שות מהראל צינץ· רבי אריה לייב צינץ
סימן ה · א
שאלה ראיתי ונתתי אל לבי בהיות שמתרמי שאלה בחמץ בפסח בחמץ דאורייתא כמו ביי"ש וכדומה וכיון ששהיי' אסורה א"כ כפי הנראה היה צריך לבער החמץ בטרם יתברר לו הספק ואולי ומצא צד התירא וכפי הנראה ספיקא דאורייתא הוא ואם נשאר בספק כל יחי הפסח צ"ע אם מחויב לבערו כי באמצע ימי הפסח אפשר דליכא חששא דמשהה החמץ כדי לבערו כתבו התו' פסחים (דף כט:) דאינו עובר עליו אבל מה יעשה בשביעי של פסח שיעברו עליו כל יחי הפסח ועבר עליו וכמה פעמים שבעיר קטנה אשר השאלה צריכה לגדולי הדור ונשתהה החמץ מחמת ספק וכן לפעמים שמתרמי לבן תורה אך אינו יודע בהכרעות א"כ כפי הנראה שצריך לזרקו מיד דספיקא דאורייתא היא ולא נהגו כן:
תשובה שנ"ל ללמד זכות על זה הוא משום דאיתא בב"ק (דף צא) המקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית משמע לכאורה מדאורייתא עובר בבל תשחית וא"כ י"ל כל האיסורין שאסרו חכמים וצריך לזורקן או להפסידן לא שייך בל תשחית שאינו עושה להשחתה דכיון שאסרו חכמים שאסור באכילה וליכא בל תשחית א"כ י"ל דבספק שאפשר להתברר שהיה מותר ואסיר להפסידו א"כ אם אח"כ יבורר לו שהוא מותר עבר משום בל תשחית לכן א"צ לחוש משום ספק להשליכו שמא יהיה מותר והפסיד הממון בחנם שאם כן יש לומר כענין ששנו חכמים בזבחים (דף פ') בניתנין במתן ד' שנתערבו במתן אתת אמר ר' יהושע כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך וכשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך הכא נמי כיון דאיכא ספק בל תשחית שב ואל תעשה עדיף ולא גזרו חכמים להפסיד ממון ישראל לעבור בבל תשחית מספיקא דעשה:
אמנם ברמב"ם (בפ"ו) מהלכות מלכים כתב בקוצץ אילן מאכל לוקה ולא במצור בלבד אלא כל הקוצץ אילן דרך השחתה לוקה וכתב בכ"מ מוצאו מפ' החובל דיקלא דטעין קבא אסור לקוצצו ועוד הביא ראיות מדפריך הא עבר משום בל תשחית ותימא גדולה למה הוצרך לראיות שיש להם דחיות שונות הרי מפורש במכות (דף כב) וליחשוב נמי הקוצץ אילנות טובות ואזהרתי' מואותו לא תכרות משמע דלעול' לקי אפי' שלא במצור דאילו במצור הו"ל להביא אזהרתי' לא תשחית את עצה גם דוחק לפרש דוקא במצור ואיך נעלם מן הכ"מ באותה שעה גמרא הלזו דמרך דעובר על בל תשחית לא מוכח צלקות וכמ"ש במשנה למלך שם:
ומ"מ כתב (בדין י') ולא האילנות בלבד אלא כל המשבר כלים וכו' ומאבד מאכלים דרך השחתה לוקה מכת מרדות מדבריהם:
אלא דקשיא לי דמסוגית דהחובל מוכת שהוא מן התורה דהא פריך הש"ס ואין אדם רשאי לחבל בעצמו והתניא יכול נשבע להרע לעצמו ולא הרע יהא פטור ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות כו' אביא נשבע להרע לעצמו ולא הרע אמר שמואל באשב בתענית כו' והתניא איזו הרעת אחרים אכה את פלוני כו' אלא תנאי הוא דאיכא למ"ד אין אדם רשאי לחבל בעצמו ואיכא מ"ד אדם רשאי לחבל בעצמו מאן תנא דאמר אין אדם רשאי לחבל בעצמו ובעי למימר האי תנא דאמר ר"א המקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית וא"כ משמע דלהך מ"ד לא חלה השבועה לחבל בעצמו דמדמי לבל תשחית דממון א"כ משמע דלא חלה השבועה כמו דלא חלה שבועה לחבל בעצמו דאתי מהשחתת ממון וא"א דאינו אלא מדרבנן א"כ חלה השבועה כמו בחצי שיעור דחלה שבועה כדאיתא בי"ד (סי' רלט) אפי' למאי דקיי"ל חצי שיעור אסור מן התורה אפ"ה חלה שבועה עליו וא"כ כיון דלתבול אין שבועה חלה והשחתת גופו נלמד מהשחתת ממון א"כ מוכח דלוקה מן התורה ואף דדחי הש"ס דילמא בגדים שאני דפסידא דלאו הדר הוא מ"מ משמע דעכ"פ מהא לא הדר דאיכא מלקות על השחתת בגדים: