אור ברסלב
שות מהראפ סימן ו

שות מהראפ· הרב אהרן פריד

סימן ו

סימן ה

נסתפקתי אם קבל ישראל אחריות על חמצו של נכרי שיהי' מוכרח לשמור חמצו בכל אופני שמירה ואם יגנב או יאבד יהי' חייב בתשלומין ורק התנה עמו שאם ישתדל עבור הנכרי אצל השר או שיתן לו חצירו לדור בו ובחצר דלא קיימא לאגרא דלית בי' חסרון כיס לישראל. אז ימחול לו הנכרי חיוב התשלומין עבור אבידת חמצו אם מחויב הישראל לבערו בתוך הפסח או לא. מי נימא כיון דסוף כל סוף אם ידבר עבורו לשר או יתן חצירו לא יהי' מחיוב לשלם ואין כאן גורם לממון לא נתרבי מלא ימצא או דלמא כיון דמ"מ נתחייב הישראל לשמור החמץ בכל אופני שמירה ואם יגנב חייב לשלם רק אם יקיים התנאי הנזכר ימחול לו אז התשלומין והוי מתנה בעלמא אך עדיי' לא יצא מכלל שומר וחייב לבער:

ולכאורה הי' נראה דודאי חייב לבער דכיון דהפטור מהתשלומין תלי' בתנאי שישתדל עבורו או שיתן לו חצירו ואז ימחול לו א"כ יוכל להיות שיארע לו איזה אונס בביטול קיום התנאי וממילא יהי' חייב לשלם דמי החמץ. הדר הוי לי' גורם לממון דשמא יגנוב החמץ ויאנס בתנאי ויהי' חייב לשלם וממילא דחייב לבער מלא ימצא:

אמנם באמת זה אינו דהרי אמרי' בשבועת ד' ל"ב הכל מודים בעידי סוטה בעידי קינוי דהוי לי' גורם דגורם ואף למ"ד גורם לממון כממון דמי מודה בגורם דגורם דלאו כממון דמי ועיי' פירש"י שם ופשטות הש"ס בסוגין מוכח דלא מרבינן יותר מלא ימצא אלא גורם לממון ולא גורם דגורם דאלת"ה קשה מאי פריך הש"ס למ"ד גורם לממון כממון דמי לא ימצא ל"ל דלמא אתי קרא לאוריי דאפי' גורם דגורם חייב לבער אלא ע"כ דמלא ימצא לא יוכל לרבוי רק גורם לחוד. ולפ"ז בנידן דידן איכא גורם דגורם דמי יימר שיגנב החמץ ואפי' יגנב מי יימר דלא יקוים התנאי ויהי' פטור ועיי' בטו"ז סי' ת"מ. ולא נתרבי מלא ימצא ואינו חייב לבער או דלמא כיון דמדינא חייב לשלם רק בקיום התנאי ימחול לו החוב מתנה בעלמא הוא דיהיב לי' אח"כ אבל לעולם לא יצא הישראל מכלל שומר וחייב לבער והספק עצום לדעתי:

תשובה נראה לענ"ד לפשוט ספקי הנ"ל בעזה"י דהנה בסוגי' דהרהינו פסחים ל"א תני' ישראל שהלוה לנכרי על חמצו אינו עובר ר"מ אומר עובר ומסיק דמיירו בהרהינו ות"ק סבר דישראל מנכרי לא קני משכון. ור"מ ס"ל דישראל מנכרי קונה משכון. והקשה הפני יהושע ושער המלך לשיטת בה"ג ורא"ש דס"ל דאפי' בקבלת אחריות שומר חנם נמי חייב לבער וכמש"כ רש"י בפי' הלכה הפקירו בידו חייב לבער וכמו שכ' הר"ן דהוי כאומר כנוס שורך בחצרי דהוי שומר חנם וחייב לבער א"כ בישראל שהלוה לנכרי למה הוצרך לומר לר"מ דטעמא דעובר משום דקונה משכון תיפוק לי' דהו"ל שומר עכ"פ ושומר חנם חייב לבער. ועל כרחך צ"ל דמיירי דהתנה הישראל בפירוש דיפטר גם מפשיעה ולא יהי' אפי' ש"ח א"כ קשה מניין לן דגם בכהאי גוונא בע"ח קונה משכון דלמא לא מיירי קרא דולך תהי' צדקה רק בלא התנה ובסתם אבל במתנה בפי' לא מיירי ובע"ח אינו קונה משכון ומ"ט דר"מ דעובר עליו. עיי"ש בשעה"מ שתי' סובב לשיטת החק יעקב אבל למ"א קשה. ונלענ"ד לישב בעזה"י דהנה תנן סוף פרק הפועלים מתנה שו"ח להיות פטור משבועה ופריך הש"ס לר"מ הא לדידי' מתנה עמש"כ בתורה התנאי בטיל ומשני שאני התם דמעיקרא לא שיעבוד נפשי' עיי' בפירש"י ובתוס' כתובת נ"ו פירשו דהיינו טעמא דבשומר מהני תנאי דעיקור חיוב השומרים הוא מפני שירדה התורה לסוף דעתן של שומרים שבכך משעבדים עצמם לכל הכתוב בפרשה ש"ש לגניבה ואבידה שניקח שכר ושואל לאונסים שכל הנאה שלו וכן אינך הלכך במקום שאינם משתעבדים בפי' פטורים ע"כ והנה התוס' ב"מ ד' פ"ב ד"ה אימור הקשו אהא דמלוה על המשכון דקני לי' למשכון מדר' יצחק והוי שומר שכר. בממנ"פ אי קני לי קנין גמור אף באונסים לחייב ואי לא קני לי' אפי' שומר שכר לא להוי. ותי' דבהאי הנאה שיכול לקדש בו אשה הוי ש"ש עיי"ש והנה נראה לי מסברא פשיטה דלא שייך במלוה על המשכון לומר דאומדן דעת היא דמתחילה היה דעת המלוה להשתעבד להיות שומר שכר בשביל הנאה זו דיכול לקדש בו אשה דזהו דבר שאין לו שחר וכי משום הנאת פרוטה ישתעבד מרצונו על גניבה ואבידה ובשלמא בכל שומר שכר הרי מרצונו התנה על השכר ומסתמא העלה בדעתו שכר השמירה לערך השתעבדות על החיוב גניבה ואבידה אבל הכא מה"ת ישתעבד ברצונו עבור הנאה קלה. ועוד דהתם כיון שקבל לשמור קבל ג"כ החיוב לשלם אבל במשכון הרי המלוה לא קבל המשכון אלא לבטחון על מעותיו רק כיון דע"כ אוקמי התורה ברשותי' לענין קניית אשה ויש לו הנאה ממילא הוי ש"ש אבל לא מכח השתעבדות שלו. ולפ"ז א"ש דודאי מיירי בסוגין דהתנה בפי' שאינו מקבל אחריות כלל ובודאי לענין חיוב שמירה מהני התנאי דקיימ"ל מתנה ש"ח להיות פטור משבועה אבל לענין חיוב מצד מלוה על המשכון לא מהני התנאי לר"מ לשיטתו דהוי מתנה עמש"כ בתורה ותנאו בטל וכקו' הש"ס הנ"ל ואין לומר כאן תי' הש"ס ופי' התוס' הנ"ל דירדה התורה כו' דבמלוה על המשכון לא שייך תי' זה וכנ"ל והוי לי' מתנה עמש"כ ותנאו בטיל ולכן שפיר ס"ל דעובר משום דר' יצחק. וממילא דלא קשה דלמא בכה"ג שהתנה לא אמר ר"י דהוי ש"ש דמה בכך שהתנה דהא התנאי בטיל ולא מהני כלל:

אך עדיי' קשה לרבנן דר"מ למה הוצרכו בש"ס לומר טעמייהו משום דנכרי מישראל לא קני משכון ותיפוק לי' דמסתמא רבנן דר"מ ר' יהודה וכמש"כ הרשב"ם בבא בתרא דק"ס ור"י הרי ס"ל דמתנה עמש"כ בתורה תנאי קיים בדבר שבממון וא"כ הדר איכא למימר דכה"ג דהתנה לא אמר ר"י דקונה משכון וממילא אינו עובר עליו. והנראה נכון בזה עפ"י מש"כ המשנה למלך בהל' אישות פ"ו הלכה יו"ד דטעמא דר"י דאית לי' בדבר שבממון תנאי קיים הוא משום דכל האומר ע"מ שאין לך עלי שאר וכסות הכוונה הוא שתמחל לי השאר וכסות שיש לך עלי ומשו"ה בממון מהני דאינו מתנה נגד התורה. ולפ"ז א"ש דאי לאו משום דנכרי מישראל ל"ק משכון אעפ"י שהתנאי קיים במה שהתנה פטור אחריות היינו שימחל לו אם יאבד או יארע אונס וכמש"כ המל"מ הנ"ל אבל מ"מ מצד הדין מחויב הוא באחריות החמץ דליכא למימר דהכוונה שאינו מקבל עליו אחריות דהתנאי בטיל גם לר' יהודא אלא ע"כ דכוונת התנאי דאם יאבד או יאנס ימחול לו אבל הוא מחויב לשמור כדינו ואם יאבר יה' חייב לשלם רק שהתנה שימחול לו החוב ולכך אכתי ברשותו קאי ואיתרבי מלא ימצא דכיון דחייב באחריות אף דהתנה שימחול לו החיוב תשלומין מתנה בעלמא הוא דיהיב לי והי עובר עליו ולכן הוצרך הש"ס לומר בטעמייהו דרבנן דנכרי מישראל ל"ק משכון ולכך אינו עובר. וא"ש. הרי נפשט ספקי דכל דמחויב בשמירה אף שהתנה שימחול לו או שידבר עבורו לשר וכדומה. מתנה בעלמא הוא דיהיב לי' אבל הוא עובר עליו מצד לא ימצא וחייב לבערו כנלע"ד

תוכן העניינים

שות מהראפ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה