אור ברסלב
שות מהראל צינץ סימן יד › א

שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ

סימן יד · א

סימן יד

תשובה ודאי מילתא דפשיטא הוא שיש להתיר העגונה ע"פ גביית עדות ששלח הרב דק"ק מאקאווי עם ב"ד שלו וגם ע"פ חותם יד הקהל וחותם הרב בחותם הנהוג הקוק בעט ברזל על מתכת כנהוג בחתימות אשר הם נכון לאשה להתירה מכבלי העיגון מאחר שמבואר בש"ע (סי' יז סעיף יא) במצאו כתוב בשטר פלונית משיאין את אשתו אפי' אינו מקויים רק להרמב"ם שיהי' ידוע שהוא כ' ישראל וכתב המ"מ שלאפוקי אם היא כתב נכרי שלא הוכשר כיתי אלא מל"ת ולא כתב לפ"ת והב"י השיג עליו. דגם בכתב מהני לפי תומו. ולכאו' דברי המ"מ תמוהים. דמה ראה ברמב"ם כמעט מל"ת בכתב. ואי משום שכ' שידעו שהוא כ' ישראל. י"ל דהרמב"ם לשיטתי' אזיל שצריך שיהי' מסיח לפי תומו ע"י סיבוב דברים וכמ"ש הרמב"ם בדין י"א. וא"כ כשנמצא כתוב בשטר מת איש פלוני סתם אפי' בע"פ אינו מועיל. ואפשר דהמ"מ ס"ל כדברי הריב"ש דלאו דוקא קאמר הרמב"ם קשר דברים. וי"ל עוד דבלא"ה הקשה הריב"ש לשי' הרמב"ם מהא דהקשה בש"ס דילמא צרה היא. ולא פריך דילמא עכו"ם ומל"ת הוא. ולזה י"ל דודאי טעמו של הרמב"ם דבלא קשר דברים מה לו לעכו"ם לספר במיתתו ואמרינן מסתמא נתכוון לאיזה מכוין או להעיד לכן לא מהני. וזה דוקא כשידוע שהעכו"ם הוא האומר ובלא קשר דברי' דאיכא ריעותא בעדותו דמה לו לספר מ"ה. אבל כשאינו ידוע כלל אם הוא עכו"ם כשת"ל שאין דרך העכו"ם לספר לפי תומו בלא קשר דברים. אדרבה משום הוא גופי' נאמר שלא הי' עכו"ם כלל. דמה חזית להחזיק העכו"ם כדי שיהי' ריעותא בסיפורו. אדרבה נימא שלא הי' עכו"ם. ולא החמיר הרמב"ם רק כשידוע שהוא עכו"ם אבל התם דאינו ידוע רק לתלות בעכו"ם כדי למצוא ריעותא בסיפורו. בהא לא תלינן. והשתא דברי המ"מ (יש כאן חסרון) בשם שהוצרך הרמב"ם שיהי' ידוע שהוא כתב ישראל. א"כ ליש לתלות בעכו"ם לבטל המל"ת משום הא כדמוכח מהא דדילמא צרה היא ול"ח לעכו"ם שדיבר לפ"ת:

והנה לשון הרמבים שהוא כ' ישראל משמע אפי' אינו ידוע שישראל כתבו רק שהוא כ' ישראל הנהוג לא חיישינן שעכו"ם כתבו בכ' ישראל. דאל"כ הי' לו להרמב"ם לומר והוא שידוע שכתבו ישראל. וא"כ בנדון דידן שהוא כתב ישראל בגב"ע מב"ד לכ"ע יש לסמוך:

תוכן העניינים

שות מהראל צינץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה