתר דמשמע מזה הא אולי הוה חזקת היתר היו מודים למחבר דאין ע"א נאמן נגד החזקה וק' הא יסוד דינו של המחבר דע"א אינו נאמן הוא מתשובת הרא"ש מובא בית יוסף סי' קנ"ז וטעמא דרא"ש משום דאין ע"א נאמן נגד חזקת היתר ומביא ראי' מגיטין נ"ד ע"ב טהרות שעשיתי עמך דאינו נאמן אלא אם היא בידו עי"ש והיינו משום דהרא"ש לשיטתו בגיטין שם גבי י"ד חלקי נאמנות ס"ל דסוגי' דקדושין ס"ה ע"ב דאמר לו אכלת חלב והוא שותק חייב דוקא בשותק משום דשתיקה כהודאה אבל באומר א"י א"נ נגד החזקה. אבל הר"ן ונמ"י שם בגיטין וביבמות דס"ל דאפי' באומר אינו יודע ג"כ נאמן ע"א נגד חזקה א"כ אפי' אי הוי הכא חזקת היתר מעלי' מ"מ הא ע"א נאמן ומן התימא על הב"ש דלא מצא חולק אמחבר דע"א נאמן לומר יש לו אחים עד שמדקדק בדקדוק קלוש בנמ"י ור"ן והלא הרמב"ן ורשב"א וריטב"א ושאר פוסקים כולם ס"ל דע"א נאמן נגד חזקת היתר והש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ו תופס כן להלכה ע"ש וממילא דכל הפוסקים הללו ס"ל דע"א נאמן לומר יש' לו אחים וחולקים אמחבר פה. ועוד תימא על המחבר ורמ"א גופן שסתמו פה דאין ע"א נאמן לומר יל"א והיינו דאזלי לשיטתי' בסי' קכ"ז שפסקו שם ג"כ כדעת הרא"ש דאין ע"א נאמן לומר נתנסך יינך ואם ביין נסך דרבנן הקילו שם אין תימה אבל האיך לא חששו פה באיסור חמור יבמה לשוק לשיטת כל חכמי ספרדים עכ"פ להצריכה חליצה לחומרא ולא הוזכרו דבריהם כלל וזהו פלא.
ולכאורה הי' נראה לישב דעת רבינו המחבר והרמ"א דס"ל היון דקיימ"ל בקדושין סי' ע"ב גבי אשתו זנתה בע"א כרבא דאינו נאמן משום דאין דבר שבערוה פחות משנים אלמא דבדבר שבערוה כ"ע מודו דאין ע"א נאמן לאסור נגד חזקה ולפי המבואר במרדכי פ' מצות חליצה עיי' בנוב"י מ"ה סי' נ"ד בא"ע שמפלפל בזה הוי יבמה לשוק דבר שבערוה ולכן שפיר סתמו פה דאין ע"א נאמן משום דאפי' חכמי ספרדים שס"ל דע"א נאמן לאסור נגד החזקה בשאר איסורין. בדבר שבערוה מודו. והיה נכון בזה לענ"ד לישב דעת רבינו האלפסי בסוגין שהשמיט פלוגתת רבי ור"נ ואוקימתת אביי והקשו עליו הראשונים ז"ל דאמאי לא הבי' דין דברייתא דא"י לחזור מדבריו הראשונים דלא שמעי' ממתני' עיי' שם ולדברינו א"ש די"ל דוקא אביי לשיטתו דס"ל גבי אשתו זנתה בע"א שם בקדושין דנאמן ולא אמרי' אין דבר שבערוה פ"מ אלא היכי דאיכא הכחשה וכמש"כ הרשב"א בחידושיו שם בסוגי' שפיר איכא לאוקמי פלוגתת רבי ור"נ אם נחמן בחזרתו או לא משום דע"א נאמן לאסור אבל אנן דקיימ"ל כרבא דבדבר שבערוה אפי' בלא הכחשה אין ע"א נאמן א"כ פשיטא דאינו נאמן הבעל כלל לחזור ולאסור ואינו נאמן רק להתיר ובמיגו דחשיב כעדים וזה מבואר במתני' ושפיר השמיט הברייתא ואוקימתי' דאביי':
אבל קשה לן לפ"ז דלמה הוצרך הרא"ש בתשובתו הנ"ל להביא ממרחק לחמו דאין ע"א נאמן אלא היכי דהוא בידו מהא דטהרות שעשית עמך כו' ובאמת משם ליכא ראי' דהרי אפשר שאני התם וכמו שפירש"י הרשב"א והר"ן דחזקה על כל שומר או פועל שעשה כהוגן ולא פשע ולא קלקל ולכן גרע טובא מעד דעלמא ולכן הוצרך טעמא דבידו וכן הא דאמרי' שם נאמן אתה להפסיד שכרו ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת ג"כ היינו טעמא משום דחזקה שלא פשע ולא קלקל (דבר זה אישתמיט לי' לבעל שב שמעתתא ש"מ פ"ז) ומדוע לא הביא הרא"ש ראי' יותר נכון מהא דאשתך זנתה בע"א דכ"ע מודו דלרבא דקיימ"ל כוותי' דא"נ לאסור ואפי' בשתיקת הבע"ד ומכ"ש הכא דלא שייך שתיקה כהודאה:
ועוד קשה דהרי דעת הר"ן דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא נאמן ע"כ טעמא משום דס"ל דלא הוי הכא חזקת היתר והוי כדבר שלא איתחזק לא איסור ולא היתר ולכן ע"א נאמן לאסור וקשה דהרי הר"ן לשיטתו ס"ל בסוגי' דשליש גיטין ס"ד דבדבר שבערוה אפי' לח איתחזק כלל אין ע"א נאמן. אלא ע"כ דס"ל להנך פוסקים דיבמה לשוק לא הוי דבר שבערוה ממש והיינו משום דקיימ"ל דביבמה מספקא לן אי קדושין תופסין בה או לא כמבואר ברמב"ם פ"ד מהל' אישות הל' י"ד ולא הוי אלא כשאר איסורים ולכן הוצרך הרא"ש להבי' ראייתו משאר איסורין. וכן נראה דעת המהרש"א בסוגין דהקשה אהא דתי' התוס' דלכך לא מוקי מתני' במוחזק דיש לו אחים משום דאז א"נ בשעת מיתתי לומר יש לי בנים דליכא מיגו דאין לו אח. דמ"מ יהי' נאמן מטעם חזקה דאין אדם חוטא ולא לו ולכאורה לק"מ דהרי מבואר לעיל בסוגי' דקדשתי את בתי ובר"ן ובפנ"י דבדבר שבערוה לא מהני טעמא דחזקה דאין אדם חוטא ולא לו ע"ש אלא ע"כ דס"ל למהרש"א דיבמה לשוק לאסור לא הוי דבר שבערוה ובאמת שכן מורה ג"כ לשון הב"ש שם דמדמה דין דאין לו אחים למה שנתבאר ביו"ד סי' קכ"ז. עכ"פ עולה בידנו דבע"א אומר יש לו אחים תלי' במחלוקת הפוסקים אי ע"א נאמן נגד החזקה בשאר איסורים צריכי' אנו לחוש לדעת רוב הפוסקים דע"א נאמן ומכל מקום בבעל שאומר יש לו אחין מבואר במתני' דאינו נאמן והשתא תיקשי לן קושי' המהרש"א דמ"ש בעל מעד דעלמא כיון דכל היכי דנאמן ע"א באיסורין גם קרוב נאמן וכמבואר ביו"ד סי' קכ"ד א"כ תיקשי להנך פוסקים דע"א נאמן מ"ש בעל דלא מהימן מכ"ש לפי דעת הב"ש בשיטת רש"י ור"ן ונמ"י דהכא הוי לא איתחזיק ודאי קפה דמ"ש בעל דלא מהימן:
והנה נראה לענ"ד אף ששערי תירוצים לא ננעלו ועי' באחרונים וגם מעכ"ת חולק ביניהם מ"מ נראה כיון דדין בעל שאינו נאמן חידוש הוא דנשתנה מדין ע"א נאמן באיסורים אין לך בו אלא חידושו ונאמר דאפשר לדין דעד כאן לא תנן דהבעל א"נ אלא דוקא אם בשעה שאומר יש לי אחים סותר לחזקת היתר ורוצה בדיבורו להוציאה מחזקת היתר ולכן דיבורו בטל והיינו שאומר יש לי אחים ואין לי בנים אבל אם אומר יש לי אחים ויש לי בנים ואח"כ מתו בנים כיון שבשעת אמירתו לא מפקה מחזקתה נאמן. ואמינא בע"ה להוכיח דבר זה מרש"י בסוגין לישב קו' מהרש"א הנ"ל. דהנה רש"י פי' כסוגי' בקדושין ד"ה אמר וז"ל אמר יש לי אחין ואין לי בנים לא כל כמיני' דמפקה לה מחזקתה עכ"ל. ויש לדקדק דמאי בעי רש"י בזה כמה שהוסיף ואין לי בנים דבנים מאן דכר שמי' ומאי נ"מ לן אי אמר כן או לא והלא בלא"ה בלא מוחזק לו בבנו מיירי:
אבל הנראה לענ"ד בעזה"י דרש"י בא במתק לשונו לישב קו' המהרש"א רק נקדים הנה הפ"מ ביו"ד סי' ק"י בשפתי דעת ס"ק כ"ח והחות דעת שם בבית הספק ד"ה בס"ק כ"ד כתבו כלל חדש דהא דאמרי' ספק ספיקא עדיף מחזקה היינו אם החזקה מתנגד לשגי הספיקות דאז הוי ס"ס כרוב ועדיף מחזקה אבל אם החזקה אינו מתנגד רק לספק אחד והספק השני אינו עומד נגד החזקה אז הספק שהוא נגד החזקה הוי כמאן דליתא ואינו מצטרף לספק השני כלל ע"כ. ומעתה נלע"ד דה"ה בע"א דכיון דהוא איבעי' דלא איפשטא ביבמות ר"פ האשה רבה וע"א נגד חזקה איזה עדיף הוי שקולים א"כ דוקא היכי דהעד מתנגד לשני הספיקות אז אינו נאמן משום דס"ס הוי כרובא. אבל אם העד המעיד בעדותו אינו מתנגד רק לספק אחד והספק השני אינו עומד כנגדו אז הספק שמתנגד להעד הוי כאינו דהעד נאמן בחתיכה ספק חלב כמבואר ביבמות שם ובריש גיטין ושוב אינו מצטרף לספק השני ונשאר הדבר בספק. ואסורה:
ובהנחה זו אמרתי לישב קו' שהקשה על הש"ך סי' קכ"ד ס"ק כ"ו דכ' דנ"מ בעדות ע"א בחתיכה ספק חלב ואסור לענין ס"ס וקשה בממ"נ אי נודע שני הספקות ביחד אין ע"א נאמן דס"ס הוי כרובה ואי דלא נודע ס' השני חלא אח"כ א"כ בלא"ה לא חשוב ס"ס כמבואר בש"ך וכבר קדמו המקנה בקדושין ס"ה בד"ה אבל ע"ש שהקשה כן. ובדברינו א"ש דלעולם מיירו שנולדו שני הספיקות ביחד רק עדות העד אינו מתנגד רק לס' אחד הדמיון חתיכה ס' חלב וס' שומן ס' חיה וס' בהמה דהחתיכה מותר מצד ס"ס ואם ע"א מעיד שהוא חלב אז לא נשאר אלא ספק חיה ואסור ושפיר אצטרך לנאמנות העד דבלא"ה היה יותר וא"ש והשתא א"ש דס"ל לרש"י דבמתני' דמיירי בלא איחזק היא בחזקת היתר מטעם ס"ם ובפי' רשב"ם ולכך אי לא הי' נאמן לומר זה בני או יש לי בנים אלו אתו חד ואמר אני אחיו הי' נאמן אף שהיא נגד ס"ס מ"מ כיון דלא אמר אלא אני אחיו ועל בנים אינו מעיד כלל א"כ אינו מותר רק ספק א' דהיינו אם יש לו אחים וממילא אמרי' דספק זה הוי כאינו והוי כמוחזק באח ולכן אסורה אבל בבעל שבא להוציאה מחזקתה מסתמא אומר יש לי אחים ואין לי בנים כיון שרוצה לאוסרה אכולי עלמא וא"כ עדותו מתנגד לשני הספיקות לכן הבעל אינו נאמן ומיושב קו' המהרש"א ומדויק לשון רש"י במה שפי' דהבעל אמר יש לו אחין ואין לו בנים א"נ דאומר נגד ס"ס אך כ"ז תינח אי אומר הבעל יש לו אחים ואל"ב אבל אם אמר יש לי אחים ויש לי בנים דאינו סותר הס"ס וחזקת היתר אם מתו הבנים הבעל נאמן דמ"ש בעל מעד בעלמא וכנ"ל:
וראי' לדברינו דאם אינו סותר החזקה בשעת אמירתו מהני אמירתו ונאמן בכך אף שאז עדיין אין אנו צריכין לדבריו כלל. דהרי קיימ"ל דאי איכא עדים דיש לו אחין אינו נאמן לומר יש לי בנים ואפ"ה אי אמר יש לי בנים ואח"כ באו עדים שיש לו אחין מותרת וכמבואר בב"ש סקנ"ו ס"ק. וע"כ היינו טעמא משום שבשעה שאמר יש לו בנים עדיין לא סתר החזקה ודוקא אם באת עדים קודם הוי כחזקה וא"נ אבל באו עדים אח"כ מותרת מטעם דכבר נאמנו דבריו דיש לו בנים ואעפ"י שאז לא הוצרכנו דבריו ונאמנותי דהרי לא איתחזק לן באחי ולא בבני מ"מ אמירתו נחשב להתקבל ולא מהני עדים אח"כ על אחין ה"ה ומכ"ש לחומרא כיון שאומר יש לי אחים ויש לי בנים דיהי' נאמן כיון דאינו סותר החזקה ואם מתו הבנים תהי' אסורה מחמת אמירתו דיש לו אחים:
גם מדברי הרמב"ם נראה שסובר כן שכ' שם אמר זה אחי כו' א"נ שהרי זה מתכוין לאוסרה לאחר מיתה ע"כ משמע דוקא אם אומר יש לי אחים ואין לי בנים או הוחזק דל"ל בנים אבל אם אומר יל"א ויל"ב או במקום דאיכא בנים אומר זה אחי נאמן דהרי לא שייך לצעורי קמכוין. ומש"כ כבוד מעלתו דהרמב"ם לאו דוקא נקט לטעם זה דה"ה כל מקום שיש למצוא איזה אמתלא למה אמר כן א"נ אינו נראה בעיני דידוע דאין דרכו של הרמב"ם לכתוב טעם הדבר מדעתו מה שלא נזכר בגמ' ולא יהי' בדוקא וכבר כייל לן הכנה"ג בליקוטי כללי הפוסקם הנדפס בסוף ש"ע א"ח ס"ק כ"ח דאין לנו למעט לא להפיל דבר מדברי הרמב"ם אף כי תיקשי עליו מש"ס כו' ע"ש. ומעתה מה נעשה בלאחותנו ביום שידובר בה דאם הי' הבן קיים בשפת אמירתו דיש לו אח לכאורה נאמן. ואפי' אם אנחנו מסופקים אם הי' הבן קיים אז בשעת אמירתו יש לנו לומר דהעמיד הבן בחזקת חי דכבר חלקו כל האחרונים על הטו"ז ביו"ד סי' שצ"ג עיי' בנוב"י מ"ק סי' וגם אפשר בנידן דידן גם הטו"ז מודה דיש לנו להעמיד עדות הבעל בחזקתו דלא לסתור חזקת היתר ולענ"ד צ"ע אם יש לסמוך על דברי האשה אם נשאל אותה עתה אם תאמר שהבן כבר הי' מת קודם כדי להתיר עצמה דהרי אינה נאמנת לומר מת יבמי כדי להתיר עצמה והפה דאסר הוא שהתיר לא שייך כיון דלא אמרה בתוך כ"ד וכמבואר באע"ז סי' מ"ז. ומעתה אשיב לראות מה בפי מעכ"ת להתיר אשה זאת ולהשיב עליהם אך בקיצר נמרץ כי בראש אמר מעכ"ת דלכן הבעל א"נ משום דלא העיד בב"ד ולא אשגיחנן בדיבורה כלל אהו' ידידי הר"ן בפ' שבועת העדות מובא בא"ע סי' י"ז ס"ח כ' דאפי' בעד שמעיד על מיתת הבעל אינו צריך להעיד בב"ד ואפי' חוץ לב"ד מהני ואף דיוכל לחזור ולאמר מבודה הייתי מ"מ מהני עדותו ועיי' ב"ש שם סקפ"ג והר"ן בתשו' סי' מ"ז מובא כב"י ח"מ ס' כ"ט חקר בע"א שהעיד חוץ לב"ד שהאשה זקוקה ליבם אם יכול לחזור בו ולהעיד בב"ד וכן בכל עדות איסור והיתר אף שמהני עדותן חוץ לב"ד מ"מ עד שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לומר מבודין ועי' בחות דעת סי' קפ"ה סק"ה ובסי' קכ"ד סק"ה ובשב שמעתתא ש"ו פי"ג וי"ד ובקצה"ח סי' פ"ז בשם אחיו הגאון ז"ל ע"ש ושם ימצא מרגוע בזה שנתחבט בזה ועי' ברמב"ן במלחמות בסוגי' שהקשה אמאי נאמן לחזור והא כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד ופשיטא דמיירי חוץ לב"ד כמבואר שם לכל מעיין עכ"פ מבואר מכל הנ"ל דעדות חוץ לב"ד הוי עדות גמור לאסור ולהתיר רק לענין קרבן ומלקות צריך ב"ד יע"ש:
שנית כתב מעכ"ת דכין שמעיד הבעל בחייו שרוב אינו ראוי לחול עדותו דהא אז עדיי' ליכא שום נ"מ בעדותו בוודאי לא שייך לומר שנתחזק עדותו ולהכי אין הבעל נאמן ומה שנאמן ביש לי בנים אינו מטעם עדות אלא מטעם מיגו. זה ליתא דהרי כ' תוס' בד"ה רבי דבמתני' שאומר בשעת מיתה ליכא מיגו דאין לו אח וגם במחילה מכ"ת שכח דברי עצמו שפחח לאמור דטעמא דמתני' משום ס"ס א"כ הרי אין אנו צריכין לעדותו יש לו בנים כלל ואפ"ה נאמן ולשיטת הרא"ש גם עדים לא מהני אח"כ הרי דמהני עדות הבעל בחייו אף שאינו נצרך ועוד אי נימא דלעולם אינו נאמן ביש לו בנים אלא מטעם מגו תקשי לכאורה בב"ב קל"ד סוגית הש"ס דבתחילה פריך מאי קמ"ל דזה בני נאמן והא תנינא מי שאמר יל"ב נאמן ושוב אמר שמואל מפני מה אמרו זה בני נאמן דהדבר תמוה דבתחלה פריך פשיטא ואח"כ שאל מה טעם ועוד למה נטר שמואל להקשות על מתני' דזה בני ואמאי לא שאל במס' קדושין דקדמה מפני מה אמרו יש לי בנים נאמן וכבר נתבאר במביא התלמיד דהמסכתת כסדר נשנו ולא שייך לומר אין סדר אלא לענין סתם ואח"כ מחלוקת. אלא ע"כ דפשיטא להו דמתני' דקדושין דמיירי בלא אחזיק נאמן אף בלא מגו מטעם ס"ס או מטעם חזקה ולכן לא קשי' לי' מה טפם אלא אמתני' דזה בני דע"כ ממשנה יתירה מוכח דמיירי במוחזק באח ולכן צריכין לטעמי' דמיגו אבל בקדושין לא נצרך למיגו ואפ"ה נאמן ומכ"ש שיהי' הבעל נאמן לחומרא אף שאומר בשעה שאנו צריך לעדותו וכן מוכח נמי מהא דאמרי' מס' ב"ב שם דאמרי' למאי ניחוש חדא דמוחזק דלית לי' אחין ועוד הא אמר דל"ל אחין וקשה מה בכך דאמר ל"ל אחין והלא לא מהני עדות כלל דלא נצרך לעדותו כיון דמוחזק דל"ל אחין אלא ע"כ דאפ"ה מהני עדותו אף שעדיי' לא נצרך:
שלישית מה שכ' מעכ"ת מפני שמסייע חזקת היתר דבעוד שהי' הבן חי הי' לה חזקת היתר ועכשיו איכא ס"ס ולכן אין הבעל נאמן ג"כ לא נראה הגע בעצמך הרי שהי' מוחזק באחין ויש לו בן אחד ולא נודע אם יש לו עוד בנים או לא ומת הבן ואח"כ מת הבעל דפשיטא דהיא אסורה אף שחזקת היתר מסייע להספק שמא יש לו עוד בנים אחרים וזה אין צריך ראי' א"כ ה"ה בנ"ד דעדות הבעל מהני עכ"פ לעשות ס' אחין כודאי מוחזק באחין כדין כל ע"א שמעיד נגד ספק כיון שאינו סותר ומתנגד לספק השני ולחזקת היתר וכיון דה"ה מוחזק באחין ליכא שום היתר דמה שאינו עומד נגד העדות אינו מצטרף כאשר כתבתי לעיל ומאחר שנתברר דכל ההיתרים שכ' כמ"ת אינם ברורים אשה זו עדיין לא יצאה היתרא לאור. אבל הנראה לענ"ד ב"ה בשריותא דהך איתתא היא דנראה דאפי' בעד א' שאומר יש לו אחים ליכא שום פוסק דסבור דיהא נאמן אפי' מי שסובר דע"א נאמן באיסורים לאסור נגד חזקה ומטעמא דלא מוחזק באחין הוי כמוחזק דלית לי' אחין וחזקה זו גדולה וטובה יותר משאר חזקות ואפי' הנמ"י ורש"י ור"ן ג"כ מודו לזה דאין ע"א נאמן ומכ"ש דהבעל א"נ וכאשר יבואר לפנינו בראיות אמתיות בע"ה ודלא כבית שמואל:
ואען ואומר הנה בדין היכי דלא איתחזק לי' באחי ולא בבני ומת הבעל ולא אמר כלום מבואר ברמב"ם ובש"ע דהיא מותרת דהרי מבואר דאפי' אמר הבעל יש לי אחים א"נ היכי דלא איתחזק באחי ואעפ"י שלכאורה מפשטות לשון הש"ס בקדושין וב"ב דמוקמי' דיש לו בנים בלא אחזק כו' משמע מלשון נאמן דאנו צריכין לנאמנותו דבלא"ה אסורה. מ"מ הרי רבותינו רש"י ובעה"מ ורשב"ם רא"ש ור"ן כולם פירשו דבלאו אמירתו ג"כ נאמן רק דאינו נאמן אם יתגלה לו אח אח"כ והוכרחו לזה מדתני סיפא יש לו אחין א"נ דמשמע דמותרת בלא אמירתו כלל וע"כ יש לו בנים לא איצטריך נאמנותו אלא שאם יתגלה אח כנ"ל. ואמנם בטעמא דמילתא דהיכי דלא איתחזק כלל מותרת בלא אמירתו דעת רשב"ם ב"ב שם משום דהוי ס"ס והיכי דליכא חזקה נגד הס"ס לכ"ע מהני ומותרת אבל דעת הרא"ש בתשובה וטור ומחבר דכל היכי דלא איתחזיק באחין הוי חזקה ודאי כאילו נתחזק דל"ל ולכן מותרת ויתבאר טעמם לפנינו ואיכא לברורי דיש שני נ"מ בין שיטת הללו חדא דלשיטת רשב"ם לא איתחזק באחי לא הוי רק כספק וממילא ע"א נאמן לאסור. ואי דנימא דלא יהי' נאמן נגד ס"ס כבר בארנו כיון דהעד אינו סותר שני ספיקות רק אומר דאית לי' אחין או אומר אחוה דמיתנא אנא ממילא הוי כמוחזק באחי ולא נשאר רק ס' אי אית לי' בנים וממילא אסורה ולפ"ז אפשר היכי דהעד סותר ומתנגד ב' ספיקות ואומר יש לו אחין ואין ל"ב א"נ נגד ס"ס וכנ"ל אבל לשיטת הרא"ש אין ע"א נאמן לאסור אלא כיון דלא איחזק באחין הוי כאיחזק דל"ל והוי חזקה מעלי' ואין ע"א נאמן נגד החזקה:
שנית נ"מ דלדעת הרשב"ם היכי דמוחזק דל"ל בנים ולא אחזיק באחין אסורה כיון דליכא ס"ס וכן מבואר להדי' ברשב"ם ב"ב שם ד"ה האי דקל"ה. אבל לדעת הרא"ש והטור גם בכה"ג מותרת כיון דהוי חזקה דליכא אחין לא משגחינן על בנים כלל. וצ"ל לשיטת הרא"ש והטור הא דאמרי' שם ב"ב חדא דהא מוחזק לן דל"ל אחין לא מיירי דוקא בידוע דמוחזק דאפי' בלא מוחזק באחי נמי כהוחזק דל"ל דמי ודלא כפי' רשב"ם שם. ומעתה נבוא להתבונן בדברי הב"ש הנ"ל שכ' להוכיח בדעת הנמ"י כיון שס"ל דמתני' דנאמן ביש לו בנים מיירי דוקא אי לא מוחזק בבני אבל אי מוחזק דל"ל בני א"נ דהוי נגד חזקה א"כ כמו דיש חילוק בבני אם הוחזק דלית לי' או לא הוחזק כמו כן ע"כ באחין ג"כ יש חילוק בין מוחזק דלית לי' או לא הוחזק. ובלא הוחזק אינו רק ספק וליכא חזקה ולכן ע"א נאמן לאוסרה:
ולענ"ד נראה להוכיח מרבותינו הראשונים ז"ל דלא תלי' חזקה דאחים בחזקה דבנים כלל דאף דבבנים יש חילוק בין לא אחזוק לאחזוק דל"ל באחין אין חילוק. דהנה הרשב"א בחידושיו לקדושין בסוגין כ' וז"ל הי' מוחזק באחים ובבנים לא הי' ידועים נאמן להתיר ולומר יש לי בנים אף שהי' מוחזק באחין דאינו עוקר שום חזקה לגמרי אבל אם הי' מוחזק שאין ל"ב לא הי' נאמן לומר יש לי בנים דהרי עיקר החזקה לגמרי וכן כ' ה"ה בפ"ג מהל' יבום הל' ה' דהרשב"א מודה להראב"ד דבעל אינו נאמן לומר יל"ב היכי דהוחזק באחים והוחזק דל"ל בנים ע"ש הרי בפי' שס"ל לרשב"א כנמ"י שיש חילק בין הוחזק דל"ל ובין לא הוחזק גבי בנים ואפ"ה כ' הרשב"א שם בחידושיו וז"ל ומוחזק דל"ל בנים ולא מוחזק באחים ואמר אין לי אחים נאמן דהרי איני עוקר החזקה לומר יש לי בנים רק מתירה מצד אחר דאמר אין לי אחים ולא שאנו צריכין לדבריו בכך שהרי אין מוחזק באחין אלא משום חזרתו עכ"ל הרי בפירוש גילה לן הרשב"א ז"ל דאפי' בידוע דל"ל בנים ולא אחזוק באחין דהיא מותרת אף בלא אמירה כלל. ולכאורה תמוה אמאי תהי' מותרת והא ליכא ס"ס אלא ע"כ משום דבאחין כל דלא איתחזק הוי כאלו איתחזק דל"ל ומש"ה מותרת והיינו כדעת הרא"ש והטו"ר הרי בפי' דלא תלי' חזקה דאחים בחזקה דבנים כלל ועי' ברשב"א דמסיק כן להלכה. גם מדברי הראב"ד יש להוכיח דס"ל דגבי אחין לא אחזוק הוי כאחזוק דל"ל אחים דהרי כ' בפ"ג מהל' יבום וז"ל דאפי' הבעל עצמו שאמר יל"ב והוא מוחזק באחין ובלא בנים אינו נאמן להתיר עכ"ל. ויש לדקדק בדבריו דעיקר טעמא דאינו נאמן היינו משום דעוקר החזקה א"כ למה התנא דוקא במוחזק באחין והא אפי' אי לא הוחזק באחין כיון דמוחזק בלא בנים ג"כ לא יהא נאמן נגד החזקה אלא ע"כ מוכח דס"ל להראב"ד כשיטת הרא"ש דבאחין לא אחזוק הוא כהוחזק דל"ל ולכן כ' דדוקא במוחזק באחין ובלא בנים א"נ אבל היכי דלא אחזוק באחין אף דמוחזק דל"ל בני מותרת:
גם מדברי רמב"ם יש להוכיח שע"כ ג"כ הכי ס"ל דבאחין לא הוחזק הוי כהוחזק דהרי כתב בפ"ג מהל' יבום הלכה ג' לא הי' מוחזק באחין ויצא קול כו' והיא עובדא דש"ס בב"ב דאמרי' זיל חיש לה ולכאורה קשה הא בגמרא מבואר בהאי עובדא שהוי' מוחזקין דלית לי' אחין ולמה כ' רבינו כן ומדוע לא השמיענו רבותא דאפי' היכי דמוחזק דל"ל אחי אפ"ה חיישינן לקלא אלא פ"כ דס"ל לרמב"ם כשיטת הפוסקים הנ"ל דבאחים לא הוחזק הוי כהוחזק דל"ל ובש"ס ג"כ הכי פירושו ול"ד נקיט וכנ"ל וא"ש:
ומעתה אחרי אשר נתבאר מדברי הרמב"ם וראב"ד ורשב"א דס"ל כשיטת הרא"ש דבאחין כל היכי דלא אחזוק כאחזוק דל"ל דמי והוי חזקה מעליא אע"ג דנראה ומוכח מדבריהם דבבני יש חילוק בין מוחזק דל"ל וכיון לא מוחזק ממילא נדחין דברי הב"ש בדעת הנמ"י די"ל דגם הנמ"י אע"ג דמחלק בין מוחזק דל"ל ובין לא הוחזק בבנים. מ"מ באחין מודה דלא הוחזק הוי חזקה טובה ואין ע"א נאמן נגדו וכדעת הפוסקים הנ"ל:
ואמנם בטעמא דהך מילתא דשאני לן אחים מבני ולא הוחזק כהוחזק באחים צריכי' לברורי דלכאורה קשה חזקה זו מה טיבה הרי מעולם לא נודע לן כן בבירור שלא הי' לא אחין ואדרבה הלא קיימ"ל בח"מ סי' ל"ז ובש"ך ס"ק ל"ח ובב"ש א"ע מ"ז סי' א' דלא ראינו ולא שמענו אינו ראי' אבל הנראה עפ"י מש"כ התבואת שור בסי' י"ח ס"ק כ"ט דטעמא דמילתא דאם נאבד הסכין אחר שחיטה ושוב נמצא כשהוא פגום שהבהמה מותרת משום דאמרי' בכתובות דף כ"ז אמר ר"י גדולה חזקה. ופירש"י גדולה חזקה שאין ב"ד יכולין להוציא מחזקתו ע"כ אלמא דדבר שביד האדם בחזקת היתר אע"ג דל"ל חזקה מתחילתו אין מוציאן ומפקיען היתירו כי אם כראי' ברורה כמו שאין מוציאן ממון מיד המוחזק ע"כ ומשמע שם דחזקה זו עדיפא מחזקה קמייתא דנפקא לן מנגע עי"ש והשתא א"ש דבשלמא בבנים שפיר איכא לחלק בין הוחזק דל"ל ללא הוחזק דאף דבלא הוחזק הוי לא ראינו ולא שמענו ולא מהני מ"מ הרי כבר כ' בש"ך ח"מ סי' ליז ס"ק ל"ח דהיכי דליכא דמכחיש לי' הוי לא ראינו ראיה א"כ ה"ה בלא הוחזק בבני כ"ז דלא מכחיש לי' בעל הוי חזקה אבל אי אמר יש לי בנים אמרי' דלא ראינו אינו ראיה ומהימן אבל בידוע דל"ל בנים לא מהימן נגד חזקה ודאית. אבל באחין אם לא הוחזק מעולם שיש לו אחים הרי היא כחזקת היתר לפנינו מעולם אע"ג דלכא חזקה מתחילתו מ"מ אין יכולים להוציאה מחזקתה כי אם בראי' ברורה ולכן לא מהימן נגד זו דלא הוחזק הוי כהוחזק ודאי דל"ל:
ונראה הא דמביא הרא"ש בתשובה ראי' לדינו דאין ע"א נאמן לומר יש לו אחין מהא דטהרות שעשיתי עמך כו' כוונתו להא דאמר רבא דהיכי דאשכחי' ולא אמר לי' בפעם ראשונה דלא מהימן ולאו מטעמי' דא"נ נגד החזקה קמייתא שהיה לטהרות שהרי הי' בידו. והי' בידו מהני נגד חזקה קמייתא רק הטעם כיון שלא אמר לי' בפ"א וכבר יצא מתחת ידו והרי נתחזקו בהיתר לפנינו שוב אינו נאמן להוציאן מחזקה זו אף אם לא הי' כאן חזקה קמייתא ושפיר מייתי הרא"ש ראיי' לדינו דאין ע"א נאמן לומר יש לו אחים משום דנתחזקה בחזקת היתר וכנ"ל וכמ"ש תבואת שור הנ"ל:
ונראה דהך חזקה שנתחזקה בידינו להיתר עדיפא משאר חזקות ואפי' הפוסקים דס"ל דע"א נאמן באיסורים להוציא מחזקת היתר היינו דוקא בחזקה דמעיקרא כעין חזקת טמא וטהור דילפי' לה מנגע וכמבואר חולין י"א וכגון נתנסך יינך אבל בחזקה זו מודה דאין ע"א נאמן וכן כ' סברה זו בשב שמעתתא ש"ו פ"ז. אף שראייתו אינו כלום וכנ"ל מ"מ הדין דין אמת. ומשו"ה א"ש דסתם רבינו המחבר הדין דאין ע"א נאמן לומר יש לו אחים ולא חשש לדעת הגאונים הסוברים דע"א נאמן נגד חזקת היתר והיינו משום דחזקה זו עדיפא וכל דלא אחזק באחין חזקה דלית לי' ואין ע"א נאמן:
עוד נראה לענ"ד להביא ראי' מרבותינו הרמב"ן והראשונים ז"ל שע"כ ג"כ ס"ל דבאחין לא אחזוק כאחזוק דמי דהנה הקשו ז"ל אהא דמסקי' בסוגין לרבי דנאמן לומר הבעל אין לי אחים נגד חזקה דאחים במיגו מהא דמסקי' בב"ב זיל חוש לה דאלמא מיגו לא מהני נגד חזקה דקלא ויש להקשות דמאי קושיא בשלמא בסוגין דמיירי בלא מוחזק לן בבני רק מוחזק באחים שפיר נאמן לומר אל"א במיגו אף שהוא נגד חזקה משום דאמרי' דמיגו וחזקה הסותרת בעניני אחים שקולים הם והוי כתרי ותרי המכחישין אם יש לו אחים והוי ספק גמור ובבנים ג"כ איכא ספק כיון דלא הוחזק והוי ס"ס מעלי' ולכן נאמן ומה דאמרי' בש"ס מה לי לשקר כעדים דמי ועקרה לה להחזקה לאו דעקרה לה לגמרי רק שיהי' שקולים ויהי' ס"ס וממילא היא בחזקת היתר ואינו יוכל לחזור אבל התם בב"ב דמיירי בידוע שאין לו בנים וכפירשב"ם שם להדי' אפי' אי נימא דהמיגו והחזקה דקלא הסותרת בעניני אחים שקולין והוי ס' מעלי' מ"מ אסורה דלא הוי רק ס' אחד ואין לומר דהכי קשי' להו דאף דמיגו וחזקה שקולין הן מ"מ הי' לנו להתירה שם גבי הא דזיל חיש לה משום דאכתי איכא חזקה דל"ל אחין ותהי' ניתרת עפ"י חזקה זו דהא ליתא דהרי עיקר קו' הראשונים הוה לרבי עיי' בל"מ בהל' יבום פ"ג. ורבי ס"ל דמה לי לשקר חשיב כעדים וא"כ אי נימא דמיגו וחזקה דקלא שקולין הן וע"כ הוי כתרי ותרי א"כ לא מהני מאי דמוחזק דל"ל אחי דהחזקה לא עדיף מעדים ותרי כמאה וכמ"ש תוס' כ"ב דף ל"א ד"ה וזה. גם הלא זה נראה דכיון דיש סתירה לענין אחים כל החזקות ומגו הסותרת הוי ס' והדרא קו' לדוכתי' דאמאי קשי' להו לראשונים עד שנדחקו בשביל קו' זו להוצי' סוגין מהלכה אלא ע"כ מוכח מזה דס"ל להנך פוסקים בפשיטות כשיטת הרא"ש וטור הנ"ל דטעמא דלא אחזוק באחין מותרת משום דהוי כחזקה דל"ל ונמצא שפיר קשי' להו דכמו דהתם אמרי' דלא מהני מיגו נגד חזקה דקלא והוי כס' השקול ואסורה הכא נמי נימא דהוי ס' השקול מיגו נגד החזקה והוי כתרי ותרי. ולכן אסורה דגרע מהיכא דלא איתתזק באחי כלל דהוי חזקה טובה אבל כיון דמיגו וחזקה סותרין הוי כס' באחין. וא"ל דאכתי איכא ס"ס כיון דלא אחזיק בבני. דזה אינו דכבר נתבאר דהיכא דליכא הכחשה נגדו הוי לא אחזיק בבני חזקה וכמו בכל לא ראינו וכמו שנתבאר לעיל וממילא דליכא כאן רק ס' א' באחין ושפיר קשי' להו דלמה יהי' נאמן. עכ"פ מוכח דס"ל להנך קמאי כשיטות הרא"ש וטור ואינך אבל הרשב"ם שם באמת לשיטתו בד"ה ועוד שפוסק כסוגין דאי אמר אין לי אחים נאמן אפי' בהוחזק באחין ולא קשה לי' למה אמרי' שם דזיל חוש לה לחומרא. משום דהתם מיירי בידוע שאין לו בנים ולכן אפי' מיגו וקלא שקילין הן לא הוי רק ס' אחד ולכן אסורה אבל הכא בסוגין איכא ס"ס וכנ"ל:
עוד נלענ"ד להבי' ראיה לשיטת הפוסקים הנ"ל דבאחין היכא דלא אחזוק הוי חזקה טובה דהנה הרא"ש הקשו לשיטת הסוברים דהיכי דמוחזק באחין נאמן לומר יל"א במיגו למה תנן תנן במתני' ב"ב קל"ג דאמר זה בני נאמן והיינו אם מוחזק באחין ואמאי לא תנן רבותא יותר דגם אפי' אין לו אחים נאמן במיגו אף דסתר לחזקה לגמרי. ותי' היש"ש בקדושין שם דלא מיבעי' קאמר. לא מיבעי' היכא שאמר להדיא נגד החזקה פשיטא דמהימן דאי לאו קושטא קאמר מאי לי לשקר ולא צור נגד החזקה אלא אפי' כה"ג שאמר זה בני שאינו אומר נגד החזקה היא סובר שיאמינו לו בדבר קל ולא ניחא לי' לאטרוחי בגיטא והוי אמינא דלא מהימן ולכן אשמוענין רבותא דאפ"ה מהימן:
ולענ"ד אכתי תיקשי מתני' דקדושין דחמר יש לי בנים נאמן מדוע לא תני האומר אין לי אחים נאמן והוי רישא דומי' דסיפא ונפקא מיני' בעדותו דמהימן אי אתי אח"כ חד ואמר אחוה דמיתנא אנא דאינו נאמן דהוי רבותא טפי דאפי' דהבעל מכחיש לעד אפ"ה הבעל נאמן דנראה בפשיטות דע"כ אין הבעל נאמן לומר אין לי אחים רק היכי דמכחיש קלא או חזקה אבל אי מחזיק בדברו חזקתה חזקת היתר ואומר אין לי אחים פשיטא דנאמן לגבי אחד דאתי לאח"כ וא"כ קשה למה לא תני כן במתני'. אלא ע"כ מוכח מזה דבאחין היכי דלא אחזוק הוי חזקה טובה. וא"כ א"ש דרבותא קמ"ל במתני' לא מבעי' באומר אין ל"א פשיטא דנאמן דהרי איכא תרתי למעליותא חדא דלא מוחזק לן באחין הוי כמוחזק דלית ליה והוי חזקה טובה. שנית. אמירת הבעל דאין לו אחים דנאמן מטעם מיגו וחזקה דאין אדם חול"ל והוי לכל הפחות כשני חזקות דפשיטא דאי אתי חד אח"כ ואמר אחוה דמיתנא אנא דאינו נאמן דע"א א"נ נגד ב' חזקות וכמו שמוכח מדברי רמב"ן ורשב"א הבאתי דבריהם לעיל דכתבו דלכך הוצרך אביי בהא דטהרות שעשיתי עמך כו' לטעם דבידו אף שלדבריהם בלא"ה נאמן פ"א נגד חזקה מ"מ כיון דאיכא עוד חזקה דכל פועל חזקה ששומר כהוגן ולא פשע והוי שני חזקות ולכן לולי טעמא דבידו לא הי' נאמן וה"נ פשיטא דאין העד נאמן אלא אפי' באומר יש לי בנים אע"ג דאומר הבעל ג"כ יש לי אחים א"כ הוא בעצמו סותר החזקה הו"א דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא יהי' נאמן קמ"ל דמותרת. עכ"פ מוכח דבאחין לא הוחזק כהוחזק דל"ל דמי וכנ"ל:
ובהיות כן י"ל דגם רש"י ור"ן מודו לשיטת הפוסקים דע"א אינו לומר יש לו אחים והא דכתבו דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא א"נ דמשמע בלא אמירת הבעל הי' נאמן נראה לענ"ד דהכי פירושא דהנה כל הפוסקים מודו היכי דמוחזק באחין והבעל לא אמר כלום שהיא אסורה לעלמא גם ס"ל לפוסקים דאי איכא עדים שיש לו אחין אין הבעל נאמן אח"כ לומר יש לי בנים וכמבואר בטור ובש"ע הנ"ל א"כ י"ל דהכי אשמוענין במתני' דאם אמר יש ל"ב נאמן דהיינו אפי' אומר ג"כ יש לי אחים ומסתמא הכי הוא כיון דרוצה להתירה באמירתו ע"כ הכי כוונתו אעג"ב דיש לו אחים מ"מ היא מותרת כיון דיל"ב או מיירי שאומר כן בפירוש יש לי אחין דהו"א אי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא נצרף עדותו של בעל עם עדותו של עד ויהי' כאלו שני עדים מעידים שיש לו אחין או עכ"פ כמוחזק באחין ותהי' אסורה קמ"ל דנאמן הבעל במה שאומר יל"ב והרי היא בחזקת היתר ואי אח"כ אתי ע"א ואומר אחוה דמיתנא אנא אינו נאמן:
והשתא מיושב קושית המהרש"א דודאי אי לא אמר הבעל כלום פשיטא דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא דאינו נאמן משום דלא הוחזק באחין הוי כהוחזק דל"ל אחין וע"א א"נ נגד חזקה וכמו שנתבאר רק הא אשמוענין דאי אמר הבעל יש לו בנים וגם יש לו אחין דאי לא הי' הבעל נאמן בדיבורו מ"מ הו"א דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא אז לצרף עדותו של האח עם עדותו של הבעל שאמר ג"כ יל"א ולא גרע עדותן מהוחזק באחין דהיא אסורה ולכן אשמועינן דהבעל נאמן בדיבורו יש לי בנים וממילא הוא בחזקת היתר ושוב איני נאמן המעיד אח"כ לאסרה:
ובזה יתישב ג"כ קושי' שנית של המהרש"א דלמה כ' רש"י דאי אתי חד ואמר שם אינו נאמן דאפי' נאמן מ"מ מותרת משום דגם הבעל נאמן במה שאמר יש לו בנים דז"א דאלו הי' האח נאמן הי' ראוי לצרופי עם הבעל והו"א דיהי' דינו כאילו באו עדים קודם ואמרו יש לו אחין דאז א"נ אח"כ לומר יל"ב והכא כיון דהבעל העיד קודם שאמר יל"א הו"א דתהי' אסורה מספק דדילמא חשיב כבאו עדים קודם ולכן קמ"ל דא"נ כלל כיון דכבר נתחזק בהיתר שוב אין האח נאמן כלל בדיבורו לומר אחוה דמיתנא אנא וא"ש:
עכ"פ י"ל דגם רש"י ור"ן מודו לדעת המחבר דאין ע"א נאמן לומר יש לו אחין גם בדעת רשב"ם אעג"ב דנראה מדבריו בב"ב דטעמא דלא אחזיק באחין מותרת משום דהוי ס"ס ולא ס"ל דלא אחזוק באחין. הוי כאחזוק מ"מ י"ל דמודה למחבר דע"א א"נ וכמו הבעל דא"נ לאסור ומטעם דס"ל יבמה לשוק הוי דבר שבערוה. ואפשר אפי' היכי דלא איתחזק כלל אין ע"א נאמן וכדעת הר"ן ושאר פוסקים וכנ"ל ואפ"ה שפיר כ' הרשב"ם דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא הי' נאמן בלי נאמנות הבעל עפ"י מה שהקשה הטו"ז ביו"ד סי' קכ"ז אהא דאמרי' כגיטין מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת מהא דאמרי' בקדושין ס"ה באומרת קדשתני היא אסורה בקרוביו נימא ג"כ מתוך שנאמנות לאסור עצמה בקרוביו תהי' נאמנות ג"כ לאסור קרובתיה עליו ותי' דלא אמרי' מתיך כי' אלא נגד חזקה שאינה ברורה אכל נגד חזקה ברורה לא אמרי' מתוך (ע"ש שצ"ע קצת מנתנסך יינך) ולפ"ז י"ל דוקא אחוה דמיתנא הי' נאמן לולי הגדת הבעל מתוך שנאמן על עצמו לאסור בקרובת היבמה נאמן ג"כ לאסור אותה אכולי עלמא משום דלא הוי חזקה מבוררת אבל כיון דאמר יש לי בנים נאמן והוי חזקה ברורה ולכן שוב אינו נאמן לומר אחוה דמיתנא אנא דלא מהני מתוך וכ"ס הטו"ז הנ"ל אבל לעולם עד דעלמא א"נ כמו שהבעל א"נ דלא שייך גבי' מתוך וא"ש:
והנה אחר שבארנו בעז"ה. דעת הרמב"ם וראב"ד רשב"א ור"ן ונמ"י דכולם ס"ל דלא אחזיק באחין הוי כאחזוק והוי חזקה טובה וגם בארנו דחזקה זו עדיפא משאר חזקה קמייתא וכל הפוסקים מודו דאין ע"א נאמן נגדה א"כ פשיטא דגם הבעל א"נ ואפי' היכי דאיכא בנים דאינו מוציאה מחזקת היתר מ"מ הרי מוציאה מחזקת היתר דלית לי' אחין פשיטא דא"נ וא"ש:
עוד אומר אני דאם אמר הבעל להתפאר יש לי אח זקן מסתמא לא הגיד הבעל שהוא אחיו מן האב ויכול להיות דהוא אחיו מן האם דקיימ"ל פ"א מהל' יבום ברמב"ם שאינו זיקק ליבום וא"כ אף אם נאמין לבעל אכתי איכא ס"ס כ"ע מודו דשרי'. סוף דבר אתתא דא שרי' להתנסבא לכל גבר ולראי' חתמתי שמי:
אהרן פריעד.