אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן יד › ג

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן יד · ג

ב

ומ"מ בנ"ד מילתא דפשיטא הוא כיון שכ' לב"ד והם השיבו אין לחוש כלל. דהא אפי' לשאלה איכא הרבה פוס' דל"ח. וא"כ אם ת"ל לחוש צריך אתה לומר שא' גנב הכתב מן הפאסט וזייף החתימות. והא ודאי לא חיישינן שהרי הדבר ידוע שיש עונש הגוף ע"ז לשלוח יד במכתב ששייך לאחר וכ"ש לזייף עליו שהוא יותר ל"ש. דלגניבה ודאי לא חיישינן והרי זה גרוע מגניבה וליקח כתב של אחר ולזייף עליו. וע"כ לא כתבו הפוסקים (בס"ס קנב) דמעשה ב"ד צריך קיום. אלא התם די"ל שמא מזוייף הוא. ואף גם זה מדאורייתא אין צריך קיום. א"כ בכה"ג ששולחין מכתב לב"ד והם השיבו לב"ד. אין לחוש כלל. ואפי' בכותי סמכינן אסברא דמירתת. אפלו שחיטה דאיתחזק איסורא שרינן ביוצא ונכנס דאמרינן מירתח. ואע"ג דאיכא לברורי בחותך כזית בשר. הרי אפילו בשל תור' סמכינן אסברא דמירתת אע"ג דמסל"ת אינו נאמן בשל תורה כלל. כדאיתא בפ"ק (דף קי"ד). כ"ש בעדות אשה שאפילו מל"ת נאמן:

ועוד דהא רמ"א מקיל אפילו בגט אשה באינו מקויים בשעת הדחק (בס"ס קמב), ונ"ל (דא"כ) [דאפילו] הפוסקים שמצריכים קיום למעשה ב"ד. היינו לענין גט דצריך עדות גמורה ואין דבר שבערוה פחות מב'. משא"כ לענין עדות אשה שמת בעלה דאפי' עד מפי עד סגי. א"כ פשיטא שא"צ קיום. ומה שמגמגם דמקרי חצי דבר. לדעתי שיבוש הוא לומר כן בעדות אשה שמת. דכל ע"א אינו מועיל. רק בצירוף דייקא ומנסבא. וגם בעינן התרת ב"ד. הרי דלא איכפת לן אף שאין ההיתר נגמר ע"פ העד:

וגדולה מזו הי' נראה דאפילו במידי דבעי עד כשר מן התורה לא שייך חצי דבר. וראי' ממ"ש הרבה פוסקים דטענו ספק ע"פ העד אינו חייב שבועה. רק בעינן טענת ברי של לוה. וא"כ איך יתחייב שבועה ע"פ העד. הא אין עדותן מספיק בלי טענת המלוה וה"ל חצי דבר. אלא ודאי במידי דע"א נאמן עליו לא שייך חצי דבר. גם נכונה הראי' מיצחק ריש גלותא. ומ"ש החכם החשוב דאשה נאמנת לומר שזהו אין זה כלום. דעכ"פ המעידין על יצחק ריש גלותא. לא ידעו מזה בעל האשה. א"כ עדותן מקרי חצי דבר. אלא פשוט בעדות אשה לא שייך חצי דבר:

גם בהגמר"ד [פ"ב דיבמות] שתמה איך מתירין ע"פ כתב חולק בין היכא שמאיליהן כתבו. וכונתו שאם כותב לצורך מקבלין העדות. והיינו משום דיש לו דין שטר כיון שכוונתו לצורך עדות. והירושלמי איירי שמאיליהן כתבו. הגם שיש לגמגם בפירושו לירושלמי דמשמע דאפילו דומיא דעדים לא מהני בשטר. מ"מ נדחק ליישב המנהג ולא ביקש לבטלו, וכוונת המרדכי דכשכתבו לצורך יש לו דין שטר דמהני מפי כתב כמו בכל שטר וכמ"ש בפ"ג דיבמות שם להביא ראי' דאין לו דין שטר כשאינו בחוב כהוגן ואין שום גמגום בדברי הגמ"ר כמו שעלה ע"ד החכם החשוב וא"צ למעב"ד כלל. דאפילו עד מפי עד כשכתב להעיד בכתב מהני להגמ"ר והוא מבואר למשגיח בעין יפה. מיהו ודאי מעשה ב"ד הוה כ"ש. וגם הסברא תמוהה בעצם למה לא יועיל בכתב כמ"ש לעיל וכתבתי לפרש הירושלמי בענין אחר. ונראה שלכך פשוט לפוסקים לפסוק דמהני מפי כתב ולא חשו לסברת ר' בון משום דסברתו תמוהה מי גרע מבת קול. וע"כ צ"ל דר' בון מחלק ודחיק נפשי' וכיון דלא אשתמיט בתלמודא דידן האי חדושא לא חיישינן לי'. לכן פשוט דהאשה אסתר מלכה מותרת ע"פ העדות הנ"ל בלי פקפוק. ותושיב ב"ד של שלשה אצל הרב מסטריקוב שהי' מתחיל במצוה ומותרת לכל גבר:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה